אז יש. כמה זמן אדם נמצא בחדר מדרגות?

דקה?

שתיים?

המקסימום שאני מדמיין זה להיתקע איתה במעלית וגם ככה העיניים שלי כל היום במסך של הסלולרי.

אני אולי אחשוב עליה בדקה שאחרי שהיא תלך, אבל בצורה אחרת - אני אחשוב על הרצפה ועל זה שנאלצתי לתקוע את העיניים במקום אחר.

איכס.

ברגע שהוא/היא מודעים לזה - חצי מהבעיה נפתרת

הבעיה מתחילה שזורמים עם זה

הן מעוררות תושת גועל

הבעיה דווקא עם אלה הצנועות ואכמ"ל

מכנסים 3/4

שיער מגולה למחצה שליש ולרביע

בגדים עם פתחים רחבים.

לא חסר כאלו בישובים שנחשבים "דתיים"

אף אחד לא דרש/ביקש מכן להתנהג אחרת בעקבות התובנה הזו

אין בעיה עם צניעות ח"ו, הם מתכוונים שיש יותר בעיה עם צנועות שייראו יותר מידי קרבה אל האיש ויותר מידי ישמרו על הקשר וידברו איתם בכיף, יותר מאשר בחורה לא צנועה שהם רק רואים אותה לדקה ביום בלי שיח אמיתי.

ואני מסכימה מאוד

עצם קיום האישה זה הבעיה.

זה העולם , גבר מחזר אחרי האישה. לא משנה מה היא לובשת, העיקר מה שעובר לו בראש ומה הוא רוצה להשיג. וכפי הידוע זה מה שמעניין גברים יש יותר יש פחות.

כל רב הכי גדול וכל מנהל הכי גדול. בתכלס בשורה תחתונה, מתחת לחליפה ולעניבה זה אותו לב ורצון.

חוץ מיזה גם צנועות יכולות להראות מאוד טוב אפילו שהחצאית מכסה את הברך והן לובשות גרבים

דווקא האלה שמתלבשות ממש כמו שאמרת מכסות טפח ומגלות טפחיים ..זה ממש מעצבן את בעלי...בעיניו הם זולות...אבל...לא אומר שמישי זולה לא יכולה לגרום לגבר להירהורים

הן סובלות שם מהמזגן...

שמותאם לאנשים עם בגדים

יש לנו חילונים באזור. אנחנו רואים בחורות לא צנועות פה ושם. אבל לא באופן יומי במדרגות. אנחנו גם מטילים, טסים, הולכים לקניון לטיילת. לא שאנחנו ממש סגורים ולא רואים בכל אופן מפריע

היה מפריע לי גם משהיא נחמדה יתר על המידה לבעלי, גם שהיא לבושה צנוע.

בס"ד

שכנה זאת מישהי שפוגשים ביומיום.

אמנם לא מחייב שהוא יפטפט איתה שיחות בוקר,

אבל מגורים בשכנות יוצרים קשרים טבעיים של שכנות.

זה לא כמו בחורה בחרוב שנתקלת- כי גם אם שמת לב- שוכחים מהר.

כשהייתי נשואה צעירה לא הפריעו לי שכנות כאלו,

והיו לי הרבה. (משפחה שלימה של בחורות שעונות על ההגדרה שלך)

לא הפריע לי אולי בעיקר כי זה לא היה במודעות שלי- לא חשבתי על זה בכלל.

כיום כאימא לבנים מתבגרים וודאי שהיה מפריע לי

מבחינת בעל- אני לא נשואה ולא יודעת לומר לך באמת

(כשהייתי נשואה הייתי ממש לא קנאית,

אבל אולי זה משתנה עם הזמן לא יכולה באמת להציב את עצמי במקום הזה)

מה שכן- כדאי לבדוק למה זה מפריע לך.

אם זה בגלל עניין רוחני של חוסר צניעות,

או שאת מרגישה פחות יפה ממנה.

ואם התשובה יותר נוטה לכיוון האפשרות השנייה

הייתי ממליצה לך מאד לעבוד על זה.

להבין שבעלך בחר בך, את מודל היופי שלו! ואף אחת אחרת לא יכולה להשתוות אלייך מבחינתו.

להאמין בזה, לשדר את זה. זה עצמו מחזק את התחושה הזאת גם אצל הבעל.

(וחוסר ביטחון של אישה בתחום הזה הרבה פעמים משודר אל הבעל,

וגורם גם בתחושה שלו לירידה ...)

ונקודה אחרונה- גם אם היה מפריע- האם הייתי עוברת דירה בגלל דבר כזה?

לא נראה לי...

אז כדאי לראות בזה משהו שנועד לחזק אותך, את הביטחון שלך בעצמך,

בנשיות שלך, והעיקר ביטחון בקשר שלך עם בעלך.

בהצלחה!

לא באמת שאלתי אותה  אבל זו הייתה תגובתה בדילמה קשה שהיינו בה לפני שנים אחדות:

אשתי הייתה בהריון ואחריו הנקה - הורמונלית מכף רגל ועד ראש.

אני באותה תקופה עבדתי בחנות יוקרה שרוב לקוחותיה היו נשים צעירות, מה שנקרא "בנות ישראל יפות הן..." ולא מעט "סלביות" שהיו פונות אלי במאור פנים ששמור רק לדוס תמים שלא מזהה אותן. 

הניגוד בין האווירה בבית לאווירה הכיפית בעסק טילטל אותי. לאט לאט הרגשתי איך הנשמה שלי מתקלפת ואני צריך לבחור צד. אז בחרתי צד והתפטרתי.

הכעס של אשתי על ההתפטרות הזו לא שכח עד היום. 

ואו. היית ממש מסובך. כי אשתך לא ידעה מה סיבת הפיטורין שלך. כי מה היית אומר לה? שהיא אחרי לידה והורמונלית ויש נשים יותר יפות...

והנה העצה שנתנו פה קודם להעלות את הביטחון. זה לא יעזור. אני אישית לא מאמינה בזה. זה שאני ארגיש יפה זה לא באמת יעשה אותי יפה כמו דוגמנית. בעלי לא מפגר ולא עוור. וזה שאני אלך זקופה ואגיש שאני יפה זה לא יהפוך אותי לכזאת.

זו ההתמודדות האמיתית כי אין אפוטרופוס לעריות. אשתך צריכה לשמוח מאוד בכך, פרנסה מה' והוא לא אוהב זימה וללכת יום יום למקום עם התמודדויות כאלה זה להכניס את עצמך לבור.

רוב הגברים אמרו פה שרק בא להם להקיא כשהם רואים אישה פרוצה ( האמת אני לא מאמינה להם...)

אז אם רוב הגברים , יש להם סלידה מאישה דוגמנית . למה בעלה היה צריך לעזוב עבודה? היה אמור להיגעל

אבל זה יצר טבעי שיש לגברים וכשיש מישהי כל כך יפה ומתייחסת בצורה יפה

זה כן יכול לגרום להרהורים (במקרה הפחות גרוע).

אני חושבת שכל הכבוד לו וטוב מה שעשה כי לא צריך להעמיד את עצמו בפיתוי יום יומי.

עצם זה שמרוב הרגל לראות אותן יכול להיות שכבר פחות שומר על עיניו ויותר פתוח,

מה גם שנשים שלא צנועות במלבושן לעיתים גם לא צנועות בהתנהגותן והרבה פעמים יכולות ליצור שיח פתוח מדי- כביכול ממצב נטו של נחמדות ושלום, התעניינות וכו' ואז קשה לצאת מזה.

הכי טוב לקטוע את זה לפני שזה מתחיל ולחפש עבודה צנועה אז,

אשריו!

בס"ד

מציאות יומיומית זה דבר שוחק.

אדם עם נפש מעודנת לא יישאר עם נפש כזאת אם הוא מחספס אתה...

אדם ששמר על טהרת העיניים, נגעל. נכון.

אבל בעבודה בה הוא אמור לשרת לקוחות,

והלקוחות הן נשים לא צנועות- אי אפשר לשמור על עיניים.

מוכר צריך להיות בקשר עין עם הלקוחה. 

וודאי כשהיא הולכת להוציא אלפי שקלים על יהלום...

חשיפה יומיומית בלי אפשרות למור על העיניים גורמת לחיספוס הנפש.

עדינות זה דבר שבקלות ניתן לאבד אותו... 

ולהפך לשמור על העדינות צריך מאמץ.

אז עם הזמן האדם מתרגל למראה הלא צנוע,

ואז כפועל יוצא הוא נשמך לזה. כי יצרים יש לכל אחד.

האדמו"ר הריי"צ מחב"ד אומר שתלמיד חכם צריך להסתכל בענווה על סוחרים-

כי הוא לא נדרש להתמודד עם הניסיונות שהם מתמודדים אתם...

(לאו דווקא בהקשרים של צניעות)

ההרגל מקהה את החושים.

זה דבר ידוע.

ומה שהכי הזוי זה איך אפשר לפרש בצורה מעוותת -

מעשה נכון אמיץ ואצילי של אדם שרק רצה לשמור על שלימות ביתו וטוהר מחשבותיו.

במקום שהיא תשמח כך בעלה - "להישאר ולהתמודד".... כנראה סומכת עליך מאד, בצדק, ב"ה.

כנראה יש ללמד זכות שגם תגובתה היתה מחמת מצבה באותו זמן.

מכל מקום, כל הכבוד לך, יפה מאד.

בס"ד

קודם כל הליכה זקופה כבר עושה אותך יפה יותר.

בנות ישראל יפות הן. אבל מעבר ליופי יש צורת הגשה.

כמו אוכל שנראה הרבה יותר מזמין כשהוא בכלים נקיים ונאים,

ובמסעדה נעימה, ומוגש בצורה נעימה,

לעומת אותו אוכל בדיוק בצלחת חד פעמית כל המנות והסלטים מעורבבים במקום מאולתר.

יש עניין להגשה. ההליכה שלך, שפת הגוף שלך, הטיפוח ו' כלול בהגשה הזאת.

דבר שני בעלך כן אוהב איך שאשתו נראית, הוא בחר בה. 

טעם אישי זה לא עניין של חכמה או פיגור. זה עניין של טעם.

ואין מה להתווכח על זה. עובדתית הוא רואה בה יופי-

נשאר רק לא לקלקל את זה בביטחון עצמי ירוד, קינאה קטנונית, וכ' וכ'.
עניין של הגשה.

פעם ספרתי מקרה של אישה באמת מכוערת, אבל ברמה אחרת.

אני בדרך כלל רואה את כל הנשים יפות. כל הבריאה אפילו.

אבל היא הייתה משהו מיוחד -שילוב של הרבה דברים לא אסטטיים באדם אחד.

(יש מקרים שלמשל אם רק היו עושים ניתוח אסטטי קטן אחד,

הכל היה נראה אחרת. אצלה הכל. עיניים אף שפתיים מבנה פנים ומבנה גוף הכל לא יפה)

והיא אכן לא התחתנה עד גיל מאד מאוחר.

אחרי זמן רב היא טסה לארץ אחרת והשתקעה שם,

התחתנה עם אדם שמעריץ אותה- ויש על מה שהיא אישיות מיוחדת.

הוא נראה נחמד מאד.

אין שום דבר חריג.

אחיות שלו יפות. לזוג נולדו שלוש בנות.

שתי הגדולות דומות לאחיות שלו.

כשהקטנה נולדה היא הייתה דומה לאימא, ולאחר זמן השתנתה.

שמעתי אותו אומר "כמה חבל! שלוש בנות יש לנו- אף אחת לא יפה כמו אשתי!
עוד הקטנה כשנולדה שמחתי- סוף סוף תהייה יםיפיה אמתית במשפחה, אבל גם היא השתנתה.."

האכזבה שלו ניכרה בדיבורו.

עד כה לשבתי שהאדם פשוט נשבה בקסם האישיות המיוחדת של אותה אישה,

כי היא באמת אישה מדהימה באופיה.

באמת. חכמה אצילית, נדיבה, טובת לב, בעלת סבלנות ורגישות וכ'
גם אגב הליכתה אצילית ומעודנת, סגנון לבוש מאד מוקפד ואלגנטי,

פשוט נתונים חיצוניים שלא תלויים בה לא משהו.

חשבתי סוף סוף הגיע האדם שזכה בפנימיות המיוחדת שלה.

למפרע התברר שגם החיצוניות נושאת חן בעינו,

עד כדי כך שהוא מתאכזב באמת שהבנות לא דומות לה.

האם הוא מפגר? לא.יש לו טעם ייחודי.

וב"ה שכך.

יש חן טבעי של האישה על בעלה.

האישה לא צריכה לייצר יש מאין.

מה שכן בידיה לטשטש את החן הזה ולאבדו,

או להעצימו ולפתחו.

וסיפור אחרון - על אישה שקנתה כובע שלטעמה מאד החמיא לה.

היא הלכה איתו כל היום זוהרת ומאושרת,

וכל הזמן החמיאו לה על המראה שלה.

בסוף לאחת המחמיאות היא אמרה ,"זה בגלל הכובע, הוא מאד מחמיא לי"

חברתה שאלה איזה כובע...? מתברר שהגברת שכחה אותו בכלל בחנות.

יכול להיות שהיא התלהבה מהכובע כי -

הוא בדיוק מסתיר את המצח המידי גדול שלה לטעמה...

אבל כל עוד היא הלכה במחשבה שכעת היא ניראית יותר טוב מהרגיל אכן כך ראו אותה.

אולי יש יופי שיש עליו קונצנזוס . (גם זה לא בטוח)

אבל היופי של ההיא מהפלקט לא נוגע בבעלך- כי זו לא האישה שהוא בחר,

לא האישה שהוא אוהב,

ואין לה את היחודיות שבעל רואה באשתו.

בשכל אני מבינה שיש ילדים יותר יפים מילדיי. במציאות לא ראיתי.

איך זה? כי אותם אני אוהבת. הם שלי.

וילד על פלקט של פירסומת יכול להיות מאד יפה וחמוד -

אבל הוא לעולם לא יעורר בי את העונג שיש בי כשאני רואה את הילד שלי לבוש לשבת,

נקי מסורק מסודר ואני חושבת לעצמי "ה' כמה שעשית אותו  יפה - את הילד הזה!"

המורם מכל הנ"ל-

אישה יפה בעיני בעלה.

אישה יכולה לשמר את זה על ידי טיפוח וגישה נכונה,

ןויכולה לא על אף אחת... להרוס את זה בכל מיני התנהגויות,

כמו הזנחה, הליכה שפופה, ריבוי עצבים וכדומה,
 או לחלופין חוסר ביטחון עצמי השוואות לאחרות וכ'.

אבל המצב הטבעי הוא שאישה יפה בעיני בעלה, חיוך שלה מאיר לו את הלב. 
וצריך להיות מודעות לזה ולהעצים את זה.

[לגבי הסיפור הראשון, לדעתי אכן הוא ראה את האופי של אשתו על תווי פניה, זה הפך להיות משהו שמזוהה עם זה. ולכן היה נראה לו יפה. זה לא שני דברים מנותקים]

תודה רבהזה חיזק אותי מאוד...אבל אם יש לי הוכחה פיזית שהשניה שהוא הסתכל עליה לא עשתה לו טוב??להתעלם מיזה??זה מכניס אותי לדאון..וכן אני מאוד משתדלת לטפח את עצמי..מה שמפריע לו הוא יודע לומר מצוין

לא מראה על שום יחס נפשי. אפס לחלוטין. למרות שהרגשתך מובנת.

והעיקר תשקיעי ביחס האישי ביניכם. בהקרנה של אהבה והערכת אמת. זה ישים דברים אחרים במישור רדוד לגמרי ביחס אל מה שביניכם.

בס"ד

זה לא אומר כלום,

אפס חשיבות.

אז הוא ראה- אז מה?

ככל שתתני יותר מקום בליבך לאהבה בינכם,

לאמון באהבה,

להתענג על הידיעה שבעלך אוהב אותך- ואת החן המיוחד שלך

זה מעצים יותר ויותר את הרגשות האלו אצלו.

לא מדובר כאן על משהו סטטי.

זה משהו סובייקטיבי דינמי.

תחייכי אליו, תשרי אווירה נעימה, תתענגי על חינך בעיניו- זה לא רק תוצאה של המציאות-

זה יוצר ומעצים את המציאות. 

איך מפתחים משהו?

נותנים לו מקום.

השאלה למה את רוצה לתת מקום,

לאישה ההיא או לאהבה שלכם.

בהצלחה!

א ש ר י ך!!!!!

כנראה שלא פשוט לקבל גבר שומר עיניים...

בעלך או את יכולים להבהיר לה חד משמעית בצורה זו או אחרת שבו היא לא נוגעת.

אז מה שעשתה אשתו היפה של האדם זה מאוד מסוכן. כי בעלה יכל לא לחזור.

יש מכוערות מאוד שכיף איתן . כך שגבר יכול להיות נשוי ליפיפיה ויכיר מכוערת אבל שכיף איתה.

ואפשר למצוא גם יפה וגם אופה. ואפשר גם מכוערת וגם רעה. אז הכל קיים

ז"א מבחינתו אני יפה והוא אומר את זה. ואני מצידי לא אמרתי חסרון עלי או מה אני חושבת על היופי שלי.

זה היתרון שבעלי לא קורא בפורום. אני יכולה ללכלך עלי

זו הסיבה שלא הולכים לחוף מעורב ועוד כאלה מקומות.

גרים בסביבה דתית וחרדית.

לא חסרות צנועות יפהיפיות וזה ממש לא מפריע, אבל פרוצה לא שייך.

או שמא אתה לא הבנת מה כתבתי..

כתבתי לאשה, שיש כאלה שההחצנה הזו של "דוגמנית" שהולכת כך בבנין, תגעיל אותם. 

אין שום "דרך ישר" של התורה הקדושה שאומר שצריך להתפעל מגועל כזה, כמובן.

שהוא נדלק על מישי אחרת...גם אם זה רק לחמש דקות ???

ואני אדבר בשפה שלך..אם אתה רואה שאשתך מסתכלת על גבר חתיך ואתה יודע בודאות שזה גרם לה משו שאמור להיות שמור לך .זה לא היה מזיז לך???

הוא מתעצבן או אומר שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו בנות ממש לא מענינות אותו...כשאני רואה שהוא מסתכל על מישי יפה וזה לא מזיז לו זה משמח אותי..אבל כשלא זה מכניס אותי לדיכאון..וזה לא נגמר..כי כל יציאה זה מתח בשבילי כי לצערי בנות מסתכלות עליו(קרציות!!!1באלי להרווג אותם) ולא מזיזות תעיניים..הוא גבר דוגמן (ביקשו ממנו לדגמן כמה פעמים..ולא הסכים מסיבות דתיות) וזה לרעתי לגבי זה

גם לי יש קטע כזה שאני מקנאה. ולא אכפת לי להתסכל אם בעלי מסתכל על אחרות כי זה מעצבן אותי ורוצה לדעת לפחות אם יש לי על מה להתעצבן עליו

תנסי לדבר על העניין, שחשוב לך שהוא יהיה שמור רק לך ושהעיניים הם הפתח להכל-ללב, למוח וכו' וכדאי לשמור עליהם.

יש גם ספר של הרב ארוש ששמדבר על שמירת העיניים אם זה חשוב לך.

בהצלחה רבה!! אל תשכחי כמובן להתפלל על כך.

תודה רבה....אני מתפללת מדי םעם...הלואי והוא היה בענין לשמור עיניים ממש..מקנאה בנשים של הגברים שהם מסתכלים לרצפה או לא מזיז להם בכלל

ומחזיק ממנו את יכולה להתקשר בלי להזדהות ולבקש שידבר קצת כבדרך אגב על החשיבות של שמירת עיניים ועל הרצון של האישה ששהגבר יראה לה נאמנות בעניין זה.

ועדיין, גם אפשר לקנות לו ספר בנושא עם הקדשה יפה ממך...

שנזכה כולנו לחזור  בתשובה שלמה.

מה שאת כותבת כעת, זה לא מה ששאלת בהתחלה, האם היה מפריע לכן לגור בבנין וכו'...

יש כאן משהו שמפריע לך. שמובן למה מפריע לך. וזה באמת מאד מצער.

אבל. מלבד מה שאכן יתכן שאת לא מפרשת נכון. לפעמים החשש עצמו גורם לדמיין מה שלא באמת;

ומלבד מה שגם אם הוא נתקל בנסיון פה ושם בענין מראה שתופס לרגע את שימת ליבו, שזה בוודאי מצער אותך, אין המשמעות דווקא שאכן יש לו משהו כלפיה, יחס. יתכן שאת מעבירה ממה שהיה קורה אם לך היה משהו כזה, למה שאצלו;

מלבד זה, הדרך הנכונה לענ"ד, היא לא לחשוד ולא לעסוק בכך כלל.

זה שאת תחשבי כך, ואולי גם תלחיצי אותו באמירות - זה עצמו יכול לגרום לשים לב יותר. ואדרבה, דווקא כשאת בחברתו. כי הוא יחשוב, אולי את חושדת בו.. ואז עלול באמת יותר לשים לב אם יש סיבה שעלולה לגרום לכך...

הקיצור, קשה ליישם - אבל הכי טוב להתאמן בראש שלך, שהוא אוהב אותך, רוצה רק בך, לומר אם מזדמן שאת סומכת עליו ועל נאמנותו לך, וזהו.

ולגבי הבנות שאינן מזיזות מבטיהן ממנו... את צודקת. באמת מבחיל ומעצבן. התרעומת שלך, בפרט אם מבחינות שנשוי, מובנת ומוצדקת..

אני באמת משתדלת....פעם אחת הוא אמר לי שהוא ישתדל(פעם אחת בהיסטוריהב) ובאמת ראו עליו שהמבט שלא לא משוטט..וגם אם ראה בטעות אז הןא לא ממשיך להסתכל

כיף לאלה שזה לא מזיז להם גם אם הם יראו לא יודעת מה

הסבתי את תשומת ליבו בבית אחרי הרבה זמן..וגם כבר אני לא אומרת לו

בעלי חשוב לו שאני אלך צנוע מאוווד.....והוא הרבה מעיר לי על זה..

אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל

נקודה

לפחות שארגיש ששווה לי הצניעות

"יתייפיפו"?.. חוסר צניעות מוחצן בצורה בוטה, אכן לפעמים פשוט מגעיל. 

יש שם התייחסות לזה, ולא מהבחינה הדתית. אלא מנקודת מבט של גבר גוי, התייחסות בריאה.

מאשר מול אנשים סבירים ונורמליים שיכולים פתאום למצוא חן..

א. כי כשהדברים ברורים ואין שחור לבן - אין מה להתבלבל - אנחנו אוטומטית עוברים למצב הגנה.

וגם כי באמת חוסר צניעות פשוט לא מושך את כל מי שלא בסגנון הזה.

זה נראה לי מגיע מאותו מקום שבו אנשים מתרבויות שונות לא נמשכים אחד לשני, לדוג' לפיליפינים. זה אנשים מכוכב אחר.

לעומת זאת יש שטח אפור שהוא כן יותר מדאיג משכנה דוגמנית..

שכנה חכמה למשל.. 

מה שפחות שטחי יכול יותר לפעול בלי שנשים לב לעצור את זה בזמן,

ואפשר לפתח רגשות כלפי אנשים דווקא בגלל הצדקות שלהם או אפילו הצניעות שלהם, שאז בכלל זה מבלבל...

לא חיה בסרטים מכל אשה עימה הוא עלול להתראות ולא בודקת לו כל ערב את ההסטוריה במחשב/סמארטפון

אני מעריץ את אשתי בזכותכן..

שכוייעך!

ש"יש כאלה"... כאילו איזה מיעוט.

[ואולי בכלל הן התכוונו שהן סומכות עליו בעיניים עצומות, הכוונה אם הוא יעצום את העיניים.....]

זה דבר לגמרי מעוקם שה"פורום" מכניס נושאים כאלה לראש ולשיח משפחתי.

אל תחשבי על זה, אל "תקניטי" עם זה, וכל אחד שישתדל לשפר את עצמו במקום לחשוב מה עושה זולתו.

[אני נזכר בדיחה, משהו שהיה.. היה בצרפת נשיא מפורסם, שארל דה-גול. עשה כמה משאלים לגביו, בסוף במשאל אחד הצביעו נגדו. אז אשה צרפתיה אחת הסבירה: אם בעלי ישאל אותי כל יומיים אם אני אוהבת אותו, אז בסוף אני אגיד לו בכעס: לא...]

שנתפקד???

שהוא מעיר לי כל הזמן על צניעות??והחלפתי לבוש שהוא רצה..אין לי בעיה עם זה..רק שזה ישתלם לי

אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל,מה לא?!

וכשהוא שומע שיוצא לי לדבר טכנית עם גברים בעבודה הוא ממש מתבאס..ולא מסכים לי הרבה עבודות בגלל זה

שוב,אין לי בעיה,אבל שישתלם לי לפחות

אני לא רוצה להגיד שהיא לא לגיטימית כי אני לא הבעל שלך והוא כן, אבל בלשון המעטה - נשמע כמו התנהגות לא חכמה בכלל.

בכלל.

בני כמה אתם?

קצת פרופורציות. גם שלו וגם שלך והכל יהיה טוב יותר....

בקטע הספציפי הזה הוא מחמיר בהלכות..אבל פעם הוא שאל רב לגבי עבודה והוא התיר..ואחרכך הוא אמר לי שהוא לא מסכים

וגם כשאני מדברת לפעמים עם מוכרים וכאלה או צוחקת איתם..(לא בקטע פלירטוט) הוא אומר לי ישירות למה את צכה לצחוק איתו

אני כתבתי בכוונה "אני" לא אוהב, כי זה החיים שלך ואני לא יכול להגיד לבעל שלך מה לעשות, אבל אני מאוד מאוד לא אוהב את זה.

צריך להיות גם בני אדם, לא רק צדיקים.

אני מבין שהרב שלו מחמיר פחות ממנו...

אבל הרבה הייתי צריכה להתאמץ בשבילו כי ראיתי שזה ממש חשוב לו..אבל שוב,שיהיה  פיטים

אתם עושים תחרות מי יותר

ממש עובדת על עצמי..הוצאתי את זה פה..כי כבר הרבה זמן אני לא מדברת על דברים כאלה איתו

היית חוסכת מאיתנו המון טרחה בלקלף ולחשוף את המציאות האמיתית בינכם,

ומה באמת מפריע לך בהתנהגות שלו.

או במילים אחרות -

שתיכם קנאים - נשואים טריים

באמת לא נעים

אל תקחי קשה.

ותוך כדי כתיבה, גם הבהרת יותר לעצמך את הצדדים השונים של הנושא.

יש פה שני צדדים, ששניהם אנושיים ומובנים. ולא בהכרח תלויים זה בזה.

את מרגישה שהוא יכול "להרגיש" מראה של נשים אחרות. זה מכאיב לך. מובן. 

כמו שנאמר לעיל, מלבד מה שאין המשמעות - אפילו אם קורה שאיזה מראה "תפס" אותו לרגע - שהוא מרגיש משהו כלפי מישהי אחרת, יותר אינטסיטנקט חיצוני רגעי,

מלבד זה, הכי  טוב לנסות להתעלם מזה, להרבות טוב ביניכם, ביחס הפנימי, כך הנושא של מראה של אחרות מול הטוב הטבעי ביניכם, לא יהיה משמעותי, אם זה באמת קיים במידה כלשהי לרגע.

הדבר השני, שהוא קצת "קנאי" לך, לא רוצה שתצחקי עם אחרים (אפשר להבין), רוצה שתתלבשי בצניעות.

לפעמים, דווקא מישהו כזה, שיש לו מאבק כלשהו שלא להתרשם ממראה של אחרות (וכנ"ל, רושם חיצוני רגעי. בכלל לא במישור של היחס שביניכם. לא כמו אשה ש"מתרשמת" באופן אישיותי) - אז הוא יותר מבין שזה יכול למשוך תשומת לב, ורוצה שאת כאשתו שהוא אוהב אותה והיא אשתו בלבד, לא תופיע/תתנהל בצורה שמושכת שימת לב של אחרים, ולו גם "מתמודדים" כאלה. יש בכך גם מחמאה כלפייך. "מחזיק ממך", מבין שאת עושה רושם טוב..

אמנם את אומרת בצדק - אז שזה יהיה הדדי. אבל יש הבדל כלשהו. הוא מדבר על התנהגות לכתחילאית. איך להתלבש, איפה לעבוד. ואת מדברת "שלא יתפעל" כהו-זה, אפילו חיצונית, כשנתקל במראה כלשהו.

בעיניו, הנסיון הוא של גברים. ולכן מקפיד שלא "ייתפס" אלייך מישהו.. וגם את לא אומרת משהו מקביל, שאת רוצה. כלומר, יש לך טענה על בנות שמסתכלות עליו - טענה צודקת - אבל את לא תולה את זה בהופעה שלו, בקלות-ראש מצידו..

מה שאת אומרת זה דבר אחד: אני משתדלת לנהוג כרצונך, שתרגיש נוח שגברים אחרים אינם בקרבה אלי, בין בעבודה, בין בדיבור, בין בהופעה שלי - תנהג אתה בצורה שלא ארגיש שאתה מתפעל מאחרות. אל תסתכל. דרישה נכונה, אבל נסיון קצת שונה. אשר על כן, הכי טוב להרבות אהבה ואחוה, קשר פנימי, וגם איך שאת מתנהלת ממילא בצניעות וטוב - ולקוות שהמשקל של הדברים הללו יכריע את הכף. 

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?