של היועצת הנקה הזו, אין לה מקום. גם לא להמשך עם העציץ...  תינוק קטן, שירגיש טוב, לא מאלפים, לכל היותר הרגלים שטובים לו.

יש עוד דברים שיכולים לעבוד....

וגם הדוגמה שהביאה זו שלפני של לתת לתינוק לבכות עד שיתרגל להפסיק, יכולה "לעבוד".

השאלה לא אם עובדת, אלא אם כך נכון לעשות..

לדעתי לא (אלא אם כן האמא לא יכולה לסבול. נו, מה אפשר לעשות)

 שתינוקת בת 6 חודשים היא "חסרת יכולת להבין בכלל את המילה" לא" ו"אסור".

אין הבדל גדול בין להכאיב לתינוקת בפה לבין להכות או לסטור לה (חלילה לנו).

ולפי ההלכה, מחנכים קטן לא לעבור על איוסר, מזמן שמבין "לא" ומובא בשמירת שבת הישן, שזה מגיל שנתיים-שלש. כלומר: לא האילוף והרפלקס-המותנה של המילה הזו.

וזה לא סותר שגם אם לא יכול להבין לא - ואולי אדרבה, עוד יותר כשלא יכול, צריך בכללי להיזהר יותר ויותר. זה לא "גיל חינוך"..

[לזכות הטוענות לעיל - הן לא התכוונו להכאיב ממש, אלא ליצור תחושה לא נעימה שנלווית אל התופעה, כדי שבגלל ה"התניה" זה ייפסק..]

יהיה קשה לגבר לקלוט את הסיטואציה .

בדרך כלל ממליצים להפסיק לרגע את ההאכלה, להרחיק למרחק זרועות, להתבונן בעיני התינוק ולהגיד "לא!". מיד אח"כ לחבק, לפייס בדברים, ולהמשיך להניק.

גם אם לא מבינים בדיוק "לא" ו"אסור", מבינים מההקשר של הפסקת ההנקה והטון החמור/מלא כאב.

וזה גם מאפשר לאמא לזעוק את הכאב, כי בכל זאת, זה קרוב לבלתי נסבל.

טון חמור/מלא כאב/להרחיק/להתבונן בעיני התינוק - לא טוב. זה לא שייך ל"בעיני גבר", אלא בעיני תינוק.. לא טוב לנהוג כך עם תינוק [ונכון שהוא לא מבין את ה"לא" אלא את ההקשר. הרי על זה הגבתי, שמישהו אמר שהבעיה מתחילה מזה שחושבים שילד לא מבין "לא" ולכן נוהגים כך - ואמרתי שאכן לא מבין "לא", אלא "רפלקס-מותנה" ההקשר בלבד, ואעפ"כ לא כדאי כך. תראי שוב על מה הגיבה ההודעה הקודמת]. 

וגם לא נכון ש"בדרך כלל ממליצים", הרי עברנו כמה וכמה תינוקות..

ועם זה, כתבתי שלגבי התנהלות להפסקת הכאב, לא אני זה שיבקר את הנסיון לעשות משהו (וה"הכאבה" שהמליצה היועצת ההיא, עוד עדיפה לדעתי על מה שכתבת כעת..)

גם אנחנו עברנו כמה וכמה תינוקות..

תינוקת מוכשרת...

ב. לזה בדיוק כיוונתי כשאמרתי שאם אין ברירה, עדיפה הדרך שלך מאשר "מבט" ו"לא" וכו'... יותר סיכוי שבאופן כזה, לא תקלוט את ה"כוונת מכווין" אלא רק ש"קורה משהו" שיותר נעים שלא יקרה...

הרי לא הזכרתי את "לצעוק מכאב".. זה אינסטנקיטיבי וכמעט לא נשלט.

אני דיברתי על "טון חמור" מכוון, להרחיק ולהתבונן בעיני תינוק קטן ולומר "לא".. זה נראה לי לא שייך לחלוטין.

פשוט להפסיק, ולומר בטון רגוע והחלטי: לא נושכים !

להפסיק לכמה שניות את ההנקה, כדי שהמסר יקלט ולחזור ולהניק בלי כעס.

ולי נראה לא שייך לחלוטין להכאיב לתינוק, מה ההבדל בין זה לבין להכות לו על היד כשהוא בן 5, ולתת סטירה כשהוא בן 8? בכל המקרים זו הכאבה שמטרתה ללמד את הילד שכשהוא פועל באופן לא נכון כואב לו.

אני מאמינה בללמד ילד שכשהוא פועל לא נכון - זה לא נכון. וזהו.

שלא יעלה על הדעת להגיד לתינוק בן כמה חודשים בטון "רגוע והחלטי" "לא נושכים". זו הפחדה. זה לא "ללמד", בגיל הזה. גרוע ממה שהיועצת ההיא אמרה, שגם הוא לא טוב, של כאב קל בפה. את הכאב, הילד לא חייב לזהות עם האמא, הוא מרגיש את האי נוחות. את הטון - הוא מזהה עם מי שאומר.

אני גם לא בעד להכות על היד בן 5 בד"כ וכו' - אבל לדעתי, הסיסמאות דהיום ש"לא מכים", אבל במקום זה יכולים לדבר בצורות מסויימות, הם אכן סיסמאות בעלמא.

כבר הבאתי דוגמה בעבר, שגננת, למשל, יכולה כאילו לפעול "לפי כל הכללים", לא להכות חלילה ולא כלום - רק לסנן מבין שפתיה לילד בטון צונן "שוב פעם אתה"... ו"גמרה עליו". מבחינתו, מוטב היתה מכה על היד.

וגם הורה, בלי קשר לנושא המדובר כאן, לפעמים מכה על היד, עדיפה לילד מיחס מילולי עוין. ועדיף - להסתדר בלי זה ובלי זה. אפשרי לחלוטין.

בסוף כתבת -

לפעמים מכה על היד, עדיפה לילד מיחס מילולי עוין. ועדיף - להסתדר בלי זה ובלי זה. אפשרי לחלוטין.

זה בדיוק מה שאני אומרת, יש דרך שלישית,

ולא ברור לי למה זו הפחדה, אפשר לומר "לא " תקיף ולא מפחיד,

(אני אגב חושבת שזה מה שצריך לומר בכל הגילאים - לא רק לתינוק בן חצי שנה, גם לילד בן שנתיים ושש, לא - צריך להיות חזק, ברור אבל לא כועס או מאיים).

מסכימה עם זה שבמבחן המכות או העונשים המילוליים המכות עדיפות, והורים שטוענים שהם לא מענישים לעולם זה הגרוע מכל.

אבל - יש דרך אחרת.

ועוד משהו שלא הבנתי - אם אתה שולל את עצת היועצת, ואת דעתי , מהי הדרך שלך?

שלילד בגיל כמה חודשים, לא אומרים בשום אופן "לא" תקיף. זה עצמו מפחיד לגביו, הרתעה שאינה שייכת כלל לגילו.

אם ילד גדול יותר ישתולל סתם מתוך אוירה של "הפקר", ותגידי "לא עושים כך", תקיף ולא מפחיד, אז זה יהיה מתאים.

זה ההבדל בין דברינו. שאני חושב שנכון מה שאמרת, שגם בגיל גדול יותר, ה"לא", אם חייב להיאמר, צריך להיות בלי הפחדה. אבל בגיל הקטן מאד, גם זה לא..

[לגבי הסוף, אני חושב שאכן אפשר להפסיק רגע. אבל בלי האמצעים הללו כשיטה. אם לא עוזר - אינני יודע, אני לא מומחה לתחום הזה, חוץ מלדעת שמציאותית אפשר להסתדר בלי זה. וכבר אמרתי, לא אני שאדון אמא שכואב לה על משהו סביר שהיא עושה אינסטינקטיבית.. ואולי אם במקביל להפסקה יקבל משהו אחר לנשוך, אצבע למשל, זה יפעל אותו אפקט של למידה אינסטינקטיבית על הלא-משתלם שבכך, בלי להכאיב..]

רק שעדיף לפעול בדרכים אחרות.

אם היא ניסתה ושום דבר לא עבד - זה לא כל כך נורא!

[לפחות היה מישהו מספיק הגון להזכיר את ההבדל בין העכברים של פבלוב לבני אדם...]

והיה ברור לי שזה הענין כאן.

בכל זאת, אני לא חושב שזה טוב. זה לא כמו שהוא נתקל בראש במעקה של המיטה שלו, כאן זה האמא עושה. והעובדה שהרוב כנראה לא, ולא מפסיקות.

אבל כתבתי את הדברים לגבי "לייעץ" כך. לא אני שאבקר מישהי שתחשוב שאין לה ברירה.

ממש בשעה האחרונה - הורות

ילד לא כלב ולא חתול ולא קוף. הוא ילד. 

