או ברוך דיין האמת

שלום רב,

הדבר נתון במחלוקת חרטטנים גדולה.

לעניות דעתי במחלוקת נראה שאין לברך כלל.

הטעם הוא שסברינן לומר שדרך בני אדם לאוכלו לא נמצא פה, כי אין מדובר בכלל הציבור שאוכלו לשם תענוג. אלה כלל הציבור אוכלו מטעמים אחרים שאינם מצריכים ברכה, ומעטים שאוכלים לעצמם אינם קובעים ברכה לכלל וגם לעצמם אינם קובעים. ולא גרסינן בנזלת חזרת כפי שרצה שו"ת חסר דעת לומר בדבריו, כי בנוהג שבעולם חזרת לחוד ונזלת לחוד.

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

אם הציבור אוכל את זה מטעמים- הרי שיש הנאה בטעם!

טעמים שונים כוונתי - סיבות שונות, וסיבות אלו לא מצריכות ברכה.

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

ואין הרבה צורך רב להרחיב.....

רענון קצר מי זה דוכתא הדין

דוכתא הדין הוא ישוב יהודי מהאלף הרביעי לבריאת העולם. זמנו שנת האלף חמש מאות וששים לבריאת העולם. עקב הריחוק של אנשי דוכתא הדין מכל ישוב יהודי אחר במהלך השנים נכנסו ספקות רבים ומתוכם גם מנהגים רבים ושונים ודיני הלכות שונים מכלל הציבור. לגדולי פוסקי ורבני דוכתא הדין קראו ועוד היום כך קוראים להם "כ"ק דוכתאים עדינים". רבים המתבוננים בפסקי ומנהגי דוכתא הדין יראו בהם מנהגים מוזרים וחרטוטים כולם ככולם. אך אין זה האמת, זה נוצר עקב בלבול בישוב היהודי. כך שטוען ד"ר מבלבל המוח מאוניסברסטית חרטוטים בענף החרטטנים לעניני דוכתא הדין. הישוב בדוכתא הדין עצמו נחרב ואנשיו עם מנהגיהם המשונים עלו לארץ מהר מהר תוך כמה שנים בתחילת האלף השישי לבריאת העולם. מאז רובם אשתכנזו ומעטם הסתפרדו ובודדים עוד אוחזים במנהגים המשונים ההם ובהלכות המשונות ההם.
 

יצויין שההלכות של אנשי דוכתא הדין ומנהגיהם לא התקבלו בקרב קהילות ישראל.

וביניהם המנהג שכבודו עוסק בו הלא הוא מנהג ה"טעמים" (ספר מנהגי דוכתא הדין חלק כז עמוד 567 שורה 4)

והמנהג הוא בלשונם "כשיש מספר סיבות שאינן מצריכות ברכה בדבר מסויים לא מברכים. אומנם מנהגינו הוא שכשיש טעמים בדבר, והיינו טעמים של אכילה, אפילו שאינו ראוי למאכל עכבר, אנחנו נברך, ולא פלגינן בזה, בהוראת מו"ר דוכתא עדינים"

ואין זה התקבל, אז למה לך להביא את המנהג המשונה הזה?

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

היינו שזרק המנהג ופשטו מעליו!

כמו שנאמר בדברי רבותינו ה"אנדרדוס"- "בואי גברת, בואי לטעום" וכו' עיי"ש

מובא בפרוש בדברי רבותנו

"בא"ה אקב"צ על הגעלת אנשים."

ואם זוללו עם קפה מברך "על ניזול המקפה."

(אם זה עם שערות, לכא', כבר לא רגילים לאכול את זה...  זה כבר לא כ"כ טעים....(מותר לברור את השערה משם בשבת?))

|נגעל טיפה מעצמי.... לא משנה....|

שההבדל בין כולורבי לנזלת,

הוא שכולורבי ילדים לא אוהבים לאכול.

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.