לא בדיוק המקור האידאלי לציטוט במקרה הזה

מלבד הבעייתיות שב"שחור-לבן" הזה ככלל (ביאליק "כופר" אז הוא "לא משלנו"), שהרי יש לו כל מיני רעיונות נפלאים, בספר האגדה בפרט אין שום דבר בעייתי כי הוא רק תרגם את האגדות ולא הכניס רעיונות חדשים משלו.

אבל הוא גם יכול להיות חסר פרשנות. לא עברתי על ספר האגדה והשוויתי לגמרא, אבל בגדול הוא לא מכניס יותר מדי פרשנות בתרגום שלו.

בכל אופן, לא רק סיפורי ילדים אפשר לתרגם בלי לתת פרשנות (אגב, גם שם לפעמים מפרשנים - רק ששם זה לא רלוונטי כי זה בסה"כ סיפור ילדים...), גם משלים עמוקים. לוקחים משפט עמוק בארמית ומתרגמים אותו מילה במילה, והרי לך תרגום בלי פרשנות.

אבל במחשבה שניה - בעצם העומק באגדות הוא לא במילים עצמן (כמו בתנ"ך לדוגמה, וזו אחת הסיבות שקבעו תענית ביום שבו תרגמו את התורה ליוונית. את התנ"ך למעשה אי אפשר בכלל לתרגם בלי לאבד את העומק), אלא במשמעות של הסיפור. כך שהרבה יותר קל לתרגם בלי לאבד את העומק ובלי לפרשן.

"ניתן לתרגם מילים למשמעויות שונות לחלוטין" - מקרים נדירים יחסית. ברוב המקרים פשוט ברור מההקשר לאיזו משמעות מתכוונים (חמרא לדוגמה, הדוגמה הקלאסית - לא נראה לי שמישהו מתבלבל בין חמור ליין...)

אני לא חושב שיש בעיה ללמוד אותו אם הוא לא הכניס פרשנות - קבל האמת ממי שאמרה.

וגם אם הוא הכניס פרשנות - אין בעיה ללמוד אם יודעים שזו פרשנות, ואז פשוט צריך לבחון אם היא פרשנות קבילה או לא. ואם כן, אז אין שום בעיה כלל וכלל ואכמ"ל (סתם כי זה חרוז). ודוק (כי זה מגניב).

לכן כתבתי ברמת העיקרון, כי הוא כתב שגם כשביאליק לא שינה כלום עדיין יש בעיה.

אחדד: אני טוען שאם יבוא מישהו שאתה סומך עליו ויגיד לך על אגדה פלונית במקום פלוני בדף פלוני (למי שזה נשמע לו מוכר - הלכות עדות...) שהיא תרגום מדויק ללא הוספות ושינויים בבחינת "חדש אסור מן התורה", אז לא תהיה שום בעיה ללמוד אותה מספר האגדה וזה יכול להיות אפילו שינוי מרענן. אם אתה מסכים, אז תן כיף.

"קבל האמת ממי שאמרה" - הרמב"ם אומר את זה, וגיגול קצר העלה לי שזה בשמונה פרקים. אסביר את הכוונה המדוייקת של המשפט בעזרת דוגמה אקטואלית (לדינוננו...):

נניח שאני שומע דפיקות בדלת. אני פותח אותה לתומי, ולפתע אני רואה כומר קתולי למהדרין, עם צלב גדול על החזה ועגילים בעפעפיים (כדי לבדוק אם אתם עוקבים), ולוחש לי סוד ההוויה: "בהר המור כולם ביינישים כבדים". אני פוער את פי לרווחה: "מה, באמת? אבל היה הר-המורניק אחד שהציע לי ללכת איתו למעיין!". אבל אחרי שאני מצליח להירגע, אני בוחן את המשפט מכל צדדיו: "היי, באמת נזכרתי שהוא היחיד שהציע. וגם הוא בכלל רק רצה ללכת למקווה וזה הכי קרוב שהוא מצא" עכשיו, האם יש פסול בעובדה שהכומר אמר לי מידע חדש שלא חשבתי עליו קודם? אומר הרמב"ם: זה לא משנה שהוא כומר, אם אני יודע שהדבר הזה אמת זה בכלל לא משנה לי מי אמר אותו. (במקור הוא אמר את זה כטיעון נגד אנשים שהתעצבנו עליו שהוא מביא את דברי אריסטו בכל מיני עניינים)

ולכן המשפט הזה נאמר גם ביחס לכופרים ועמי הארצות (ביאליק אגב, ממש לא היה עם הארץ) וביחס לתורה. אחד מפרשני התורה (לא זוכר איזה) היה מתייעץ עם כמרים בנוגע לפירוש של כל מיני פסוקים קשים, ופשוט היה בוחן את הפירוש מצד עצמו: האם הוא מתאים להשקפה תורנית או לא.