גם מבוגרים שוברים צנצנות לפעמים. 

אני קראתי פעם פורומים של אל-הורות. והם באמת אומרים שאפשר לתת אהבה  לכלב או להעניק אהבה לחתול. יש לי קרובת משפחה חילונית ליברלית שלא מבינה למה חתול זה לא מספיק ולמה בכלל צריך ילד.

פעם קראתי על איזה מדען אמריקאי בשנות שישים. הוא רצה לבדוק מה יקרה לעולם בעקבות גידול אוכלוסייה. אז הוא בנה עולם שפע מיועד לכ3000 עכברים והכניס לשם כמה זוגות עכברים. אבל עכברים לעולם לא הגיעו לכמות המקסימלית האפשרית שלהם. בשלב מסוים גדל דור עכברים שלא רצו להתרבות ומאוד הקפידו על מראה שלהם (זכרים) ובסוף כל העכברים מתו. וניסוי נעשה יותר מ20 פעמים. זה בעצם מה שקורה עם ציבור ש"הארץ" מבטא אותו וזה מה מתחיל לקרות עם עמי אירופה.

שלכלב אין נשמה שהיא חלק א-לוה ממעל.

אני מניחה שיש להבדל הזה כמה השלכות...

גם אם אני אשים לילד בן 8 חודשים גבולות מסוימים כמו שהייתי שמה לכלב, הרי שלכלב לא הייתי קוראת ק"ש לפני השינה מיד כשהוא נולד, וגם לא הייתי נותנת לו לשתות מעט מהיין של הקידוש, לא הייתי שרה לו שירי קודש.

אה, וגם לא הייתי מתפללת עליו כל כך הרבה.

.

וככה אני גם מתיחסת יותר לתינוקת שלי בתור השקעה כדאית!

נכנס לנו קצת מהתפיסה הזו. אוף!

וכמה זה חופשי לצאת מזה!

לשיטת עיתון  "הארץ" , ההתנחלות בארץ ישראל היא כיבוש.

לחימה ברוצחי ילדינו היא אגרסיביות ישראלית.

בניית בתים בארץ ישראל הורסת את הטבע (בפרט אם הם ביהודה ושומרון , או לחילופין עבור מגורשי גוש קטיף)

אכילת בשר -התבהמות..

ברית מילה..

עוד דיעה מעוותת מבית היוצר של כמה עיתונאים תיפלצתיים לא ממש מרגשת אותי.

שבמבחן המציאות לנו יש ילודה יותר גבוהה.

אז עוד דור וחצי יהיו פה הרבה יותר אנשים עם הרבה יותר ילדים, אנשים שמתייחסים את הילדים שלהם כמו אל ילדים ולא כמו אל כלבים.

"עם משולים לחמור"

(אם כבר משווים ילדים לחיה....)

וחוצמזה שזה לא הלך לו, בין השאר בגלל גלי העלייה הענקיים מרוסיה ועוד מקומות.

חוץ מזה שגם משפחות חילוניות מתרחבות לאחרונה משניים-שלושה ילדים לשלושה -ארבעה וחמישה.

וגם בני הדור השני של העולים מגל העליה הגדול מרוסיה, השתלבו במנטליות הישראלית ומביאים לעולם יותר משני ילדים.

יש משהו באוויר בארץ ישראל ומשהו באווירה בעם ישראל שגורם לזוגות להביא יותר ילדים לעולם ב"ה, ממש במסירות נפש, למרות הקשיים.

אשריכם ישראל.

הילודה הערבית במגמת ירידה לעומת הילודה היהודית שבמגמת עליה.

זה לא שאני יולדת ילד כדי לנצח את האויב.

אבל יש מדיניות של ממשלה שתומכת בילודה ומעודדת אותה או לא. וברור שבאזור שלנו זו מלחמת קיום...

שילדים באים לעולם כדי להגדיל את עם ישראל. 

יפה מאד שמעבר לענין הפרטי, יש גם שותפות בעניינו של עם ישראל.

...יש חילונים שמתייחסים לכלב יותר יפה.(סתאאם)

ורובינו  החילונים ,כמו שאת יודעת אוהבים מאד את הילדים שלנו , ואין סתירה להבדיל אלף אלפי הבדלות , שאנחנו אוהבים גם חיות. ממש מטריד אפילו לשים את זה באותה פיסקה. 

התייחסתי למיעוט ה"נאור" שדעתו יוצגה בכתבה הזו

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....