אני לא מבינה את הקלות בה מציעים להסתיר משהו מהאשהמקרוני בשמנת
(לא רציתי עוד לנצל"ש).
אני לא מבינה את הפסיקה הגורפת כאן שלא לספר לאשה אם הבעל נכשל.
א. מה פתאום נשים לא מבינות? איזו מין אמירה פרימיטית. מה, לנו אין יצר? אין לנו סקרנות ומשיכה ומיניות? לעניות דעתי זה ממש לא בוגר לטעון שאשה לעולם לא תבין. אנחנו לא מטומטמות וגם אם ספציפית האשה שלו לא מתמודדת עם הנסיון הזה, אז מה? היא מסוגלת לקבל רק דברים שנוגעים ספציפית אליה? ואם קשה לבעל להתפלל במניין, אז מה? היא לא יכולה לעזור כי היא לא עומדת סבנסיון הזה?
שוב, לדעתי זה בכלל לא נכון לטעון שנשים לא מבינות את הנסיון הזה.

ב. הטענה שלא צריך לספר כי זה עניין אישי של הגבר ולא קשור לאישה היא ממש לא נכונה בעיני. מה, בעל ואשהמשוחחים רק על מה שמאה אחוזמשותף לשניהם? אם נפלתי ברחוב ושברתי את הרגל אני לא אגיד לבעלי כי זה לא נוגע אליו???!!!??? זה בעלי, אנחנו שותפים. אין פה מה להסתיר או לא להסתיר, כל מה שקורה בחיים שלי נוגע גם בו. ובואו נודה בזה שנייה - לראות אשה אחרת באופן מיני ואינטימי זה כן(!!!) קשור לאשה. זה כן. כי היא האשה שלך ואם אתה עושה משהו שאתה אמור לעשות רק איתה עם אשה אחרת (לאו דווקה האקט עצמו, גם לראות בעירום זה משהו ששמור לך עם אשתך) אז זה מאוד קשור אליה ומאוד פוגע בקשר ביניכם. יש סיבה לתחושת הגועל והבגידה של אדם שנופל בזה.

ג. אתה מפחד מאשתך? מפחד מהתגובות שלה? מה זה פה, משטר??? אני לא אוהבת כשבעלי משאיר כמה שערות קטנות מהגילוח על הכיור, אז מה? זה אומר שאני לא מסוגלת להתמודד עם זה? שאני אתגרש ממנו? היא אשתך והיא אוהבת אותך תמיד. כנותזה דבר בסיסי בזוגיות. מי שמע על זוגיות שמבוססת על פחד במקום כנות, השם ישמור!

ד. אני בעוונותי התחלתי לעשן סיגריות בגיל 18 בעקבות תקופה מאוד מאוד מאוד קשה. כשיצאתי עם בעלי אמרתי לו בכנות שפעם הייתי מעשנת וכיום אני לא אבל מידי פעםמרגישה צורך גדול ונכנעת אליו ומעשנת מעט. הוא קיבל אותי ככה ואמר שישמח אם זה ייעלםלגמרי מהחיים שלי. סיכמנו שאשתדל יותר. מאז שהכרנו יצא לי לעשן מעט בכמה מקרים ובכל פעם, כמו שסיכמנו, סיפרתי לו. אפילו שזה לא משמח אותו, הוא מסוגל להתמודד עם זה. יחד אנחנו בודקים למה הרגשתי צורך ומה אפשר לעשות כדי להתגבר. הוא עוזר לי לעקוב אחרי המצב שלי ולשקף לי כשאני מוותרת לעצמי בקלות. הנה סתם דוגמא להתמודדת אישית שלי שאני לא מסתירה מבעלי למרות שזה לא קשור אליו ישירות ואפילו שזה מצער אותו ואפילו שהיא בכלל לא מבין את הנסיון הזה כי הוא מעולם לא ניסה לעשן בכלל שום דבר אי פעם. אני משתפת אותו כי הוא הבעל האוהב שלי שנמצא איתי גם בזמנים האלה והוא תומך בי בהתמודדות שלי.
למה זה רע ככה? למה אי אפשר להתמודד ככה גם עם אותו הנסיון של נפילה באינטרנט?
כל הכבוד לכםgps

נשמע שהזוגיות שלכם מעוררת התפעלות. אתם מקבלים אחד את השני, מעריכים, משוחחים.

אבל יחד עם זאת, תביני שהרבה זוגות לא נמצאים במקום הזה

להרבה זוגות גם ככה יש התמודדות יומיומית לא פשוטה אחד עם השני, ובפרט סביב העניין של להכיל את השני ולקבל אותו.

להשליך לתוך ההתמודדות הזאת חבית חומר נפץ כזאת גדולה זה עלול לגרום לפיצוץ...

ולכן לפעמים עדיף להסתיר דברים.

ובפרט שבאמת מדובר בעניין שלצד השני (במקרה הזה האישה) מאוד קשה להבין, להכיל ולהתמודד. 

נכון, זה לא לכתחילה. אבל יש הרבה זוגות שזאת העצה שמתאימה להם.

אמממ.. תודהמקרוני בשמנת
אבל התייחסת רק לאחד מהסעיפים שכתבתי.
בסעיף אחר כתבתי שלדעתי זה משהו שגם נשים יכולות להבין.
וואי אני חושבת בדיוק כמוך!!!אמא יפה
גם חי מאד צורם לראות שרב האנשים טוענים שזה משו שלא צריך לספר בעיני הכנות בזוגיות זה הדבר הכי חשוב וקרה לי כמה פעמים שלא רציתי להגיד לבעלי דברים שעשיתי או משו והרגשתי שאני לא יכולה להסתיר.. ואחכ שסיפרתי ככ הוקל לי כי אני יודעת שבעלי מאמין שלא משנה מה עקאה אני אשתף אותו וזה נותן ביטחון.
כנל גם בעלי קרה שנפל פה ושם לא משו רציני וכשהוא סיפר הרגשתי ככ טוב שהוא מאמין בי ויודע שאני מאמינה בו וגם אם נפל זה לא אומר שאא להתעלות מזה ולהמשיך הלאה..
כמובן שאני לא מדברת על בגידה אלא על נפילות קטנות של מחשבות או ראיות אסורים. אם לבני זוג שלנו לא נספר את הנפילות וההתמודדיות אז למי נספר???
לאנשים בפורום?
כנל גם הוא.
נשים יכולות להבין את הרעיוןאין כמו אמא

אבל פיזית לגבר קורה משהוא אחר בגוף מאישה ,כשהוא נכשל....וגם בתוספת שהוא עבור על איסור

אני אפילו לא ממש יודעת איך לסגנן את זה במילים עדינות. לו יצויר. שאת תצפי בסרט לא צנוע .ובעקבות זאת את ........ את עצמך.

את תספרי זאת לבעלך? וזה לא משהוא אסור כמו שלגבר . זה סתם חוסר נעימות .

קודם כל גם לאישה זה לא רק חוסר נעימותאמא יפה
זה גם חטא אמנם פחות מהגבר אבל עדין איסור דבר שני אני לא חושבת שזה קשור למי זה יותר עבירה ולמי פחות הדגש פה זה על עצם השיתוף..
אני גם מדברת על עצם השיתוףאין כמו אמא

כי לשתף שנפלתי בעישון סיגריה זה לא ממש אותו הדבר. זה משהוא יותר חיצוני

פה זה משהוא עצמך עם גופך השיתוף הרבה הרבה יותר קשה

 

 

נכון זה יותר. אבל את מי לשתף אם לא את אישתך?מקרוני בשמנת
בפורום שלם אפשר לדון בזה אבל לא עם האשה לצידה אתה ישן?????
אני לא עושה תחרות מי נופל במשהו חמור יותר. בעל ואשה מקבלים זה את זה לא משנה מה. ואם הם לא, אז זאת הבעיה האמיתית שלהם ולא הנפילה הזעירה ההיא.

