למה יש גם במבה בולי וגם פח זבל, אין הבדל בטעם, בדוק.

שכתום הוא בדינים ותינוק הוא בדינים.

שכן תינוק הוא הוא הווצרות הכלי ויציאת האור אלא שהאור יכנס לכלי בגלוי במאוחר יותר ומכיוון שהכלי נועד לגלוי הרי הוא כלי לכל דבר (כלי שלישי, כמובן..) וכלי הוא בדינים.

וכתום הוא יוצא מאדום שהוא סמל הדינים והבהמיות. (עיין הגירוש.... ...)

ומכיוון כל זאת הרי יש "צווי דינים"...

הדין הא'- הוא האריזה הכתומה שהיא הבהמית יותר כמוכר בהנ"ל.. ולכן ממילא היא הגדולה יותר והוא שהקונה אותה הוא בהמה טמאה? ועליו הכתוב אומר "ואיש כי יאכל בגפו, ערירי ימות. אם יאכל בפו בגפו ימות". (ולא כאותם הטועים לומר כן על במבה "באלעי" שהיא מן הגיהנום ומלאך המוות שבולי גימ' "ס"מ" (אחרי כמה כפות צ'ולנט...) שב"בולי"- הדבר הוא פשטו שהאוכלו לבד- מת לבד! ואין כן משמע בפסוק וכן בפרשתנו "ואכלת את כל העמים..." אין פשט "אכילה" אכילה ממש...)
וע"כ היא אף הסמל לביד"ץ- שהוא כל כולו דינים לחלוטין! (בית דין צדק)

והדין הב'- הוא הבמבה באריזה הכחולה עם התינוק, שבתינוק מתגלים רחמים שהן חסד עם כלי דין (והוא כמאמרם ז"ל "הכועס יראה פרצוף תינוק" או משהו כזה..)

והכחול יוצא מתכלת הדומה לים וים לרקיע וכו'...
והוא הקטן, משום שאז הדינים מתפחתים אף בגשמי וגלוי! שכן במבה היא דינים טובים אלא שהיא צריכה לבוא עם חסד אשר בועל לגבורה. (ויש אף "המתקת הדינים" שהוא אף יותר קטן ופחות והוא בחי' במבה מתוקה)

וע"כ הוא המסמל רבנות שהיא חסד ה' עליון בשובו שבות עמו בהכנסה לכלי דינים (הארץ, פרטי הלכות שבה ובציבור פרטי הלכות שבו)

וע"כ בא ב"עת הזמיר הגיע" שהוא עם הכולל בגימ'

"בתיאבון"!

[כ"ז כתבתי לענ"ד הקצרה בעזר החונן לאדם דעת ולסכל סיכלות נתן.]
וכמנהג ראשונים גמרתי אומר ב- "צ"ע"....

נודע עניין הציפוי שבכתום נמצא ואין נמצא בתינוק.

אומנם דעת יחיד היא שאין הבדל והיא דעת רבנו הגיפלטע פיש שכתב שאין הבדל,ואמר שלא משנה לנו לעסוק בכך, כי במבה מאכל אשכנזי ואנו עוסקים אך ורק במאלכים אשכנזים, והוכחה לדבריו שאין זה מאכל אשכנזי הביא שאין האשכנזים אוכלים את זה בפסח. אומנם הקשו עליו גדולי ההרינג שבמבה זה דווקא אשכזי מטעמים שונים והקיגל הציא פשרה שהבמבה שייכת לכולם אבל לדברי הקיגל טענת הגיפלטע פיש נשארת במקום שאין זה מאכל אשכנזי כי הוא מאכל יהשייך לכולם. ועיין גם בדברי הצונט והריבת שזיפים למחלוקת.

נציין שרוב העם נטה לדעת הגיפטלע פיש למרות שגדולי החרטטנים חלקו על דבריו. (הוא דעת חרטטן יחיד)

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

יש במבה ויש שוש.

וידוע שמה שמכונה 'במבה שוש' אין זה במבה כלל. אלא חטיף בטעם במבה.

אפשר פילאטיס ולא זומבה

כמובן.

ואם יש משהו מותאם לזוגות כרעיון לחיזוק בית של תורה ואמת - זה יהיה נהדר

לזוג, הליכון זוגי

נמכר ב3000 ש''ח להליכון ו4900 לזוג

הלל המיוחד אומרים רק בזמן המיוחד כדי שלא נהיה דשים את ההלל בעקבינו ונמצא שכרינו בהפסדנו

של הרב מרדכי אליהו לקום כל יום ותיקין זה קשה

 כיוון שזה טבעי שבשמינית נהיים בני שמונה עשרה על כן הם קרויים שמיניסטים

בגרויות חורף פטור מלספור  

והרי אם כשסופרים ספירה אחת מתבלבלים קל וחומר בשתיים

וגם שמצינו בדוד המלך שכאן זה עדיין ספירת העומר ואין מערבין ספירה בספירה

אנחנו נשארים אחרי היסודי

אבל כשאתה סופר ספירת העומר אתה מכוון גם על הגומר

בזמן הזה גם ככה אווירת סופא דקורסא ואם היית פוטר את החופשים היית יכול גם לפטור הכל 

על כן צריך לספור הכל

אתם שטוניקים גאוניים

פעם היינו חברות;)

מצד מה שהיה בטקס המשואות השנה, שהעלו באוב את חיטמן וכו'.

 בשביל הלא מעודכנים

@משה תספר לנו מה היה פה ואיך מעירים פה ת'עניינים?

זאת מחלוקת ר' מאיר וחכמים אבל להלכה, אם אתה מעביר חפץ מרשות היחיד לרשות היחיד שלא דרך רשות הרבים אתה פטור, אני לא רואה סיבה שזה יהיה שונה במקרה הזה.

יותר מעניין לשאול מה הדין במקרה של שיגור למרחק של יותר מד' אמות ברשות הרבים עם משהו שיש בו כדי הוצאה ביד

אם החלקיקים של האדם עוברים באוויר ומתחברים מחדש בנקודה אחרת (ע"ע צ'רלי בממלכת השוקולד) נראה שזה אסור. אם זה לא כולל מעבר בשטח שבין המקומות אני חושב שזה מותר. כמובן שבמקרה כזה יהיה מותר למשתגר ללכת רק ד' אמות מהמקום שאליו הוא שוגר.

אני חושב שברשות היחיד השאלה לא רלוונטית, אני לא זוכר בדיוק את הכללים אבל נראה לי שלפחות לרוב, המדידה של אלפיים אמה מתחילה מקצה רה"י, אם זה נכון, מה שכתבתי נכון רק כשמדובר על רה"ר

זה היה מעל עשרה טפחים, כי דרך בני אדם כשהם זורקים זה מגובה החזה בדרך כלל, ובהנחה שאנחנו לא עוסקים כאן בילדון אלא בבחור, יש לשער שהוא זרק מעל עשרה טפחים.