לא בדיוק המקור האידאלי לציטוט במקרה הזה

מלבד הבעייתיות שב"שחור-לבן" הזה ככלל (ביאליק "כופר" אז הוא "לא משלנו"), שהרי יש לו כל מיני רעיונות נפלאים, בספר האגדה בפרט אין שום דבר בעייתי כי הוא רק תרגם את האגדות ולא הכניס רעיונות חדשים משלו.

אבל הוא גם יכול להיות חסר פרשנות. לא עברתי על ספר האגדה והשוויתי לגמרא, אבל בגדול הוא לא מכניס יותר מדי פרשנות בתרגום שלו.

בכל אופן, לא רק סיפורי ילדים אפשר לתרגם בלי לתת פרשנות (אגב, גם שם לפעמים מפרשנים - רק ששם זה לא רלוונטי כי זה בסה"כ סיפור ילדים...), גם משלים עמוקים. לוקחים משפט עמוק בארמית ומתרגמים אותו מילה במילה, והרי לך תרגום בלי פרשנות.

אבל במחשבה שניה - בעצם העומק באגדות הוא לא במילים עצמן (כמו בתנ"ך לדוגמה, וזו אחת הסיבות שקבעו תענית ביום שבו תרגמו את התורה ליוונית. את התנ"ך למעשה אי אפשר בכלל לתרגם בלי לאבד את העומק), אלא במשמעות של הסיפור. כך שהרבה יותר קל לתרגם בלי לאבד את העומק ובלי לפרשן.

"ניתן לתרגם מילים למשמעויות שונות לחלוטין" - מקרים נדירים יחסית. ברוב המקרים פשוט ברור מההקשר לאיזו משמעות מתכוונים (חמרא לדוגמה, הדוגמה הקלאסית - לא נראה לי שמישהו מתבלבל בין חמור ליין...)

אני לא חושב שיש בעיה ללמוד אותו אם הוא לא הכניס פרשנות - קבל האמת ממי שאמרה.

וגם אם הוא הכניס פרשנות - אין בעיה ללמוד אם יודעים שזו פרשנות, ואז פשוט צריך לבחון אם היא פרשנות קבילה או לא. ואם כן, אז אין שום בעיה כלל וכלל ואכמ"ל (סתם כי זה חרוז). ודוק (כי זה מגניב).

לכן כתבתי ברמת העיקרון, כי הוא כתב שגם כשביאליק לא שינה כלום עדיין יש בעיה.

אחדד: אני טוען שאם יבוא מישהו שאתה סומך עליו ויגיד לך על אגדה פלונית במקום פלוני בדף פלוני (למי שזה נשמע לו מוכר - הלכות עדות...) שהיא תרגום מדויק ללא הוספות ושינויים בבחינת "חדש אסור מן התורה", אז לא תהיה שום בעיה ללמוד אותה מספר האגדה וזה יכול להיות אפילו שינוי מרענן. אם אתה מסכים, אז תן כיף.

"קבל האמת ממי שאמרה" - הרמב"ם אומר את זה, וגיגול קצר העלה לי שזה בשמונה פרקים. אסביר את הכוונה המדוייקת של המשפט בעזרת דוגמה אקטואלית (לדינוננו...):

נניח שאני שומע דפיקות בדלת. אני פותח אותה לתומי, ולפתע אני רואה כומר קתולי למהדרין, עם צלב גדול על החזה ועגילים בעפעפיים (כדי לבדוק אם אתם עוקבים), ולוחש לי סוד ההוויה: "בהר המור כולם ביינישים כבדים". אני פוער את פי לרווחה: "מה, באמת? אבל היה הר-המורניק אחד שהציע לי ללכת איתו למעיין!". אבל אחרי שאני מצליח להירגע, אני בוחן את המשפט מכל צדדיו: "היי, באמת נזכרתי שהוא היחיד שהציע. וגם הוא בכלל רק רצה ללכת למקווה וזה הכי קרוב שהוא מצא" עכשיו, האם יש פסול בעובדה שהכומר אמר לי מידע חדש שלא חשבתי עליו קודם? אומר הרמב"ם: זה לא משנה שהוא כומר, אם אני יודע שהדבר הזה אמת זה בכלל לא משנה לי מי אמר אותו. (במקור הוא אמר את זה כטיעון נגד אנשים שהתעצבנו עליו שהוא מביא את דברי אריסטו בכל מיני עניינים)

