אז יש. כמה זמן אדם נמצא בחדר מדרגות?

דקה?

שתיים?

המקסימום שאני מדמיין זה להיתקע איתה במעלית וגם ככה העיניים שלי כל היום במסך של הסלולרי.

אני אולי אחשוב עליה בדקה שאחרי שהיא תלך, אבל בצורה אחרת - אני אחשוב על הרצפה ועל זה שנאלצתי לתקוע את העיניים במקום אחר.

איכס.

ברגע שהוא/היא מודעים לזה - חצי מהבעיה נפתרת

הבעיה מתחילה שזורמים עם זה

הן מעוררות תושת גועל

הבעיה דווקא עם אלה הצנועות ואכמ"ל

מכנסים 3/4

שיער מגולה למחצה שליש ולרביע

בגדים עם פתחים רחבים.

לא חסר כאלו בישובים שנחשבים "דתיים"

אף אחד לא דרש/ביקש מכן להתנהג אחרת בעקבות התובנה הזו

אין בעיה עם צניעות ח"ו, הם מתכוונים שיש יותר בעיה עם צנועות שייראו יותר מידי קרבה אל האיש ויותר מידי ישמרו על הקשר וידברו איתם בכיף, יותר מאשר בחורה לא צנועה שהם רק רואים אותה לדקה ביום בלי שיח אמיתי.

ואני מסכימה מאוד

עצם קיום האישה זה הבעיה.

זה העולם , גבר מחזר אחרי האישה. לא משנה מה היא לובשת, העיקר מה שעובר לו בראש ומה הוא רוצה להשיג. וכפי הידוע זה מה שמעניין גברים יש יותר יש פחות.

כל רב הכי גדול וכל מנהל הכי גדול. בתכלס בשורה תחתונה, מתחת לחליפה ולעניבה זה אותו לב ורצון.

חוץ מיזה גם צנועות יכולות להראות מאוד טוב אפילו שהחצאית מכסה את הברך והן לובשות גרבים

דווקא האלה שמתלבשות ממש כמו שאמרת מכסות טפח ומגלות טפחיים ..זה ממש מעצבן את בעלי...בעיניו הם זולות...אבל...לא אומר שמישי זולה לא יכולה לגרום לגבר להירהורים

הן סובלות שם מהמזגן...

שמותאם לאנשים עם בגדים

יש לנו חילונים באזור. אנחנו רואים בחורות לא צנועות פה ושם. אבל לא באופן יומי במדרגות. אנחנו גם מטילים, טסים, הולכים לקניון לטיילת. לא שאנחנו ממש סגורים ולא רואים בכל אופן מפריע

היה מפריע לי גם משהיא נחמדה יתר על המידה לבעלי, גם שהיא לבושה צנוע.

בס"ד

שכנה זאת מישהי שפוגשים ביומיום.

אמנם לא מחייב שהוא יפטפט איתה שיחות בוקר,

אבל מגורים בשכנות יוצרים קשרים טבעיים של שכנות.

זה לא כמו בחורה בחרוב שנתקלת- כי גם אם שמת לב- שוכחים מהר.

כשהייתי נשואה צעירה לא הפריעו לי שכנות כאלו,

והיו לי הרבה. (משפחה שלימה של בחורות שעונות על ההגדרה שלך)

לא הפריע לי אולי בעיקר כי זה לא היה במודעות שלי- לא חשבתי על זה בכלל.

כיום כאימא לבנים מתבגרים וודאי שהיה מפריע לי

מבחינת בעל- אני לא נשואה ולא יודעת לומר לך באמת

(כשהייתי נשואה הייתי ממש לא קנאית,

אבל אולי זה משתנה עם הזמן לא יכולה באמת להציב את עצמי במקום הזה)

מה שכן- כדאי לבדוק למה זה מפריע לך.

אם זה בגלל עניין רוחני של חוסר צניעות,

או שאת מרגישה פחות יפה ממנה.

ואם התשובה יותר נוטה לכיוון האפשרות השנייה

הייתי ממליצה לך מאד לעבוד על זה.

להבין שבעלך בחר בך, את מודל היופי שלו! ואף אחת אחרת לא יכולה להשתוות אלייך מבחינתו.

להאמין בזה, לשדר את זה. זה עצמו מחזק את התחושה הזאת גם אצל הבעל.

(וחוסר ביטחון של אישה בתחום הזה הרבה פעמים משודר אל הבעל,

וגורם גם בתחושה שלו לירידה ...)

ונקודה אחרונה- גם אם היה מפריע- האם הייתי עוברת דירה בגלל דבר כזה?

לא נראה לי...

אז כדאי לראות בזה משהו שנועד לחזק אותך, את הביטחון שלך בעצמך,

בנשיות שלך, והעיקר ביטחון בקשר שלך עם בעלך.

בהצלחה!

לא באמת שאלתי אותה  אבל זו הייתה תגובתה בדילמה קשה שהיינו בה לפני שנים אחדות:

אשתי הייתה בהריון ואחריו הנקה - הורמונלית מכף רגל ועד ראש.

אני באותה תקופה עבדתי בחנות יוקרה שרוב לקוחותיה היו נשים צעירות, מה שנקרא "בנות ישראל יפות הן..." ולא מעט "סלביות" שהיו פונות אלי במאור פנים ששמור רק לדוס תמים שלא מזהה אותן. 

הניגוד בין האווירה בבית לאווירה הכיפית בעסק טילטל אותי. לאט לאט הרגשתי איך הנשמה שלי מתקלפת ואני צריך לבחור צד. אז בחרתי צד והתפטרתי.

הכעס של אשתי על ההתפטרות הזו לא שכח עד היום. 

ואו. היית ממש מסובך. כי אשתך לא ידעה מה סיבת הפיטורין שלך. כי מה היית אומר לה? שהיא אחרי לידה והורמונלית ויש נשים יותר יפות...

והנה העצה שנתנו פה קודם להעלות את הביטחון. זה לא יעזור. אני אישית לא מאמינה בזה. זה שאני ארגיש יפה זה לא באמת יעשה אותי יפה כמו דוגמנית. בעלי לא מפגר ולא עוור. וזה שאני אלך זקופה ואגיש שאני יפה זה לא יהפוך אותי לכזאת.

זו ההתמודדות האמיתית כי אין אפוטרופוס לעריות. אשתך צריכה לשמוח מאוד בכך, פרנסה מה' והוא לא אוהב זימה וללכת יום יום למקום עם התמודדויות כאלה זה להכניס את עצמך לבור.

רוב הגברים אמרו פה שרק בא להם להקיא כשהם רואים אישה פרוצה ( האמת אני לא מאמינה להם...)

אז אם רוב הגברים , יש להם סלידה מאישה דוגמנית . למה בעלה היה צריך לעזוב עבודה? היה אמור להיגעל

אבל זה יצר טבעי שיש לגברים וכשיש מישהי כל כך יפה ומתייחסת בצורה יפה

זה כן יכול לגרום להרהורים (במקרה הפחות גרוע).

אני חושבת שכל הכבוד לו וטוב מה שעשה כי לא צריך להעמיד את עצמו בפיתוי יום יומי.

עצם זה שמרוב הרגל לראות אותן יכול להיות שכבר פחות שומר על עיניו ויותר פתוח,

מה גם שנשים שלא צנועות במלבושן לעיתים גם לא צנועות בהתנהגותן והרבה פעמים יכולות ליצור שיח פתוח מדי- כביכול ממצב נטו של נחמדות ושלום, התעניינות וכו' ואז קשה לצאת מזה.

הכי טוב לקטוע את זה לפני שזה מתחיל ולחפש עבודה צנועה אז,

אשריו!

בס"ד

מציאות יומיומית זה דבר שוחק.

אדם עם נפש מעודנת לא יישאר עם נפש כזאת אם הוא מחספס אתה...

אדם ששמר על טהרת העיניים, נגעל. נכון.

אבל בעבודה בה הוא אמור לשרת לקוחות,

והלקוחות הן נשים לא צנועות- אי אפשר לשמור על עיניים.

מוכר צריך להיות בקשר עין עם הלקוחה. 

וודאי כשהיא הולכת להוציא אלפי שקלים על יהלום...

חשיפה יומיומית בלי אפשרות למור על העיניים גורמת לחיספוס הנפש.

עדינות זה דבר שבקלות ניתן לאבד אותו... 

ולהפך לשמור על העדינות צריך מאמץ.

אז עם הזמן האדם מתרגל למראה הלא צנוע,

ואז כפועל יוצא הוא נשמך לזה. כי יצרים יש לכל אחד.

האדמו"ר הריי"צ מחב"ד אומר שתלמיד חכם צריך להסתכל בענווה על סוחרים-

כי הוא לא נדרש להתמודד עם הניסיונות שהם מתמודדים אתם...

(לאו דווקא בהקשרים של צניעות)

ההרגל מקהה את החושים.

זה דבר ידוע.

ומה שהכי הזוי זה איך אפשר לפרש בצורה מעוותת -

מעשה נכון אמיץ ואצילי של אדם שרק רצה לשמור על שלימות ביתו וטוהר מחשבותיו.

במקום שהיא תשמח כך בעלה - "להישאר ולהתמודד".... כנראה סומכת עליך מאד, בצדק, ב"ה.

כנראה יש ללמד זכות שגם תגובתה היתה מחמת מצבה באותו זמן.

מכל מקום, כל הכבוד לך, יפה מאד.

בס"ד

קודם כל הליכה זקופה כבר עושה אותך יפה יותר.

בנות ישראל יפות הן. אבל מעבר ליופי יש צורת הגשה.

כמו אוכל שנראה הרבה יותר מזמין כשהוא בכלים נקיים ונאים,

ובמסעדה נעימה, ומוגש בצורה נעימה,

לעומת אותו אוכל בדיוק בצלחת חד פעמית כל המנות והסלטים מעורבבים במקום מאולתר.

יש עניין להגשה. ההליכה שלך, שפת הגוף שלך, הטיפוח ו' כלול בהגשה הזאת.

דבר שני בעלך כן אוהב איך שאשתו נראית, הוא בחר בה. 

טעם אישי זה לא עניין של חכמה או פיגור. זה עניין של טעם.

ואין מה להתווכח על זה. עובדתית הוא רואה בה יופי-

נשאר רק לא לקלקל את זה בביטחון עצמי ירוד, קינאה קטנונית, וכ' וכ'.
עניין של הגשה.

פעם ספרתי מקרה של אישה באמת מכוערת, אבל ברמה אחרת.

אני בדרך כלל רואה את כל הנשים יפות. כל הבריאה אפילו.

אבל היא הייתה משהו מיוחד -שילוב של הרבה דברים לא אסטטיים באדם אחד.

(יש מקרים שלמשל אם רק היו עושים ניתוח אסטטי קטן אחד,

הכל היה נראה אחרת. אצלה הכל. עיניים אף שפתיים מבנה פנים ומבנה גוף הכל לא יפה)

והיא אכן לא התחתנה עד גיל מאד מאוחר.

אחרי זמן רב היא טסה לארץ אחרת והשתקעה שם,

התחתנה עם אדם שמעריץ אותה- ויש על מה שהיא אישיות מיוחדת.

הוא נראה נחמד מאד.

אין שום דבר חריג.

אחיות שלו יפות. לזוג נולדו שלוש בנות.

שתי הגדולות דומות לאחיות שלו.

כשהקטנה נולדה היא הייתה דומה לאימא, ולאחר זמן השתנתה.

שמעתי אותו אומר "כמה חבל! שלוש בנות יש לנו- אף אחת לא יפה כמו אשתי!
עוד הקטנה כשנולדה שמחתי- סוף סוף תהייה יםיפיה אמתית במשפחה, אבל גם היא השתנתה.."

האכזבה שלו ניכרה בדיבורו.

עד כה לשבתי שהאדם פשוט נשבה בקסם האישיות המיוחדת של אותה אישה,

כי היא באמת אישה מדהימה באופיה.

באמת. חכמה אצילית, נדיבה, טובת לב, בעלת סבלנות ורגישות וכ'
גם אגב הליכתה אצילית ומעודנת, סגנון לבוש מאד מוקפד ואלגנטי,

פשוט נתונים חיצוניים שלא תלויים בה לא משהו.

חשבתי סוף סוף הגיע האדם שזכה בפנימיות המיוחדת שלה.

למפרע התברר שגם החיצוניות נושאת חן בעינו,

עד כדי כך שהוא מתאכזב באמת שהבנות לא דומות לה.

האם הוא מפגר? לא.יש לו טעם ייחודי.

וב"ה שכך.

יש חן טבעי של האישה על בעלה.

האישה לא צריכה לייצר יש מאין.

מה שכן בידיה לטשטש את החן הזה ולאבדו,

או להעצימו ולפתחו.

וסיפור אחרון - על אישה שקנתה כובע שלטעמה מאד החמיא לה.

היא הלכה איתו כל היום זוהרת ומאושרת,

וכל הזמן החמיאו לה על המראה שלה.

בסוף לאחת המחמיאות היא אמרה ,"זה בגלל הכובע, הוא מאד מחמיא לי"

חברתה שאלה איזה כובע...? מתברר שהגברת שכחה אותו בכלל בחנות.

יכול להיות שהיא התלהבה מהכובע כי -

הוא בדיוק מסתיר את המצח המידי גדול שלה לטעמה...

אבל כל עוד היא הלכה במחשבה שכעת היא ניראית יותר טוב מהרגיל אכן כך ראו אותה.

אולי יש יופי שיש עליו קונצנזוס . (גם זה לא בטוח)

אבל היופי של ההיא מהפלקט לא נוגע בבעלך- כי זו לא האישה שהוא בחר,

לא האישה שהוא אוהב,

ואין לה את היחודיות שבעל רואה באשתו.

בשכל אני מבינה שיש ילדים יותר יפים מילדיי. במציאות לא ראיתי.

איך זה? כי אותם אני אוהבת. הם שלי.

וילד על פלקט של פירסומת יכול להיות מאד יפה וחמוד -

אבל הוא לעולם לא יעורר בי את העונג שיש בי כשאני רואה את הילד שלי לבוש לשבת,

נקי מסורק מסודר ואני חושבת לעצמי "ה' כמה שעשית אותו  יפה - את הילד הזה!"

המורם מכל הנ"ל-

אישה יפה בעיני בעלה.

אישה יכולה לשמר את זה על ידי טיפוח וגישה נכונה,

ןויכולה לא על אף אחת... להרוס את זה בכל מיני התנהגויות,

כמו הזנחה, הליכה שפופה, ריבוי עצבים וכדומה,
 או לחלופין חוסר ביטחון עצמי השוואות לאחרות וכ'.

אבל המצב הטבעי הוא שאישה יפה בעיני בעלה, חיוך שלה מאיר לו את הלב. 
וצריך להיות מודעות לזה ולהעצים את זה.

[לגבי הסיפור הראשון, לדעתי אכן הוא ראה את האופי של אשתו על תווי פניה, זה הפך להיות משהו שמזוהה עם זה. ולכן היה נראה לו יפה. זה לא שני דברים מנותקים]

תודה רבהזה חיזק אותי מאוד...אבל אם יש לי הוכחה פיזית שהשניה שהוא הסתכל עליה לא עשתה לו טוב??להתעלם מיזה??זה מכניס אותי לדאון..וכן אני מאוד משתדלת לטפח את עצמי..מה שמפריע לו הוא יודע לומר מצוין

לא מראה על שום יחס נפשי. אפס לחלוטין. למרות שהרגשתך מובנת.

והעיקר תשקיעי ביחס האישי ביניכם. בהקרנה של אהבה והערכת אמת. זה ישים דברים אחרים במישור רדוד לגמרי ביחס אל מה שביניכם.

בס"ד

זה לא אומר כלום,

אפס חשיבות.

אז הוא ראה- אז מה?

ככל שתתני יותר מקום בליבך לאהבה בינכם,

לאמון באהבה,

להתענג על הידיעה שבעלך אוהב אותך- ואת החן המיוחד שלך

זה מעצים יותר ויותר את הרגשות האלו אצלו.

לא מדובר כאן על משהו סטטי.

זה משהו סובייקטיבי דינמי.

תחייכי אליו, תשרי אווירה נעימה, תתענגי על חינך בעיניו- זה לא רק תוצאה של המציאות-

זה יוצר ומעצים את המציאות. 

איך מפתחים משהו?

נותנים לו מקום.

השאלה למה את רוצה לתת מקום,

לאישה ההיא או לאהבה שלכם.

בהצלחה!

א ש ר י ך!!!!!

כנראה שלא פשוט לקבל גבר שומר עיניים...

בעלך או את יכולים להבהיר לה חד משמעית בצורה זו או אחרת שבו היא לא נוגעת.

אז מה שעשתה אשתו היפה של האדם זה מאוד מסוכן. כי בעלה יכל לא לחזור.

יש מכוערות מאוד שכיף איתן . כך שגבר יכול להיות נשוי ליפיפיה ויכיר מכוערת אבל שכיף איתה.

ואפשר למצוא גם יפה וגם אופה. ואפשר גם מכוערת וגם רעה. אז הכל קיים

ז"א מבחינתו אני יפה והוא אומר את זה. ואני מצידי לא אמרתי חסרון עלי או מה אני חושבת על היופי שלי.

זה היתרון שבעלי לא קורא בפורום. אני יכולה ללכלך עלי

זו הסיבה שלא הולכים לחוף מעורב ועוד כאלה מקומות.

גרים בסביבה דתית וחרדית.

לא חסרות צנועות יפהיפיות וזה ממש לא מפריע, אבל פרוצה לא שייך.

או שמא אתה לא הבנת מה כתבתי..

כתבתי לאשה, שיש כאלה שההחצנה הזו של "דוגמנית" שהולכת כך בבנין, תגעיל אותם. 

אין שום "דרך ישר" של התורה הקדושה שאומר שצריך להתפעל מגועל כזה, כמובן.

שהוא נדלק על מישי אחרת...גם אם זה רק לחמש דקות ???

ואני אדבר בשפה שלך..אם אתה רואה שאשתך מסתכלת על גבר חתיך ואתה יודע בודאות שזה גרם לה משו שאמור להיות שמור לך .זה לא היה מזיז לך???

הוא מתעצבן או אומר שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו בנות ממש לא מענינות אותו...כשאני רואה שהוא מסתכל על מישי יפה וזה לא מזיז לו זה משמח אותי..אבל כשלא זה מכניס אותי לדיכאון..וזה לא נגמר..כי כל יציאה זה מתח בשבילי כי לצערי בנות מסתכלות עליו(קרציות!!!1באלי להרווג אותם) ולא מזיזות תעיניים..הוא גבר דוגמן (ביקשו ממנו לדגמן כמה פעמים..ולא הסכים מסיבות דתיות) וזה לרעתי לגבי זה

גם לי יש קטע כזה שאני מקנאה. ולא אכפת לי להתסכל אם בעלי מסתכל על אחרות כי זה מעצבן אותי ורוצה לדעת לפחות אם יש לי על מה להתעצבן עליו

תנסי לדבר על העניין, שחשוב לך שהוא יהיה שמור רק לך ושהעיניים הם הפתח להכל-ללב, למוח וכו' וכדאי לשמור עליהם.

יש גם ספר של הרב ארוש ששמדבר על שמירת העיניים אם זה חשוב לך.

בהצלחה רבה!! אל תשכחי כמובן להתפלל על כך.

תודה רבה....אני מתפללת מדי םעם...הלואי והוא היה בענין לשמור עיניים ממש..מקנאה בנשים של הגברים שהם מסתכלים לרצפה או לא מזיז להם בכלל

ומחזיק ממנו את יכולה להתקשר בלי להזדהות ולבקש שידבר קצת כבדרך אגב על החשיבות של שמירת עיניים ועל הרצון של האישה ששהגבר יראה לה נאמנות בעניין זה.

ועדיין, גם אפשר לקנות לו ספר בנושא עם הקדשה יפה ממך...

שנזכה כולנו לחזור  בתשובה שלמה.

מה שאת כותבת כעת, זה לא מה ששאלת בהתחלה, האם היה מפריע לכן לגור בבנין וכו'...

יש כאן משהו שמפריע לך. שמובן למה מפריע לך. וזה באמת מאד מצער.

אבל. מלבד מה שאכן יתכן שאת לא מפרשת נכון. לפעמים החשש עצמו גורם לדמיין מה שלא באמת;

ומלבד מה שגם אם הוא נתקל בנסיון פה ושם בענין מראה שתופס לרגע את שימת ליבו, שזה בוודאי מצער אותך, אין המשמעות דווקא שאכן יש לו משהו כלפיה, יחס. יתכן שאת מעבירה ממה שהיה קורה אם לך היה משהו כזה, למה שאצלו;

מלבד זה, הדרך הנכונה לענ"ד, היא לא לחשוד ולא לעסוק בכך כלל.

זה שאת תחשבי כך, ואולי גם תלחיצי אותו באמירות - זה עצמו יכול לגרום לשים לב יותר. ואדרבה, דווקא כשאת בחברתו. כי הוא יחשוב, אולי את חושדת בו.. ואז עלול באמת יותר לשים לב אם יש סיבה שעלולה לגרום לכך...

הקיצור, קשה ליישם - אבל הכי טוב להתאמן בראש שלך, שהוא אוהב אותך, רוצה רק בך, לומר אם מזדמן שאת סומכת עליו ועל נאמנותו לך, וזהו.

ולגבי הבנות שאינן מזיזות מבטיהן ממנו... את צודקת. באמת מבחיל ומעצבן. התרעומת שלך, בפרט אם מבחינות שנשוי, מובנת ומוצדקת..

אני באמת משתדלת....פעם אחת הוא אמר לי שהוא ישתדל(פעם אחת בהיסטוריהב) ובאמת ראו עליו שהמבט שלא לא משוטט..וגם אם ראה בטעות אז הןא לא ממשיך להסתכל

כיף לאלה שזה לא מזיז להם גם אם הם יראו לא יודעת מה

הסבתי את תשומת ליבו בבית אחרי הרבה זמן..וגם כבר אני לא אומרת לו

בעלי חשוב לו שאני אלך צנוע מאוווד.....והוא הרבה מעיר לי על זה..

אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל

נקודה

לפחות שארגיש ששווה לי הצניעות

"יתייפיפו"?.. חוסר צניעות מוחצן בצורה בוטה, אכן לפעמים פשוט מגעיל. 

יש שם התייחסות לזה, ולא מהבחינה הדתית. אלא מנקודת מבט של גבר גוי, התייחסות בריאה.

מאשר מול אנשים סבירים ונורמליים שיכולים פתאום למצוא חן..

א. כי כשהדברים ברורים ואין שחור לבן - אין מה להתבלבל - אנחנו אוטומטית עוברים למצב הגנה.

וגם כי באמת חוסר צניעות פשוט לא מושך את כל מי שלא בסגנון הזה.

זה נראה לי מגיע מאותו מקום שבו אנשים מתרבויות שונות לא נמשכים אחד לשני, לדוג' לפיליפינים. זה אנשים מכוכב אחר.

לעומת זאת יש שטח אפור שהוא כן יותר מדאיג משכנה דוגמנית..

שכנה חכמה למשל.. 

מה שפחות שטחי יכול יותר לפעול בלי שנשים לב לעצור את זה בזמן,

ואפשר לפתח רגשות כלפי אנשים דווקא בגלל הצדקות שלהם או אפילו הצניעות שלהם, שאז בכלל זה מבלבל...

לא חיה בסרטים מכל אשה עימה הוא עלול להתראות ולא בודקת לו כל ערב את ההסטוריה במחשב/סמארטפון

אני מעריץ את אשתי בזכותכן..

שכוייעך!

ש"יש כאלה"... כאילו איזה מיעוט.

[ואולי בכלל הן התכוונו שהן סומכות עליו בעיניים עצומות, הכוונה אם הוא יעצום את העיניים.....]

זה דבר לגמרי מעוקם שה"פורום" מכניס נושאים כאלה לראש ולשיח משפחתי.

אל תחשבי על זה, אל "תקניטי" עם זה, וכל אחד שישתדל לשפר את עצמו במקום לחשוב מה עושה זולתו.

[אני נזכר בדיחה, משהו שהיה.. היה בצרפת נשיא מפורסם, שארל דה-גול. עשה כמה משאלים לגביו, בסוף במשאל אחד הצביעו נגדו. אז אשה צרפתיה אחת הסבירה: אם בעלי ישאל אותי כל יומיים אם אני אוהבת אותו, אז בסוף אני אגיד לו בכעס: לא...]

שנתפקד???

שהוא מעיר לי כל הזמן על צניעות??והחלפתי לבוש שהוא רצה..אין לי בעיה עם זה..רק שזה ישתלם לי

אני חושבת שצניעות של האישה=שמירת עיניים של הבעל,מה לא?!

וכשהוא שומע שיוצא לי לדבר טכנית עם גברים בעבודה הוא ממש מתבאס..ולא מסכים לי הרבה עבודות בגלל זה

שוב,אין לי בעיה,אבל שישתלם לי לפחות

אני לא רוצה להגיד שהיא לא לגיטימית כי אני לא הבעל שלך והוא כן, אבל בלשון המעטה - נשמע כמו התנהגות לא חכמה בכלל.

בכלל.

בני כמה אתם?

קצת פרופורציות. גם שלו וגם שלך והכל יהיה טוב יותר....

בקטע הספציפי הזה הוא מחמיר בהלכות..אבל פעם הוא שאל רב לגבי עבודה והוא התיר..ואחרכך הוא אמר לי שהוא לא מסכים

וגם כשאני מדברת לפעמים עם מוכרים וכאלה או צוחקת איתם..(לא בקטע פלירטוט) הוא אומר לי ישירות למה את צכה לצחוק איתו

אני כתבתי בכוונה "אני" לא אוהב, כי זה החיים שלך ואני לא יכול להגיד לבעל שלך מה לעשות, אבל אני מאוד מאוד לא אוהב את זה.

צריך להיות גם בני אדם, לא רק צדיקים.

אני מבין שהרב שלו מחמיר פחות ממנו...

אבל הרבה הייתי צריכה להתאמץ בשבילו כי ראיתי שזה ממש חשוב לו..אבל שוב,שיהיה  פיטים

אתם עושים תחרות מי יותר

ממש עובדת על עצמי..הוצאתי את זה פה..כי כבר הרבה זמן אני לא מדברת על דברים כאלה איתו

היית חוסכת מאיתנו המון טרחה בלקלף ולחשוף את המציאות האמיתית בינכם,

ומה באמת מפריע לך בהתנהגות שלו.

או במילים אחרות -

שתיכם קנאים - נשואים טריים

באמת לא נעים

אל תקחי קשה.

ותוך כדי כתיבה, גם הבהרת יותר לעצמך את הצדדים השונים של הנושא.

יש פה שני צדדים, ששניהם אנושיים ומובנים. ולא בהכרח תלויים זה בזה.

את מרגישה שהוא יכול "להרגיש" מראה של נשים אחרות. זה מכאיב לך. מובן. 

כמו שנאמר לעיל, מלבד מה שאין המשמעות - אפילו אם קורה שאיזה מראה "תפס" אותו לרגע - שהוא מרגיש משהו כלפי מישהי אחרת, יותר אינטסיטנקט חיצוני רגעי,

מלבד זה, הכי  טוב לנסות להתעלם מזה, להרבות טוב ביניכם, ביחס הפנימי, כך הנושא של מראה של אחרות מול הטוב הטבעי ביניכם, לא יהיה משמעותי, אם זה באמת קיים במידה כלשהי לרגע.

הדבר השני, שהוא קצת "קנאי" לך, לא רוצה שתצחקי עם אחרים (אפשר להבין), רוצה שתתלבשי בצניעות.

לפעמים, דווקא מישהו כזה, שיש לו מאבק כלשהו שלא להתרשם ממראה של אחרות (וכנ"ל, רושם חיצוני רגעי. בכלל לא במישור של היחס שביניכם. לא כמו אשה ש"מתרשמת" באופן אישיותי) - אז הוא יותר מבין שזה יכול למשוך תשומת לב, ורוצה שאת כאשתו שהוא אוהב אותה והיא אשתו בלבד, לא תופיע/תתנהל בצורה שמושכת שימת לב של אחרים, ולו גם "מתמודדים" כאלה. יש בכך גם מחמאה כלפייך. "מחזיק ממך", מבין שאת עושה רושם טוב..

אמנם את אומרת בצדק - אז שזה יהיה הדדי. אבל יש הבדל כלשהו. הוא מדבר על התנהגות לכתחילאית. איך להתלבש, איפה לעבוד. ואת מדברת "שלא יתפעל" כהו-זה, אפילו חיצונית, כשנתקל במראה כלשהו.

בעיניו, הנסיון הוא של גברים. ולכן מקפיד שלא "ייתפס" אלייך מישהו.. וגם את לא אומרת משהו מקביל, שאת רוצה. כלומר, יש לך טענה על בנות שמסתכלות עליו - טענה צודקת - אבל את לא תולה את זה בהופעה שלו, בקלות-ראש מצידו..

מה שאת אומרת זה דבר אחד: אני משתדלת לנהוג כרצונך, שתרגיש נוח שגברים אחרים אינם בקרבה אלי, בין בעבודה, בין בדיבור, בין בהופעה שלי - תנהג אתה בצורה שלא ארגיש שאתה מתפעל מאחרות. אל תסתכל. דרישה נכונה, אבל נסיון קצת שונה. אשר על כן, הכי טוב להרבות אהבה ואחוה, קשר פנימי, וגם איך שאת מתנהלת ממילא בצניעות וטוב - ולקוות שהמשקל של הדברים הללו יכריע את הכף. 

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.

לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"

לכן זה מאוד תנודתי.

כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה

ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.

ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.

יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.

נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