וכול הזמן עורך במוחי דיונים בין שני הצדדים שבי אחד המסקנות שהגעתי אליהם זה שלא משנה באיזה צד אבחר תמיד אני יחשוב אולי הצד השני צודק וברור שבכול המגזרים יש אמת השאלה על מה שמים דגש בחיים בנתיים  אני חושב שהאמת על מה לשים את הדגש בחיים היא איפשהו באמצע ושיש לנו המון!!! מה ללמוד מהציבור החרדי על אהבת תורה ומסירות נפש על התורה ועוד כמה נושאים כמו צניעות ויחס לרבנים אז אני משתדל ללמוד מהם את הדברים האלו אבל ממש עוד לא הכרעתי מקווה שמישו בכלל הבין מה כתבתי

וממש הזכרת לי את עצמי

דבר ראשון את צריכה לנשום.. את נשמעת מאד בלחץ להחליט וזה בכלל לא עוזר!

דבר שני גם אם תבחרי זה לא סוף העולם. את מתחרטת ומרגישה שזה לא המקום המתאים לך, אז עושים חשב מסלול מחדש.

עצה שאולי תועיל לך (נתן לי אותה רב שהתייעצתי אתו לגבי הנושא הזה).

לפי הבנתי את מכירה את שני הצדדים די טוב, אז, קחי לך מחברת ותשבי לכתוב לך שאלות. שאלות שלדעתך אם תצליחי להגיע להחלטה מהי התשובה הנכונה הרי שבחרת לך מגזר. (כגון יחס למדינה...זה הבסיסי ביותר..) את השאלות הללו תפני לרב מהחרדי  ורב מהדת"ל (רבנים שאת מעריכה ויהיה לך נח לפנות אליהם) שיענו לך תשובה. ותשקלי אותן...תעשי מן מסע שכנוע, איזה מהצדדים משכנע אותך יותר... (הרב שהתייעצתי אתו סיפר לי שמישי שעשתה את זה ממש עשתה מחקר על כל אחד מהצדדים.)

מזהירה שזה דבר שלא כל כך קל לעשות. דורש הרבה עבודה.

מקווה שעזרתי והמון המון בהצלחה!! 

אני נמצאת גם באותה התלבטות,. אני אמנם לא בכזו דרמטיות, אבל יש מצב שאת יותר טובה ממני בהבעת רגשות.

אני חושבת שכדאי לך לכתוב לעצמך מה זה אומר להיות חרדית- מעלות וחסרונות, מה זה אומר להיות דת"ל- מעלות וחסרונות,

אח"כ לראות איפה זה מתנגש לך וללכת להתייעץ עם רב/רבנית שאת סומכת עליהם,

זה יעשה לך הרבה סדר בראש,

אני גם הייתי במצב שלא מסוגלת לשמוע שיעורים, ופשוט הרפיתי, אחרי כמה זמן ראיתי שאני מסוגלת שוב פעם...

ואל תדאגי - את בגיל המתאים לבילבול, תחשבי מה זה עושה לבן-אדם כשהוא כבר עם משפחה וכו'...

אם את רוצה עוד תשובות- מוזמנת...

מקווה שזה לא ילחיץ אותך אבל אני בסירה כמוך רק שאני חרדית...(:

תביני, אין הבדל בין אדם שקורא לעצמו "חרדי" לבין אדם שקורא לעצמו "דתי לאומי".
למעט השקפה ולבוש. שניהם מחויבים לשולחן ערוך על כל סעיף הכי קטן.

יש רב יקר מאוד, שמו הרב רביד נגר. אולי את מכירה אותו...
הסיפור עליו מאוד מיוחד. הוא אדם שהיה חילוני בצעירותו ולאט לאט התחזק.
בהתחלה הוא לבש כיפה סרוגה אך אחרי כמה זמן החליף אותה. 
זה לא אומר שאם הוא החליף את הכיפה... הוא הצטרף לחבר'ה היותר חזקים.
הוא עדיין אותו אחד. מחויב להלכה. רק עם לבוש מעט שונה. זהו.

אני ממליץ לך לחפש אותו ביוטיוב. מאוד מהנה לשמוע את מה שהוא אומר,
הוא משלב הומור שהנוער מתחבר אליו ומבין אותו... מדבר איתם בגובה העיניים.
הוא עוסק רבות בנוער ואפשר להגיד שהוא הרב שלהם.
יש לו אתר באיטרנט "אור לנוער" עם מלא שו"ת בנושא ואפילו תוכלי לשאול אותו שאלות באופן אישי והוא יענה.
את לא היחידה שזה מאוד מבלבל אותה.

