ההיפך, אילו בנ"א לא חוטא בכלל, אין התקדמות!

אפשר להעיז, שחטא זה חלק מהחיים, השאלה היא איך/מתי קמים! העניין העיקרי בחיים זה שקמים, אז ביה"כ, מבקשים מה' סליחה שחטאנו, כי בכ"ז, אע"פ שזה בלתי נמנע, אנחנו מצטערים שלא עשינו את רצון ה', ולא קמנו.

ז"א בצורה שקרית... למה ישר לתלות התקדמות בחטא? זה דבר שלא אומרים סתם כך....

וחו"מ יראת עונש היא לא חרדה ממנו, אלא יראה אחר החטא ה"עצבות" הטבעית הזו נועדה לשוב בתשובה אין צורך להכנס לחרדות את תמיד יכולה לשוב בתשובה. תזכרי את זה! למדי הל' תשובה ברמב"ם (סוף ספר "המדע" ב"משנה תורה")....

אין ממה להחרד החרדה, חרדת קודש היא בד"כ באה אחר החטא, וצריך להזהר לא להכנס למצב של "חרדת לא-קודש".....

אין מה לפחד מיום כיפור, זה לא שייך, ביום כיפור הקב"ה מוחל עונותינו. ר"ה לעומת זאת הוא יום הדין, לכן יש זמן לפני (אלול וגם אב) לשוב בתשובה לפני אבינו שבשמיים. א-ל רחום וחנון.

כמובן שהקב"ה הוא אבא טוב ומוחל לנו אבל בתנאי שאנו נבקש סליחה ומחילה ונשוב מדרכינו הרעה. 

הקב"ה זה לא כמו מורה בביה"ס שאפשר לחפף אותו.

רק צריכים לעבוד את ה' מאהבה ומשמחה ולא מתוך פחדים וחרדות.

תודה רבה על השרשור זה נושא מאוד חשוב ודבר ידוע בגיל הזה

רק צריכים להלחם בלי להתייאש

ואסור לפחד

בסוף זה עובר..

באמת יותר קל ביחד..

שאת מתארת. אבל רוב הנוער חווים (לפעמים!) את רוב הדברים שכתבת (בלבול, עצב, כעס, דיכאון).

זה חלק מהחיים, אבל בסוף גם זה עובר.

שזה עניין של הבנת המצוות והחיים, והיחס למושג האלוהי.....

זה דברים שקונים בגיל הזה, צריך שכל ישר וראש פתוח. זה "התבגרות בעבודת ה'" ...

לאט לאט... את אינך לבד בגיל ההתבגרות.

אבל בקטע הזה אני חושב שיש לעשות פורומים נפרדים לבנים ולבנות כי כל מין חווה את זה ע"פ רוב בצורה שונה משלו...

בנות- הם מאוד רגישות, והבלבולים שלהם הם לא אותם בלבולים של בנים בד"כ, לעיניים של בנים זה נראה כ"כ חסר משמעות בילבולים רגשיים, הם במצב של תסבוכות נפשיות- שכליות, על זה קשה הרבה יותר לגבור.

ובנים- הם פחות רגישים ותסבכותיהם הן ע"פ רוב שאלות נוקבות, רישומי שכל מעיקים... בעיניים של בנות- זה נראה חוסר בלבול! מה, השכל זה דבר שיכול להשאר בצריך עיון, אבל רגש, רגש אינו מרפה... הבעיות השכליות הן בעיתיות כשהם מתחילות להיות מורגשות ומעיקות......

זה לא מדויק אבל אני מקוה שבאופן כללי אני קרוב לדרך אמת בטענותיי.

חו"מ- כן! כולם חווים דברים קשים בגיל זה הגיל שלך הוא פחות או יותר הגיל שבו מתחילים הדברים לעלות רמה.... בהצלחה עצומה

נ"ב- למדי אמונה!(יש את ספרי הרב אבינר, הרבה ספרים שימליצו לך הם דברים מרוממי רוח אבל לא באמת לומדים בהם משהו, בחרי את בדרכך....)

ושוב, בהצלחה, (לפעמים כדאי לעשות "פוס ולהשאר בצ"ע לכמה זמן....).

בברכה.

זה אחד הגילאים השוויםם ביותר!!
נצלי אותו.. יהיה לך מספיק זמן להתגעגע אליו
וברור שיש לכל אחד תרגעים הפחות.. אבל ככה זה, תני לזה לעבור

דעי לך שבהתגברות אחת שלך את יכולה להגיע לדרה שתלמידי חכמים עצומים לא הגיעו 

בשמים לא מודדים אדם לפי כמות של מעשים... אלא מודדים לפי המאמץ וגודל הניסיון...

באנו לעולם הזה כדי ללחום בשקר ברוע

קחי את כאתגר \ כמסימה \ כמשהו משמעותי לחיים.

ולא כעול ופספוס וכך בע"ה תצלחי.

בהצלחה. 

ואיי אני ככ במצב שאת נמצאת בו

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....