ולכן המשפט הזה נאמר גם ביחס לכופרים ועמי הארצות (ביאליק אגב, ממש לא היה עם הארץ) וביחס לתורה. אחד מפרשני התורה (לא זוכר איזה) היה מתייעץ עם כמרים בנוגע לפירוש של כל מיני פסוקים קשים, ופשוט היה בוחן את הפירוש מצד עצמו: האם הוא מתאים להשקפה תורנית או לא.

אז ברור שעדיף ללמוד תורה מתלמידי חכמים, כי הם אומרים רק דברים שמתאימים להשקפה תורנית, ולאדם שלא למד כל צרכו לא תמיד יש את הכלים לבחון בעצמו.

אבל תלמידי חכמים שמילאו כרסם בש"ס, פוסקים ויראת שמים בהחלט יכולים ללמוד כתבים של כופרים, מהסיבה הזו.

ולכל ההר-המורניקים - אם נעלבתם, זה בסדר. זו היתה הכוונה.

בעצם, מה אתם עושים בכלל בפורום הזה? הוא ביטול תורה אחד גדול! תחזרו לגמרא, ולהבא תלמדו יותר לאמונת עתנו (יענו אמונה) וככה לא תהיה לכם צל צלה של הו"א לבטל תורה ככה!

אגיב כשתגיב

אז קודם כל, כגולם מדופלם, אני בהחלט מסכים עם השורה האחרונה.

ונחזור אחורה - תורה בגויים אל תאמין, הכוונה שהגויים לא יכולים להבין את עומקה של תורה. אם תרצה, בהקבלה להיום, הייתי אומר "תורה באקדמיה אל תאמן". כאן בעיקרון אני מזמין על עצמי סיכול ממוקד, אבל רובכם כאן דוסים אז כנראה שאני פטור מזה.

ולמה זה לא קשור? כי השאלה לא נעוצה במה הגויים מסוגלים להבין, אלא האם יש בעיה להשתמש בדברים אמיתיים שהם אמרו. ואם זה בהקשר לתורה, בהחלט יכול להיות שהם אומרים דברים אמיתיים רק שהם לא מבינים אותם לעומק.

"דברים הנמצאים בתורה ממילא" - אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר את זה. דברים שכתובים במפורש בתורה? ברמז? בתורה שבע"פ? שאמרו אותם ת"ח לפניו? בכל אופן, בדברים האלה הרמב"ם הסתמך הרבה על ההיגיון, שלפיו הוא קבע מה אמיתי ומה לא. כמובן שהיתה לו השקפה תורנית כי הוא היה סופר דוס (תורה-מן?), אבל לא בטוח שתמיד זה קשור. גם גוי שלא למד תורה יכול להשתמש בשכלו ולהגיע למסקנות נכונות בחכמות העוה"ז (להרחבה עיין בתחילת מאמר "המחשבות" בעקבי הצאן).

"כדי להתווכח" - לא בהכרח. הוא פשוט השתמש בטרמינולוגיה המקובלת בתקופתו, ואם מישהו ניסח רעיון פילוסופי נכון בצורה כ"כ יפה ומדוייקת, אין סיבה לחפש ניסוח אחר.

וא"כ מסתבר שהרמב"ם אכן לא שאב את השקפות העולם שלו מהפילוסופים, אלא מאותו מקור שממנו שאבו הפילוסופים - ההיגיון האנושי הבריא. ובדברים שקשורים לתורה הוא לא חיפש אצל הפילוסופים כי הם בכלל לא קשורים.

ולעניין הראשון שממנו התחלנו - ביאליק לא היה גוי ח"ו והרבה מהשקפותיו מבוססות על יהדותו, אבל לו יצוייר שגוי היה כותב את ספר האגדה ולא משנה שום דבר בתוכן (איך יודעים שהוא לא שינה שום דבר? נותנים לתלמידי חכמים לבדוק), לא היתה בעיה לקרוא אותו. כי גם אם הוא לא מבין לעומק כל מה שכתוב שם - מה זה משנה?

אציין שוב שאני אישית הייתי מעדיף ללמוד את המקור, כדי שאוכל להתפלפל בפלפוליי ללא חשש של טעות עקב ניסוח קצת שונה, וגם כי אני מעדיף לקרוא כל דבר בשפת המקור (אמ... חוץ מאמונות ודעות והספרים של הרמב"ם שאין ברירה...)

ונחזור לסוף דבריך - ודאי שיש לקבל כל אמת ממי שאמרה (ולא ניכנס לשאלה איך מזהים שזו אמת! לא רלוונטי כלל לדיון הזה. נניח לצורך העניין שיש לי פונקציה בוליאנית שמקבלת כקלט string של "אמירה" ומחזירה true או false. אם לא הבנת לא נורא, זה היה סתם כדי להרגיש חכם). הרי אם אני יודע שזו אמת אז מה אכפת לי מי אמר אותה? וכי אדם פסול שאמר אמת הופך אותה לפחות אמיתית? ואם המדפסת שלי תשתגע ותתחיל להדפיס כל מיני דברים שאף אחד לא אמר לה להדפיס (למרות שמדפסות סטנדרטיות נוטות לעשות הפוך) ואני אראה שיצא ספר נפלא על משמעות החיים, היקום וכל השאר. ואני אבדוק אותו ואקבל הסכמות של כל מיני רבנים שאכן כתובים בו דברים אמיתיים. אין שום סיבה שלא אדפיס אותו (עצור, שנינות לפניך) למרות שהמדפסת שלי היא לא בדיוק אדם בר-סמכא. די חזרתי על הנקודה מההודעה הקודמת שלי, אבל רציתי לחדד וגם התחשק לי לעדכן את הדוגמה המפורסמת של החתול ששופך דיו לשפה קצת יותר מודרנית.

מצטער על הבלגן.

אז גם אני לא דוגמה? נראה לי שהביינישים הבאמת כבדים לא נכנסים לפורומים של ערוץ 7, ובטח שלא לביטול תורה הזה שהולך בצמ"ע...

@אמת המים, מקווה שלא נעלבת...

בייניש = מישהו שהאסוציאציה שעולה לו מהניק שלך היא "נברכת הכובסים".

בייניש כבד = מישהו שלא יודע שקיימים בעולם אנשים שאין להם את האסוציאציה הזאת...

אבל תיזהר, אם אתה לומד בישיבת קו אז אתה תעבור להר המור אי שם בשיעור קט"ו, ואז תהיה בייניש מה זה כבד, חבל על הזמן.

ולא אמרתי "הלכה", כך שלא פליגי.

אבל עצם העובדה ש"כופר" (אני לא אוהב לקרוא לו ככה! זה חרדי מדי... אמנם ע"פ ההלכה הוא היה כופר, אבל זה לא דבר שאמור להגדיר אותו) עשה שינויים לא נותנת טעם לפגם. רק אם השינויים עצמם הם כפרניים / לא תואמים לרוח היהדות, אז יש בעיה.

וגם אני מעדיף ציטוט מהגמרא, כשאני לומד משהו אני רוצה להיות בטוח ב100 אחוז שאף אחד לא נגע בזה. לא דווקא שינויים מהותיים, גם סתם ככה הרבה יותר נחמד לי לראות את המקור. גם אם ביאליק היה דוס עם זקן עד הרצפה והסמכה לרבנות ממשה רבנו הייתי מעדיף ציטוט מהגמרא.

* לא מובן לי דבר אחד בסיפור: אחרי הסיפור עם הסעודה מובא שבר קמצא הלשין לקיסר על בגידה וכדי להוכיח ביקש ממנו לשלוח קרבן ונתן בו מומים ואז החכמים התלבטו אם להקריב למרות המומים משום שלום מלכות או להרוג את בר קמצא (כנראה מדין רודף) וזכריה בן אבקולס שלל את שתי האפשרויות מסיבות שונות, למה שלא היו פשוט מסבירים לקיסר ומבקשים ממנו קרבן חילופי?

אולי לכן נאמר "תניא אמר רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו", על זה שלא חשבו על פתרון כל כך פשוט.

* "על קמצא ובר קמצא" -בניגוד להבנה המקובלת המשמעות היא "בגלל ההבדל בין שמות קמצא ובר קמצא" כי קמצא לא היה אשם בכלום וגם המילה על (בארמית א...) לא מלמדת על אשמה.

* המהרש"א מפרש שקמצא ובר קמצא היו אב ובן, הנציב אומר שזה מדגיש את גודל השנאה שהייתה אז בירושלים. הגרסה במדרש איכה רבה היא "בר כמצא ובר כמצורא".

* "אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו" - בגרסה של מדרש איכה רבא מודגש שזכריה בן אבקולס גם היה באותה הסעודה בה התחיל הסיפור.

כי בר קמצא עשה את המום שמקום כזה שלא נחשב מום אצל אומות העולם. גם אצלם יש הגדרה של מומים וזה לא נחשב כלום. אם אתה מגיע ואומר שאצלכם בשונה מכל העולם זה כן מום זה נשמע תירוץ שמוכיח את טענת בר קמצא על מרידה.

הגמרא מסבירה שבר קמצא נתן בקרבן מומים שאינם ניכרים, כנראה כדי לרמות את השליח, אבל היו יכולים פשוט להסביר את ההבדל בין המומים לקיסר בקלות ואפילו להוכיח את דבריהם אם היו מקבלים ממנו קרבן אחר.

ורשי מסביר שבבמות לגבוה הם לא היו מקריבים מחוסר איבר, אבל לא כזה מום.

לשליטים בתקופה ההיא היה פתיל ממש קצר.

וללכת לומר לו ולחזור - היה מדובר במסע ארוך ממש.

כשבמבט ראשון זה נראה מרידה, זה לא פשוט.

הראשון שדיבר היה בר קמצא, כל מה שיסבירו עלול להישמע כתירוץ.

כשבינתיים בר קמצא גם חוזר ואומר את שלו. מילה כנגד מילה וכו

 ובירושלים חיים קנאים גם ככה על פצצת זמן. חבריא שאף פעם לא אהבו את שליטת הרומאים.....

לך תשכנע... 

שמעתי הסבר שבר קמצא בעצם ניסה להוכיח לקיסר שהיהודים "עפים על עצמם" יותר מדי, שהם מחשיבים גם מומים קלים באיברים שהתפקיד שלהם הוא לא פיזי (רגליים וכדו') אלא רוחני (עיניים - ראיה, ושפתיים - דיבור).

נכון מאוד, בשינוי קל - לא "בגלל ההבדל בין השמות" אלא סתם "בגלל הסיפור של קמצא ובר קמצא". זו המשמעות המדוייקת, ואפשר להוכיח את זה מהמשך הגמרא - "אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טוב מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר", שברור שהתרנגול והתרנגולת לא אשמים בכלום, וגם לא דופן המרכבה... אלא שכל אלה היו סיפורים מפורסמים.

אבל דיוק קל - למה קראו לסיפור "קמצא ובר קמצא" ולא בשם מתאים יותר כמו סתם 'בר קמצא' או 'בר קמצא ובעל הסעודה' או 'בר קמצא וזכריה בן אבקולס'? כל כל הסיפור נגרם בגלל הבלבול בין השמות 'קמצא' ו'בר קמצא'. לכן משמעות שם הסיפור "קמצא ובר קמצא" הוא "ההבדל בין קמצא ובר קמצא", האות ו' שביניהם באה ליצור השוואה.

זו הייתה הכוונה.

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=599

http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=600

ומסביר שזה מאפיין של מצב המחלוקת.

שדרך בעלי המחלוקת, לקחת להם "בני ברית"..

אז על קמצא - שהצטרף ללבות את המחלוקת, ובר קמצא...

(הרב אלגזי, בשם המהרשא אם אנלא טועה)

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.