זכיתי להוציא סוף סוף את המחשב מהחדר.
קשה? לא. אולי קצת לחבר הכל מחדש אבל לא נורא...
היו לי הרבה מחשבות בזמן האחרון על להוציא את המחשב מהחדר מהמון סיבות.
מי מאיתנו לא אוהב את המחשב שלו?
אפשר לעשות בו הכל. ליצור דברים חדשים, לפגוש אנשים שונים ומשונים...
לדעת מה קורה בכל רגע בעולם. אבל היי, איפה אתה בסיפור הזה?
הבנתי שהמחשב גורם לבזבוז זמן כלכך עצום ודחיית דברים ברמות שאי אפשר לתאר.
חבל. הייתי בזמן הזה יכול ללמוד כלכך הרבה דברים חדשים. לצאת החוצה, לשחק, לטייל...
לפעמים זה מרגיש כאילו כאילו המחשב מכבה אותך. פשוטו כמשמעו.
אני זוכר שבלימוד ליל שבועות אח שלי הקטן אמר לי:
"אם היו נותנים לי לשחק בפלאפון כל הלילה במקום ללמוד, זה היה קלי קלות בשבילי".
תראו מה נהפכנו להיות. את הטפל הפכנו לעיקר והעיקר לטפל.
אתה יכול לשבת "בסך הכל 5 דקות לבדוק משהו" ואתה מגלה שעברה כבר שעה ואתה עדיין על המחשב.
זה מבאס. זה אומר שאין לך משמעת עצמית. שובר את החוקים של עצמך.
וזה לא רק המחשב בחדר... זה גם הפלאפונים ה"חכמים". הם באמת חכמים אם הם הצליחו לעבוד עלינו.
הפכנו לרובוטים. כל יומיים יוצא דגם חדש ואנשים נוהרים בכמויות בשביל בסך הכל חתיכת מלבן שעושה אורות.
איפה הימים שהיית קורא ספר סתם להנאתך ולא רק בשבתות?
איפה הימים שהיית יוצא לשחק במגרש עם כל החברים?
איפה הימים שהיית מדבר פנים מול פנים ולא שיחה יבשה בווצאפ?
איפה הימים שהיית כלכך נרגש ומתלהב לקבל מכתב בדואר? גם אם מהבית ספר...
איפה הימים שכולם היו קובעים שביום פלוני יהיה טיול ולא תאלץ להגיד
"אני לא יכול לבוא" אבל בוא נודה שהסיבה האמיתית היא כדי להמשיך לצפות בסדרה הכל כך קסומה הזאת...
איפה הימים שהיית פשוט אתה?
המחשב הוא דבר נפלא שלא תבינו לא נכון. באמצעות המחשב אפשר לעשות דברים נפלאים ומופלאים.
אך רגע, הדבר הנפלא הזה בא על חשבון עצמך? כן. המחשב הוא זה ששולט בך ולא אתה בו.
עצוב. אני תמיד משנן לעצמי בראש "לדחות דברים - זה דופק את החיים".
אף פעם לא הבנתי מה גורם לי לדחות, היום אני יודע - זה המחשב.
אני לא מאשים את המחשב, אני מאשים את עצמי.
בואו נתחיל להיות פשוט עצמנו.
ישרכוח!