אבל זה טוב בשביל ההתחלה, כדי לא להיפגע. אבל כשחזקים ומאירים, לא אידיאלי או הכי טוב להסתגר ביישוב!! צריך וחובה! לצאת לערים, להפיץ דתיים ואורה בכל הארץ.

כי אז הנוער לומד להיות חזק בדעה שלו גם אם לא כל הסביביה דוסית, ובהרבה יישובים דוסים- הנוער פחות דוס...

אני מכירה ישובים שהאנשים שמה ממש לא דוסים ואני גרה בעיר שרוב האנשים דתיים ובלי קניונים וכאלה אז החילוניים פחות משפיעים....

ביישוב, אבל אם יש לאדם אופי חזק העיר תשפיע עליו הרבה יותר טוב.
כי הוא ילמד לעמוד בלחצים על הדוסיות (וכוולם נתקלים בזה מתישהוו)

בני דודים שלי גרים בעיר חילונית והם הילדים הכי מהממים בעולם!! ודוסים, והם לא גרעין תורני

כי אני למשל גרה בירושלים,ודוקא זה סבבה...

ביישוב כולם דתיים יש יותר ויש פחות ואפשר להידרדר בלי לשים לב.

בעיר אתה נזהר מזה.

(גרתי ביישוב ובעיר)

ואז כשמישהו מגלה פתאום שיש עולם מחוץ לחממה אז הוא מורד בהכל....(וזה קורה לא קצת בישובים)

או עיר שמקבלים הכל לאט לאט ויודעים מה נמצא בחוץ אבל זה לא מלהיב פתאום...

רוב היישובים באמת מדרדרים מבחינה דתית בשנים האחרונות אבל לא בגלל שזה יישוב, בגלל שזה המצב הארצי..

אני גרה ביישוב שהחממה שלו כ"כ אטומה שליישוב אין בעיה להיות פתוח..

הרמה הדתית ביישוב כ"כ גבוהה מי שהולך עם חצאת בברך + מרים לה גבה..

מי שעם טלפון תץ' בז' ח' ט'  מוזרה..(גם אחרי זה לא טיבעי תץ'..)

אני אישית חזרתי ממעינות בהלם ממה שקורה בחוץ..

לא כל כך משך אותי ואני לא חושבת שמי שמגלה תבחוץ רוצה להיות שם...

תאמת שבשנה האחרונה היישוב די התחלק לשנים..  החדשים מהעיר והישנים והמתנחלים..

רואים בברור מי יותר דוס ומושפע (לרעה ) ומי בתוך הבועה שאפשר לראות ממנה הכל אבל לא לגעת..

וכן יש ישובים ליד חילונים..

חוץ מזה שבגיל 14  אתה כבר יוצא מהבועה ככה שזה לא באמת סגור..

כמו שאמרתי מקודם, זה בועה שקופה..

להורים עם חינוך מעולה וגם למוסדות חינוך טובים יש ילדים שנטשו את הדרך. בסופו של דבר הנער בוחר את דרכו, והיא לא תמיד תהיה עפ החינוך הטוב שקבל. 

אבל אני "גר" שנתיים ביישוב, וגדלתי כל חיי בעיר.

צאו מהסרט שלגדול ביישוב זה חממה שלא יודעים כלום. הכל ידוע וברור, ובני נוער מיישובים יודעים לבלות ולעשות דברים שאנשים בעיר זה יותר נגיש להם. השאלה זה כמה דתיים אתה רואה בפרצוף. זה בערך ההבדל. ואולי השקט ואיכות החיים..

דווקא ילד בעיר מתמודד עם דברים שיש הרבה פחות ביישוב ואם זה מגיל קטן-ההתמודדות שלו אחרת ולדעתי יותר חזקה מיישוב. הוא פחות "מתלהב" מהדברים הללו. אם כי זה לא סותר שיותר קל לו להימשך אחרי זה. אין פתרון קסם. זה הכל תלוי בחינוך ובכח של הילד. 

יש מספיק יישובים שבהם האנשים ה"לייטים" הם רבים וכבר פג כח היישוב. 

זה תשובה מעצבנת אבל היא נכונה, שאין דבר מושלם. יש פה חסרונות ופה, תלוי מה יותר חשוב להורה בדברים האחרים.

אני נראלי אגור ביישוב כי קצת נמאס עלי העיר..אבל לא יודע

אבל אי אפשר לקבוע, מכיוון שהגרעין ברמת גן הם דוסים מאוד, ויש יישובים שהם מוציאים המון דתל"שים. לדעתי תלוי בעיקר בחינוך

בעיר  אין כ"כ מי חוץ מהמשפחה..

היישוב הוא כמו חממה סגור ו(לכאורה)מוגן. יש נטיה לסמוך על האחרים, בין אם זה ההורים ובין אם זה הילדים. להורים (לכאורה) אין שום סיבה לחשוש, הרי הוא משלנו(חלק מה'אנחנו'). לילדים (לכאורה) אין את הכלים להבחין בבעיות שיכולות להיות אצל השכן שהוא לומד איתו בביה"ס/מתפלל איתו בביה"כ וכו'(שוב הוא חלק מה'אנחנו').

עיר ככל שהיא יותר חילונית ככה ההבחנה בין 'אנחנו' ו'הם' יותר גדולה.

בעיר שלי (אגב אני כבר מזמן לא נוג"ה) יש אוכלוסיה הולכת וגדלה של ערבים. לילד הגדול שלי(5.5) ברור לחלוטין שהוא צריך להתרחק מכל דבר שקשור אליהם (כי הם לא יהודים/לא כשר אצלם/ אין להם כיפה/הם מחללים שבת וכו'). בנק' המוצא הזאת מאוד קל לי להגדיר את ה'אנחנו' וה'הם' כי יש פה חוויה מאוד מוחשית שעכשיו הרבה יותר קל להשליך אותה על רוסים ושאר מגדרים אחרים שיש בעיר.

אגב, יש בגן הממ"ד ילדים שיכול להיות שאני לא ארצה שילדי ילכו אליהם הביתה כי..., ופה יכולה להיות את אותה הבעיה כמו בישוב (אבל הוא חבר שלי מהגן!)

ולמי שחלק דברי (התרחקות מרוסים ושאר מגדרים) קצת צרמו אוסיף עוד נק' אחת.

אני במסגרת העבודה שלי נפגש אם כלל המגדרים שבעיר ובסביבה (ערבים, רוסים יהודים ושאינם, חבדניקי"ם ושאר יהודים) יש כבוד בסיס כלפי כולם (חלק מזה כדי שלא יפטרו אותי). המגזר היהודי לסוגיו יקבל יחס של קירוב לדת עד כמה שנכון ואפשר. היחס הזה מתאפשר לאחר שנק' ה'אנחנו' וה'הם' מבוררת היטב. לגבי הילדים צריך יותר זהירות וד"ל.

בעיר עלולים לאבד את הקשר הפנימי הרוחני האידיאלי  לכנסת ישראל המטפיזית, המתעצמת במלוא רוחב עומקה עצמתה ואהבתה לנשמה הישראלית הכללית.

החברה שהבנאדם נמצא בה גם משפיעה המון,

לא משנה אם זה בעיר או יישוב.

יש משהו בעיר שזה באמת עולם אחר מהישוב שהוא משהו שונה לגמרי....אבל יש דברים שבעיר אין ביישוב זה לגדול ולהתחנך נטו מאבא ואמא וביישוב זה משהו קהילתי הילדים כל היום בחוץ...והם  מיתחנכים לפי דרכי ההישובב..

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות