ש"דתיים" הם בד"כ כאלה שגדלו בבית שומר תו"מ ונכנסו לעולם המודרני-חילוני,ככה סתם, בלי לבדוק מה זה ומה זה מול התו"מ, ואז נאלצו לבנות לעצמם מערכת השקפתית רעועה שאין בה הרבה ממש.

בעברית- הרבה דתיים הם חילונים בתחפושת מעשית.... (חילונים רק במסגרת הקהילתית/ביתית-דתית הכללית)..

אכן הציונות הדתית בכלל נעריה, על כ זרמיה צריכה לעשות בירור וסינון....

מה שאת אומרת בעצם שאנחנו נסתגר בתוך חברה שבה לא יצחקו עלינו.. זה לא המצב האידאילי

אנחנו צריכים להיות חזקים ולהוציא את זה החוצה לא להסתגר בגלל שאנחנו חלשים.

אם נסתגר, פחות דוסים לא ידעו מה זאת עבודת ה' אמיתית בשמחה, לא יכירו דוסים שטוב להם וכו

רב העולם הפחות דוס בטוח שדוסים הם צולרים שלא טוב להם עם זה. וזה לא ככה! ואז אחרי שהם מכירים א. הם יותר מכבדים. ב. הם לאט לאט הם גם מתקרבים..

עוד נקודה שדווקא ההחישפות לחברה פחות דוסה שלפעמים צוחקת על דוסים הרבה פעמים זה דווקא מחזק.

נכון לפעמים נופלים אבל אם קמים עושים את זה ביותר כח. זה לא מתאים לכל אחד אבל זה אחד הדברים..

זה להבין באמת למה אני דוס ולמה טוב לי עם זה, ולהבין שלא צריך לשים על מה יגיד העולם. שיקפוץ בזיגזג...

אני עושה את רצון ה' וזה הדבר החשוב באמת...

שנזכה  

@נער גבעות מצוי פתחו כבר שרשור אז לא צריך לפתוח

זה שטות! צריך לשמור על ההלכה בכל פרטיה ודקדוקיה, לא משנה מה החבר'ה אומרים או אם זה יחזק אותך עיין השירשור "ארוך אבל שווה קריאה" בנוג"ה.....

ההתחלה היא הבנה בעצם מהותי להית יהודי עובד ' בכל גופי נפםשי לבבי ומאודי.

והנפילה, ולו קלה שבכקלות לא שווה את ה"הפתחות" האוילית הזו....

הקיצער- אני חושב שאתה טועה....

בברכה,

"עדיף לחטוא אם יש התחזקות מזה"- זה נשמע ציטוט מכומר קתולי בערך! איזה שטויות!

זו לכה"פ איננה דעת התורה בכלל..... והלוואי והיה לי הכוח לכתוב יפה בצורה מרגשת כי זו לפחות האפשרות הכ משכנעת בפורום הזה, ממזמן זרקו בו את השכל.....

ראיות -אין צורך, יש את כל השולחן ערוך!

הדתיות שלך מחליאה אותי....

נ"ב- לגבי הארוך אבל וכו': מה שאת כתבת בכלל לא משמע ממה שכתוב שם! אני הבנתי שזה מדבר על התודעה שלי בתור אדם דתי- אני דתי, וזהו! לא נופל, לא צריך להתכופף כדי להפתח! אני דתי גאה! זה דתי כמו שצריך!

הדתיות שלך- מחליאה אותי ממש...

זה ממש מעצבן שאי אפשר שכל מיש שמגיב לי יראה את הדברים שהגבתי כמה דקות לפני.... בזמן האחרון יש לי מלא תגובות שמסבירות אחת את השנייה...

אבל:

א. החריפות שלי נובעת מרצון עז להשיב דברים למקומותיהם.

ב.אני חושב שזה שהפורום הזה מעורב (לא משהו שאני חושב שצריך להיות) זה מחייב שהבנים יוספו דברים שכליים לדברים הרגשיים של הבנות, מבחינתי זה לא חעניין להגיב כתשובה לשאלה בצורה של תשובה רגילה מהרגש, את רוצה? כתבי שיר...

ג.את לא יכולה לכתוב דעת תורה מתוך רגש....

ד. אם את מעריכה את הרב חזיזה תשאלי אותו לגבי מה שאמרת...

ה. אני מבין איך הגעת למסקנה שלך, אבל היא פשוט נגד דעתתורה, אז את צריכה להחליט - האם את שומרת תו"מ או רק כמה הלכות ואיך שבא לך בלי קשר אמיתי לתו"מ....