אז ברור שעדיף ללמוד תורה מתלמידי חכמים, כי הם אומרים רק דברים שמתאימים להשקפה תורנית, ולאדם שלא למד כל צרכו לא תמיד יש את הכלים לבחון בעצמו.

אבל תלמידי חכמים שמילאו כרסם בש"ס, פוסקים ויראת שמים בהחלט יכולים ללמוד כתבים של כופרים, מהסיבה הזו.

ולכל ההר-המורניקים - אם נעלבתם, זה בסדר. זו היתה הכוונה.

בעצם, מה אתם עושים בכלל בפורום הזה? הוא ביטול תורה אחד גדול! תחזרו לגמרא, ולהבא תלמדו יותר לאמונת עתנו (יענו אמונה) וככה לא תהיה לכם צל צלה של הו"א לבטל תורה ככה!

אגיב כשתגיב

אז קודם כל, כגולם מדופלם, אני בהחלט מסכים עם השורה האחרונה.

ונחזור אחורה - תורה בגויים אל תאמין, הכוונה שהגויים לא יכולים להבין את עומקה של תורה. אם תרצה, בהקבלה להיום, הייתי אומר "תורה באקדמיה אל תאמן". כאן בעיקרון אני מזמין על עצמי סיכול ממוקד, אבל רובכם כאן דוסים אז כנראה שאני פטור מזה.

ולמה זה לא קשור? כי השאלה לא נעוצה במה הגויים מסוגלים להבין, אלא האם יש בעיה להשתמש בדברים אמיתיים שהם אמרו. ואם זה בהקשר לתורה, בהחלט יכול להיות שהם אומרים דברים אמיתיים רק שהם לא מבינים אותם לעומק.

"דברים הנמצאים בתורה ממילא" - אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר את זה. דברים שכתובים במפורש בתורה? ברמז? בתורה שבע"פ? שאמרו אותם ת"ח לפניו? בכל אופן, בדברים האלה הרמב"ם הסתמך הרבה על ההיגיון, שלפיו הוא קבע מה אמיתי ומה לא. כמובן שהיתה לו השקפה תורנית כי הוא היה סופר דוס (תורה-מן?), אבל לא בטוח שתמיד זה קשור. גם גוי שלא למד תורה יכול להשתמש בשכלו ולהגיע למסקנות נכונות בחכמות העוה"ז (להרחבה עיין בתחילת מאמר "המחשבות" בעקבי הצאן).

"כדי להתווכח" - לא בהכרח. הוא פשוט השתמש בטרמינולוגיה המקובלת בתקופתו, ואם מישהו ניסח רעיון פילוסופי נכון בצורה כ"כ יפה ומדוייקת, אין סיבה לחפש ניסוח אחר.

וא"כ מסתבר שהרמב"ם אכן לא שאב את השקפות העולם שלו מהפילוסופים, אלא מאותו מקור שממנו שאבו הפילוסופים - ההיגיון האנושי הבריא. ובדברים שקשורים לתורה הוא לא חיפש אצל הפילוסופים כי הם בכלל לא קשורים.

ולעניין הראשון שממנו התחלנו - ביאליק לא היה גוי ח"ו והרבה מהשקפותיו מבוססות על יהדותו, אבל לו יצוייר שגוי היה כותב את ספר האגדה ולא משנה שום דבר בתוכן (איך יודעים שהוא לא שינה שום דבר? נותנים לתלמידי חכמים לבדוק), לא היתה בעיה לקרוא אותו. כי גם אם הוא לא מבין לעומק כל מה שכתוב שם - מה זה משנה?

אציין שוב שאני אישית הייתי מעדיף ללמוד את המקור, כדי שאוכל להתפלפל בפלפוליי ללא חשש של טעות עקב ניסוח קצת שונה, וגם כי אני מעדיף לקרוא כל דבר בשפת המקור (אמ... חוץ מאמונות ודעות והספרים של הרמב"ם שאין ברירה...)

ונחזור לסוף דבריך - ודאי שיש לקבל כל אמת ממי שאמרה (ולא ניכנס לשאלה איך מזהים שזו אמת! לא רלוונטי כלל לדיון הזה. נניח לצורך העניין שיש לי פונקציה בוליאנית שמקבלת כקלט string של "אמירה" ומחזירה true או false. אם לא הבנת לא נורא, זה היה סתם כדי להרגיש חכם). הרי אם אני יודע שזו אמת אז מה אכפת לי מי אמר אותה? וכי אדם פסול שאמר אמת הופך אותה לפחות אמיתית? ואם המדפסת שלי תשתגע ותתחיל להדפיס כל מיני דברים שאף אחד לא אמר לה להדפיס (למרות שמדפסות סטנדרטיות נוטות לעשות הפוך) ואני אראה שיצא ספר נפלא על משמעות החיים, היקום וכל השאר. ואני אבדוק אותו ואקבל הסכמות של כל מיני רבנים שאכן כתובים בו דברים אמיתיים. אין שום סיבה שלא אדפיס אותו (עצור, שנינות לפניך) למרות שהמדפסת שלי היא לא בדיוק אדם בר-סמכא. די חזרתי על הנקודה מההודעה הקודמת שלי, אבל רציתי לחדד וגם התחשק לי לעדכן את הדוגמה המפורסמת של החתול ששופך דיו לשפה קצת יותר מודרנית.

מצטער על הבלגן.

אז גם אני לא דוגמה? נראה לי שהביינישים הבאמת כבדים לא נכנסים לפורומים של ערוץ 7, ובטח שלא לביטול תורה הזה שהולך בצמ"ע...

@אמת המים, מקווה שלא נעלבת...

בייניש = מישהו שהאסוציאציה שעולה לו מהניק שלך היא "נברכת הכובסים".

בייניש כבד = מישהו שלא יודע שקיימים בעולם אנשים שאין להם את האסוציאציה הזאת...

אבל תיזהר, אם אתה לומד בישיבת קו אז אתה תעבור להר המור אי שם בשיעור קט"ו, ואז תהיה בייניש מה זה כבד, חבל על הזמן.

ולא אמרתי "הלכה", כך שלא פליגי.

אבל עצם העובדה ש"כופר" (אני לא אוהב לקרוא לו ככה! זה חרדי מדי... אמנם ע"פ ההלכה הוא היה כופר, אבל זה לא דבר שאמור להגדיר אותו) עשה שינויים לא נותנת טעם לפגם. רק אם השינויים עצמם הם כפרניים / לא תואמים לרוח היהדות, אז יש בעיה.

וגם אני מעדיף ציטוט מהגמרא, כשאני לומד משהו אני רוצה להיות בטוח ב100 אחוז שאף אחד לא נגע בזה. לא דווקא שינויים מהותיים, גם סתם ככה הרבה יותר נחמד לי לראות את המקור. גם אם ביאליק היה דוס עם זקן עד הרצפה והסמכה לרבנות ממשה רבנו הייתי מעדיף ציטוט מהגמרא.

* לא מובן לי דבר אחד בסיפור: אחרי הסיפור עם הסעודה מובא שבר קמצא הלשין לקיסר על בגידה וכדי להוכיח ביקש ממנו לשלוח קרבן ונתן בו מומים ואז החכמים התלבטו אם להקריב למרות המומים משום שלום מלכות או להרוג את בר קמצא (כנראה מדין רודף) וזכריה בן אבקולס שלל את שתי האפשרויות מסיבות שונות, למה שלא היו פשוט מסבירים לקיסר ומבקשים ממנו קרבן חילופי?

אולי לכן נאמר "תניא אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו", על זה שלא חשבו על פתרון כל כך פשוט.

* "על קמצא ובר קמצא" -בניגוד להבנה המקובלת המשמעות היא "בגלל ההבדל בין שמות קמצא ובר קמצא" כי קמצא לא היה אשם בכלום וגם המילה על (בארמית א...) לא מלמדת על אשמה.

* המהרש"א מפרש שקמצא ובר קמצא היו אב ובן, הנציב אומר שזה מדגיש את גודל השנאה שהייתה אז בירושלים. הגרסה במדרש איכה רבה היא "בר כמצא ובר כמצורא".

* "אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" - בגרסה של מדרש איכה רבא מודגש שזכריה בן אבקולס גם היה באותה הסעודה בה התחיל הסיפור.

כי בר קמצא עשה את המום שמקום כזה שלא נחשב מום אצל אומות העולם. גם אצלם יש הגדרה של מומים וזה לא נחשב כלום. אם אתה מגיע ואומר שאצלכם בשונה מכל העולם זה כן מום זה נשמע תירוץ שמוכיח את טענת בר קמצא על מרידה.