אני לא אתווכח שיש לנו גוף שונה. אבל היצרים והקשיים משותפים לכולנו וכל אחד מתמודד עם משהו שקשה בשבילו.
בפורום זה אנשים זרים שהוא לא מכיר ולא מכירים אותואין כמו אמא
יש כאלו שעם מישהוא קרוב יותר קשה לו לשתף אפילו שזה נכון.
זה כמו שיש לי חברה מרצה. כשבעלה בקהל היא לא משוחררת . זה יותר מלחיץ אותה
זה שיקול רציניכוחות שמימיים
עבר עריכה על ידי כוחות שמימיים בתאריך ז' באב תשע"ו 08:07
כי לפעמים האישה יכולה לקחת את זה מאוד קשה ובלי פרופורציות.
מה שזה בעצם נפילה של הגבר יכול להתפרש כבגידה וכשבירת אמונים אצל האישה.

ואיך אומרים ? לפרק ולהרוס זה קל. החכמה זה לבנות. ולפעמים צריך גם לעשות שפכטל. מה לעשות.

לא תמיד לספר כל דבר מוסיף טוב.
למה ??
אל תהיה/י צודק/ת ,תהיה/י חכמ/ה.

דוגמה קצת שונה אבל גם רלוונטית :
בני זוג שמדברים על שידוכים שהיו בעבר ומעלים זכרונות:
"יצאתי עם זאת..רגע מה השם שלה ?"|קימוט מצח| ויצאתי עם מה שמו וכו '
אין פה שום נפילה ושום דבר לא בסדר.
אבל זה לא שייך ! זה לא מוסיף טוב !
( אנחנו סיכמנו שמשתדלים לא לדבר על זה ,ואם הנושא עולה נותנים לזה לשקוע כמו שזה עלה וממשיכים הלאה בחיים).

כרגע את אחרי חתונה ,אבל תדעי לך שלעיתים החיים מזמנים כל מיני אתגרים ושיתוף כזה יכול לשבור. במיוחד שאפשר להבין שאם הייתה נפילה ייתכן שהיה איזה קושי.
לפעמים בקשה קטנה או שיתוף באפליקציה ששומרת בלי לפרט אם היה משהו רק תתרום ,בלי להכנס לפרטים.
מבינה את הרצון שלך לדעת הכל על בעלך אבל לדעתי צריך לשמור על הזוגיות שתשאר נעימה וללא מתיחויות וחשדות שעלולים לצוץ בעקבות שיתוף כזה.

וכמובן שכל מקרה לגופו ,כל אחד מכיר את בת זוגו וחבל לגרום עוגמת נפש אם אפשר לקום ולהתרומם.
ודאי שאם יש מקום כזה לשיתוף שיתקבל בתמיכה ובתגובה חיובית זה מבורך.

אגב ,לגבי הפסקה האחרונה שלך ,אין רק גוף שונה אלא גם נפש שונה.אז מה אם אנחנו אותה נשמה ,עדיין לכל אחד יש את החיים שלו...

זהו אני רואה שאני חוזרת פה על הרבה תגובות יפות שנכתבו פה ..
כלל א' בזוגיותאוסנת
מה שנכון ואידיאלי לזוגיות שלך, עלול להיות הרסני בזוגיות אחרת.
את מציגה פה הרבה ערכים יפים על איך צריכה להתנהל זוגיות,
אבל אלה הערכים שלך, החיים שלך, ואיך שמתאים לך.
לאנשים אחרים אולי זוגיות שונה, עם ערכים ומטרות שונים, עם רגישות שונה, וזה לא רק לגיטימי - יכול להיות שהקשר שלהם עמוק אפילו יותר משלך.
אין דרך למדוד את זה, ואין מקום להשוואות.

אחרי שאני יוצאת מנקודת ההנחה הזו,
אני יכולה לומר שבעבר הייתי חותמת על כל מילה שלך, והיום כבר ממש ממש לא.
לא רק ששיתוף לא בהכרח מועיל (כי מתרגלים ומפסיקים להתבייש, מקבלים את זה כנורמה, או שהאשה משתמשת בנפילה הזו כ"כלי נשק" כלפי הבעל וכו' וכו')
אז לא רק -
אלא ששיתוף בנושא הזה עלול מאוד מאוד מאוד לפגוע.
זה מובנה אצלנו. וכמה שנהיה משכילות, רציונליות, פתוחות, עם הבנה של גודל ההתמודדות והכרה בטוב שבבעל -
זה יפגע בנו במקום עמוק מאוד,
ואת לא יודעת מה ההשלכות שיהיו לזה, לא תמיד בצורה ישירה.
אולי לך זה לא ישנה כלום, אבל להמליץ לכל גבר לספר לאשתו- זה מסוכן.

אני יכולה להמר, שרוב הגברים יגידו שהם לא רואים תועלת בשיתוף האישה, שהם מעדיפים ומסוגלים להתמודד לבד, או שבכל מקרה לאשה אין כלים לעזור בזה. את חושבת בראש של אשה, לאשה כמעט תמיד שיתוף יעזור מאוד. אצל גבר לא תמיד. יש מצבים שעדיף לו להתמודד לבד בכלים הגבריים שלו.

אני מאוד אוהבת את הערך שעומד מאחורי "משנים מפני השלום". המציאות מורכבת, זוגיות היא דבר עדין ורגיש מאוד,
ואי אפשר להתמסר רק לערך ה"כנות המוחלטת". בזוגיות צריך לשקול מה התועלת ומה הנזק. מה הכוחות ומה ההתמודדויות הנוספות כרגע. כל מקרה לגופו.
אנחנו שואפים לחיות עם מודעות מלאה לאמת, אבל אנשים שמודעים לגמרי לאמת, לא חיים.
אלה החיים.
וזוגיות נבנית כל החיים בהדרגה, לא מאמינה למי שתגיד שהתחתנה כשבעלה יודע הכל מהכל (הרי לשיטתך, איך אפשר להתחתן בלי כנות מוחלטת?!). אם הוא היה יודע הוא לא היה מתחתן איתה.
עת לכל חפץ.


(ואני כמובן לא אומרת להסתיר סודות ודברים שמשליכים על החיים. כל עניין לגופו. רק מציגה הסתכלות יותר דו מימדית על הנושא...)
מעניין..Tvus12
אוסנת!אלעד
תגובה מאלפת!
קראתי הכל בשקיקה
וואוו תגובה מדהימהשמחה ומשמחת
אוקיי, אז אולי לא להמליץ לכל גבר לספרמקרוני בשמנת
אבל להמליץ לכל גבר להסתיר זאת אותה טעות.
הפריע לי ההמלצה הגורפת, בלי להכיר את האשה, שנשים לעולם לא יקבלו ולא יבינו וכולה.
המלצה שהיא חד משמעית לצד השני גם לא נכונה לכל זוג, נכון?

ואני מבינה שלא תמיד כדאי לספר והכל תלוי בהמון דברים ובמצב של הזוג. אבל אני חושבת שאידיאלית אכן אמור להיות בטוח לספר הכל זה לזה. אם לא בתקופת מריבה אז אחר כך. לא להפוך אתזה שאולי תשתמש בזה נגדו וכאלה למצב אידיאלי כי זה לא.

ממש הוספת לי המון מחשבה ובאמת תודה על התגובה המעמיקה. לא לגמרי מסכימה אבל אולי אני פשוט באמת בשלב אחר בחיים.


יכולה להוסיף עוד סיפור אישי.
הייתי בקשר מאוד מאוד רציני עם בחור אחד וכבר תכננו את העתיד יחד. אבל אז התברר לי שהוא שיקר לי המון פעמים על דברים רבים. חלקם קטנים וחלקם משמעותיים. הוא לא ראה בעיה בזה ששיקר לי והסביר שלא רצה לצער אותי ושלא אעשה סתם דרמה מהכל ומה זה משנה? והנה, אם לא היה אומר לי לעולם לא הייתי יודעת ולא היה קורה כלום.
אני הייתי המומה מגודל השקרים, מהקלות בה ביצע אותם ומהתירוצים ההגיוניים שנתן להתנהגות הזאת. אמרתי לו חד וחלק שאין שום צורך לשקר לי אף פעם ושאני יכולה להתמודד עם הרבה יותר ממה שנדמה לו ואני לא איזו נקבה שברירית כמו שהוא חושב.
אמרתי לו שלשקר אין רגליים וכל שקר לא פותר את הבעיה אלא רק דוחה אותה, כי סופו של השקר להתגלות. אז בעקבות הסיפור הזה הבנתי עד כמה חשוב האמון בין בני הזוג ונעשתי קצת רגישה להסתרות ושקרים, כי אצלו זה היה תסמין לעוד הרבה בעיות קשות.
יש הבדל ענק בחור שמשקר תוך כדי שיוצאים איתואין כמו אמא

לעולם לא הייתי מתחתנת עם בחור כזה.

לעומת זוג נשוי , שהם כבר נשואים וחוץ מזה כבר החיים לימודו אותם מה כדאי להגיד בשביל שלום בית, אני גם לא מדברת על דברים חמורים. כמו שבעל יגיד אני בעבודה והוא מסתבר מסתובב עם בחורה

מסכימה איתך מאודתליה


כתבת נכוןדעה
אני בין אלה שמציעות לא לספר-אשמח שתקראינקודה

בס"ד

 

מכמה סיבות.

א- לי כשהייתי נשואה לא עשה טוב בלב השיתופים האלו.

 

ב- אני גם לא מאלה שחושבים שכל דבר צריך לשתף מישהו 

 

ג- המחשבה היא מה התועלת שתצמח מכך, ואם יש תועלת מה המחיר?

 

וכאן בגלל כל השיחות שיש בפורום הבנתי שכנראה לא לכולן זה מובן מאליו.

המחשבה שלי היא שהשיחות בין בני זוג צריכות כאלו שמעצימות את האהבה והזוגיות.

רגשות זה דבר דינמי. מה שנעצים זה מה שיתפוס מקום.

אם נעצים דברים כאלו זה יכול לצאת מפרופורציות ולקבל הרבה יותר משקל ממה שזה.

 

חוץ מכאב לב, ירידה בביטחון העצמי ומחשבות מיותרות -

אני לא רואה מה כאישה ניתן לקבל משיתוף כזה.

 

דבר נוסף זה הפרשנות של האישה לעניין לא תמיד תהייה יעילה.

אם גם היא תוציא את זה מפרופורציה זה שוב מעצים ומפתח רגשות הרסניים בלב שני בני הזוג.
ואני לא חשבת שאישה לא יכולה הבין גבר ממקום אינפנטילי שלא מבין מה שהוא לא מתמדד,

אלא שיש חשש שאישה תבין אחרת ממה שזה... תתן לזה משקל רגשי, או שתקשר את זה אליה,

ותסבול מהסיטואציה יותר ממה שזה באמת. סתם דוגמה טיפשית

לפעמים נשים בוחנות את מי הגב שלהן "אוהב יותר" אותן או את האימא שלו,

כשהמדד זה האוכל של מי טעים לו יותר... וזה לא משהו נשי. בבית הוריי אבא שלי מבשל,

ואם מישהו לא אהב מנה אבא שלי מפרש כאילו אותו אדם לא אוהב אותו.

בשכל הוא יודע שזה לא קשור כלל- אבל ברגש זו החוויה וככה ניראית השבת...
(שצריכים לאכול בקר עם מישמש מיובש וחמוציות כי אבא המציא מתכון חדש,

ואף אחד א רוצה להעליב את אבא.. מנסיון)

לענ"ד גם אם בשכל האישה יכולה להבין הכל- ברגש זה לא נחווה באופן אובייקטיבי,

וזה פשוט סבל מיותר. זה גם יכול להרוס הרבה רגעים יפים של הזוג.

אם למשל מדובר על שיתוף של מישהי שהבעל אהב בעבר, אז באמצע בילוי זוגי,

צצות מחשבות "גם איתה הוא היה מטייל כאן?" "גם לה הוא קנה כזה וכזה?" 
וכ' וכ'. זה גם רקע להרבה בעיות דמיוניות. 

 

לגבי האמת והזוגיות וכ',

הקב"ה בעצמו שינה מן האמת כדי שלבעל לא תהייה טיפטיפונת של קפידא על אשתו.

אברהם ושרה אחרי 70 שנות נישואין לא יכולים להתמודד -

עם זה ששרה מודעת לגילו המופלג של בעלה?

אבל הקב"ה משנה מן האמת!!!

בשביל שלום בית! לא כי היה חשש שהם יריבו על זה,

אלא שלא יהיה צל של קפידה בלב.

למה?

ה' קל אמת!

אלא שיש אמת ויש אמת.

יש אמת ניצחית ואמתית,

ויש מצב זמני חולף.

זה שבני זוג אלו שני חצאים של נשמה אחת- זו אמת נצחית.

זה שאחד מהם הכשל במשהו- זה מצב זמני.

לאחר תשובה זה נמחק לו מהרזומה. 

וסוף כל סוף לא יידח ממנו נידח- כולנו נתנקה מהעוונות שלנו,

(בתשובה, בייסורים או בגיהנום אבל איך שהוא הכתם הזה יירד.....)

הנשמות לעומת זאת נשארות תמיד להיות אותן הנשמות.

החיבור הוא האמת הנצחית.

כל מה שמפריע לחיבור האמתי זה השקר.
אולי את סוברת שלחלוק עם בעלך כל דבר זה מקרב.

בטווח המיידי יש משהו מקרב בוידויים האלו.

לאורך זמן זה משגע יוצא מפרופורציות ועושה נזק.

 

וזה לא דומה בכלל לעניין הסיגריות - בדיוק בגלל שזה לא קשור לבן זוגך.

בעלך לעולם לא יחשוב שהסיגריות זה כתוצאה מחוסר עניין שלך בו מבחינה כל שהי...

זה לא מריד לו את הבטחון העצמי, לא מכניס אותו לסרטים, ולא גורם לו לפקפק ביציבות הקשר.

כל מה שכן קורה בזכות שיתופים על ניסיונות בתחום המדובר...

 

עד כאן הרציונל של ההמלצה הגורפת לא לספר.

כי לספר דבר כזה זה נזק לזוגיות.

השאלה רק אם זה נזק שיצא הפסדו בשכרו- כמו שאולי קורה במיעוט מהמקרים,

או שזה נזק גמור וחסר טעם כמו שזה ברוב המקרים.

 

 

 

(אגב מכאן ניתן גם ללמוד כמה אנו צריכות לייקר את הרגש,

ולהימנע מקפידות שכאלו..)

 

 

 

 

^^^^ חשוב לקרוא. אהבתי את התגובה שלך.ירושלמית טרייה


^^ כתבת מקסים!צפורה
מסכימה ממש!פרח השדה
לפעמים נשים (ולא רק) לוקחות ללב ומשליכות את האשמה על עצמן. זה יכול להגיע מהדברים הכי לא קשורים, כמו "הוא התפלל ביחיד בבית, כי אני לא הערתי אותו לתפילה " עד לדברים יותר קשים של "הוא נופל באינטרנט כי אני לא מספיק מושכת " בווריאציות שונות.
ולכן צריך להסתכל על כל מקרה לגופו..
אני מסכימה עם כל מילה שלך.tagel
כנות היא אבן יסוד בסיסית בזוגיות.. ההסתרה הזו אולי נועדה להגן על הזוגיות אבל היא פוגמת בזוגיות מיסודה
אם השרשור הזה מופנה אליי.dYossi
אז כן אני לא מוכן לפגוע באשתי. וזה לא ייקרה לעולם אני אוהב אותה אהבת אמת. אז קרה לי שנפלתי יש מקום לסלוח לי. אבל אני לעצמי לא סולח.
אענה ממש בקצרהאלעד

גם כי נקודה ואוסנת הבהירו יפה מאוד את הדברים וגם כי אני ממש קצר בזמן,

אבל חשוב לי להדגיש נקודה קטנה ועקרונית.

 

 

אנחנו מצווים ע"י הקב"ה שלא לשקר, מדין "ולו תונו איש את עמיתו". כמובן שגם מצד המוסר האנושי והקוד האתי לא נכון ולא ראוי לשקר, זה מרע את האמון ואת הקשרים החברתיים שלנו כבני אדם - בזוגיות, במשפחה ובכל פורום עד רמת לאום שלם.

 

חשוב לזכור, עם זאת, שהצמדות לאמת איננה ערך בפני עצמו אלא נועדה לשרת את הערך הנשגב של שלום ורעות וקידום הטוב בעולם, ולכן במקרים מסויימים נצטווינו לשנות מהאמת למען השלום, ודווקא הדוגמא המפורסמת לכך נסובה על ענייני זוגיות בנוסף ל"שקרים לבנים" בנושאי לימוד תורה או לשון הרע המוזכרים בחז"ל וכד' שפחות קשורים לנושא שהעלית.

אני מכנה את אי אמירת האמת במקרים כאלה כ"אמת לאמיתה".

דהיינו יש אמת פשוטה שבאה לתאר מציאות, ויש אמת עמוקה יותר שאמנם לא נצמדת לעובדות אבל התוצאה שלה היא עולם טוב יותר. היא האמת מבחינתי, ומעשים שבכל יום יוכיחו.

 

לפעמים הגולם קם על יוצרו ובשם ה"אמת" אנחנו מוסיפים עכירות ורוע בעולם,

וזה כבר ממש פיספוס. כדאי להזהר לא להגיע לשם.

 

בדוגמא שלנו מאוד קל לתאר את זה הבעייתיות - נניח והגבר (או האישה, במקרה הפוך) ישתף את אשתו במה שעבר עליו. אפילו אם מצידו ומצד הקב"ה המעשה כבר נמחק לגמרי ואף הפך לזכויות (במקרה של תשובה מאהבה) האישה עלולה להזדעזע קשות, לאבד אמון ולפרק את החבילה חלילה. זו תוצאה נוראית ובשום פנים ואופן אין סיבה להגיע לשם בשם ה"אמת". בדיוק כמו שלא נספר למאן דהו שחבר דיבר עליו רעות, ולא נחשוב ש"מצווה לספר".

 

 

כתבתי את כל זה בקיצור ובזהירות רבה, מפני שאינני בא לקעקע את יסוד האמת בחיינו,

רק להדגיש שלפעמים דווקא האמת עלולה להזיק ואזי בסיטואציות האלו ראוי להתייחס אליה כשקר.

 

לא אומר כן או לא לספר, זה משתנה מזוג לזוג.הלוי
עבר עריכה על ידי הלוי בתאריך ו' באב תשע"ו 10:19
יש נשים שיכולות להכיל דבר כזה ויש שלא יכולות, וכך גם גברים.
גם תלוי אם זו הייתה נפילה חד פעמית או שזה משהו כרוני ואפילו ברמת ההתמכרות.

תדמייני שחס ושלום בעלך נפל במראות אסורים באינטרנט. לפני שאת עונה, תנסי ממש לדמיין את הרגשות שלך במצב כזה, תנסי להרגיש אותם. תחשבי טוב טוב איך היית באמת מגיבה לזה, ולא מה שאת חושבת שאידאלי לעשות במצב כזה.

גם קחי בחשבון שיש גם נשים וגם גברים שיראו בדבר כזה בגידה לכל דבר.
וכמו שכבר אמרו פה, שיתוף של זה יכול לגרום יותר נזק מתועלת.
}}תליה

אני רוצה לענות בצורה עיניינית, לשאלה הפותחת, ולא לסיפור הספציפי , שהתחיל משרשו"ר אחר.

באמת אני מאוד מסכימה שעיצה טובה לזוג אחד תהיה הרסנית לזוג אחר,

אבל,

אותי מעניין איך משפיע ההסתרה על הזוגיות.

הרי עניין שכ"כ בעל משמעות לבעל, והוא ממשיך לחשוב עליו ולעסוק בו, להתחרט וכו'.

האם האישה לא תרגיש שעובר משהו ממש רציני על בעלה? אם לא, מה זה אומר על הזוגיות שלהם?

ואם האישה כן מרגישה, איך זה גורם להה להרגיש, שבעלה עובר משהו נורא משמעותי, והיא אפילו לא יודעת מה זה?

להגיד לא לספר זה הכי קל, וכן גם הקב"ה שינה בשביל השלום, אבל זה ממש לא אותו מקרה.

כאן מדובר בדבר מאוד משמעותי שקורה. שימו לב שאם הבעל בוחר להסתיר במקרה כזה, אפילו אם בשביל אישתו, הוא צריך עכשיו לעבוד קשה. להסתיר מבלי שתרגיש, לחוות תחושת עצב אולי דכדוך וחרטה וכל זה תוך כדי שהוא נזהר שאשתו לא תגלה דבר.

האם עצם הדבר הזה לא עלול להשפיע בצורה שלילית על הזוגיות שלהם?

לא בטוחה שהאישה נפגעת פחות, כשבוחרים להסתיר.

כמובן שאם הסיפור היה כזה שנוגע למשהו יותר טכני, הוא עניין שפחות מעורר מחשבה אצל הבעל אחרי שקרה, התשובה הייתה שונה

 

תליה אענה לךגלית

לשאלתך איך משפיע ההסתרה על הזוגיות ..ושההסתרה רק תגרור לו לעצבות ודכדוך ושהאשה תפגע יותר...

את הענין שהוא ממשיך להתעסק במחשבה הוא יכול לפתור אותה בטיפול שנים שלושה חיצוניים עם מומחים בתחום ...שיעזרו לו להתקדם הלאה...בלי לפגוע בזוגיות שלהם..כך שההסתרה לא תזיק אולי סיכוי ששיתוף יזיק...

 

 

ואני בטוחה  שיש הרבה זוגות מאושרים ושחיים טוב ושקרה להם בחיים שהם נכנסו לאתר טמא התחרטו קבלו על עצמם ועמדו בזה לא לחזור על זה שוב לעולם  לא שיתפו את האשה והמשיכו הלאה... 

[לא מצדיקה את הכניסה לאתר טמא אבל לא רואה ענין אחרי חרטה וקבלה לעתיד ענין בשיתוף]

 

^^^^^^^נקודה


רק לגבי הסוףפאז
אם בן זוג רואה בזה בגידה, לא ראוי שידע??


בעיני נכון שיש מערכות שונות של זוגיות, אבל השאיפה היא כן להגיע למצב של שיתוף
(זה גם לא חייב להיות לפרטי פרטים אלא משהו כללי יותר)

וגם לגבי לא לשתף, יש דרגות:
יש פשוט לא לבוא ולשתף מיוזמתך
יש לעגל פינות כששואלים
יש לשקר במוצהר כשאשתך מגלה עקבות
יש להתחמק ולתת לה להבין מה שתבין.

בכ"מ בעיני צריך להיות ברור שאי שיתוף בכלל
זה הסתפקות ברמת קשר ויחסים פחות אידאליים,
ולא לספר סיפורים לעצמכם.
זה מיומנות של שנים ללמוד מה לספר ומה לאאין כמו אמא


אין מה להשליך בין זוג לזוג ואגיד לך ולכן במשך הזמן אתה לומדגלית

מה לספר ומה לא....אגב לא לשתף זה לא שקר..

בדרך כלל זוגיות בריאה שברוב הדברים משתפים ולא חוששים אחד מהשני ..אבל עדין ישנם שיקולים שדוקא בגלל שאוהבים את בן הזוג ולא רוצים להפיל את הזוגיות וכו בוחרים שלא לשתף!

גם אני עם בעלי בדרך כלל משתפת בהכל...

אבל

יכול לקרות פעם ב...ב...ב...ששיתוף של משו מסוים סתם יאכזב אותו אז אני מוותרת על אותו שיתוף...

אתן לך דוגמא פעם התעצבנתי על חמותי ועניתי לה בצורה לא יפה התחרטתי קבלתי לא לעשות את זה שוב וידעתי שאם אשתף את בעלי הוא יצטער מאד מאד מאד אז בשביל מה להרוס לו את הערב משו שעשיתי חזרתי התנצלתי קבלתי לעתיד...השיתוף הזה לא יוסיף..

 

ולמדתי להשכיל שיש זוגות שיש להם כל מיני תכונות שאי אפשר להוזיז אותם מהם אז לפעמים צריכים להסתיר מהם..

אתן לך דוגמא אמא שלי שנה התמודדה עם בעיה בקושי בסגירת המנעול של הבית כל פעם שהיתה יוצאת היתה צריכה איזה 20 דק עד שהיתה מצליחה לנעול, אבא שלי כל פעם היה מנסה לתקן זה היה מחזיק כמה ימים וחוזר וכל פעם היו מווכחים על זה מחדש  עד שיום אחד הוא סידר את זה יצא מהבית אמא שלי הביאה בעל מקצוע שעלה לה 100 שח בלבד הוא פתח החילף סידר ומאז שקט...הוא לא יודע מזה המנעול חזר השקט חזר...

היה לי קשה להבין את זה כי בעלי מאד גמיש אבל שהתעמקתי במחשבה הבנתי שזה האופציה היחידה אצלם...

 

ואגב סיגריה זה לא בר השואה לסיפור שלו ..איך הרבנים אומרים שגבר נכנס לאתר טמא תדע שאשתך רואה בזה כבגידה כאילו ההיתה איתה יחד....

 

 

דוקא אין לי שום בעיה בסיפור המנעולאין כמו אמא

להפך ולהפך. זה לא נקרא להסתיר מבן זוג.

ופה זה דוגמא על שרשור שהיה כאן בעבר. "חכמת נשים בנתה ביתה". פשוט רצתה לחסוך ויכוחים

 

היום מאוד אופנתי להכות~א.ל
על חטאי העבר שנעשו בין אדם למקום, אולם זה ממש לא נכון ויש בכך חילול ה' ממש.

כתוב מצד אחד "כסוי חטאה"
ומצד שני "מכסה פשעיו לא יצליח"
יש בכך מחלוקות אך רובם של הפוסקים פסקו שעבירות בין אדם לחברו מותר ולעיתים אפילו יש לפרסם, אבל עבירות בין אדם למקום אסור לגלות לבני אדם.

וכידוע תורתנו היא תורת חיים.. כך שזו לא רק הלכה, אלא כנראה שיש בזה גם עניין בעומק. במקום ששיתוף עלול להוביל להרס וחורבן אין עניין לספר..

חשוב להסתכל על התמונה הכללית ועל האופן בו ההחלטות שלנו ישפיעו למרחוק
ברית הנישואין חשובה יותר מאמירת האמת.דעה
כמובן שבין כל זוג צריך להיות אמון מלא. אך מאחר וכולנו בני אדם ולאדם יש את עבודת השם שלו עצמו מול בורא עולם אין שום עניין שהוא ישתף את אשתו בעניינים לא לה. וכן להיפך.
כמובן שבנושאים מסויימים טוב ונוח לאדם לשתף.
אך ברור שלא תמיד נכון לספר הכול.
אני מניחה שהעלית את דברייך בעקבות השרשור שהיה כאן אודות אדם שגלש באופן חד פעמי באתר עם מראות אסורים.
ודאי שעדיף שיעשה תשובה שלימה ולא יספר לאשתו. מה זה ייתן לה? דאגה לעניין לא לה?
כמובן שאם הבעיה חוזרת על עצמה והאדם כבר מרגיש שזוהי כל ישותו הוא צריך לשתף ולטפל בבעיה.
וכמובן שיש הרבה דברים שהחכמה היא לא לספר אותם לבן הזוג כרגע לא עולות לי דוגמאות....

אין ענין בהכללות.ד.

מה שדובר בשרשור ההוא, היה על דבר שאדם נכשל בו פעם אחת, וזה בהחלט לא כמו שעשה בפעל ח"ו, עם זה שאכן בוודאי היה מפריע לה אם היתה יודעת.

 

אז מה הענין, סתם לצער? סתם לקלקל ביניהם? אין בכך כל "ערך". גם אם ישמע לשון הרע, אסור לו לספר לאשתו.. ואפילו אם זה כאילו "נוגע אליה", כל זמן שאינו לצורך תיקון ותועלת הכרחית.

 

אנשים סבירים, משתפים בכללי, ואם יודעים שיש משהו שיצער את הזולת, ואין בכך שמץ תועלת אלא נזק בלבד, ושהם יכולים בעצמם להתגבר על כך - אז אין כל ענין.

 

ואדרבה, בגלל שאכן סביר שהיא "תעמוד בכך", וזה לא משהו שבגללו היתה החבילה מתפרקת - אז סתם לקלקל? שיתוף אינו מנטרה, אלא דבר שנועד להוסיף טוב וקרבה. וכשמדובר באנשים סבירים שעפ"י רוב אינם מסתירים דברים, אז גם אין חשש שיתחילו אובססיבית לחשוד כל הזמן שמא מסתירים משהו....

נגיד ונכנס לאתרים לא צנועיםה-מיוחד

ונגיד שסיפר לאישתו וכו' וכו'

עוד שבוע הוא נכנס לאתר של ערוץ 7 ואישתו מתקשרת אליו ושואלת. מה אתה עושה עכשיו? והוא עונה אני באינטרנט. מה יקפוץ לה בראש? אולי הוא באתר...

הוא בבית והיא בבית הוא מתיישב מול המחשב ומקליק ומה היא רוצה לדעת? אולי הוא באתר

הוא בעבודה והוא עובד מול מחשב? ישר היא תחשוש

שיתוף של בני הזוג הוא לא ערך בפני עצמו. הוא נועד כדי ליצור קשר, לא לנתק ולא להכניס לסרטים מיותרים

כתבת יפה מאודגלעד1976

לא מסכים איתך בכל מה שאמרת, ואני חושב שבתוך הזוגיות גם לכל אחד יש המרחב האישי שלו.

 

ועדיין , שאפו על הכתיבה היפה, ההתייחסות להיבטים השונים, והניסוח המשובח.

דעתי האישיתאלמוני 1
במקרים כאלה אין שחור ולבן אך דעתי האישית יותר נוטה שכן צריך לשתף אך בחוכמה ובעיתוי המתאים .