אני גם בייניש וגם בן, וחושב ש'נחמיה17' לא מייצג אף אחד. נשמע שהוא בחור מישיבה קטנה, שזה קצת עולם אחר מ99% מהציבור שלנו. וגם לא כל מה שבנות כותבות זה רגשי, וגם בנים הם לא תמיד פסגת השכל. מה שכתבת בסדר גמור ואין סיבה להתייחס לדיבורים המזלזלים של נחמיה.

לגופו של עניין, יש צד שהשוני רק מעשיר ומאפשר עבודת ה' כללית מיוחדת. לא אומר שצריך לחפש צרות, רק שצריך איזון בין הדברים. בעיקרון יש להתרחק מחברת רשעים אבל אני מניח שלא על זה אנחנו מדברים. קצת שוני בחברה לא נקרא 'רשעים'.

שזה לא נכון מה שכתבת שטוב נפילות קטנות אם יוצאים מזה יותר מחוזקים.

זה כמו שאני אגיד שאת צריכה לשבור את כל העצמות שלך כי אחרי שהם מתאחים הם יותר חזקים.

למרות ש"במקום שבעלי תשובה עומדין אפי' צדיקים גמורין לא יכולים", "תשובה מהפכת זדונות לזכויות" וכו' (שאלו דברים שאני מאמין בהם וחושב שהם נכונים וראוי לכל אדם להעמיק בהם בספר אורות התשובה), את לא תראי צדיק אחד שמקנה בבעל תשובה על הנפילות שלו - רק על החיזוק, והוא לא מתאווה ליפול אפילו בשביל הסוף הטוב.

בסך הכל נחמיה17 סובר שהפתיחות מביאה כמעט בהכרח לנפילות, שזה די נכון ונראה לי שאת מסכימה איתו בזה, ולכן צריך להסתגר.

אני אישית חושב שלהסתגר זה לא טוב, אך מנגד המציאות הוכיחה שהפתיחות גרועה עשרות מונים.

צריך למצוא את האיזון הנכון מבחינה ציבורית, וכן מבחינה אישית. אני אישית מאד מתקשה בזה.

מקווה שהובנתי.

א- אשמח אם כשמציינים את הדעה שלי "יזכירו אותי" (ע"י שרושמים תו לפני שמי "@", כזה- @נחמיה17 , צריך לבחור באפשרות הקלה להוספת היפר קישור, תיפתח תיבה  קטנה מיד כשרושמים באופן הנ"ל....)

ב- אני חייב לציין שאהבתי את החתימה, שואף למצב הסתכלות כזה....

@כבשה....

וכן!   יש לזה קשר הדוק עם המושג דתי וה"דתי" שהגדרתי כבסדר הוא בעצם עם פחות  "דתיות" ואם תרצה-  אז אה"נ, הוא אינו דתי כ"א שומר תו"מ....

אז את ההסבר של הדיבורים האלה שלי אני חייב להרבה אנשים....

אענה אולי מתישהו כשיהיה לי זמן....

(אולי אפי' היום)

.....

[איך אפרסם את זה? -אולי שירשור בפורומים העיקרים שאני משתתף  בהם, אולי בכ"א. בכ"א- מומלץ להסתכל בכ"א שלי (הוא לא מייגע כמו של אחרים, אהמם, אהמם....)  ובתגובות שלי על כ"מ נושאים מרכזיים באמונה וביחס לדור ולציונות הדתית בפרט בכדי להבין את דעותיי בנושאים אלו....]

אכן, כל מה שכל אחד כותב זה רק לפי איך שהוא עכשיו במקום שהוא נמצא ובמצב הנפשי והשכלי שבו הוא שרוי (א"ת- עש"ן שלו) אבל זה עדיין "חלק ממה שהוא" שאמוחר לבוא בצורה שאינה סותר את שאר חלקיו.

דבר ב'- את צריכה לזכור שגם אצלי זה ככה, אז תסתכלי במה שאני אמרתי, ובכ"א שלי.

ודבר הג'- הסתכלתי בכ"א שלך,  אני עדיין חושב ככה... (מודה, לא הסתכלתי בעיון כ"כ. מתישהו נמאס לראות רק דברים כמו שירים "מרגשים" ו"אולפנת מירון כבוד",  ממה שהתרשמתי, זה שחסר להתפרצויות שמה קצת  מנה של דיבור שכלי... בלשון נקייה..... מחילה מכבודך...)....