הגמרא מסבירה שבר קמצא נתן בקרבן מומים שאינם ניכרים, כנראה כדי לרמות את השליח, אבל היו יכולים פשוט להסביר את ההבדל בין המומים לקיסר בקלות ואפילו להוכיח את דבריהם אם היו מקבלים ממנו קרבן אחר.

ורשי מסביר שבבמות לגבוה הם לא היו מקריבים מחוסר איבר, אבל לא כזה מום.

לשליטים בתקופה ההיא היה פתיל ממש קצר.

וללכת לומר לו ולחזור - היה מדובר במסע ארוך ממש.

כשבמבט ראשון זה נראה מרידה, זה לא פשוט.

הראשון שדיבר היה בר קמצא, כל מה שיסבירו עלול להישמע כתירוץ.

כשבינתיים בר קמצא גם חוזר ואומר את שלו. מילה כנגד מילה וכו

 ובירושלים חיים קנאים גם ככה על פצצת זמן. חבריא שאף פעם לא אהבו את שליטת הרומאים.....

לך תשכנע... 

שמעתי הסבר שבר קמצא בעצם ניסה להוכיח לקיסר שהיהודים "עפים על עצמם" יותר מדי, שהם מחשיבים גם מומים קלים באיברים שהתפקיד שלהם הוא לא פיזי (רגליים וכדו') אלא רוחני (עיניים - ראיה, ושפתיים - דיבור).

נכון מאוד, בשינוי קל - לא "בגלל ההבדל בין השמות" אלא סתם "בגלל הסיפור של קמצא ובר קמצא". זו המשמעות המדוייקת, ואפשר להוכיח את זה מהמשך הגמרא - "אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טוב מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר", שברור שהתרנגול והתרנגולת לא אשמים בכלום, וגם לא דופן המרכבה... אלא שכל אלה היו סיפורים מפורסמים.

אבל דיוק קל - למה קראו לסיפור "קמצא ובר קמצא" ולא בשם מתאים יותר כמו סתם 'בר קמצא' או 'בר קמצא ובעל הסעודה' או 'בר קמצא וזכריה בן אבקולס'? כל כל הסיפור נגרם בגלל הבלבול בין השמות 'קמצא' ו'בר קמצא'. לכן משמעות שם הסיפור "קמצא ובר קמצא" הוא "ההבדל בין קמצא ובר קמצא", האות ו' שביניהם באה ליצור השוואה.

זו הייתה הכוונה.

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=599

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=600

ומסביר שזה מאפיין של מצב המחלוקת.

שדרך בעלי המחלוקת, לקחת להם "בני ברית"..

אז על קמצא - שהצטרף ללבות את המחלוקת, ובר קמצא...

(הרב אלגזי, בשם המהרשא אם אנלא טועה)

וכו'.

זה ציוד של הרבה מאוד כסף. מתחיל במאות אלפי שקלים ונגמר במליונים.

כי מליון דאגות ירדו לי מהראש

אחר כך משנה מהיסוד את מערכת החינוך בכל המגזרים בארץ ישראל

ועל הדרך גם טרנספר מרצון והרבה הרבה התיישבות

מערכת הבריאות כנראה גם תיכנס ללוז

2. יוצר שותפות עם 'תורה בציון' שמחזיקה אברכים שהומלצו על ידי ראשי הישיבות שלהם כמסוגלים להגיע לגדולות. הייתי מדייק את הקריטריונים ומכניס סעיף עמידה בבחינות וכדומה, ומעלה את התמיכה למשכורת של ממש.

3. קרן סיוע לגאולת בתים, גאולת קרקעות, תמיכה בחוות, פיתוח יישובי קצה שלא מקבלים מספיק מענה, וגם תמיכה בגבעות ובחלוציות הבלתי פורמלית (כולל הכשרות מקצועיות). בנוגע לגבעות הייתי מציב תנאי אחד וזה ליווי וקשר עם קבוצת רבני מיינסטרים מגוונת שהייתי רותם למהלך.

4. מטפל בעצמי בכמה תחומים, ומתפתח.

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר

אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.

בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.

למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.

בתחנת אוטובוס?

בתור לרופא?

באמת? 

ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.

ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.

ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..

על כל אדם/מגזר איזשהו.

מה עולה כשרואים חילוני?

מה עולה כשרואים עץ?

האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?

אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.

כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..

ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו

+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים

אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '

כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני

תות?

אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא

60 לשעה

80 לשעה

לא כולל הפסקות אוכל

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.