של היועצת הנקה הזו, אין לה מקום. גם לא להמשך עם העציץ...  תינוק קטן, שירגיש טוב, לא מאלפים, לכל היותר הרגלים שטובים לו.

יש עוד דברים שיכולים לעבוד....

וגם הדוגמה שהביאה זו שלפני של לתת לתינוק לבכות עד שיתרגל להפסיק, יכולה "לעבוד".

השאלה לא אם עובדת, אלא אם כך נכון לעשות..

לדעתי לא (אלא אם כן האמא לא יכולה לסבול. נו, מה אפשר לעשות)

 שתינוקת בת 6 חודשים היא "חסרת יכולת להבין בכלל את המילה" לא" ו"אסור".

אין הבדל גדול בין להכאיב לתינוקת בפה לבין להכות או לסטור לה (חלילה לנו).

ולפי ההלכה, מחנכים קטן לא לעבור על איוסר, מזמן שמבין "לא" ומובא בשמירת שבת הישן, שזה מגיל שנתיים-שלש. כלומר: לא האילוף והרפלקס-המותנה של המילה הזו.

וזה לא סותר שגם אם לא יכול להבין לא - ואולי אדרבה, עוד יותר כשלא יכול, צריך בכללי להיזהר יותר ויותר. זה לא "גיל חינוך"..

[לזכות הטוענות לעיל - הן לא התכוונו להכאיב ממש, אלא ליצור תחושה לא נעימה שנלווית אל התופעה, כדי שבגלל ה"התניה" זה ייפסק..]

יהיה קשה לגבר לקלוט את הסיטואציה .

בדרך כלל ממליצים להפסיק לרגע את ההאכלה, להרחיק למרחק זרועות, להתבונן בעיני התינוק ולהגיד "לא!". מיד אח"כ לחבק, לפייס בדברים, ולהמשיך להניק.

גם אם לא מבינים בדיוק "לא" ו"אסור", מבינים מההקשר של הפסקת ההנקה והטון החמור/מלא כאב.

וזה גם מאפשר לאמא לזעוק את הכאב, כי בכל זאת, זה קרוב לבלתי נסבל.

טון חמור/מלא כאב/להרחיק/להתבונן בעיני התינוק - לא טוב. זה לא שייך ל"בעיני גבר", אלא בעיני תינוק.. לא טוב לנהוג כך עם תינוק [ונכון שהוא לא מבין את ה"לא" אלא את ההקשר. הרי על זה הגבתי, שמישהו אמר שהבעיה מתחילה מזה שחושבים שילד לא מבין "לא" ולכן נוהגים כך - ואמרתי שאכן לא מבין "לא", אלא "רפלקס-מותנה" ההקשר בלבד, ואעפ"כ לא כדאי כך. תראי שוב על מה הגיבה ההודעה הקודמת]. 

וגם לא נכון ש"בדרך כלל ממליצים", הרי עברנו כמה וכמה תינוקות..

ועם זה, כתבתי שלגבי התנהלות להפסקת הכאב, לא אני זה שיבקר את הנסיון לעשות משהו (וה"הכאבה" שהמליצה היועצת ההיא, עוד עדיפה לדעתי על מה שכתבת כעת..)

גם אנחנו עברנו כמה וכמה תינוקות..

תינוקת מוכשרת...

ב. לזה בדיוק כיוונתי כשאמרתי שאם אין ברירה, עדיפה הדרך שלך מאשר "מבט" ו"לא" וכו'... יותר סיכוי שבאופן כזה, לא תקלוט את ה"כוונת מכווין" אלא רק ש"קורה משהו" שיותר נעים שלא יקרה...

הרי לא הזכרתי את "לצעוק מכאב".. זה אינסטנקיטיבי וכמעט לא נשלט.

אני דיברתי על "טון חמור" מכוון, להרחיק ולהתבונן בעיני תינוק קטן ולומר "לא".. זה נראה לי לא שייך לחלוטין.

פשוט להפסיק, ולומר בטון רגוע והחלטי: לא נושכים !

להפסיק לכמה שניות את ההנקה, כדי שהמסר יקלט ולחזור ולהניק בלי כעס.

ולי נראה לא שייך לחלוטין להכאיב לתינוק, מה ההבדל בין זה לבין להכות לו על היד כשהוא בן 5, ולתת סטירה כשהוא בן 8? בכל המקרים זו הכאבה שמטרתה ללמד את הילד שכשהוא פועל באופן לא נכון כואב לו.

אני מאמינה בללמד ילד שכשהוא פועל לא נכון - זה לא נכון. וזהו.

שלא יעלה על הדעת להגיד לתינוק בן כמה חודשים בטון "רגוע והחלטי" "לא נושכים". זו הפחדה. זה לא "ללמד", בגיל הזה. גרוע ממה שהיועצת ההיא אמרה, שגם הוא לא טוב, של כאב קל בפה. את הכאב, הילד לא חייב לזהות עם האמא, הוא מרגיש את האי נוחות. את הטון - הוא מזהה עם מי שאומר.

אני גם לא בעד להכות על היד בן 5 בד"כ וכו' - אבל לדעתי, הסיסמאות דהיום ש"לא מכים", אבל במקום זה יכולים לדבר בצורות מסויימות, הם אכן סיסמאות בעלמא.

כבר הבאתי דוגמה בעבר, שגננת, למשל, יכולה כאילו לפעול "לפי כל הכללים", לא להכות חלילה ולא כלום - רק לסנן מבין שפתיה לילד בטון צונן "שוב פעם אתה"... ו"גמרה עליו". מבחינתו, מוטב היתה מכה על היד.

וגם הורה, בלי קשר לנושא המדובר כאן, לפעמים מכה על היד, עדיפה לילד מיחס מילולי עוין. ועדיף - להסתדר בלי זה ובלי זה. אפשרי לחלוטין.

בסוף כתבת -

לפעמים מכה על היד, עדיפה לילד מיחס מילולי עוין. ועדיף - להסתדר בלי זה ובלי זה. אפשרי לחלוטין.

זה בדיוק מה שאני אומרת, יש דרך שלישית,

ולא ברור לי למה זו הפחדה, אפשר לומר "לא " תקיף ולא מפחיד,

(אני אגב חושבת שזה מה שצריך לומר בכל הגילאים - לא רק לתינוק בן חצי שנה, גם לילד בן שנתיים ושש, לא - צריך להיות חזק, ברור אבל לא כועס או מאיים).

מסכימה עם זה שבמבחן המכות או העונשים המילוליים המכות עדיפות, והורים שטוענים שהם לא מענישים לעולם זה הגרוע מכל.

אבל - יש דרך אחרת.

ועוד משהו שלא הבנתי - אם אתה שולל את עצת היועצת, ואת דעתי , מהי הדרך שלך?

שלילד בגיל כמה חודשים, לא אומרים בשום אופן "לא" תקיף. זה עצמו מפחיד לגביו, הרתעה שאינה שייכת כלל לגילו.

אם ילד גדול יותר ישתולל סתם מתוך אוירה של "הפקר", ותגידי "לא עושים כך", תקיף ולא מפחיד, אז זה יהיה מתאים.

זה ההבדל בין דברינו. שאני חושב שנכון מה שאמרת, שגם בגיל גדול יותר, ה"לא", אם חייב להיאמר, צריך להיות בלי הפחדה. אבל בגיל הקטן מאד, גם זה לא..

[לגבי הסוף, אני חושב שאכן אפשר להפסיק רגע. אבל בלי האמצעים הללו כשיטה. אם לא עוזר - אינני יודע, אני לא מומחה לתחום הזה, חוץ מלדעת שמציאותית אפשר להסתדר בלי זה. וכבר אמרתי, לא אני שאדון אמא שכואב לה על משהו סביר שהיא עושה אינסטינקטיבית.. ואולי אם במקביל להפסקה יקבל משהו אחר לנשוך, אצבע למשל, זה יפעל אותו אפקט של למידה אינסטינקטיבית על הלא-משתלם שבכך, בלי להכאיב..]

רק שעדיף לפעול בדרכים אחרות.

אם היא ניסתה ושום דבר לא עבד - זה לא כל כך נורא!

[לפחות היה מישהו מספיק הגון להזכיר את ההבדל בין העכברים של פבלוב לבני אדם...]

והיה ברור לי שזה הענין כאן.

בכל זאת, אני לא חושב שזה טוב. זה לא כמו שהוא נתקל בראש במעקה של המיטה שלו, כאן זה האמא עושה. והעובדה שהרוב כנראה לא, ולא מפסיקות.

אבל כתבתי את הדברים לגבי "לייעץ" כך. לא אני שאבקר מישהי שתחשוב שאין לה ברירה.

ממש בשעה האחרונה - הורות

ילד לא כלב ולא חתול ולא קוף. הוא ילד. 

גם מבוגרים שוברים צנצנות לפעמים. 

אני קראתי פעם פורומים של אל-הורות. והם באמת אומרים שאפשר לתת אהבה  לכלב או להעניק אהבה לחתול. יש לי קרובת משפחה חילונית ליברלית שלא מבינה למה חתול זה לא מספיק ולמה בכלל צריך ילד.

פעם קראתי על איזה מדען אמריקאי בשנות שישים. הוא רצה לבדוק מה יקרה לעולם בעקבות גידול אוכלוסייה. אז הוא בנה עולם שפע מיועד לכ3000 עכברים והכניס לשם כמה זוגות עכברים. אבל עכברים לעולם לא הגיעו לכמות המקסימלית האפשרית שלהם. בשלב מסוים גדל דור עכברים שלא רצו להתרבות ומאוד הקפידו על מראה שלהם (זכרים) ובסוף כל העכברים מתו. וניסוי נעשה יותר מ20 פעמים. זה בעצם מה שקורה עם ציבור ש"הארץ" מבטא אותו וזה מה מתחיל לקרות עם עמי אירופה.

שלכלב אין נשמה שהיא חלק א-לוה ממעל.

אני מניחה שיש להבדל הזה כמה השלכות...

גם אם אני אשים לילד בן 8 חודשים גבולות מסוימים כמו שהייתי שמה לכלב, הרי שלכלב לא הייתי קוראת ק"ש לפני השינה מיד כשהוא נולד, וגם לא הייתי נותנת לו לשתות מעט מהיין של הקידוש, לא הייתי שרה לו שירי קודש.

אה, וגם לא הייתי מתפללת עליו כל כך הרבה.

.

וככה אני גם מתיחסת יותר לתינוקת שלי בתור השקעה כדאית!

נכנס לנו קצת מהתפיסה הזו. אוף!

וכמה זה חופשי לצאת מזה!

לשיטת עיתון  "הארץ" , ההתנחלות בארץ ישראל היא כיבוש.

לחימה ברוצחי ילדינו היא אגרסיביות ישראלית.

בניית בתים בארץ ישראל הורסת את הטבע (בפרט אם הם ביהודה ושומרון , או לחילופין עבור מגורשי גוש קטיף)

אכילת בשר -התבהמות..

ברית מילה..

עוד דיעה מעוותת מבית היוצר של כמה עיתונאים תיפלצתיים לא ממש מרגשת אותי.

שבמבחן המציאות לנו יש ילודה יותר גבוהה.

אז עוד דור וחצי יהיו פה הרבה יותר אנשים עם הרבה יותר ילדים, אנשים שמתייחסים את הילדים שלהם כמו אל ילדים ולא כמו אל כלבים.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

חוץ מזה שגם משפחות חילוניות מתרחבות לאחרונה משניים-שלושה ילדים לשלושה -ארבעה וחמישה.

וגם בני הדור השני של העולים מגל העליה הגדול מרוסיה, השתלבו במנטליות הישראלית ומביאים לעולם יותר משני ילדים.

יש משהו באוויר בארץ ישראל ומשהו באווירה בעם ישראל שגורם לזוגות להביא יותר ילדים לעולם ב"ה, ממש במסירות נפש, למרות הקשיים.

אשריכם ישראל.

הילודה הערבית במגמת ירידה לעומת הילודה היהודית שבמגמת עליה.

זה לא שאני יולדת ילד כדי לנצח את האויב.

אבל יש מדיניות של ממשלה שתומכת בילודה ומעודדת אותה או לא. וברור שבאזור שלנו זו מלחמת קיום...

שילדים באים לעולם כדי להגדיל את עם ישראל. 

יפה מאד שמעבר לענין הפרטי, יש גם שותפות בעניינו של עם ישראל.

...יש חילונים שמתייחסים לכלב יותר יפה.(סתאאם)

ורובינו  החילונים ,כמו שאת יודעת אוהבים מאד את הילדים שלנו , ואין סתירה להבדיל אלף אלפי הבדלות , שאנחנו אוהבים גם חיות. ממש מטריד אפילו לשים את זה באותה פיסקה. 

התייחסתי למיעוט ה"נאור" שדעתו יוצגה בכתבה הזו

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...