בס"ד
למה ברור לו שהיא מיד בעשר דקות ראשונות הבינה,
וסתם מרחה פגישה של ארבע שעות?
הפגישות שלי בדרך כלל ארוכות, כן 4 שעות זה די ממוצע אצלי.
כל אדם הוא מעניין, הוא עולם, אני שמחה לשמוע להקשיב,
להבין, להתרשם כמה שיותר, לתת מקום.
אפילו לא מחייב שבפגישה אני חושבת :"טוב אין סיכוי אבל אני כבר כאן אז אני אנסה".
בפגישה לא מחשבים סיכויים אלא עסוקים בלהכיר.
את המחשבה האם כדאי להמשיך או לא עושים אחרי הפגישה.
ואז או ממשיכים או חותכים.
אבל לא עושים את החישובים האלו בזמן הפגישה עצמה.
ומישהו שממש לא שייך בדרך כלל לא יהיה,
כי מראש עושים בירורים...
(אגב לאחרונה הייתה לי פגישה עם מישהו כמעט חמש שעות,
לא הוא ולא אני לא מיהרנו לשום מקום, נפגשנו קרוב לרכבת כדי לא לפספס,
ולאחרי הפגישה שעשיתי חושבים הבנתי שזה לא מתאים לי.
אמרתי לשדכנית, אך מכיון שהוא עדיין לא נתן תשובה,
היא אמרה שאחכה עם זה אולי ננסה שוב וכ' וכ'.
אחרי כמה ימים הוא החזיר תשובה שלא נראה לו.
לרגע לא שאלתי למה הוא מרח 4 ימים.
הוא אדם ששוקל הרבה כן לא למה כן למה לא...
כשהשדכנית התקשרה ואמרה שבעצם אני צודקת גם הוא לא רוצה להמשיך-
לא התפלאתי. היה נחמד לדבר איתו, היה על מה, אבל חיי משפחה זה לא רק דיבורים,
והיו קווים שונים מידי באישיות.
אם הפגישה הייתה קצרה יותר זה היה בזבוז זמן רציני.
הייתי צריכה שלוש פגישות של שעתיים -
כדי להבין מה שהבנתי בפגישה אחת של חמש שעות.
כי יש את המבוכה בהתחלה, ולוקח זמן עד שהפגישה מתחלה לזרום,
ועד שמספרים דברים עמוקים יותר ואישיים יותר וכ' וכ'.
עוד דבר זה שבגלל השבוע שיש בדרך כלל בין פגישה לפגישה מתפתחים רגשות,
ציפיות, הכל נהייה פחות יעיל.
)
