הם טריס ואח שלה ממפוצלים? (קוראים לה טריס, כן?...)

איכשהו תמיד אחרי סרטים באנגלית אני חושבת באנגלית

קחי לך תפוחים ותמרים המתיקי את יומך הוא לא שווה את הכאב שמתרוצץ אצלך בלב

(ואם הוא כן?)

אין הרבה בנים יפים. אבל כשהם יפים - הם יפים וזה כל כך מגניב

אני רוצה נבל! וחליל! וכינור! וגיטרה חשמלית! ועלה של קלרינט כי שלנו נשבר! וצ'לו! צ'לו צ'לו צ'לו

בעצם כינור בקרוב |מרוגש|

אולי בקרוב אולי אחרי החגים מי יודע מי יודע

אחת אני יודע!

אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם

(איכשהו בסוף הכל מגיע לירושלים. ולמאוורר)

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול