האם היה מפריע לכם לגור בבנין שגרה בו דוגמנית על שהולכת פרוץ?.??האם לבכם לא ידפוק כל פעם שהבעל היקר שלכם עולה במדרגות ולא יפגוש אותה??
אני מבקשת רק את האמת
וכן,מדובר באחלה קשר אמין אצלכםנניח
האם היה מפריע לכם לגור בבנין שגרה בו דוגמנית על שהולכת פרוץ?.??האם לבכם לא ידפוק כל פעם שהבעל היקר שלכם עולה במדרגות ולא יפגוש אותה??
אני מבקשת רק את האמת
וכן,מדובר באחלה קשר אמין אצלכםנניח
אז יש. כמה זמן אדם נמצא בחדר מדרגות?
דקה?
שתיים?
המקסימום שאני מדמיין זה להיתקע איתה במעלית וגם ככה העיניים שלי כל היום במסך של הסלולרי.
אני אולי אחשוב עליה בדקה שאחרי שהיא תלך, אבל בצורה אחרת - אני אחשוב על הרצפה ועל זה שנאלצתי לתקוע את העיניים במקום אחר.
איכס.
ברגע שהוא/היא מודעים לזה - חצי מהבעיה נפתרת
הבעיה מתחילה שזורמים עם זה
הן מעוררות תושת גועל
הבעיה דווקא עם אלה הצנועות ואכמ"ל
מכנסים 3/4
שיער מגולה למחצה שליש ולרביע
בגדים עם פתחים רחבים.
לא חסר כאלו בישובים שנחשבים "דתיים"
אף אחד לא דרש/ביקש מכן להתנהג אחרת בעקבות התובנה הזו
אין בעיה עם צניעות ח"ו, הם מתכוונים שיש יותר בעיה עם צנועות שייראו יותר מידי קרבה אל האיש ויותר מידי ישמרו על הקשר וידברו איתם בכיף, יותר מאשר בחורה לא צנועה שהם רק רואים אותה לדקה ביום בלי שיח אמיתי.
ואני מסכימה מאוד
עצם קיום האישה זה הבעיה.
זה העולם , גבר מחזר אחרי האישה. לא משנה מה היא לובשת, העיקר מה שעובר לו בראש ומה הוא רוצה להשיג. וכפי הידוע זה מה שמעניין גברים יש יותר יש פחות.
כל רב הכי גדול וכל מנהל הכי גדול. בתכלס בשורה תחתונה, מתחת לחליפה ולעניבה זה אותו לב ורצון.
חוץ מיזה גם צנועות יכולות להראות מאוד טוב אפילו שהחצאית מכסה את הברך והן לובשות גרבים
דווקא האלה שמתלבשות ממש כמו שאמרת מכסות טפח ומגלות טפחיים ..זה ממש מעצבן את בעלי...בעיניו הם זולות...אבל...לא אומר שמישי זולה לא יכולה לגרום לגבר להירהורים
הן סובלות שם מהמזגן...
שמותאם לאנשים עם בגדים
יש לנו חילונים באזור. אנחנו רואים בחורות לא צנועות פה ושם. אבל לא באופן יומי במדרגות. אנחנו גם מטילים, טסים, הולכים לקניון לטיילת. לא שאנחנו ממש סגורים ולא רואים בכל אופן מפריע
היה מפריע לי גם משהיא נחמדה יתר על המידה לבעלי, גם שהיא לבושה צנוע.
בס"ד
שכנה זאת מישהי שפוגשים ביומיום.
אמנם לא מחייב שהוא יפטפט איתה שיחות בוקר,
אבל מגורים בשכנות יוצרים קשרים טבעיים של שכנות.
זה לא כמו בחורה בחרוב שנתקלת- כי גם אם שמת לב- שוכחים מהר.
כשהייתי נשואה צעירה לא הפריעו לי שכנות כאלו,
והיו לי הרבה. (משפחה שלימה של בחורות שעונות על ההגדרה שלך)
לא הפריע לי אולי בעיקר כי זה לא היה במודעות שלי- לא חשבתי על זה בכלל.
כיום כאימא לבנים מתבגרים וודאי שהיה מפריע לי
מבחינת בעל- אני לא נשואה ולא יודעת לומר לך באמת
(כשהייתי נשואה הייתי ממש לא קנאית,
אבל אולי זה משתנה עם הזמן לא יכולה באמת להציב את עצמי במקום הזה)
מה שכן- כדאי לבדוק למה זה מפריע לך.
אם זה בגלל עניין רוחני של חוסר צניעות,
או שאת מרגישה פחות יפה ממנה.
ואם התשובה יותר נוטה לכיוון האפשרות השנייה
הייתי ממליצה לך מאד לעבוד על זה.
להבין שבעלך בחר בך, את מודל היופי שלו! ואף אחת אחרת לא יכולה להשתוות אלייך מבחינתו.
להאמין בזה, לשדר את זה. זה עצמו מחזק את התחושה הזאת גם אצל הבעל.
(וחוסר ביטחון של אישה בתחום הזה הרבה פעמים משודר אל הבעל,
וגורם גם בתחושה שלו לירידה ...)
ונקודה אחרונה- גם אם היה מפריע- האם הייתי עוברת דירה בגלל דבר כזה?
לא נראה לי...
אז כדאי לראות בזה משהו שנועד לחזק אותך, את הביטחון שלך בעצמך,
בנשיות שלך, והעיקר ביטחון בקשר שלך עם בעלך.
בהצלחה!
לא באמת שאלתי אותה
אבל זו הייתה תגובתה בדילמה קשה שהיינו בה לפני שנים אחדות:
אשתי הייתה בהריון ואחריו הנקה - הורמונלית מכף רגל ועד ראש.
אני באותה תקופה עבדתי בחנות יוקרה שרוב לקוחותיה היו נשים צעירות, מה שנקרא "בנות ישראל יפות הן..." ולא מעט "סלביות" שהיו פונות אלי במאור פנים ששמור רק לדוס תמים שלא מזהה אותן.
הניגוד בין האווירה בבית לאווירה הכיפית בעסק טילטל אותי. לאט לאט הרגשתי איך הנשמה שלי מתקלפת ואני צריך לבחור צד. אז בחרתי צד והתפטרתי.
הכעס של אשתי על ההתפטרות הזו לא שכח עד היום.
ואו. היית ממש מסובך. כי אשתך לא ידעה מה סיבת הפיטורין שלך. כי מה היית אומר לה? שהיא אחרי לידה והורמונלית ויש נשים יותר יפות...
והנה העצה שנתנו פה קודם להעלות את הביטחון. זה לא יעזור. אני אישית לא מאמינה בזה. זה שאני ארגיש יפה זה לא באמת יעשה אותי יפה כמו דוגמנית. בעלי לא מפגר ולא עוור. וזה שאני אלך זקופה ואגיש שאני יפה זה לא יהפוך אותי לכזאת.
זו ההתמודדות האמיתית כי אין אפוטרופוס לעריות. אשתך צריכה לשמוח מאוד בכך, פרנסה מה' והוא לא אוהב זימה וללכת יום יום למקום עם התמודדויות כאלה זה להכניס את עצמך לבור.
רוב הגברים אמרו פה שרק בא להם להקיא כשהם רואים אישה פרוצה ( האמת אני לא מאמינה להם...)
אז אם רוב הגברים , יש להם סלידה מאישה דוגמנית . למה בעלה היה צריך לעזוב עבודה? היה אמור להיגעל
אבל זה יצר טבעי שיש לגברים וכשיש מישהי כל כך יפה ומתייחסת בצורה יפה
זה כן יכול לגרום להרהורים (במקרה הפחות גרוע).
אני חושבת שכל הכבוד לו וטוב מה שעשה כי לא צריך להעמיד את עצמו בפיתוי יום יומי.
עצם זה שמרוב הרגל לראות אותן יכול להיות שכבר פחות שומר על עיניו ויותר פתוח,
מה גם שנשים שלא צנועות במלבושן לעיתים גם לא צנועות בהתנהגותן והרבה פעמים יכולות ליצור שיח פתוח מדי- כביכול ממצב נטו של נחמדות ושלום, התעניינות וכו' ואז קשה לצאת מזה.
הכי טוב לקטוע את זה לפני שזה מתחיל ולחפש עבודה צנועה אז,
אשריו!
בס"ד
מציאות יומיומית זה דבר שוחק.
אדם עם נפש מעודנת לא יישאר עם נפש כזאת אם הוא מחספס אתה...
אדם ששמר על טהרת העיניים, נגעל. נכון.
אבל בעבודה בה הוא אמור לשרת לקוחות,
והלקוחות הן נשים לא צנועות- אי אפשר לשמור על עיניים.
מוכר צריך להיות בקשר עין עם הלקוחה.
וודאי כשהיא הולכת להוציא אלפי שקלים על יהלום...
חשיפה יומיומית בלי אפשרות למור על העיניים גורמת לחיספוס הנפש.
עדינות זה דבר שבקלות ניתן לאבד אותו...
ולהפך לשמור על העדינות צריך מאמץ.
אז עם הזמן האדם מתרגל למראה הלא צנוע,
ואז כפועל יוצא הוא נשמך לזה. כי יצרים יש לכל אחד.
האדמו"ר הריי"צ מחב"ד אומר שתלמיד חכם צריך להסתכל בענווה על סוחרים-
כי הוא לא נדרש להתמודד עם הניסיונות שהם מתמודדים אתם...
(לאו דווקא בהקשרים של צניעות)
ההרגל מקהה את החושים.
זה דבר ידוע.
ומה שהכי הזוי זה איך אפשר לפרש בצורה מעוותת -
מעשה נכון אמיץ ואצילי של אדם שרק רצה לשמור על שלימות ביתו וטוהר מחשבותיו.
במקום שהיא תשמח כך בעלה - "להישאר ולהתמודד".... כנראה סומכת עליך מאד, בצדק, ב"ה.
כנראה יש ללמד זכות שגם תגובתה היתה מחמת מצבה באותו זמן.
מכל מקום, כל הכבוד לך, יפה מאד.
בס"ד
קודם כל הליכה זקופה כבר עושה אותך יפה יותר.
בנות ישראל יפות הן. אבל מעבר ליופי יש צורת הגשה.
כמו אוכל שנראה הרבה יותר מזמין כשהוא בכלים נקיים ונאים,
ובמסעדה נעימה, ומוגש בצורה נעימה,
לעומת אותו אוכל בדיוק בצלחת חד פעמית כל המנות והסלטים מעורבבים במקום מאולתר.
יש עניין להגשה. ההליכה שלך, שפת הגוף שלך, הטיפוח ו' כלול בהגשה הזאת.
דבר שני בעלך כן אוהב איך שאשתו נראית, הוא בחר בה.
טעם אישי זה לא עניין של חכמה או פיגור. זה עניין של טעם.
ואין מה להתווכח על זה. עובדתית הוא רואה בה יופי-
נשאר רק לא לקלקל את זה בביטחון עצמי ירוד, קינאה קטנונית, וכ' וכ'.
עניין של הגשה.
פעם ספרתי מקרה של אישה באמת מכוערת, אבל ברמה אחרת.
אני בדרך כלל רואה את כל הנשים יפות. כל הבריאה אפילו.
אבל היא הייתה משהו מיוחד -שילוב של הרבה דברים לא אסטטיים באדם אחד.
(יש מקרים שלמשל אם רק היו עושים ניתוח אסטטי קטן אחד,
הכל היה נראה אחרת. אצלה הכל. עיניים אף שפתיים מבנה פנים ומבנה גוף הכל לא יפה)
והיא אכן לא התחתנה עד גיל מאד מאוחר.
אחרי זמן רב היא טסה לארץ אחרת והשתקעה שם,
התחתנה עם אדם שמעריץ אותה- ויש על מה שהיא אישיות מיוחדת.
הוא נראה נחמד מאד.
אין שום דבר חריג.
אחיות שלו יפות. לזוג נולדו שלוש בנות.
שתי הגדולות דומות לאחיות שלו.
כשהקטנה נולדה היא הייתה דומה לאימא, ולאחר זמן השתנתה.
שמעתי אותו אומר "כמה חבל! שלוש בנות יש לנו- אף אחת לא יפה כמו אשתי!
עוד הקטנה כשנולדה שמחתי- סוף סוף תהייה יםיפיה אמתית במשפחה, אבל גם היא השתנתה.."
האכזבה שלו ניכרה בדיבורו.
עד כה לשבתי שהאדם פשוט נשבה בקסם האישיות המיוחדת של אותה אישה,
כי היא באמת אישה מדהימה באופיה.
באמת. חכמה אצילית, נדיבה, טובת לב, בעלת סבלנות ורגישות וכ'
גם אגב הליכתה אצילית ומעודנת, סגנון לבוש מאד מוקפד ואלגנטי,
פשוט נתונים חיצוניים שלא תלויים בה לא משהו.
חשבתי סוף סוף הגיע האדם שזכה בפנימיות המיוחדת שלה.
למפרע התברר שגם החיצוניות נושאת חן בעינו,
עד כדי כך שהוא מתאכזב באמת שהבנות לא דומות לה.
האם הוא מפגר? לא.יש לו טעם ייחודי.
וב"ה שכך.
יש חן טבעי של האישה על בעלה.
האישה לא צריכה לייצר יש מאין.
מה שכן בידיה לטשטש את החן הזה ולאבדו,
או להעצימו ולפתחו.
וסיפור אחרון - על אישה שקנתה כובע שלטעמה מאד החמיא לה.
היא הלכה איתו כל היום זוהרת ומאושרת,
וכל הזמן החמיאו לה על המראה שלה.
בסוף לאחת המחמיאות היא אמרה ,"זה בגלל הכובע, הוא מאד מחמיא לי"
חברתה שאלה איזה כובע...? מתברר שהגברת שכחה אותו בכלל בחנות.
יכול להיות שהיא התלהבה מהכובע כי -
הוא בדיוק מסתיר את המצח המידי גדול שלה לטעמה...
אבל כל עוד היא הלכה במחשבה שכעת היא ניראית יותר טוב מהרגיל אכן כך ראו אותה.
אולי יש יופי שיש עליו קונצנזוס . (גם זה לא בטוח)
אבל היופי של ההיא מהפלקט לא נוגע בבעלך- כי זו לא האישה שהוא בחר,
לא האישה שהוא אוהב,
ואין לה את היחודיות שבעל רואה באשתו.
בשכל אני מבינה שיש ילדים יותר יפים מילדיי. במציאות לא ראיתי.
איך זה? כי אותם אני אוהבת. הם שלי.
וילד על פלקט של פירסומת יכול להיות מאד יפה וחמוד -
אבל הוא לעולם לא יעורר בי את העונג שיש בי כשאני רואה את הילד שלי לבוש לשבת,
נקי מסורק מסודר ואני חושבת לעצמי "ה' כמה שעשית אותו יפה - את הילד הזה!"
המורם מכל הנ"ל-
אישה יפה בעיני בעלה.
אישה יכולה לשמר את זה על ידי טיפוח וגישה נכונה,
ןויכולה לא על אף אחת... להרוס את זה בכל מיני התנהגויות,
כמו הזנחה, הליכה שפופה, ריבוי עצבים וכדומה,
או לחלופין חוסר ביטחון עצמי השוואות לאחרות וכ'.
אבל המצב הטבעי הוא שאישה יפה בעיני בעלה, חיוך שלה מאיר לו את הלב.
וצריך להיות מודעות לזה ולהעצים את זה.
[לגבי הסיפור הראשון, לדעתי אכן הוא ראה את האופי של אשתו על תווי פניה, זה הפך להיות משהו שמזוהה עם זה. ולכן היה נראה לו יפה. זה לא שני דברים מנותקים]
תודה רבהזה חיזק אותי מאוד...אבל אם יש לי הוכחה פיזית שהשניה שהוא הסתכל עליה לא עשתה לו טוב??להתעלם מיזה??זה מכניס אותי לדאון..וכן אני מאוד משתדלת לטפח את עצמי..מה שמפריע לו הוא יודע לומר מצוין
לא מראה על שום יחס נפשי. אפס לחלוטין. למרות שהרגשתך מובנת.
והעיקר תשקיעי ביחס האישי ביניכם. בהקרנה של אהבה והערכת אמת. זה ישים דברים אחרים במישור רדוד לגמרי ביחס אל מה שביניכם.
בס"ד
זה לא אומר כלום,
אפס חשיבות.
אז הוא ראה- אז מה?
ככל שתתני יותר מקום בליבך לאהבה בינכם,
לאמון באהבה,
להתענג על הידיעה שבעלך אוהב אותך- ואת החן המיוחד שלך
זה מעצים יותר ויותר את הרגשות האלו אצלו.
לא מדובר כאן על משהו סטטי.
זה משהו סובייקטיבי דינמי.
תחייכי אליו, תשרי אווירה נעימה, תתענגי על חינך בעיניו- זה לא רק תוצאה של המציאות-
זה יוצר ומעצים את המציאות.
איך מפתחים משהו?
נותנים לו מקום.
השאלה למה את רוצה לתת מקום,
לאישה ההיא או לאהבה שלכם.
בהצלחה!
כי בנו בחרתא ש ר י ך!!!!!
כנראה שלא פשוט לקבל גבר שומר עיניים...
בעלך או את יכולים להבהיר לה חד משמעית בצורה זו או אחרת שבו היא לא נוגעת.


אז מה שעשתה אשתו היפה של האדם זה מאוד מסוכן. כי בעלה יכל לא לחזור.
יש מכוערות מאוד שכיף איתן . כך שגבר יכול להיות נשוי ליפיפיה ויכיר מכוערת אבל שכיף איתה.
ואפשר למצוא גם יפה וגם אופה. ואפשר גם מכוערת וגם רעה. אז הכל קיים
ז"א מבחינתו אני יפה והוא אומר את זה. ואני מצידי לא אמרתי חסרון עלי או מה אני חושבת על היופי שלי.
זה היתרון שבעלי לא קורא בפורום.
אני יכולה ללכלך עלי
זו הסיבה שלא הולכים לחוף מעורב ועוד כאלה מקומות.
גרים בסביבה דתית וחרדית.
לא חסרות צנועות יפהיפיות וזה ממש לא מפריע, אבל פרוצה לא שייך.
או שמא אתה לא הבנת מה כתבתי..
כתבתי לאשה, שיש כאלה שההחצנה הזו של "דוגמנית" שהולכת כך בבנין, תגעיל אותם.
אין שום "דרך ישר" של התורה הקדושה שאומר שצריך להתפעל מגועל כזה, כמובן.

שהוא נדלק על מישי אחרת...גם אם זה רק לחמש דקות ???
ואני אדבר בשפה שלך..אם אתה רואה שאשתך מסתכלת על גבר חתיך ואתה יודע בודאות שזה גרם לה משו שאמור להיות שמור לך .זה לא היה מזיז לך???
הוא מתעצבן או אומר שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו בנות ממש לא מענינות אותו...כשאני רואה שהוא מסתכל על מישי יפה וזה לא מזיז לו זה משמח אותי..אבל כשלא זה מכניס אותי לדיכאון..וזה לא נגמר..כי כל יציאה זה מתח בשבילי כי לצערי בנות מסתכלות עליו(קרציות!!!1באלי להרווג אותם) ולא מזיזות תעיניים..הוא גבר דוגמן (ביקשו ממנו לדגמן כמה פעמים..ולא הסכים מסיבות דתיות) וזה לרעתי לגבי זה
גם לי יש קטע כזה שאני מקנאה. ולא אכפת לי להתסכל אם בעלי מסתכל על אחרות כי זה מעצבן אותי ורוצה לדעת לפחות אם יש לי על מה להתעצבן עליו![]()
תנסי לדבר על העניין, שחשוב לך שהוא יהיה שמור רק לך ושהעיניים הם הפתח להכל-ללב, למוח וכו' וכדאי לשמור עליהם.
יש גם ספר של הרב ארוש ששמדבר על שמירת העיניים אם זה חשוב לך.
בהצלחה רבה!! אל תשכחי כמובן להתפלל על כך.
תודה רבה....אני מתפללת מדי םעם...הלואי והוא היה בענין לשמור עיניים ממש..מקנאה בנשים של הגברים שהם מסתכלים לרצפה או לא מזיז להם בכלל
ומחזיק ממנו את יכולה להתקשר בלי להזדהות ולבקש שידבר קצת כבדרך אגב על החשיבות של שמירת עיניים ועל הרצון של האישה ששהגבר יראה לה נאמנות בעניין זה.
ועדיין, גם אפשר לקנות לו ספר בנושא עם הקדשה יפה ממך...
שנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה.
מה שאת כותבת כעת, זה לא מה ששאלת בהתחלה, האם היה מפריע לכן לגור בבנין וכו'...
יש כאן משהו שמפריע לך. שמובן למה מפריע לך. וזה באמת מאד מצער.
אבל. מלבד מה שאכן יתכן שאת לא מפרשת נכון. לפעמים החשש עצמו גורם לדמיין מה שלא באמת;
ומלבד מה שגם אם הוא נתקל בנסיון פה ושם בענין מראה שתופס לרגע את שימת ליבו, שזה בוודאי מצער אותך, אין המשמעות דווקא שאכן יש לו משהו כלפיה, יחס. יתכן שאת מעבירה ממה שהיה קורה אם לך היה משהו כזה, למה שאצלו;
מלבד זה, הדרך הנכונה לענ"ד, היא לא לחשוד ולא לעסוק בכך כלל.
זה שאת תחשבי כך, ואולי גם תלחיצי אותו באמירות - זה עצמו יכול לגרום לשים לב יותר. ואדרבה, דווקא כשאת בחברתו. כי הוא יחשוב, אולי את חושדת בו.. ואז עלול באמת יותר לשים לב אם יש סיבה שעלולה לגרום לכך...
הקיצור, קשה ליישם - אבל הכי טוב להתאמן בראש שלך, שהוא אוהב אותך, רוצה רק בך, לומר אם מזדמן שאת סומכת עליו ועל נאמנותו לך, וזהו.
ולגבי הבנות שאינן מזיזות מבטיהן ממנו... את צודקת. באמת מבחיל ומעצבן. התרעומת שלך, בפרט אם מבחינות שנשוי, מובנת ומוצדקת..
אני באמת משתדלת....פעם אחת הוא אמר לי שהוא ישתדל(פעם אחת בהיסטוריהב) ובאמת ראו עליו שהמבט שלא לא משוטט..וגם אם ראה בטעות אז הןא לא ממשיך להסתכל
כיף לאלה שזה לא מזיז להם גם אם הם יראו לא יודעת מה
הסבתי את תשומת ליבו בבית אחרי הרבה זמן..וגם כבר אני לא אומרת לו
בעלי חשוב לו שאני אלך צנוע מאוווד.....והוא הרבה מעיר לי על זה..
אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל
נקודה
לפחות שארגיש ששווה לי הצניעות
"יתייפיפו"?.. חוסר צניעות מוחצן בצורה בוטה, אכן לפעמים פשוט מגעיל.
יש שם התייחסות לזה, ולא מהבחינה הדתית. אלא מנקודת מבט של גבר גוי, התייחסות בריאה.
מאשר מול אנשים סבירים ונורמליים שיכולים פתאום למצוא חן..
א. כי כשהדברים ברורים ואין שחור לבן - אין מה להתבלבל - אנחנו אוטומטית עוברים למצב הגנה.
וגם כי באמת חוסר צניעות פשוט לא מושך את כל מי שלא בסגנון הזה.
זה נראה לי מגיע מאותו מקום שבו אנשים מתרבויות שונות לא נמשכים אחד לשני, לדוג' לפיליפינים. זה אנשים מכוכב אחר.
לעומת זאת יש שטח אפור שהוא כן יותר מדאיג משכנה דוגמנית..
שכנה חכמה למשל.. ![]()
מה שפחות שטחי יכול יותר לפעול בלי שנשים לב לעצור את זה בזמן,
ואפשר לפתח רגשות כלפי אנשים דווקא בגלל הצדקות שלהם או אפילו הצניעות שלהם, שאז בכלל זה מבלבל...
לא חיה בסרטים מכל אשה עימה הוא עלול להתראות ולא בודקת לו כל ערב את ההסטוריה במחשב/סמארטפון
אני מעריץ את אשתי בזכותכן..
שכוייעך! 
אלעדש"יש כאלה"... כאילו איזה מיעוט.
[ואולי בכלל הן התכוונו שהן סומכות עליו בעיניים עצומות, הכוונה אם הוא יעצום את העיניים.....]

זה דבר לגמרי מעוקם שה"פורום" מכניס נושאים כאלה לראש ולשיח משפחתי.
אל תחשבי על זה, אל "תקניטי" עם זה, וכל אחד שישתדל לשפר את עצמו במקום לחשוב מה עושה זולתו.
[אני נזכר בדיחה, משהו שהיה.. היה בצרפת נשיא מפורסם, שארל דה-גול. עשה כמה משאלים לגביו, בסוף במשאל אחד הצביעו נגדו. אז אשה צרפתיה אחת הסבירה: אם בעלי ישאל אותי כל יומיים אם אני אוהבת אותו, אז בסוף אני אגיד לו בכעס: לא...]
שנתפקד???
שהוא מעיר לי כל הזמן על צניעות??והחלפתי לבוש שהוא רצה..אין לי בעיה עם זה..רק שזה ישתלם לי
אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל,מה לא?!
וכשהוא שומע שיוצא לי לדבר טכנית עם גברים בעבודה הוא ממש מתבאס..ולא מסכים לי הרבה עבודות בגלל זה
שוב,אין לי בעיה,אבל שישתלם לי לפחות
אני לא רוצה להגיד שהיא לא לגיטימית כי אני לא הבעל שלך והוא כן, אבל בלשון המעטה - נשמע כמו התנהגות לא חכמה בכלל.
בכלל.
בני כמה אתם?
קצת פרופורציות. גם שלו וגם שלך והכל יהיה טוב יותר....
בקטע הספציפי הזה הוא מחמיר בהלכות..אבל פעם הוא שאל רב לגבי עבודה והוא התיר..ואחרכך הוא אמר לי שהוא לא מסכים
וגם כשאני מדברת לפעמים עם מוכרים וכאלה או צוחקת איתם..(לא בקטע פלירטוט) הוא אומר לי ישירות למה את צכה לצחוק איתו
אני כתבתי בכוונה "אני" לא אוהב, כי זה החיים שלך ואני לא יכול להגיד לבעל שלך מה לעשות, אבל אני מאוד מאוד לא אוהב את זה.
צריך להיות גם בני אדם, לא רק צדיקים.
אני מבין שהרב שלו מחמיר פחות ממנו...
אבל הרבה הייתי צריכה להתאמץ בשבילו כי ראיתי שזה ממש חשוב לו..אבל שוב,שיהיה פיטים
אתם עושים תחרות מי יותר
ממש עובדת על עצמי..הוצאתי את זה פה..כי כבר הרבה זמן אני לא מדברת על דברים כאלה איתו
היית חוסכת מאיתנו המון טרחה בלקלף ולחשוף את המציאות האמיתית בינכם,
ומה באמת מפריע לך בהתנהגות שלו.
או במילים אחרות -
![]()
![]()
באמת לא נעים
אל תקחי קשה.
ותוך כדי כתיבה, גם הבהרת יותר לעצמך את הצדדים השונים של הנושא.
יש פה שני צדדים, ששניהם אנושיים ומובנים. ולא בהכרח תלויים זה בזה.
את מרגישה שהוא יכול "להרגיש" מראה של נשים אחרות. זה מכאיב לך. מובן.
כמו שנאמר לעיל, מלבד מה שאין המשמעות - אפילו אם קורה שאיזה מראה "תפס" אותו לרגע - שהוא מרגיש משהו כלפי מישהי אחרת, יותר אינטסיטנקט חיצוני רגעי,
מלבד זה, הכי טוב לנסות להתעלם מזה, להרבות טוב ביניכם, ביחס הפנימי, כך הנושא של מראה של אחרות מול הטוב הטבעי ביניכם, לא יהיה משמעותי, אם זה באמת קיים במידה כלשהי לרגע.
הדבר השני, שהוא קצת "קנאי" לך, לא רוצה שתצחקי עם אחרים (אפשר להבין), רוצה שתתלבשי בצניעות.
לפעמים, דווקא מישהו כזה, שיש לו מאבק כלשהו שלא להתרשם ממראה של אחרות (וכנ"ל, רושם חיצוני רגעי. בכלל לא במישור של היחס שביניכם. לא כמו אשה ש"מתרשמת" באופן אישיותי) - אז הוא יותר מבין שזה יכול למשוך תשומת לב, ורוצה שאת כאשתו שהוא אוהב אותה והיא אשתו בלבד, לא תופיע/תתנהל בצורה שמושכת שימת לב של אחרים, ולו גם "מתמודדים" כאלה. יש בכך גם מחמאה כלפייך. "מחזיק ממך", מבין שאת עושה רושם טוב..
אמנם את אומרת בצדק - אז שזה יהיה הדדי. אבל יש הבדל כלשהו. הוא מדבר על התנהגות לכתחילאית. איך להתלבש, איפה לעבוד. ואת מדברת "שלא יתפעל" כהו-זה, אפילו חיצונית, כשנתקל במראה כלשהו.
בעיניו, הנסיון הוא של גברים. ולכן מקפיד שלא "ייתפס" אלייך מישהו.. וגם את לא אומרת משהו מקביל, שאת רוצה. כלומר, יש לך טענה על בנות שמסתכלות עליו - טענה צודקת - אבל את לא תולה את זה בהופעה שלו, בקלות-ראש מצידו..
מה שאת אומרת זה דבר אחד: אני משתדלת לנהוג כרצונך, שתרגיש נוח שגברים אחרים אינם בקרבה אלי, בין בעבודה, בין בדיבור, בין בהופעה שלי - תנהג אתה בצורה שלא ארגיש שאתה מתפעל מאחרות. אל תסתכל. דרישה נכונה, אבל נסיון קצת שונה. אשר על כן, הכי טוב להרבות אהבה ואחוה, קשר פנימי, וגם איך שאת מתנהלת ממילא בצניעות וטוב - ולקוות שהמשקל של הדברים הללו יכריע את הכף.

שלום לכולם. אני כותב את זה בכאב לב גדול, ומתנצל מראש אם זה ארוך מדי, אבל אני חייב לשפוך את הלב ולקבל עצה.
אני מנסה, באמת מנסה, לעמוד בנטל הפרנסה, וזה פשוט לא מצליח לי. אני עובד קשה, משקיע שעות, אבל מרגיש שאני רץ במקום. המצב הכלכלי שלי ושל משפחתי נהיה קשה מיום ליום. החובות גדלים, ואני כבר לא יודע איך להתמודד עם זה.
כל לילה אני שוכב ער, הלב שלי דופק בחוזקה, ואני חושב רק על הלחץ של החודש הבא. אני רואה את הצורך בבית, את הדברים הבסיסיים שחסרים, ואני מרגיש שאני מכזיב. ההרגשה הזו שאני לא מצליח לספק את היסודות היא שוברת אותי.
הקושי הגדול ביותר שלי הוא במישור הרוחני: איך אפשר לשמור על שמחת חיים ועל יישוב הדעת כשהדאגה אוכלת אותי מבפנים? אני יודע ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", ואני משתדל להתחזק באמונה ובביטחון, אבל ברגע האמת, כשאני רואה את חשבון הבנק, הכוחות נופלים.
שאלותיי אליכם:
חיזוק הביטחון: איך אתם מצליחים לשמר ביטחון ואמונה שלמים גם כשהמציאות הכלכלית צועקת משהו אחר לגמרי? אילו מחשבות או כל דבר יכול לעזור ברגעי השפל?
עצה מעשית:: האם מישהו מכם חווה קושי כלכלי עצום והצליח לצאת ממנו בדרך ישרה? איזה שינוי אמיתי עשיתם שהביא לכם ישועה?
אני לא מחפש פתרון קסם, רק כוח להתמודד וכמה מילים טובות שיזכירו לי שאני לא לבד בתוך החושך הזה.
אני מרגיש שאין שום סיכוי, שנים שאני מנסה ולא מצליח לצאת מזה, זה גורם לי ליאוש מהחיים,
יש רגעי שפל באמת שאין לתאר. אני מגיע לקצה.
והכי מקשה, שאשתי ביקורתית מאוד לגבי, היא מצפה, אולי בצדק, שאחזיק את המצב, אבל כל פעם שהיא רואה את החשבון היא מוציאה עלי את כל הפחדים שלה, ודוחפת אותי למה אתה לא עושה ככה ולמה לא ככה, אני מרגיש שהיא לא איתי אלא נגדי בזה.
תודה רבה מראש לכל מי שטורח לקרוא ולענות. מי יתן וכולנו נזכה לראות ישועות בקרוב.
מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.
חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.
מקווה שתעבור את זה
חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה
מס' נפשות
מקורות פרנסה סכום ויציבות
האם קיימים פערים לא שגרתיים
וכד
מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית
לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך
אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.
פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.
חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.
מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.
ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
היי, אשמח לעצת הפורום
בעלי אחת לכמה ימים כועס, נפגע ממשהו או סתם לא במצב רוח ולאחר מכן מתעלם ממני למשך כמה שעות/ימים.
זה כולל יציאה מהאוטו הביתה בלי לחכות לי, מבט אטום, הסתגרות במחשב או ללכת לישון מבלי לתקשר.
זה בדרך כלל מסתיים אחרי שאני כבר ממש פגועה, ואפילו בוכה. גם מזה הוא בהתחלה מתעלם ואחר כך חוזר כאילו לא קרה כלום.
אני מבינה שיש לאנשים לפעמים צורך במרחב אבל זה חוזר על עצמו כל יומיים. אני מרגישה שאי אפשר לצפות אותו ושכל דבר קטן יכול לגרום לניתוק רגשי. אני ממש סובלת מהאירוע הזה. אשמח לעצות
אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...
ניסית לדבר איתו על זה?
התעלמות זו אלימות לכל דבר.
טיפול זוגי אולי יעזור.
זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.
אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.
ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה
הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.
איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?
חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".
בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.
לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).
כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).
בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.
אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).
אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.
ממש ממש לא תקין
להישאר ככה זה לא יכול להיות
נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.
לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.
מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.
אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.
כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.
לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.
הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.
מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.
איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.
מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.
נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.
לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.
רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.
הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.
אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.
הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.
אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.
אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.
ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.
בעז"ה שיהיה כה גם לכם.
חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.
למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.
אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.
אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.
ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.
ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד.
מבינה לגמרי גם את הבהלה.
באמת זה ממש לא נעים.
אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.
החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.
אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.
ישבנו בנחת שבת בצהריים על הנדנדה, דיברנו על הא ועל דה.
הגענו לנקודה שאמרתי לו בהקשר למשהו כללי שדיברנו על כך שלגברים יש נטיה לפזול לדשא של השכן. והעלתי סיטואציה שהיתה במסעדה, ישב מולי ממרחק גבר חרדי שישב מול אישתו ולא הפסיק להסתכל עלי, בזמן שבעלי עם כיפה גדולה, פיאות וזקן התרגש מהמלצרית.
אמרתי בנחת שזו מציאות קצת עצובה, שבמקום לחיות עם מה שיש להם ולהעריך את זה ולהשקיע בזה, כל אחד מסתכל על האחרת.
בהתחלה הוא הכחיש ואמר שהוא לא התרגש ממנה למרות שלי זה היה ברור וגם לא תקפתי אותו על זה וגם לא פגע בי כי היא היתה עם טיץ צמוד.
והוא אמר "זה בכלל לא בגלל הטיץ, אמרתי לעצמי 'וואו איזה שפתיים יפות יש לה'"
בהתחלה השתתקתי מרוב הלם...
אולי בהתחלה ניסיתי להבליג. אני לא יודעת איך זה קרה, והוא חזר שוב ושוב על המשפט הזה. חמש פעמים שמעתי אותו אומר על בחורה אחרת "וואו איזה שפתיים יפות יש לה". 5 פעמים!
לפרוטוקול, לא שזה משנה אבל שפתיים זה צד חזק שלי, מחמיאים לי עליהן המון, והוא מעולם לא החמיא לי עליהן ככה...
ופתאום אני שומעת אותו מחמיא באוזניי ככה למישהי אחרת ועוד על שפתיים.
בתור מתבוננים מהצד, איך אתם רואים את זה?
ואיך אתן הייתן מגיבות?
אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.
אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.
לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.
את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.
את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.
וברור לגמרי למה. זה מעליב.
מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה
מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם
וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...
איך הייתי מגיבה?
כנראה בצורה תינוקית
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.
כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.
וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.
אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.
מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.
אבל זה לא במציאות.
להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.
קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?
ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.
זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?
היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו.
כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤
ורק לגבי הסיפא -
זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,
ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).
שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.
ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.
לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...
גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת
ופותח שרשורים הזויים.
ולא תקין בעליל כמובן.
אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.
ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.
חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.
לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,
אבל בהחלט באופן כללי:
את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.
כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.
או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.
או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.
או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,
או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,
או "סתם" משועממים,
או נערים/ות,
או טרולים,
או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה
וחשוב ממש להיזהר.
גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה
ובטח שבאישי
ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.
אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.
יכול להיות שלא? יכול.
איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.
וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.
וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,
כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.
אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.
אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו
הוא פתוח איתך וזה יפה .
הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו
אינך חייבת לקחת ללב
תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו
ממש קשורה לנושא.
נראה שלא הבנת את כוונתי
שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט
אבל משמע ששם נעצר
לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי
כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .
ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו
וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.
וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...
אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח
חוסר כבוד וכו שציינת
מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל
עוד משהו -
אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע
אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה
ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור
נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן
מסתמא יהיה לה מה לאמר
ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.
והוא נכשל
אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.
וגם לשיתוף איתך.
זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.
אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.
באמת אמירה מיותרת יחסית.
מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.
ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...
אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...
למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך?
שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו
וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...
כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך
לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית
לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..
גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית
וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...
אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.
ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.
אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג
לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד
פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...
אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.
אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.
כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו
אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו
מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה
עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו
דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.
זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.
יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.
אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.
כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.
עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.
אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו
עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.
מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.
לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.
יצא שכרו בהפסדו
המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.
אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
אבל אם תוציא את הקישוא (שהוא באמת לא חובה),
אין כאן שום דבר שדורש הכנה.
בסיר מערבבים את החומרים של הרוטב,
בקערה את החומרים של הקציצות,
זהו.
אין שום רכיב שדורש הכנה מוקדמת. כמו שזה יוצא מהמקרר - ככה אתה מכניס לסיר/קערה.
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?
או שעבר פס מגנטי בפועל
האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה
האם חיוב מוכר שעבר בעלות
האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך
האם הוצג? כן
זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?
בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?
תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.
לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.
איך אני מבררת מי זה?
כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת
קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה
תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?
אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט
רקלתשוהנכיוונים מעניינים
ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל
לפחות באפליקציה של מקס.
נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.
או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).
ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…
ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,
גם כי אין לזה רייטינג,
זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.
ומה שצריכים ללמד וללמוד
זה איך להיות בתוך קשר
איך לבנות קשר
איך להישאר בקשר בטוב
איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.
לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא
לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד
לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה
אלא בתוך
ותוך כדי
ומתמשך
ומלא חיים
וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל
בתוך חיי הנישואים
שנה ראשונה
עשר שנים ראשונות
עשרים שנים
מה עושים אז?
מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?
איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?
מהי בכלל מהות הנישואין?
איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?
איך פותרים קונפליקטים?
מה עושים כאשר פערים צצים?
איך לריב נכון?
וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.
את זה צריך להראות.
את זה עלינו ללמוד וללמד
וגם לשמור ולעשות ולקיים
ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.
תהיה לו אנרגיה - יתקיים
לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.
אלו לא חיים של בערך
ולא כמעט
לא ליד
ולא בצל או בצד
אלא אלו החיים עצמם
בדיוק
בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.
והמתמידים מרוויחים
כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי
כמו בשיא גופני שדורש התמדה
כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות
וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו
נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח
לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.
החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.
סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?
נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.
הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.
ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.
ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...
כי זה לא "פוף" קורה או שלא
זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"
זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"
זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"
אלא זה באמת באמת לימוד
ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות
כולנו
ותורה היא ולימוד היא צריכה
וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.