שע"י הנסיונות?
הלא מי מביא את כל אלה?

אבל הקשר של הדיבור אבד איפושהו בזמן האחרון,

ואני לא יודעת למה אבל כ"כ קשה לי לחזור לזה

אז גם ממש קשה לי בניסיונות...

צריך ללמוד מחדש לבכות....

איחול עמוק "בהצלחה..."

 

|מפחד לגעת זה ככ טהור|

וזקוקה נואשות לאנשים טובים כמוך שקצת יעודדו אותי בתוך כל הסבך הזה..

אני לא יודעת באיזה הקשר כתבת את זה
אבל את בן אדם גדול גם אם את לא רואה את זה.
אני מגדירה בן אדם גדול בן אדם רגיש שיש לו אמת והולך רק לפיה, ושהוא תמיד מחפש איך לעזור ולתמוך. את בדיוק בן אדם כזה.

ולמה אני לא מצליחה לחדש את הקשר איתו?!

אני התרחקתי כ"כ.. 

אולי זה לא נראה אבל זה המציאות..

אז איזה אמת בדיוק יש פה?! שבחוץ אני ככה ובפנים אחרת לגמרא?!

מה שאת אומרת זה בדיוק המשבר שאני חווה לאחרונה.
זה ממש קשה ונמאס לי לחיות את המציאות הזאת.
אני בטוחה שאנחנו לא היחידות.

נכון את מרגישה שהלב יבש, ואת לא הקשורה לה' בכלום?
לפחות את מרגישה שחסר לך משהו.
היה לי את זה השנה מתישהו גם, ויצא לי במקרה לדבר על זה עם זוהר...
היא אמרה לי להתבודד על זה.
זה ממש עזר..
אני הלכתי לביכנס העתיק כי באמת אפשר להיות שם לבד מנותקים.
מאז כל פעם שאני בתקופה כזאתי אני הולכת להתבודד שם. (גם בחופש.. הייתי שם החופש איזה פעמיים... )
באמת תתחילי לדבר, הדמעות לא חייבות להגיע.
נראה לי בליקוטי עצות כתוב משהו על זה שלא צריך להכריח עצמו לבכות, ושלא יתעסק בזה.
וגם עוד משהו, תנסי לשמח את עצמך זה גם עוזר.
בהצלחה אהוביתי

הדבר האחרון שאין מצב שלא עוזר, זה סיבוש ביום.
כשאת רואה את השקץ בהיכל ה' זה מוציא ממך הכל.
את רוצה?

אבל אני מתגעגעת כבר ורוצה וצריכה לראות את כולם..

וחוץ מזה שהייתי בתוך השקץ שבוע... אומנם לא בהיכל השם אבל בסביבתו המאוד קרובה

זה לא עזר, חוץ מכמה שירי נשמה אל מול הר הבית..

נראלי אני פשוט צריכה שיחה טובה..

אל תדאגי, אני כבר אמצע

תודה על העידודים אהובה 

חו"מ מה זה "סיבוש"? (עומדים על הגג של שובו בנים?)

תמהני עליך...

ס----  ב---- ב-----ה!!!!!!!

כי אז מרגישים את הקב"ה איתך!

לבנים יותר קל.

משם לא

רק אחרי טבילה, טהרה וכל זה...

זה פורום מעורב לא שייך לעלןת את זה פה

בדיוק מהסיבה הזאת רוב הרבנים אוסרים עליית נשים..

 

 

(כלומר עד מחנה לויה..)

 

מחנה לוויה זה הר הבית ומחנה שכינה זה מקום המקדש... 

אז לאור מה שאמרת עכשיו אסור לנשים לעלות להר הבית כי זה מחנה לוייה?

לא נראה לי. 

רבנים אוסרים עליית נשים בגלל ה שהזכירו קודם. (טבילת רווקות). לא בגלל שזה מחנה לוייה. כי למחנה לוויה אין בעיה להכנס.

חלק מ"הר הבית של ימינו" איפשהו..... ככל הנראה...

 

ז"א- מבחינת טומאה וטהרה.

בימינו- אסור להכנס בכלל להכל שטח הר בית אלהינו (כולל כל "הר הבית של ימינו")

להר הבית (מחנה לוייה מותר להכנס אחרי טבילה במקווה כשר דאורייתא. גם כיום. 

יש היום רבנים שמשום מה, עם סיבות לא משהו סוברים שאסור. וזה ממש סילוף של ההלכה!

 

כי זה ממש מעלה לי את הפיוז כשאנשים אומרים שאסור לעלות להר הבית...

תחפש בפורום הר הבית "כמה עוד כמוני? כאב. כיסופי. יראה."...

 

תענה מה שאתה רוצה, אין לי כח להתוכח, מי שרוצה- יכול לראות את דעותיי בשירשור שלי בפורום הר הבית...

כי בנושא הזה הרבה אוהבים לסלף  את ההלכה ולהתחמק מתשובות.

כמו הרובע המוסלמי, עיר דוד ועוד...

 

וסיבוש זה סיבוב שערים..

אחזתי ולא אחזתי הלכו לים, אחזתי טבע, מי נשאר?

.....

יש עצה מילי דשטותא!

אה שכחתי
אתה חבר של ההוא גברא
ואם הוא הרהמורניק אז משמע גם אתה.
אז אסור לך לצחוק כי אתה הרהמורניק

אני טוען שלא!!!... 

|מסיים לכתוב|, |יוצא מהפנימייה בהר המור|,| הולך לפינת העישון|, |מעשן| |הולך לפינת צחוק| |צוחק|....

סבבה...
שכוייח!

אני לא מרגישה שאני לא קשורה לה' בכלום. אני יותר מרגישה סוג של התקררות ביחס אליו.
שהוא מנסה אותי יותר מידי(למרות שזה לא נכון וזה מה שמגיע לי כרגע) וממש קשה לי עם זה.
אני ממש מנסה לקבל את זה עלי ולשמוח עם זה, להתקדם תמיד ולעלות עוד שלב מאיפה שאני נמצאת.
אבל ממש לדבר אליו חופשי כמו שאני מדברת איתך ועם כולם זה קשה ולא קורה הרבה לצערי.

מצד אחד אני שמחה שיש מישו שמבין אותי ואני מבינה אותו.
מצד שני זה עצוב לשמוע שלעוד מישו קשה כמוני...

זאת ההרגשה שלי ושלך ושלה ושל עוד רבות ורבים.
ואו כמה קשה לי להוציא את המיליים להתפלל.
וכבר תקופה ארוכה שהתנתקנו.
אבל
זה מדהים שבדיוק לפני אלול יש כאן כמה שאנחנו מזדהות אחת עם השנייה
ואולי ה' מנסה אותנו עכשיו.
לפני כל ההתקרבות אליו
שנבוא לאלול חזקות יותר וטהורות יותר.
שעכשיו אנחנו מרגישות כיאלו סוג של התקררות
וזה בכדי שבאלול נרגיש הרבה יותר מורמות
וואו.

למדי מכם הרבה דברים .

ויש בך המון חכמה..

גם אני למדתי ממך..

כתבת את זה יפה!
אייייי אלוללללל!!!

יש לי שיר על אלול בפורום פרוזה וכתיבה חופשית, (אףחד לא הגיב ...)

האמת- שזה הצליח לרגש אותי. הלוואי עלי!

"ואחר כך שלמדתי מפי השמועה/ שמברכין על הטובה ועל הרעה.

אברך בקול נמוך, בשפה חלושה/
"ברוך אתה ד' שלא עשני אישה"
(ר' קולונימוס בן קולונימוס בן ר' מאיר הנשיא)

לפחות הצלחתי לרגש..

אשכרה.

קפוץ לי