הייתי עטופה בו מכל כיוון.
ועכשיו אור איכן אתה?
הולך ומתרחק. והמנהרה החשוכה...
ארוכה ללא תקווה.
מספרים לי ששם יותר טוב.
אז אני מביטה לשם.
אבל לא מגיע, נופלת וקמה.
מושיטה יד ונאבקת.
הדמעות כבר יבשות.
כתמים על הקירות,
דם בעניים.
אש בשפתיים.
אני אגיע לשם.
נאבקת.
אני אשתדל ככל שאפשר. אני אגיע.
אני נקרעת.
אני אגיע ואראה את הטוב.
אני נשברת.
מחולקת למליוני רסיסים.
נטולת תקווה. אני לא אגיע לשם, אל האור.
אני אגיע לכאן.
אני אסתדר עם מה שיש כאן.
אני מפורקת.
אני אהיה שלמה.
אדע מה טוב.
אראה גם פה, את הטוב.
עוד אהיה שלמה.
*לא יצא ממש טוב*