אבל כשאני מבינה את זה אז אני מתקשרת וקובעת עם חברות להפגש איפשהו....

יש לי כמה רעיונות אבל חלק מהם אפשר רק אחרי תישעת הימים...

ללכת לקיברי צדיקים

לנסוע לירושלים

לנסוע לחברות שגרות רחוק

ללכת לכלייזמרים 

ללכת לאכול פיצה/פאלפאל

להתנדב עם ילדים 

לחלק סוכריות(או כל דבר אחר) לחולים בבית חולים

לנסות להכין עוגיות או משהו כזה

לעשות בייביסיטרים

לילה לבן עם האחים/אחיות 

לבקר סבים וסבתות שלך

לעשות מדורה

להתחיל לארגן דברים לבית ספר(לומרת שזה עצוב...)

ללמוד על בית המקדש

ללכת לשיעורים או לשיחות של רבנים 

ללכת לים

ללכת לבריכה

להתנדב (ילדים עם תסמונת דאון וכאלה...)

ללכת לטיול לילי בשכונה/בישוב

ללכת לחברות

לעבוד על אנשים בטלפון

בקיצור תנצלי את מה שנשאר 

תהני!!!

בעיה

-_-

ואז יוצאים לטיולים וכו'...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....