הופתעתי לשומע שדווקא אדם שנפל מתקשה לקבל אם בו הזוג נפל ההפך אם עברת דבר כזה את צריך לגלות יותר הבנה עד כמה זה קשה ועד כמה זה משפיע נפשית וכו(דברים אלו לא נאמרו אלא כלפי החשיבה הזאת ולא חלילה לפגוע במשהוא וסליחה מראש אם פגעתי)

קשה לי לשמוע שצריך להחביא דברים כאלה כי זוגות אינם צריכים להסתיר דברים כאלה מבן הזוג(היחיד/ה שאנחנו מגיעים לאנטמיות הכי גבוהה שיש), החצי השני שלי נמצא במצוקה נפשית רוחנית שהיא לא פחות חשובה מהצד הפיזי אולי אף יותר, איך אפשר להגיד אל תספר כי זה יפגע בי ותמודד לבד עם עזרה מהרב או חברים וכו' יכול להיות שהם יותר מבינים, אך בסופו של דבר הקשר הוא בינינו!!!!! כשם שלאדם קרה משהו משמח למי הוא מתקשר ראשון כך לא עלינו במקרים לא משמחים שאם לא כן יוצא מצב שבן הזוג שלנו לא יכול לספר לנו הכל כי יש פחדים חששות ואולי במקרים מסויימים להפוך את זה להרגל לא להגיד את כל האמת ("משנים מפני השלום" יצה"ר פועל גם פה לא לשכוח) אין פתיחות וזה ישפיע על שאר הזוגיות ויוביל לזה שמחפשים אוזן קשבת במקום אחר לדוגמא יום אחד בעבודה מקבלים מחמאה וקצת מדברים ומי פה לשם הופ נפתחים יש בעיות פה יש בעיות שם ואתם מבינים לבד לאן זה יכול להגיע.
הזוגיות לא נמדדת רק מתי שקל והכל זורם על מי מנוחות עד כמה שאפשר .

ניקח דוגמא קיצונית האם ביום שאשתי תגיד שהיא מפסיקה לקיים חלק מהמצוות נמצא את עצמנו למחרת ברבנות או שננסה לעשות שמיניות באוויר כדי להחזיק ושמר את הקשר יש משברים בחיים אנחנו צריכים להיות שם בשביל בין הזוג גם אם אנחנו לא מבנים ולא יודעים איך לעזור אנחנו לא מבינים עד כמה חשוב להיות שם בשביל בן/בת הזוג .
ומה יקרה אם אחד מילדינו יפול בדבר הזה איזה הרס יגרום לאותו/ה בחור/ה שאפילו לההורים לא יכולים לפנות???????
וצערינו מקרים כאלה אפשר למצוא במי שנפגע מינית שהוא/היא פוחדים ושבעצם הם אשמים וכו'

(סיפור אישי שאחד הרמים שלי סיפר על אחד מילדיו נפל לא עלינו שאחרי הרבה זמן מפחד מהתגובות לא פנה להורים ואחרי שלא ידע אנה ילך ואנה יפנה נגש וסיפר לאביו (שממנו למדתי הרבה איך להתייחס במצבים כאלה) ואני לא ישכח עד כמה הוא היה "מזועזע" "וכעס" עליו איך הוא לא פנה לדבר איתם אי אפשר לתאר את ההקלה והתחושה הזאת שסוף סוף יש משהו ששומע ועוזר לך )
האם יעלה הדעת לומר ילד זה משהוא אחר ושמבן הזוג אפשר להתגרש אך מילדים לא ?????

ולסיכום גם אחד מבני הזוג נפל זה לא אומר שצריך לוודא הריגה וגם לא צריך להוריד ממעלותו הרי כולנו בין אדם ובודאי ובודאי שלא להשתמש בזה אחרי שעשו תשובה ותיקנו את המעשה אלא לעזור עד כמה שאפשר ולעודד גם עם זה נראה שלא צריך .


רציתי להוסיף במאמר סגור על נפילות .
[[[ ידוע לכל היטב שלנשים ולגברים יש צרכים שונים אך מכאן ולהגיד שנשים אינן נופלות וכו' כאילו הן חסינות אין להן יצרים באופן גורף אינו נכון לדעתי (התשוקה אצל האישה יותר גדולה שנאמר ואל אישך תשוקתך ובנוסף יש גם את ההורמנים שמשנים מצביל לכאן ולכאן ),יש הבדל ברור בין זה שגברים נמשכים לסרטים ומראות אסורים יותר מן הנשים ונצתים מזה מה שאין כן אצל הנשים שזה גורם לדחייה ,
אבל בעניין( "או".גברים ו"או".נשים) מחקרים מראים גם בציבור הכללי וגם בציבור הדתי והחרדי (זה לא משהו שהומצא בשנים האחרונות וגם לא במאה האחרונה) שפערים בין המגדרים במקרים אלה לא דרסטים (10%+-)יש פעמים שגברים נוטים ליפול (ופעמים דווקא בתקופה שמותרים) ויש פעמים שנשים (בין אם זה מחוסר מסוים, או בין אם זה מחשיבה כי האיסור פחות חמור, ויש כאלה "המהדרים" ומעודדים זאת) היחס לדברים האלה צריך להיות שאם קרה המקרה צריך להבין שזה כן טבעי אבל ופה הדגש להבין מאיפה זה מגיע וללמוד ואיך לשלוט עליו (ולכוון היצר בעניין זה רק למען בן הזוג ) כי ברגע שזה הופך להרגל (ונעזוב לרגע את הפאן ההלכתי והרוחני) זה פוגע בנישואים כי אנחנו לא נצרכים לבן או בת הזוג וזה זמין כל הזמן זהו מדרון חלקלק שקשה לצאת ממנו .]]]
מנסה לחדד...מיליון דולראחרונה

יש הרבה מה לדון בנושא הזה.

אני חושבת שא"א אבל להגיע להכרעה חד משמעית לכאן או לכאן.

ודאי שמצב אידיאלי הוא כזה בו בין בני הזוג שיתוף מוחלט, אימון, קבלה ואהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה שמקבלת ומכילה גם כשזה נוגע לחלקים הפחות נעימים שלנו.... (חבר אמיתי הוא מי שיודע עליך הכל ובכל אופן נשאר חבר שלך... ;) -ולא בגלל שהוא עושה לך טובה אלא הוא באמת מאמין שאתה עדיין בנ"א הכי מדהים שיש, וזה חייב להיות כך!

עם זאת, וזה לא סותר!!! יש פעמים בהם אכן צריך לנהוג ולשקול לפי המציאות הקיימת ולא להתעלם ממה שהגילוי והשיתוף יכול "לגרום", אם אכן הוא יכול לגרום לכך... ... ואני לא מדברת דווקא על נזקים חמורים... ;) אם את יכולה למנוע מבן הזוג שלך אי נעימויות ואפילו קטנות ביותר אז למה שלא תעשי כך? לא מדברת דווקא על דברים אישיים, אלא גם על דברים ביומיום שאת בוררת מה לומר ואיך לומר, זה חלק מה"חכמת נשים" שלנו.. (שגם הגבר צריך לקחת בה חלק... ;)  אמנם לפעמים בן הזוג יעדיף לספוג את אי הנעימות ובלבד שיהיה שותף לדבר, ולפעמים צריך וחובה לשתף גם אם זה אכן יגרום לחוסר נעימות...ולכן צריך לשקול באמת כאחד שמכיר היטב את השני מה באמת הדבר הטוב לעשות... עוזר בזה גם לשים את עצמך בצד השני ולחשוב- האם אני הייתי רוצה שישתפו אותי בזה, או לא לדעת על הדבר? (כן, יש גם מקרים כאלו!)

יש דברים גם שצריך לדעת מתי ואיך לספר, ויש דברים שאולי נכון להסתיר אותם כרגע ו"לעדכן" בזמן הנכון...

גם ובעיקר בין בני זוג צריך חשיבה ושימת לב מה ואיך לומר ולעשות ומתי וכו ולא לסגור עיניים ולטמון את הראש בחול בתירוץ של- אנחנו בן אדם וישות אחד....

 

אני למשל משתפת בהכל!! בדברים היותר ובדברים הפחות.. לא יכולה לשמור כלום בבטן, וזה מבורך,  והכל תמיד מתקבל באהדה והכלה. ועדיין לפעמים אני חושבת שנכון שצריך וטוב לשתף אבל יש דברים שהיה עדיף שהייתי מעגלת קצת פינות, או הייתי מספרת בזמן מתאים יותר ולא 'לשפוך' מיד, ויש דברים שהיה אפשר לסנן אותם ולא להוסיף את הפרט המסויים שאמנם הוא אמיתי אך פה הוא עלול ליצור מצב לא נעים...

