ולא יודעת למה.
באלי לבכות
ורק חושבת שאין סיבה.
בוכה על אמא
רוצה קשר אמון ואהבה
וחיבוק
אוי, חיבוק
כל היום אני אטומה
כאילו גיבורה
בלילה
חושבת על אמא
לא כועסת
לא צועקת
לא אדישה
חושבת
דומעת
דומעת
דומעת
משוועת
חיבוק
לא רוצה כעס
לא צעקות
לא ציניות
רק רוצה
חיבוק
כמו בהרבה משפחות אנחנו רבות לפעמים..
הייתי אחרי ויכוח גדול שכבתי על המיטה וחשבתי והבנתי שלא אכפת לי כמה אנחנו לא מסכימות, כל מה שאני רוצה זה שיקבלו אותי כמו שאני ושאני גם אוכל פשוט לבוא ולקבל חיבוק חזק..
ב"ה אני יודעת שתמיד הבית ישאר פתוח בשבילי לא משנה מה אבל עדיין אני לא זוכרת מתי לאחרונה נתתי לאמא חיבוק או מגע קרוב.. לא שאני לא רוצה אבל משו כאילו חוסם אותי כל פעם
קשה זה טוב :-)זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