מקווה להבנה (שכלית ואולי אפי'  בינה דלב)....

בברכה,

אבל עדיין רק עם שכל אפשר באמת לשכנע..... (אפשר לגרום לאנשים  להרגיש אולי...)

גם השכל וגם הרגש הם חשובים בעבודתו ית' אבל השכל- מעל הכל, והוא החלק השולט בשאר החלקים. 

(רמב"ם בתחילת שמונה פרקים, ועייני שם משמואל פרשת "לך לך" שנת תרע"ד כמדומני "ר' יצחק פתח... הנה פירט בכאן ג' דברים", זה ממש חלק חשוב בתפיסתי בדברים הזכורי מעלה... ובדרך למציאת תפיסה בהם.)

ו................................לא.

לא ראיתי משהו עם יותר מדי שכל, אולי מימרא חרדית(-ספרדית?) כבדה.....

רק באתי להציג דעה בצורה ברורה. שבת שלום!

זה היה התפקיד שלי

 את צדיקה בעצמך..

אם כבר מדברים על מישהי שבאמת מחזקת בנות זאת את!!

ואשריך לגמרי!!! 

ואני ממש רוצה לשמוע את הדעה שלך. כי אם מישהו שיודע להסביר את הדברים האלו זאת את.

אני לא...

כשאני אתחיל לצאת אני אתן לבחורים את המספר שלך.. 

וחוץ מזה עם אני צדיקה אז מה את?! (שאלה רטורית) 

א. תקפתי את הדעות שהציגה "זה נשמע כמו..."

ב. אני מאמין שהיא צדקת וכונותיה טהורות, דוקא זה א' הדברים שכן שמתי לב אליהם מהאינטרנט....

ג. ב' לא סותר את דבריי! אדרבה, אני אשמח לעשות שיחות לליעבוןן דברים כאלה עם צדיקים וצדקניות! משום שאני רואה משהו שחשוב לי להביע דוקא בציבור התורני!

ד. התוקפנות אכן לא היתה כ"כ במקום (אגב- הרבאיי רפורמית היה בצחוק, וזו היתה בדיחה שהיא סיפרה על עצמה...)... מודה

ה. למרות שכבר ביקשתי את זה ממנה (לא זוכר אם באישי או לא...) כמה פעמים- סליחה סליחה ואלף המחילות, האם חוזרני בי מדעותיי? לא! מצורת הדיבור? כן! לפחות על חלק ממה שאמרתי,.

לא פגעת שום דבר, באת לחזק, בתור חברת אמת.

תבורכי בכל טוב!

העולם לא שחור ולבן

לא לכולם מתאים אותו דבר

צריך למצוא איזון

ל"נפילה" שפירושה עבירה על ההלכה, שברור שהיחס בין שניהם שונה לחלוטין.

אנשים לא צוחקים על דוסים כי הם דוסים. הם צוחקים על דוסים כי הם מתביישים בדוסיות שלהם.

ברגע שדוסים יפנימו את זה, וכבר לא יתביישו לא יצחקו עליהם יותר.

אנשים מכבדים דוסים שבטוחים בדרך שלהם, ולא מתביישים בה...

מניסיון

צוחקים עליהם כי הם  חריגים, ויש נטיה לצחוק על כל דבר שהוא חריג,

עד לרגע שבו מבינים שבעצם הוא הרבה יותר נכון ואמיתי ושפשוט זה שהוא דוס הוא יותר בוגר וחי.

כן, זה קשה. אבל שתדעו, אנשים הכי הכי הכי מעריכים את מי שדתי ולא מוותר על העקרונות שלו. חזקו ואמצו.

מאז שאני באולפנה אני נקרעת כי אני כאילו חיה בשני עולמות אחד באולפנה ואחד בסניף...

אז למדתי לבחור מה אני רוצה להיות ולהיות מי שאני כולזמן בלי קשר לאיפה אני, אבל זה לפעמים ממש מעצבן להיות החייזר

הם חנונים מרובעים ומסריחים. אז אנשים מכלילים וחושבים שככה כולם.

דוס אף פעם לא יהיה חלק מהחבר'ה.
למה? כי הוא דוס.

דוס זה אחד שקבע לעצמו חיים על פי תורה.
דוס זה אחד שלא מדבר או שומע אפילו "אבק לשון הרע".
דוס זה לא אחד שמדבר על חיי האהבה שלו עם בנים אחרים.
דוס זה לא אחד שכל פעם שכואב לו הוא פולט קללה מהפה.
דוס זה לא אחד שיצחק על מישהו אחר אפילו לא בצחוק.
דוס זה לא אחד שיודע כמה נגמר המשחק אתמול.
דוס זה לא יום כן יום לא.

אנשים לא אוהבים להיות קיצוניים. 
דוס הוא קיצוני? בגלל זה צוחקים עליו?

דוס זה אחד ששם בראש שהמטרה שלו בעולם הזה... להיות כמה שיותר טוב.
כבר לימדו אותנו חז"ל: "אין טוב - אלא תורה" (אבות, פרק ו', ג').

צריך להבין שהדוס לא יכול "לזרום"/"להתפשר"/"רק פעם אחת"...
לצערנו החברה שלנו כיום (דהיינו הדת"ל) רוב הפעמים שהם לא פה או שם, אלא באמצע.
מי רוצה להיות באמצע? רק ח"מור (חכמינו מורינו ורבינו).

מי רוצה להיות בינוני?

אדם שהוא קבע לעצמו שהוא 100% דתי לא יכול לשחק עם זה.
החברה לא מקבלת אנשים שונים.

דוס הוא שונה?
שונה זה לא... מיוחד?

אנחנו תמיד מדביקים את המילה "קדוש" להרבה דברים בחיים אבל לא כלכך מבינים את המשמעות.
קדוש = נבדל = שונה = מיוחד.

אם אני דוס, זה לא אומר שאני צריך להתרחק מכולם "כי אני קדוש!".
פשוט יש גבולות. אפשר לשבת עם חברים שונים ומשונים לדבר ולעשות הכל.
אם הגבולות נפרצים, אז מה עשיתי בזה?
לא קראתי לעצמי דוס לפני רגע?

דוס לא חייב להיות אדם בעל פאות ארוכות ומסולסות עם כיפה גדולה וציציות עד הרצפה.
דוס זה אדם שהולך עם האמת שלו עד הסוף.

אסיים בדבר אחרון, הכי קשה להיות דוס ליד חברה פחות חזקים ברמה הרוחנית שלך.
למה? "הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים..." (אבות, פרק ד', טו').


 

"דוס זה אחד שלא ...  וכו'" ולא "דוס זה לא אחד ש ...וכו'"

אבל הבנתי את הרעיון לא יודע אם ירדתי בדיוק למה שאתה מתכוון, אבל אני אופטימי ואומר שאתה מתכוון למה שאני חושב שאתה מתכוון, אז- שכוייח!

גם דוסים לפעמים בטעות פולטים קללה...וגם הם מותחים תחברים שלהם....ותופתע לדעת יש דוסים שרואים כדורגל....בקיצור תצא מהסטיגמות דוסים זה פשוט אנשים שעושים את רצון ה ומשתדלים לא ליפול בדרך בדברים שהעולם שלנו מפתע....

ויש דוסים שבטוחים במה שהם עושים וזה לא מפריע שיהיה להם חברים לא דוסים כי כולנו עם ישראל אז לא צריך להגיד דוסים,חרדים,נערי גבעות,לייט,חילונים וכולי כולנו העם הנבחר ש ה בחר בנו אז נכון כל אחד עושה את זה בצורה שונה אבל גם כל אחד מבין את זה בצורה שונה ויש המון המון דרכים לעבוד את ה (רפורמים זה משהו אחר...)

דוסים בחיים לא פולטים את הקללות ששאר האנשים מקללים, אולי את דיברת על יותר "רגועות", מניסיון ומהיכרות טובה אני אומר.

ונכון, בבין אדם לחברו ובבין בנ"א למקום כולם טועים, אבל יש דברים שפשוט לא מתאימים, ביישוב שלי בחיים לא שמעתי על דוס שראה כדורגל או בסגנון. מתיחות עושים קצת, לא ברמות.

ומי שלא הוא ככתבה, (ברור שזה לא בדיוק ו"פחות או יותר"...)

*הגה: ויש אנשים שקל להם להיות דוסים ליד 'סתם' דת"ל

משום לחץ חברתי הפוך וע"ש

מי שצוחק על דוסים, כנראה קשה לו להיות כמוהם למרות שהוא מאמין באותם דברים שהם מאמינים בהם. 

לכן הוא צוחק עליהם וכך משקיט את המצפון שלו..

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...