אז אני יושבת לי על עבודות למכללה, ובין לבין מציצה קצת בפורומים (בעוונותיי הרבים), ופתאום באחת העבודות אני נתקלת בקטע הבא, של הרב קוק, מתוך קבצים, ה', קנ"ב:
הולכים הם השבילים הרוחניים במערכות מיוחדות, עולם עולם בפני עצמו. העומד בעולם אחד, בשביל מיוחד, יוכל עולם שאינו שכלו, שביל מיוחד לאחר, להיות נדמה לתוהו ובוהו, לחורבה ואפלה, אף על פי שלגבי מי שהוא עולמו הרי הוא מלא בנין ונגוהות. שמירה צריך כל אחד להיות מוגדר בעולמו, ואם יהין להציץ בעולם שאינו שלו, ידע להיות נשמר ברוחו, רק להציץ, ולא להשתרש ולהשתקע שם, כי יוכל להיות מעקר עצמו מעולמו, והעולם הזר לא יקלטנו, לרגע הרי הוא מתקבל בתוכו בתור אורח, ואם יקבע בתוכו את דירתו ימצא עצמו יושב אל עקרבים, במעוף צרה ואפלה מנודח. ולמה תשגה בני בזרה, תחבק חיק נכריה. כי נוכח עיני ד' דרכי איש, וכל מעגלותיו מפלס. שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד.
אז ככה. אני ממש התחברתי לזה בקטע של הדרך המיוחדת של כל אחד ואחת מאיתנו עד לנישואין. לכל אחד יש דרך משלו, יש אחד שה' מסדר בשבילו דרך קצרה יותר עד לחתונה, אבל מביא לו התמודדויות אחרות בהמשך. יש אחר שהקב"ה מחליט לעשות לו דרך ארוכה יותר לפני החתונה, עם התמודדויות מסויימות לפני. כל אחד ואחד יש לו דרך מיוחדת. וכשמסתכלים על דרכים של אנשים אחרים, למשל כאלה שכבר נשואים, נראה לנו שהכל אצלם תוהו ובוהו (או הפוך- שהכל אצלם טוב ויפה...) כשבאמת זה לא ככה. זה רק נראה מהצד... לכן חשוב מאוד שלא נשתקע בדרכים אחרות, שלא נקנא כל הזמן באלה שכבר מצאו את זיווגם, באלה שיש להם דרכים אחרות, קלות יותר. כי הקב"ה מסדר כל אחד דרך מיוחדת משלו, עם התמודדויות ותהליכים שמתאימים לו. ואם כבר מציצים בעולם שאינו שלנו, אז לעשות את זה רק בגדר הצצה. אם למשל מסתכלים קצת על חברים נשואים כבר, אז רק מציצים, מנסים ללמוד מהם עצות מחכימות, וממשיכים בדרך שלנו. חשוב מאוד לא להשתרש ולהתקבע בדרכים שלא מתאימות לנו. והעיקר- לסמוך על הקב"ה שמוביל אותנו בדרך נכונה, עם ההתמודדויות שהכי נכונות לנו.
אלו התובנות שאני לחתי מהפסקה הזאת. אשמח להחכים ולשמוע עוד נקודות מבט 
...
.
..