זה באמת יעלה אותך לגבהים וירגיש לך הרבה יותר טוב.

אבל,

את באמת חושבת שבסוף תתחתנו?
הסיכוי הוא בערך אפס,
ואם לא תתחתנו רק תחשבי על הפרידה, תחשבי איזה כואב זה יהיה לך ולו,
אחרי המון זמן שאתם בקשר, פתאום בום!

תנסי להיכנס למצב הזה ולהבין כמה כואב זה.

את חושבת שזה פייר לגרום לו את זה?

את תרגישי טוב עם עצמך כשזה יקרה?

חוצמזה יש את הקטע שעדיף לך לשמור את כל הרגשות וההתלהבות לבעלך לעתיד
ולא "לבזבז" אותם על מישהו שיבוא וילך.

אהבה ראשונה, לא היית רוצה לשמור את זה לבעלך?

איך היית מרגישה אם בעלך יגיד לך שהוא כל השנים חיכה רק לך ולא הייתה לו שום חברה,
גם כשהוא ממש רצה?

ואיך היית מרגישה אם היית יודעת שהוא כבר "השתפשף"?

חוצמזה, מסכן החבר שלך הזה,
הרי עכשיו סתם תסבכי אותו עם כל מיני הלכות ועניינים, (והסיכוי שתשמרו נגיעה הוא גם מאוד נמוך...)
תביני שהחבר שלך לא נמשך רק לרגש(...). זה פייר לעשות לו ככה?

ושאלה אחרונה, אם הבן או הבת שלך בגילאי 15 16 היו מגיעים אלייך ואומרים לך,
"אמא, יש לי חבר",
מה את היית עושה? ולמה?

שהיא ביקשה סיבות בעד? זה לא נראה ככה..

הבן אדם רשם תשובה די חכמה, וזה מה שאתה רושם לזה את מתייחס?


כאילו מה ניסגר?

למה אתה כזה שלילי?

סוריי אבל סתם לא הבנתי ת'קטע

חכמה. שאני מסכים איתה. אבל- מכירה שהמורים אומרים "תשובה נכונה לשאלה אחרת"? אותו דבר פה.

למרות שעכשיו ראיתי שזה גם יחזק אותה. אז לא משנה.

וברוך ה' שאני לא מורה,

ובוודאי שהתגובה הזאת תחזק אותה אלה מה השאלה?! כל מי שקורא את התגובה מחכים ממנה ומתחזק ממנה.

גם אני התחזקתי ממנה,

חוצמזה שאם זה לא היה מחזק אותה אז מקסימום היא הייתה רושמת את זה ולא אתה.

בדיוק חשבתי לסיים ת'דיון הזה.   

ונראלי ש@בינתיים. הוא בן.

זה מאוד צודק שצריך לעודד בנ"א ללכת בדרך שלו!

אבל אם היא רוצה להעמיד אותה על טעותה? זה לא חייב להיות תוקף...

להיות אנטי כל הזמן ולהקשיב לה' ולתורה וגם שאנחנו רוצים חבר\ה אז לא מעניין אותנו מה אתם אומרים כי זה מה שאנחנו רוצים ואנחנו לא שמים על אף אחד!!! 

אתה לא חייב להאמין בזה אבל כן לכבד.

אני גם נגד חברה בגיל כזה

ואתה צריך להכיר את עצמך ממש טוב כדי לדעת מה הדברים הטובים בשבילך
ומתי הזמן הכי טוב שהם יגיעו

כן, כולכן, דייקא!

אני יודע, היא רצתה דעות בעד. אבל זאת משום שהיא ואתן לא מבינות.

היחס בין בן לבת הוא דבר רגיש ומורכב שאי אפשר לשים אותו בגיל מוקדם מדי.

בנות לרוב, לא מבינות זאת, הם רוצות מישהו לשתף איתו את חייהם לפרוק עליו קשיים לצלוח איתו את ההתמודדויות בחייהן. הן לא מבינות, אולי לעולם לא תבנּה. זה מורכב ועדין.

הרגש דוחף אבל השכל צריך למתן, לחכות. צריך הרבה יישוב הדעת משני הצדדים לזה.

לפעמים בנות לא יודעות ומבינות.

לחדד את המשלל - את נוסעת באופניים ולפנייך עלייה תלולה. את רואה פיצול בדרך שפונה למטה, ואת מחליטה לרדת כדי שיהיה לך בוסט להקל עלייך העלייה.

כשאת בדרך למטה את מגלה שהכביש נגמר לפני העלייה, התרסקות בתהום.

והמבין/ה י/תבין

עקרונית, אין בזה בעיה הלכתית יבשה.

אבל זה מוביל למצבים שממש גבוליים מבחינה הלכתית, בלי לדבר על זה שכמעט בטוח יכשלו בנגיעה.

מצד שני, אם הרגש הזה כבר קיים, הרבה פעמים עדיף לתת לו מקום, ולא לחנוק אותו,

כי זה יכול לגרור לאנטי ודיכאון וכדו'.

מצד שלישי, אי אפשר לדעת אם זה באמת יעלה, או שזו רק תחושה מזויפת.

כל מקרה לגופו.

אם את מתלבטת ברצינות, נראה לי הכי פשוט לשאול בחברים מקשיבים, הם הכי טובים ומנוסים בנושאים כאלה.

זה באמת באמת מאוד מושך חבר \ חברה, אבל הבעייה בזה באמת כמו שכבר כתבו שעכשיו אנחנו בגיל שמתחילים באמת את החיים ובעוד לא הרבה שנים כל אחד מאיתנו יקים בית, וצריך שכשאתה\ את תתחתנו הראש יהיה נקי לגמרי, ושלא יהיה לך בראש בחור\ בחורה אחרת...

ובדרך כלל בקשרים של חברויות כאלה לא מתחתנים בסוף, ומה שנשאר מכל זה - זה רק טעם של געגוע וכאב...

עדיף לחכות עוד כמה שנים, ואז יהיה לך "חבר"\ "חברה" אמיתיים לחיים- בעל\ אישה...

התורה מחזקת את הטוב שבאדם ולפעמים היא נלחמת בו.

כשהיא נלחמת באדם, זה לא נעים, אבל בסוף - היא הצודקת.

לכן כשלומדים תורה צריך ענווה, לקבל גם מה שלא נעים ולא מובן.

אם התורה הייתה אומרת כל מה שנעים ומובן - לא היינו צריכים אותה...

בדבר אחד את צודקת: זה מאוד נעים ונחמד להיות ביחד, לשתף

ולהיות קרוב למישהו. התורה לא נגד, אבל היא אומרת: יש דרך.

וחבר זאת לא הדרך.

מה שאנחנו חושבים שיכול לקחת אותנו לגבהים לפעמים מקבע

אותנו באותו מקום או יותר גרוע. כמו טייס שטס מעל האוקיינוס,

מקבל 'ורטיגו', מתבלבל בין המים לשמים, וכשהוא נוחת נראה לו

שהוא ממריא. במצב כזה הוא חייב להסתמך על המכשירים למרות

שהוא בטוח להיפך...

בהצלחה, מה שלא תעשי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....