 

מערכת של שיתוף היא כזו שכל אחד דואג באמת לשני ולהרגשה הטובה והמושלמת ביננו. אם כרגע רואה לנכון להסתיר משהו זה לא חלילה מתוך רצון להסתיר אלא מתוך ראיה כללית של מערכת היחסים ואיך זה ישפיע עליה. והבנה שאולי כך זה הביחד האמיתי- שאני יודעת להבדיל מה טוב לנו עכשיו ומה לא.

 

 

ועוד משהו לחדד-

על עניין השיתוף בנושא המדובר-

יש פה אני חושבת איזשהו הבדל בין גבר לאישה...

וכרגע אני לא מתייחסת לנושא אם לשתף או לא אלא למציאות בדר"כ -

 

כשגבר ישתף את אשתו בנפילה כזו, היא אכן עלולה להוציא את זה מכל פרופורציה. גם אם היא תתמוך ותקבל ובאמת תהיה אישה טובה ואוהבת ומאמינה עדיין יכולות להיות לה הרגשות שיוצאות מכלל שליטה. יכולה לקחת את זה כחיסרון בה, שאולי היא לא מספקת אותו מספיק.. וכו' וכו'..אישה רוצה להיות מושלמת לבעלה ומחשבה על דבר כזה עלולה ממש לתסכל ולקחת את זה למקומות בכלל לא רלוונטיים...

לעומת זאת כשאישה תספר לגבר שהיא נכשלה גם אם זה נובע מאיזשהו חיסרון שהיא מרגישה כלפיו הוא יכול לקבל זאת יותר ולא לקחת את זה בפן המאד אישי.. הוא יותר שכלי ויראה את זה בתור משהו נקודתי ספציפי ולא משהו מכליל על כל תמונת המצב...

בקיצור מלא מה לדון

אבל בסופו של דבר- כשאני שיתפתי את בעלי על מצב כזה שהיה לי לא התחרטתי לרגע... ;)))

 

 

 

המצב הכלכלי, פריקה ובקשהחוזר

שלום לכולם. אני כותב את זה בכאב לב גדול, ומתנצל מראש אם זה ארוך מדי, אבל אני חייב לשפוך את הלב ולקבל עצה.

אני מנסה, באמת מנסה, לעמוד בנטל הפרנסה, וזה פשוט לא מצליח לי. אני עובד קשה, משקיע שעות, אבל מרגיש שאני רץ במקום. המצב הכלכלי שלי ושל משפחתי נהיה קשה מיום ליום. החובות גדלים, ואני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה.

כל לילה אני שוכב ער, הלב שלי דופק בחוזקה, ואני חושב רק על הלחץ של החודש הבא. אני רואה את הצורך בבית, את הדברים הבסיסיים שחסרים, ואני מרגיש שאני מכזיב. ההרגשה הזו שאני לא מצליח לספק את היסודות היא שוברת אותי.

הקושי הגדול ביותר שלי הוא במישור הרוחני: איך אפשר לשמור על שמחת חיים ועל יישוב הדעת כשהדאגה אוכלת אותי מבפנים? אני יודע ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", ואני משתדל להתחזק באמונה ובביטחון, אבל ברגע האמת, כשאני רואה את חשבון הבנק, הכוחות נופלים.

שאלותיי אליכם:
חיזוק הביטחון: איך אתם מצליחים לשמר ביטחון ואמונה שלמים גם כשהמציאות הכלכלית צועקת משהו אחר לגמרי? אילו מחשבות או כל דבר יכול לעזור ברגעי השפל?

עצה מעשית:: האם מישהו מכם חווה קושי כלכלי עצום והצליח לצאת ממנו בדרך ישרה? איזה שינוי אמיתי עשיתם שהביא לכם ישועה?

אני לא מחפש פתרון קסם, רק כוח להתמודד וכמה מילים טובות שיזכירו לי שאני לא לבד בתוך החושך הזה.

אני מרגיש שאין שום סיכוי, שנים שאני מנסה ולא מצליח לצאת מזה, זה גורם לי ליאוש מהחיים, 

יש רגעי שפל באמת שאין לתאר. אני מגיע לקצה.

והכי מקשה, שאשתי ביקורתית מאוד לגבי, היא מצפה, אולי בצדק, שאחזיק את המצב, אבל כל פעם שהיא רואה את החשבון היא מוציאה עלי את כל הפחדים שלה, ודוחפת אותי למה אתה לא עושה ככה ולמה לא ככה, אני מרגיש שהיא לא איתי אלא נגדי בזה.

 

תודה רבה מראש לכל מי שטורח לקרוא ולענות. מי יתן וכולנו נזכה לראות ישועות בקרוב.

וואי, וואי. באמת לא פשוטהסטורי

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.


חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

תודה. התפילות כבר שנים שלא מתקבלותחוזר
קטונתיהסטורי
מציע כן לפנות לעצה ועזרה מאחד הארגונים שמתמחים בזה בדיוק. בהצלחה רבה.
קודם כלהעני ממעש

מקווה שתעבור את זה


 

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

בפרטי?חוזר
למה פרטי ולא בפורום?העני ממעש
כי לא בא לי לספר לכל העולם פרטים אישיים אולי?חוזר
ותשועה ברוב יועץהעני ממעש

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

ואו אתה ממש אובססיביחוזר
קצת קשה לדעת ככה אבל אגיד משהו מעודדדי שרוט

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.


 

 

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.


 

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מנסיון אישי ממליץ גם כן על מקימימתוך סקרנות
עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך כ"ד בכסלו תשפ"ו 14:05

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

הציפיה בעיקר ממני, גבר וכוליחוזר
לא יודע, העולם היום השתנהמתוך סקרנות

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.


באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.


חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אחי אל תתייאש זה לא קל אבל זמניזיויקאחרונה
אתה תמצא את הדרך, אתה תבדוק טוב טוב מה הכשל הכלכלי בהוצאות, הכנסות, מאזן, תעסוקה, מיצוי היכולות שלך ועוד. זה לא אמור להיות עבודה סזיפית דווקא ושעות של עבודות, אלא עבודה שעושה אותך שמח ועוזרת לך להוכיח כמה אתה מוכשר במשהו שעוד תמצא אותו. זה מסע ותפילה. אם יעזור דבר איתי בפרטי.
מחפשת רעיון למשהו כיף בחצי האחרון של חנוכהמתייעצת גירושין

בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה

יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?

מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?

יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸

כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.

למדינות באירופה, אין צורך בויזה. וממש קל עם כשרותאלישבע999

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אילת;)ברגועאחרונה
בעלי מתעלם ממניא1111

היי, אשמח לעצת הפורום

בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.

זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.

זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.

אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות

תמיד זה היה ככה? או שזו תופעה חדשה יחסית?*אשתו של בעלי*

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

כמה זמן נשואים?זמירות
לא תקין.לביטה

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

מצטרף להתנגדותצדיק יסוד עלום

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.


אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

אם הוא היה פהמשה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

 

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

 

אולי הוא לא יודע להגיד את הרגשות שלוbinbin
צריך ללמוד איך מדברים ומשתפים תנסי ליזום שיחה על זה שאת מוכנה לעזור לו לדבר לשתף ולפתוח את הלב... זה שלב חשוב בזוגיות שצריך לעבור אותו ושניכם צריכים להיות מוכנים להתקדם לשם
נשמע כמו התעללות רגשיתזיויק
השיח והקשר חשובים גם במצב של מריבה. דברתם על זה בזמן רגוע?
תעשי גוגל על טיפולי שתיקהruthi
זה לא תקין, זאת לא נורה אדומה אלא פרוז'קטור. 
גם אני מתעלם מאישתי.די שרוט
חוקרים גילו שהאוזן הגברית בנויה בצורה אבולוציונית מיוחדת. היא מסוגלת לשמוע רחש של פתיחת בקבוק בירה ממרחק של 3 חדרים, אבל מסננת אוטומטית תדרים שמכילים את המילים "זרוק את הזבל" או "אנחנו צריכים לדבר". זה לא רוע, זה פשוט הישרדות. אל תיקחי אישית.
לא יפה ללעוג לכאב אמיתי שמעלים כאןזיויק
מסכימה גםדיאט ספרייט
חוסר טאקט עד כדי חוצפה של ממש 
בסדר בסדר סליחה. ניסיתי להקליל את האוירהדי שרוט
כמה זמן נשואיםהעני ממעש
נשמע לא טוב, אבל...שלג דאשתקד

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

סליחה, טעיתי!!שלג דאשתקד

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

אין לי עצות, אבל כן חשוב לי להגיד שזה ממשדיאט ספרייט

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

זה קורה סביב נושא/תחום קבוע?רקלתשוהנ
האם בעעלך עם אישיות רגישת יצרשוקו.
מה שנקרא SHP
באמת לא נעיםתהילה 3>

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.


 

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

 

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.


 

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.


 

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.


 

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.


 

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

 

רק מעודדת שאפשר לצאת מיזה.אונמר

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

 

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

 

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

חשוב לי להוסיף לפותחתדיאט ספרייט

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

👍.אונמראחרונה

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

מעשה שהיהיהלום אובלי

ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.

הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.

אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.

בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.

והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"

בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...

אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!


לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...

ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.

בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?

ואיך אתן הייתן מגיבות?

שיחה מיותרת, לדעתי שניכם טעיתם שדשתם בזהרקלתשוהנ

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

 

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

 

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

 

גם אני חושבת שחבל לדבר על זה. בטח ככה.מרגול

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.


קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?


ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

אני תמיד נהנית לקרוא אותךנגמרו לי השמות

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

כשחשבתי שהוא התרגש בגלל הטיץיהלום אובלי

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

טעות קשה שלוזיויק
יש את ההתמודדות וזה לגיטימי, לגברים ונשים, אבל הוא עשה מעשה פוגע וחסר רגישות לדעתי, כולל באמירה
אתה יכול לפרט?יהלום אובלי
למה זה מרגיש כאילו למישהו יש הרבה זמן פנוינעמי28

ופותח שרשורים הזויים.


ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

כתבת בכותרת משהו שחשוב לשים לב אליו בכללינגמרו לי השמות

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

 

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

 

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

 

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אני שמחה שאת לא מאמינה לייהלום אובלי
זה רק מחזק לי כמה זה לא תקין...
אני לא יודע מה מריח יותר מרחוק, הגרביים שלידי שרוט
אחרי שבוע שדאות או השרשור הזה.
הערותהעני ממעש

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו


הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו


אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו


ייתכן שהרעיון הכללי נכון אבל הדוגמא שהבאת לאקופצת רגע

ממש קשורה לנושא.

אני לא שמלהיהלום אובלי
ואני לא אחת מאלף
תגובההעני ממעש

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

לא אמרתי ששיתפתי את חברותיייהלום אובלי

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אוהעני ממעש

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור


נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

הוא שיתף אותך.אדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ו 12:15

 

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.


 

והוא נכשל


 

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.


 

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

 

באמת אמירה מיותרת יחסית.

 

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

הוא לא רמז לי שום דבריהלום אובלי

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

נשמע שהיתה שיחה בעייתיתגפן36

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

איזה גלגל ממשיך להתגלגל?יהלום אובלי
מסכימה. משהו לא נראה לי תקין בשרשור הזהלומדת כעת
העודף שיח ושיתוף על המראה של הפותחת, וקושי זוגי שמיוצג בשמחה ולבביות...
סליחה שאני עונה על תגובות שמכריחות אותי להגיביהלום אובלי

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

הן שאלו את מי עוד שיתפתSeven

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך


לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

אני לא הבטחתי לענות לכל שאלה שנשאלת פהיהלום אובלי

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

 

בידיוק זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיותSeven

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

מצטערת אם אני רק מחממת אותךסיה

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

לא קראתי תגובות אחרותbinbin
אני חושבת שיש נושאים שלא אדבר עם בעלי עליהם זה אחד מהם. למה לי לתת לבעלי לחשוב ולדבר איתי על יופי של מישהי לידנו? (זה לא שאני חושבת שהוא לא יחשוב לבד אבל יש הבדל בין לחשוב לבין לשים את זה בנינו ולדון על כאלה)


אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

סליחה אבל זה שיח גרועדרור אל

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

ולגופו של ענייןדרור אל

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.


כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.


עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

הוא נמשך אליה, היא לא פגומהסיהאחרונה

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

נשמע שאתה מאוד חכם, אקבל את עצותיךיהלום אובלי

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

חחח שטיפת כלים באמת לא כלולה בזמןפשוט אני..

אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),

אין כאן שום דבר שדורש הכנה.

 

בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,

בקערה את החומרים של הקציצות, 

זהו.

 

אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.

יש מטפלים בקהל?חוזר

אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה

חיוב מוזר באשראיאפרסקה

הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?

האם עסקה טלפוניתהעני ממעש

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

רשוםאפרסקה

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

זה חיוב הוראת קבע?משה

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

רגע רגעפשוט אני..
כדאי לברר היטב לפני שעושים הכחשת עסקה, גם כדי לא לגרום עוגמת נפש לבעל העסק וגם כדי לא לקבל קנס מחברת האשראי.


קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

מנסיוןמשה

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

זה מה שאני מנסה להביןאפרסקה

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

לפעמים השם שמופיע זה לא איך שקוראים לזה בעולםרק נשמה

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

יכול להיות שזה חיובעדיין טרייה
של המקווה? סתם קפץ לי הסכום שזה העלות לטבילה בלי הכנה...
וואלה!!!אפרסקה

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

חח ענק רקלתשוהנ
נתנו כאןהעני ממעש

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

באופן כללי, אפשר להכניס פירוט על כל קניהמרגול

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).


ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

תתקשרי לחברת אשראיזיויקאחרונה
מה שלא מספרים לנו 🤫נגמרו לי השמות

ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,

גם כי אין לזה רייטינג,
 

זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.

ומה שצריכים ללמד וללמוד 

זה איך להיות בתוך קשר

איך לבנות קשר

איך להישאר בקשר בטוב

איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.

 

לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא 

לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד

לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה

אלא בתוך

ותוך כדי

ומתמשך

ומלא חיים

וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל

בתוך חיי הנישואים 

שנה ראשונה 

עשר שנים ראשונות 

עשרים שנים

 מה עושים אז?

מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?

איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?

מהי בכלל מהות הנישואין?

איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?

איך פותרים קונפליקטים?

מה עושים כאשר פערים צצים?

איך לריב נכון?

וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.

 

את זה צריך להראות.

את זה עלינו ללמוד וללמד

וגם לשמור ולעשות ולקיים

ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.

גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.

תהיה לו אנרגיה - יתקיים

לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.

 

אלו לא חיים של בערך

ולא כמעט

לא ליד

ולא בצל או בצד

אלא אלו החיים עצמם

בדיוק

בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.

והמתמידים מרוויחים

כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי

כמו בשיא גופני שדורש התמדה

כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות

וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו

 

נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח

לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.

החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.

אני מתחבר לגמרימתוך סקרנות

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

 

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

כן, יש המוןנגמרו לי השמות

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

 

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

מעניין, תודה.מתוך סקרנות

אולי יעניין אותך