אומרת שנסעתי בטרמפ אבל אני גם משתדלת פשוט לנסוע כמה שפחות בטרמפים....

שיותר אנשים מתו בפיגועים באוטובוסים מאשר בפיגועים בטרמפים

אא"כ את חושבת שאז הם לא ירשו לך ליסוע באוטובוסים...

בפעמים הראשונות סיפרתי ואז הם כעסו עליי אפילו שזה היה בגולן ולא "בשטחים"

ואחרי זה כשרציתי ללכת עם חברות לעוד טיול בגולן היא לא הסכימה לי כי היא ידעה שאני אסע בטרמפים...

מאז אני לא מספרת לה, אבל זה לא כל כך עוזר כי ישלי רגשות אשם..

ותמיד אחרי שאני מסתירה ממנה דבר כזה יש בינינו מתח גם בתחומים אחרים...

כי אין לך שמץ מי הבנאדם שאתה עולה עליו

בשומרון לפחות אתה יודע מי פלסטיני.. לא?

בכולופן נתקעתי ביצהר והאוטובוס היה רק בערב שזה לחכות 7 וחצי שעות אז ברור שנסעתי בטרמפים

אני תופסת בכל מקום שאני צריכה

אני כשלמדתי- יצא לי שחייבים לציית להורים בעניין הזה..

אבל שמעתי בשם הגר"ד ליאור שמתיר לכתחילה לצאת בטרמפים בלי לידע את ההורים [ויש צד כזה]. (וגם ראיתי שהרב שמואל אליהו שליט"א כותב כך..) (ליידע רק יגרום להם צער)

הקיצער- זה אפי' מותר.

אבל-

א- באמת צריך להיזהר.

ב- בנות באמת באמת, ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש! צריכות להיזהר....

בהצלחה... תרגישי טוב ותהני.

תודה וברור שנזהרים כמה שאפשר, משתדלים..

שלא חייבים להגיד להורים את האמת

(הוא לא היה מוכן להגיד את זה במפורש אבל זה היה כל מהלך השיעור שלו)

זה הפאלפון של הרב יוני לביא מנהל מוקד חברים מקשיבים אני התייעצתי איתו לא פעם אחת ואני בטוח שהוא יענה לך על זה

ותעלו את הנושא. תסבירי לה למה זה בעייתי מבחינתך.

הכי טוב לעשות כמה שפחות דברים מאחורי הגב.

אולי תסכמי איתה שבכל פעם שאת נוסעת בטרמפ, תודיעי לה בשיחת טלפון בתחילת הנסיעה ובירידה. כמובן, כשאת נוקטת בכל אמצעי הזהירות האחרים. זה יכול מאוד להרגיע.

יישר כוח גדול על המאמץ להקשיב לאמא שלך,

זה לא מובן מאליו.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....