מצד אחד, זה טוב שאנשים יבינו שיש פער גדול בין הפנטזיות הרומנטיות שלהם לגבי חיי נישואין וזוגיות לבין המציאות האמיתית. אנשים חושבים שבעל ואישה זה יון ויונה. הפירוש של מה שאמרו חז"ל 'מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות' מדבר על כך שבזיווגים זה תמיד אחד ההפך מן השני. פירוש שהאישה היא אש, גבורה. והאיש מים, חסד. בדרך כלל זה כך, יש גם ההפך. והגבר צריך למתק אותה ואז הם נכללים ביחד.
מצד שני, זה לא באמת הולך לעזור בצורה משמעותית לקרוא מאמרים וספרים ואשכולות אין ספור. כמובן שלשאוב מניסיונם של אנשים חיים שכותבים מתוך מיצוי הנפש והחוויה האישית שלהם זה טוב לאין ערוך. משום שרוב ספרי הזוגיות של מפורסמים למיניהם הם ספרי הבל פופוליסטיים בשביל האספסוף. לא רק שהם לא עוזרים, הם מלאים בשטויות וזה מזיק ומטמטם לקרוא את ההבלים האלה ולעכל את הרעלים שבהם.
כל זוגיות היא אינדבידואלית ומיוחדת, וממילא אי אפשר להתכונן לכל המצבים שיכולים לקרות ולהיות בזוגיות ובחיים בכלל. תבלע ותקיא אין ספור מאמרים וספרים, אתה לא תשיג כלום חוץ מבזבוז הזמן והחיים שלך. כדי להגיע להישגים אמיתיים צריך לעבוד קשה. מה לעשות, לבלוע ולהקיא ידע לא מצריך כשרון יוצא דופן או אישיות מיוחדת. אולי תהפוך להיות פרופסור לזוגיות, תקבל שבחים ועטרות על התגובות המלומדות שלך בפורומים, פינת רדיו ברשת ב', אבל בזוגיות ובחיים אתה לא תבין כלום.
טעם החיים משתנה מרגע לרגע, ישנם אינספור סיטואציות ומקרים שיכולים להיות, ושום דבר לא מובטח או בטוח. להסתמך על חכמה גדושת מליצות כלפי חוץ ועל דרשות ועל מילים זה כמו להיות סירה מקושטת אך מלאת חורים. אם תעמיס אותה בבני אדם ותשים אותה על הקרקע, היא תעמוד ותראה יפה, תקטוף שבחים. תשים אותה במים והיא תפגוש ברוח ובגלים, והיא תטבע. לכן אמרו בפרקי אבות שכל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו'. ואין שם שום הבדלה בין חכמת התורה לשאר חוכמות, גם אם אתה חכם גדול בתורה אתה עדיין יכול להיות אחד שבלע והקיא גמרות והלכות ופירושים. חכמה זה טוב, אבל בים החכמה אפשר לטבוע, ואפשר לשחות.
היה שלב מסוים אצל רבי נחמן מברסלב, שבו הוא התחיל לספר סיפורי מעשיות. המעשיות האלה ממוקמות מעל הספרים, מעל הדרשות, מעבר להסברים ולמילה הכתובה. לא מדובר בסתם סיפורים – המטרה של רבי נחמן בסיפורי המעשיות הייתה להביא את האדם לידי כך שהוא לא יצטרך ספרים או הסברים, שהוא יוכל להבין ולקלוט עקרונות רוחניים, להבין תופעות ואנשים, וכן הלאה, בלי ספרים.
כדי להבין את המעשיות, צריך לחיות אותם. אין דרך אחרת, אי אפשר פשוט לקרוא אותם ולחשוב שאתה מבין. המעשיות האלה כוללות בתוכן את כל הפנים של התורה, את כל הפנים של אלוהים כפי שהן יכולות להתגלות על ידי כל אדם ואדם. מה אתה חושב, מי יבין יותר את המעשיות, מי שעבר הרבה צירופים בחיים שלו, ומסעות וחוויות ולמד וראה וצפה, או מי שדילג בין קוגל לבבא מציעא תחת המזגן?
דווקא אנשים לא מלומדים אלא כאלו אשר חוו על בשרם חוויות שונות ומשונות ויצאו כשידם על העליונה ( או לפחות שרדו ולא יצאו מפרופורציות) יכולים לשפוך אור על מצבם הנפשי של אחרים מזווית "אמיתית" יותר, ולהבין אותם בצורה טובה יותר מאשר כל מיני פרופסורים ויועצים.
ישנם אנשים שהייתי הולך להתייעץ איתם לפני שהייתי פונה לכל מיני אנשי מקצוע ויועצי נישואין. ובכלל, אף אחד לא יכול באמת להבין את המצב בין איש לאישה. הקשר בין איש לאישה זה כמו הקשר בינך לבין אלוהים. אף אחד לא יכול להבין, אף אחד לא צריך להתערב. כי זה רק יעשה נזקים.
בקיצר, מי שרוצה להגיע מוכן צריך לעבוד קשה ולרכוש כלים נפשיים ורוחניים, וזה דורש מאמצים ועבודה קשה והתמדה. התקן עצמך קודם, קשוט עצמך קודם וכו', ואז תוכל גם להיות עם אחרים בצורה נכונה.
)
