איזה סברא יש להיות בעד

בכל פעם שרוצים לפנות יישוב ערבי שיושב על שטח יהודי, נותנים פיצוי ליהודי, וכך יש לנהוג במקרה זה.

אם יש בעל ערבי שהשטח הוא שלו בוודאות, לתת פיצוי, לא פינוי!

כי מה הערבי יעשה עם השטח? כלום!

אין פואנטה להעתיק ישוב אפשר לבנות במקום ההוא ישוב חדש ולהשאיר את עמונה במקום

אבל עדיין לא צריך שיפנו את עמונה

למה לא מפנים את תל אביב?אז למה כן מקומות אחרים?

אז צריך שלא יפנו את עמונה ובמקום שהם רוצים להעתיק יבנו ישוב חדש

אני ממש בעד שעמונה תישאר- שלא תבינו לא נכון!!

רק שאנחנו חיים במדינה שככה זה המצב!

הם צריכים את תל אביב, אבל את עמונה הם לא צריכים.

ולא רק שלא צריכים- גם מפנים כי זה מציק להם! (למה?- ככה! אולי בגלל שאנחנו כל כך מצליחים? ראי את הסרטון של עזרי טובי חפשי ביוטיוב)

מצרף קישור של עזרי טובי: אני לא יוסיף

עם כל הכבוד לדמוקרטיה ולזה שקיבלו החלטה , אנחנו לא חייבים לקבל אותה. איזה מין "דמוקרטיה" זו אם רוב העם מתנגד? אם הציונות הדתית לא היתה מפסיקה לדבר על זה שאסור שזה יקרה , אם היו יוצאים לרחובות ועושים קצת רעש ובלגן ומעלים את זה על סדר היום (רוב החילונים לא מודעים לכך בכלל) אולי היה לנו קצת יותר השפעה. 

ובכל מקרה , בגירוש צריך להילחם עד השנייה האחרונה!  לא להיות 'מציאותיים' ולוותר.

להילחם בזה כמה שאפשר (כמובן אני מתכוון להפגנות וכו' , לא חלילה אלימות כלפי יהודים).

ודרך אגב , על ארץ ישראל לא 'מתפשרים' , ה' נתן לנו הבטחה ש"כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו" , וכך יהיה. 

בעזרת ה' לא יפנו את עמונה.

אם אין אלטרנטיבה אחרת.

נגד- אם אפשר להסדיר ולהשאיר.

אבל חס וחלילה בכל זאת יפנו אז עדיף מקום אחר משום מקום.

עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....