אולי בגלל שאוהבים את ההורים יש פחד להיפרד מהם.

ואולי בגלל שאם ניפרד מהם החיים שלנו ישתנו ויש איזשהו ריגוש בשינוי כזה דרסטי התת מודע שלנו מעלה לנו כאלו מחשבות. (במסגרת "מחפש ריגושים").

ולא, זה לא קורה רק לך. אני חושב שזה קורה בעיקר לשכולים (יודע מנסיון שלי ושל חברים קרובים שלי...) אבל בטח קורה לעוד הרבה אנשים.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....