אולי עוד נזכה... אמן!

סחטיין על המאמצים, אבל כנראה יש אחד בשמיים שחושב אחרת ממך...

זה שיש פעמים שצריך להתפשר- זה נכון!

אבל בלי להסחף כמובן.. חתונה זה עניין רציני 

ותזכרי שלפעמים זה מגיע ממקומות לא צפויים.. תפתחי כמה שיותר דלתות

בעיתו ובזמנו במהרה בימינו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ועוד רגע הם לא יהיו חדשים, אז למה לא להכניס אותם מיד?

ובכל זאת אנשים מעדיפים לנסוע לאילת,גם אם זה לוקח 6 שעות נסיעה.שזה תמוהה כי הרי מלון וים יש גם בתל אביב אשדוד וכו',לכאורה יותר קרוב,פחות כאב ראש.

אבל אנשים מוכנסים לנסוע עד אילת(!) לא משנה כמה ארוך זה יהיה בשביל להגיע ליחודיות של אילת.

הדרך שלנו למצוא את הבחור שאיתו בעז"ה נבלה את שארית חיינו ונקים איתו בית,יכולה להיות ארוכה מאוד,כמו נסיעה לאילת,וכנראה שיש משהו באילת שגורם לאנשים לנסוע את כל הנסיעה הארוכה הזאת,וכמו אילת גם לבחור שאיתו תבחרי לעשות את מסע חייך יש משהו ייחודי ששניכם ביחד זה יהיה ואו.

אל תפחדי מנסיעה ארוכה,אל תתייאשי,הסוף בעז"ה יהיה כל כך מתוק וטוב.

את כן יכולה להתפלל לקב"ה שייקצר את הדרך,שיהיה פחות זמן.הרי יש אנשים שבוחרים לטוס לאילת,אבל המסע ברכב הוא מסע שכנראה הקב"ה החליט שאת צריכה לעבור,שדרכו את תתחלשי יותר לחיי הנישואין.

אמונה שמחה תפילה והשתדלות

לא רואים אחרת בגיל 20 ו30?

הרווק/ה הוא אותו אדם?

יש הבדל עם הזמן

יש יותר מתינות

יש הבנה ש"השוק מצומצם"

כמובן פשרה מחושבת ומוגדרת וברורה

(דעתי לפחות)

כולנו משתנים. בגלל זה בן אדם צריך לבקר את עצמו מדי פעם ולראות אם משהו השתנה אצלו בהעדפות.

אם למרות שחולף הזמן, יש דברים שעדיין נשארים חשובים - זה הסימון הכי טוב לזה שכנראה אלו דברים שאצלו הם ברזל.

לטעמי, המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ומתישהו זה מתנקם בבן אדם כי הוא כבר לא יכול להכיל את כל הפשרות שהוא עצמו הסכים להם - ואז יש עוד גרושים וגרושות במדינה הזאת. 

לא עושה שטויות, לא פוסלת סתם, ומחפשת מה שבאמת חשוב ומתאים לך, תמשיכי לחפש. חשוב לבחון את עצמינו מדי פעם, אבל אני חושבת שאסור "להתפשר". העניין הוא מראש לא לחיות בסרט ולחפש שלמות, כי אין. וזו לא פשרה, זה מלכתחילה. אם צריך לשנות משהו זה יהיה בתבניות שאצלנו בראש, בקיבעונות שאנחנו סוחבים אתנו סתם, כך שלא נרגיש שהתפשרנו, אלא פשוט נדע להביט על דברים מנקודת מבט נכונה יותר. ולא תמיד זה שמתעכבים אומר שיש לנו תבניות שגויות בראש, נראה לי.

כשחברה טובה שלי התארסה אחרי בערך תשע שנים של חיפושים, התפעלתי ושמחתי: איך היא מצאה בדיוק את מה שהיא חיפשה וכמה הם מתאימים. וגם אצלי, פשוט הכרתי בחור שבאמת מתאים למה שחיפשתי (והוא לגמרי לא מושלם, כמובן. וגם אני לא). אני אסירת תודה על כך לקב"ה ומרגישה שזו זכייה, אבל אני חושבת שזו זכייה שעם השתדלות ותפילה והתנהגות הגיונית וישרה אפשר לצפות להגיע אליה, במוקדם או במאוחר.

תחשבי על מי שמחפש 10 שנים ויותר

מתייאש וקם ומתייאש ונשבר ועדין קם ומתרסק ושוב קם

ומתאהב ושוברים לו את הלב ועדין ממשיך עם כל הכאב ובגלל זה ולומד ומשתנה

והכי חשוב להיות את, כי זו את וזה מה שגבר אמיתי מחפש, מישהי שתהיה היא וביחד איתו ולא את הצל שלו

אין שום קשר בין "אני חושבת להתפשר" 

לבין "פשוט להתחתן עם הבא שיגיע, פשוט להיות מה שהוא מחפש

להתאים את עצמי." 

אפשר להתפשר על נקודות ספציפיות (כמובן, חוץ מרמה דתית/אמונית), 

אבל עדיין זה לא קשור ל"להיות מה שהוא מחפש". 

למשל, נניח שאת מחפשת מישהו שהוא מעל 1.70, ואת עכשיו הולכת להתפשר בנושא הזה. 

אין זה אומר שאת הולכת להתאים את עצמך או משהו כזה. 

בכל מקרה, אינסוף תפילה והמון בהצלחה! 

לא מתפשרים על כל דבר,

אבל גם לא מחפשים שלמות.

לחמי וחמותי יש בדיחות דיי עצובות בנוסח "התפשרתי עלייך " "התחתנתי איתך כי הייתי רווקה זקנה" 

והזוגיות שלהם איך נגיד.. על הפנים. אהבה גדולה אף פעם לא הייתה שם , הם חיים אחד עם השני כי אין להם ברירה. הם התחתנו מתוך לחץ להתחתן עם מי שמוכן לסבול אותו/ה יותר משלושה דייטים. ברביעי הם כבר התארסו . שניהם טיפוסים "מעניינים" אם נגדיר את זה בצורה עדינה. והילדים שלהם מאוד סבלו מריבים מטורפים בבית.

אז יש הבדל בין להתפשר לבין לחפש שלמות,

לחפש שלמות זה החיות בסרט בנוסח " אני מחפשת נפש חסידית" (מישהי אמרה לדודה שלי שהיא שדכנית בהתנדבות שהיא "מחפשת נפש חסידית" . ולמי שהיא הכירה לה "אין נפש חסידית " ) או הפוסלות סתם כי לא לרצות מישהו כי הוא נמוך יחסית (לא גמד, סתם קצת נמוך מהממוצע ) או כי האף שלו קצת עקום, או כי יש לו שן אחת עם פינה שבורה או כי יש לו טיפה בטן (לא הפרעות אכילה, לא חזיר בר, לא השמנת יתר חולנית, סתם קצת שמנמן ) או כי בא לה עיניים ירוקות ולו יש חומות , או כי אמא שלו עובדת בניקיון או כי אבא שלו לא מספיק דוס.זה סתם. 

אני רציתי גבוה, רחב כתפיים וקצין חזק וגיבור מסיירת גולני...עד כאן הפנטזיות נעורים, עכשיו המציאות,  נשואה באושר עצום ורב ושמחה גדולה ואהבה רבה ל1.65 בלחץ, לא רחב כתפיים בלשון המעטה , בני"ש-מת ופינוקי של אמא שלו עד היום. ולא מרגישה שהתפשרתי. אני אוהבת אותו מאוד . 

אבל לא הייתי מתחתנת עם מישהו שלא מתאים לי מבחינה אישיותית או שיש לו מידות רעות בולטות מאוד

או שהוא טיפש , או מוזנח בצורה קיצונית מבחינה אסטתית או עם השקפת עולם שמאוד לא מתאימה לי.

צריך למצוא את האיזון בין לא להיות פנטזיונרית שחיה בסרט ובוררת סתם, לבין לא להתפשר על דברים מהותיים.

אין מה להתחתן עם הראשון שמגיע.

חברה שלי יצאה מגיל 19 עד גיל 24 עם מלא , וב"ה בגיל 24 הכירה את האיש שלה והתחתנה, והם זוג כזה מקסים ומאושר. 

מזל שהיא לא התחתנה סתם אם מישהו לא מתאים.

'להתפשר', 'לבוא עם ציפיות נמוכות וסבלנות' ו'פשוט להתחתן עם הבא שיגיע' - אלו שלושה דברים שונים לחלוטין. 

להתחתן עם הבא בתור שתצאי איתו, לא משנה מי זה - זה חוסר אחריות משווע, לך, לילדייך העתידיים, למשפחתך, ולאותו בחור שתצאי איתו. אפילו כמחשבה בלבד זה נשמע הזוי. מה, בעל זה כמו דגני בוקר? לא יודעים להחליט אז בוחרים את הראשון על המדף? את אמורה ללכת לישון לידו כל יום מימי חייך ולהיקבר על ידו לאחר 120. הוא זה שיראה אותך בשמחות הגדולות שלך ובעצב הקשה שלך. הוא ינחם אותך כשתיפגעי, ירגיע אותך כשהילדים ילכו לצבא, וישמח אותך בימי הולדת ונישואין. את באמת רוצה להפקיר את כל הדברים האלה בידי השדכן הראשון שייקרה על ידך?!?!?! 

לגבי 'לבוא עם ציפיות נמוכות וסבלנות': מה זאת אומרת לבוא עם ציפיות נמוכות? באיזה תחום? כי מבחינה דתית/ערכית/תרבותית - בעלך אמור להיות גם אבי-ילדייך, והמחנך שלהם ביחד איתך. שוב - להנמיך ציפיות בתחומים הללו זה הפקרות, לא פחות. גם בתחומים אחרים - אם לא תעריכי את בעלך, ילדייך יקלטו את זה. ויכול להיות שגם הוא. ואז זו סתם פגיעה בחפים מפשע, גם אם לא הפקרות מוחלטת. 

'להתפשר' - זו כבר מילה יותר לגיטימית. כולם מתפשרים, בסופו של דבר. הם רק עושים את זה כשהם כבר לא מרגישים שזו פשרה, אלא שנקודות מסוימות הופכות להיות שוליות מבחינתם, כי האדם שמולם מוצא חן בעיניהם. אבל אסור לבוא מראש במחשבה שיש להתפשר!

את מוזמנת לקרוא בפורום 'נשואים טריים', יש שם מספר שרשורים על אנשים שהתפשרו (ושהרגישו שמדובר בפשרה) כשהחליטו להתחתן, וכמה הם מסכנים ואומללים היום. זה אולי יכניס אותך לפרופורציות. 

צריך לזכור שהמטרה איננה 'להתחתן', ואיננה 'לסיים את תקופת הדייטים', ואפילו איננה 'למצוא חתן'. המטרה היא להקים בית. המשימה הזאת היא מעכשיו עד סוף החיים. 'פשרה' עכשיו משמעותה גם פשרה מחר, פשרה מחרתיים, פשרה בעוד שנה, שנתיים, ועשרים שנה. זה לא שאם התפשרת עכשיו, או הורדת ציפיות עכשיו, אז מחר הכל יהיה ורוד - כי 'ההחלטה הזאת כבר התקבלה'. 

להיפך, זה הסבר. 

לא הבנתי מה היה לא ברור, אבל אנסה לנסח את זה מחדש: כשאתה יוצא הרבה זמן עם מישהי אתה רואה גם את הפגמים שלה. ובכל זאת אם היא מוצאת חן בעיניך אתה מוכן להכיל אותם. אז רציונאלית אני יודע שזו פשרה. אבל אני לא מרגיש כאילו זו פשרה, כי אני רוצה את האישה הספציפית הזאת. 

אין תשובה לשאלה מה מוביל להרגיש שזו לא פשרה. זו בדיוק היתה הנקודה שלי לפותחת השרשור: לבוא מראש בגישה של 'נתפשר' - זה לא זוגיות בריאה. בסופו של דבר כל זוגיות מבוססת על פשרות, אבל כאלו שהן לא מכוונות, כאלו שמגיעות עם אהבת האדם שמולך, ולא כאלו שמראש הגדרת לעצמך "בעיקרון הייתי רוצה כך וכך, אבל יותר חשוב לי חשבון משותף אז אני אתעלם מזה וזה". 

עכשיו יותר מובן? 

שאתה אומר אותו דבר, רק מתווכח איתי על סמנטיקה. יופי. 

היא זו שתבחין בין אמירה אחת לאמירה אחרת. אם אתה רוצה להעביר מסר ומשתמש במילים לא נכונות להעביר אותו, תהיה סמוך ובטוח שיהיה מישהו שיבין הפוך ממה שרצית.

ט"ו באב שמח, ולוואי ופותחת השרשור לא תתפשר כפי שטענה, אלא הכל יהיה לפי טעמה הראשון.

סליחה על ההשוואה, אבל זה אולי כמו בחור צעיר שהחליט להיות איש עסקים, והיה לו ברור שהוא ירוויח את המיליון הראשון תוך שנה. חלק מגיעים למיליון הראשון בשנה הראשונה, אבל חלק לא. אי אפשר באמת לדעת מראש מה החלק שלנו.

לא קראתי את כל התגובות פה, אבל נראה לי שבמקום להתאכזב ממשהו שלא היינו צריכים לצפות מלכתחילה, צריך לשמוח שאנחנו כבר בדרך, עם כל יום מתקרבים עוד צעד, עם כל פגישה לומדים על עצמינו, על הדרך הנכונה לנהל קשר ומחדדים יותר מה יכול להתאים יותר ומה פחות.

מכאן אפשר גם ללמוד לפתח ציפיות ריאליות לעוד הרבה מסעות ומשימות שעוד יהיו לנו בחיים.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.