הרב תמיד אומר:
"לא הכובע - קובע ולא המעיל - מועיל ולא העניבה - מוסיפה ענווה
וזקן גודל בלי מים וכיפה אפשר לקנות ב5 שקל".
תזכרי תמיד להיות עצמך. תבדקי כמה את באמת מחוברת לקב"ה ולשולחן ערוך.
אז באמת תהיי "בת של מלך".
בהצלחה רבה 
 

בגילצעיר אדם עדיין לא סגור על עצמו הוא צריך לראות את התמונה הכוללת ואז לבחור לו דרך אז ביינתיים הוא מיטלטל מכאן לשם ומשם לכאןולא יכול לבחור אבל בסופו של דבר אדם יכול להינעל על דרך שמתאימה לו ספציפית.בהצלחה רבה!!

נשמה,

גם לי יצא הרבהה לחשוב עלזה..

ומה שאני משתדלת לעשות הוא דבר כזה-

להיות עובדת ה'.

לא משנה אם זה אומר לגור במאה שערים או לגור בשומרון-

פשוט לחפש בכל דבר בחיים שלי מה ה' היה רוצה שאני יעשה עכשיו.

זה בכלל לא פשוט, אבל תכנסי לזה וזה עובד!!

לעבוד את ה' זה ממש לא רק ללכת עם חצאית וגם לא רק ללמוד תורה-

זה גם האם השפה שלי נקייה?

האם אני אוהבת את הזולת באמת??

וואו יצא עמוק.. 

מקווה שעזרתי

אעפ"י שאני מוגדר דתי לאומי, לומד שם וכו' אני מגדיר את עצמי כאחד שרוצה לחיות את חייו לפי ה'.. מעמיק מעיין פוגש רבנים מתפעל מכל איש תורה בל לשייך אתו לשום מקום

המון המון המון בהצלחה!

אשרייך שאלו האתגרים הגדולים של חייך.

ולגבי מה שכתבת:

נסי לנתח את המצב בצורה הדרגתית.

עם איזה עולם אני יותר מזדהה?

אילו קשיים יש לי בה?

הקושי הוא פנימי, שלי, או מצד החברה?

אם הוא מצד החברה - הוא מספיק בשביל להתחשב בו?

ואם הוא פנימי - מהו? מאיפה הוא נובע? זה אמיתי?

קחי כמה דקות, אפילו תכתבי לך על דף.

זה מין תרגיל, אבל זה עושה סדר בראש.

כשיודעים להצביע על הבעיות, יותר קל לפתור אותן.

אחרי שתסיקי מסקנות, קחי זמן לעכל אותן ולחשוב עליהן עוד פעם.

אבל שוב, בגלל שזו דרך טובה וזו דרך טובה, יש מקום גדול להזדהות האישית שלך. (לכן גם הצעתי שתתחילי בשאלה הזאת). "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ" - יחד עם השכל והנתונים האובייקטיביים האחרים, יש משקל רציני לרצון שלך בעבודת ה'.

בהצלחה רבה!

אם כי נראה לי שאצלך זה יורת חזק מאשר אאצלי

דבר שני- אשרייך על הרצון הטהור לעבוד את ה' בצורה הנכונה לך! את מהממת!! ה' רואה את זה  ויודע מה את חושבת ומרגישה. והוא יעזור לך להגיע לאמת הנכונה עבורך.

דבר שלישי- זה גיל ההתבגרות, גיל שבו מבררים את הדרך שלך, את העמדות והעקרונות שלך. ואחכ יוצאים מחוזקים ובטוחים בעמדה שלך. אל תתני לזה לשבור אותך, מה שאת מרגישה זה טוב! זה מה שגורם לך להגיע לאמת האמיתית והמדויקת לך ביותר.

דבר רביעי- תנסי לא לעבוד את ה' עפ"י מגזרים. תמיד, בכל מצב בו את נמצאת תנסי לעובדו בהכי ראבק , שמחה וכוונה.  יכול להיות שיש משהו שאת רוצה ללמוד מהחרדים. ומשהו שאת יותר מתחברת אליו מהציבור הדת"ל. את לא צריכה  לחיות תחת הגדרה של דת"ל/ חרדיה/אחר... תחשבי עלזה.. אולי זה ירגיע אותך..

בהצלחה מהממת!! ממש ריגשת אותי

ביטול על דבר רביעי..

בס"ד

באמת שקודם כל - כל הכבוד לך שזה מה שמעסיק אותך ומפריע לך.

אנסה להוסיף מספר דברים שנראים לי שאולי יכולים לעזור:

קודם כל זה מבורך וניפלא הרצון הזה והוא נובע מתוך דבר טוב. רצון לחיים בלי פשרות ובלי להתפשר על בינוניות. אלא רצון והחלטה לחיות חיים מלאי אמת ועם האמת ללכת עד הסוף.

לפעמים הרצון הזה מייסר - זה נכון אבל יחד עם זאת צריך לזכור לשמוח בזה שיש את הרצון הזה.

הברור הוא אומנם קשה ולא קל אך בסופו ובמהלכו הוא מוליד התבגרות וחכמה. הרבה פעמים בחיים יכול לקרות שיש לנו דברים שמצערים אותנו ובגלל שאנחנו סובלים מאותם דברים אנחנו מתגברים על הקושי לעמול עליהם ולהתקדם בהם - אומנם בגלל צער אך בסופו של דבר שמתסכלים לאחור שמחים בדרך שעברנו אפילו שמה שגרם לנו לעבור את הדרך ולהתקדם ולא לדרוך במקום היה צער וסבל שבשביל להתרפא מהם עמלנו ועברנו בדרך שה' מוליך אותנו בה.

קודם כל תפילה והרבה ממנה - כמו לכל דבר בחיים. להתפלל(ולשוחח עם ה') מתוך הבנה שה' איתך בדרך ושהוא נותן לך אותה באופן מיוחד כי זה הכי טוב עבורך - כפי שרק הוא יודע מה הכי טוב עבורך. להתפלל מתוך שמחה מעצם התפילה עצמה גם אם לישועה לוקח זמן לבוא. כלומר מתוך הבנה שהתפילה היא בעצמה תכלית ולא רק מטרה - כך אפשר להיות יותר סבלניים ולא להתייאש מלהתפלל גם אם צריך זמן רב.

תדברי עם ה' ותשתפי אותו - תבקשי שהוא ייתן לך את החכמה להבין מה הכי טוב ונכון לך ואת הלב הטהור לראות את רצונו האמיתי. שיושיע אותך מהספק ושייתן לך בנתיים אמונה ובטחון בו לעבור את הדרך בהצלחה.ותזכרי שרק הוא יכול לעזור.

ממליץ לך לעיתים קרובות לנסות למצוא מקום רגוע ונעים ושקט ושעושה לך טוב בלב, ליישב בו את הדעת ולהתנתק מהסחות הדעות המפריעות לך והמבלבלות אותך -אני חושב שזה מאוד יקל עלייך עם הקושי והבלבול. (באופן כללי ממליץ מאוד על הספר "בשדי יער" של הרב שלום ארוש)

לגבי שירות לאומי - לדעתי האישית באופן כללי אני חושב שנכון שבנות יתחילו ללמוד לימודים הנצרכים למען פרנסתן במקום לעשות שנת שירות לאומי ולדחות את הדבר בשנה או יותר. תחשבי על זה שהדבר הזה מאוד יכול להיות חשוב עבורך ויקל עליך להתחתן וגם סיכוי טוב שיקדים את הזמן שבו תוכלי לעשות זאת.והרי חסד עצום הוא הקמת משפחה וגידול ילדים.

אני מוסיף לך מאמר של הרב אליעזר מלמד בנושא:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/4751

בהצלחה

בס"ד

אני חושב שאת כל הדברים שכתבת (אולי חוץ מהקושי המסוים שעלול להיות במציאת עבודה) אפשר לקבל בשנת המדרשה.

אומנם צריך לחשוב איך לעשות את השנה באופן נכון בשביל להוציא ממנה את המיטב אך אני חושב שהיא הרבה הרבה יותר מועילה.

התבגרות נפשית,סדר ואירגון, אחראיות לעצמך (מעודד אחריות) : התנהלות בשנה זאת בתנאי פנימייה מחוץ לבית מאוד מבגרת.

חסד ונתינה : ב"ה שנה של תורה עבורך תוכל להיות לך בסיס שממנו תקבלי את הרצון והכוח לגמול חסדים לכל החיים ולא רק לשנה אחת.

בנוסף אולי כדאי לשלב בשנה הזאת מעט עבודה בשביל עצמאיות

וגם התנדבות כלשהי (באופן מועט שלא תפגע בשנת המדרשה).

תחשבי על זה שהבית שתקימי בעתיד ב"ה יתבסס על האישיות שלך והילדים שבבית יקבלו ממך את החינוך וככל שאת תשתפרי אמונית לדוגמא כך התועלת והברכה עבורם יהיו מאוד גדולים  - דבר שאני לא חושב שתוכלי להשיג בשנת מדרשה באותה מידה.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות