של איילת 7.היא שאלה כמעט אותה שאלה.

אני רק אוסיף.

שהרצונות הטובים שבדבר עולים על הקשיים.

וכתוב שטוב לגבר כי ישא עול בנעוריו.

ואדם לעמל יולד

באנו לעולם בשביל לעבוד.וכל העול שאת אומרת זה נכון,אבל זה בונה אותנו והופך אותנו לאנשים הרבה יותר חזקים.

ובנימה אישית,

אל תתרגשי מהמחשבות.זה יעבור כמו שזה בא.

אין מספיק דברים לעשות ברווקות?  אין מספיק אנשים לפגוש? נשמע קצת עצוב..

מהחוששים להשפעה של הלחץ החברתי על חתונות

אני מאמינה שכל אחד מהרהר בזה לפעמים...

אני חושבת שזה כמו הרבה דברים שאנחנו עושים בחיים.

לעבוד זה קל?

לגדל ילדים זה קל?

ללמוד תואר זה קל?

לעשות שירות לאומי\צבאי זה קל?

אני מניחה שהתשובות שלך יהיו "כן". אבל בכל זאת, אנחנו עושים את זה כי לא באנו לעולם לנוח, באנו כדי לפתח את העולם ולעשות אותו טוב יותר. וכן, גם לעשות את עצמנו טובים יותר.

אם נשאר במרחב הנוחות שלנו, ורק בדברים שקלים לנו, לא נתקדם הרבה בחיים.

אז נכון, אנחנו מאתגרים את עצמנו, אבל רק ככה אנחנו מגלים את הכוחות שבאמת טמונים בנו, ורק ככה אנחנו מפתחים את עצמנו.

מעבר לזה- חתונה זה דבר גדול, זה ממש הקמת בית בעם ישראל. ככה מפיצים אור לעולם, מגדלים ילדים שיפתחו את העולם, ובעיקר- מקיימים את דבר ה'.

הבודהיסטים למשל בכלל לא מעוניינים בכך. הם טוענים שזה גורם לסיבוכים וליותר מדי עליות וירידות בחיים. המטרה שלהם היא להמנע מסבל, וזה עובד להם נהדר. אין להם כלום ושום דבר. כך הם חופשיים מהכל ולא צריכים לסבך את עצמם וללכת בין הטיפות.

יש כאלה שרוצים בגלל התניות חברתיות ודתיות. כדי לסמן וי מעל איזה לוח דתי וחברתי שתלוי להם מעל הראש.

יש כאלה שרוצים כי זה מספק להם מסגרת שמתאימה לצרכים שלהם הקיומיים הבסיסיים שלהם.

אבל למה באמת רוצים? כאילו, באמת אבל? זה מצריך התייחסות מלומדת, ואני לא מבין בזה. מי יודע????

כשאני שואל את עצמי למה להתחתן? אני עונה - כי אני רוצה.. וזאת תשובה נפלאה..

יש מקומות  בחיים שמותר לענות "ככה" של ילד.. ובמקום ובתזמון הנכון זאת התשובה הכי עמוקה שיש.. 

אנחנו רוצים אהבה כי אנחנו יצורים אוהבים, יש לנו נשמה שאוהבת. (ואין צורך להביא לזה סימוכין, פסוקים וחיזוקים, זה משהו שאנחנו פשוט יודעים, זה חקוק כבר על לוח ליבנו.) 

הדרך לדלג מעל כל הבילבולים תלוי ביכולת להתחבר דווקא למקום הפשוט/ הגבוה של הרצון, כשתצליח לקרוא את שחקוק על לוח ליבך כל השאלות ייעלמו וזה יהיה ברור כשמש, אף בלי לענות תשובה אחת.

לגבי הקשיים שבזוגיות... 

גילוי נאות -  א. אני לא נשוי, ואין לי רקורד ארוך בזוגיות. ב. אני לגמרי מהמבולבלים לגבי חתונה. אני נע בין הקצוות של רצון חזק, לבין הדרת עצמי מכל מה שקשור לזה, מתוך רצף של פחדים וחששות. 

אבל יש כמה תשובות שאני עונה לעצמי -

א.פעם מישהו אמר לי שמעבר לשאלה אם יהיו קשיים, השאלה האם אנחנו יודעים להתמודד איתם. בעיניי אחד הסודות הפשוטים ועם זאת קשים ליישום -  הוא תקשורת טובה.. בגדול נראה לי.. ( שוב בלי ניסיון ) שאם שני בני הזוג באים בתדר קשוב ומכיל באמת, ואם אנחנו מוכנים לדבר על הכל, ממש על הכל.. אז כבר נפתור את רוב הקשיים.. ונצמח מהם..  

ב. בחתונה אנחנו כורתים ברית.  נראה לי שמימד הברית הוא קריטי כדי לזכות ב"אהבה". אפשר לראות את זה מתוך יחסי אהבה בתוך משפחה, יש משהו שלא משנה  מה יקרה תמיד נאהב את אמא/אבא/אח/אחות.. ברית הדם שמקשר בינינו הוא חזק יותר מכל אפיזודה של מריבה פה ושם..  כשאנו מתחתנים אנחנו מנסים ליצור ברית בחירי, שמה שקושר אותנו הוא "דם" הרצון שלנו. אז אולי אם וכאשר יתעוררו קשיים , נצליח לעורר את מימד הברית שבינינו. נעצום עיניים לרגע וניזכר שאי אז לפני שנתיים, עשר, שלושים שנה.. הייתה מישהי שביקשנו שתתקדש לנו, שתהיה מיוחדת לנו, והיא הסכימה ואמרה - " אני רוצה"  - והרצון הזה שקיבל נוכחות כאן בהווה ירומם אותנו ויטיס אותנו מעל הקושי..

באמת יכול להיות שאדם יגיד לעצמו.. שכרגע אני לא שם, אני לא רוצה בזה לגמריי.. וזה בסדר, מותר לחכות שנהיה טיפה יותר בשלים.. ( כמובן כל מקרה לגופו, וצריך לשים לב שאנחנו לא סתם תקועים על משהו שמונע מאיתנו, ובעצם אנחנו כבר בשלים..)

יש כאלה שיותר מתאים להם זוגיות ויש כאלה שפחות, זה עניין של צורך בחברה.

בד"כ לרוב זה מתאים, והמעט - מיישרים קו (ולפעמים מיישרים קו רק כדי לא להיות חריגים).

לשאלתך: אם גם כך תלכי על זוגיות, כדאי מוקדם מאשר מאוחר. זוגיות דורשת גמישות וקצת הסתגלות, תכונות שככל שמתבגרים, כידוע, הולכות ופוחתות (אנחנו נהיים יותר סגורים על עצמנו, גם ברמה המחשבתית וגם ברמה הטכנית) מה שייצור יותר קושי בלהתרגל לחיים עם בן/בת זוג, על כל המשתמע בכך.

ולעידוד: קשיים בחיים לא חסר, לרווקים או נשואים, לפעמים זה יותר קל בשניים...

כל הנ"ל, בלי להתייחס למעלת הזוגיות וכו' וכו' וכו'

זה מצבי.

נניח לרגע שלהיות לבד זה יותר נוח - אולי אכן זה כך . אבל זה מצב לא נורמלי.

אם את מרגישה , שאת לא רוצה להתחתן , אז אולי את צריכה קצת יותר זמן , ופשוט לא לדחוק בעצמך.

מנסיוני הדל , אין קשר בין מה שאת רוצה או לא רוצה לבין נישואין.

אני מכירה את זה מהכיוון ההפוך . אני תמיד רציתי להתחתן , להיות נשואה. ראיתי בזה עול ואחריות, אבל הכי חשובים ויקרים שיש, ו...לא זכיתי. מסיבות שונות שאין המקום לפרטם .

פגשתי אנשים שהכריזו שהם לא רוצים להתחתן ומצאו עצמם נשואים בגיל צעיר...

את מאמינה בקדוש ברוך הוא? תני לו , והוא כבר יראה לך , שנישואים הם דבר חשוב ויקר. שיש בהם אולי רגעים של מחלוקת , כעס, עצב , נפילות , אבל יש בהם גם רגעים יפים מאד . ולפעמים אין סתירה בין הדברים -הרגעים הקשים הם גם היפים.

אם להשתמש במשל : להיות רווק , זה לנהוג ברכב - לתת גז או לא לתת גז , אבל להשאר בניוטרל, ולפעמים אפילו להדרדר אחורה.

להיות נשוי זה לנסוע בכל מיני הילוכים , לפעמים בדרכים לא סלולות , אבל להתקדם במעלה ההר. 

להיות רווק זה ממש לא יותר קל . הרבה יותר קל להיות נשוי . זה קצת תלוי מי את/ה. יש גברים שהם לא בדיוק טובים בהכנת אוכל למשל , ובת זוג סוגרת את המשבצת הזו . ומטעמי תקינות נגיד שזה גם הפוך . 

אבל ממה שכן קראתי ראיתי שלא הרבה מאלה שענו לך הם נשואים ותיקים... ולכן החלטתי גם לכתוב.

אז סיבה אחת מספיק טובה, גם אם פרקטית משהו, היא הבאת ילדים. נכון, טכנית אפשר להביא ילדים לעולם גם לבד, אבל תסכימי איתי שזה לא רצוי ולא בריא לא לילדים ולא לחד-הורה...

ילדים זה משהו שאמנם גם עליו אני יכולה להעיד שהוא לא קל, אבל זה אושר מסוג שלא תפגשי בשום דבר אחר. זה מיצוי ומילוי מסוג שונה לחלוטין מכל מה שאת מכירה. בקיצור - שווה את זה...

ועכשיו לצד האישי יותר: לחיות לבד משמעותו  לחיות לבד... הייתי בחיפושים משהו כמו 7 שנים, וברוך השם אני נשואה כבר שבע שנים, ואני מעידה שהרבה יותר טוב להיות נשוי. זה אומר שאתה חי לא רק בשביל ולמען עצמך. זה בעצם מעלה אותך למדרגה אחרת.

ואם כן נסתכל קצת על ה"רווח" האישי היוצא מזה - אז בהחלט יותר קל להתמודד עם אתגרים וקשיים כשיש לידך מישהו שאוהב אותך באמת. לקשיים יש טעם מתוק יותר... נכון שכדי להגיע לאהבת אמת צריך לעבוד, אבל זאת עבודה שהשכר מלווה אותה בכל צעד וזאת עבודת מידות אדירה עם אותו התענוג שמתלווה לכל התגברות שאנחנו חווים בחיים, בתוספת בונוס של חיזוק הקשר.

וזה דבר שאין לך כשאת לבד

טוב, כבר מאוחר אז אני אעצור כאן, אבל באמת באמת שלהיות נשוי עדיף מלהיות רווק. גם כשצעירים וגם כשמסתכלים לטווח הרבה יותר רחוק...

זה הדבר העמוק ביותר שטבוע בי. אין לי בכלל תהיות על זה. רק כשעולים קשיים טכניים בראש אז צריך להעניק תשובות בשביל להרגיע, אבל ברור שזה באמת לא העיקר.

אפשר לענות המון תשובות ואני חושב שיש לזה תועלת כי אולי זה יעורר בך נקודה רדומה שברגע שתציתי אותה היא תקפיץ לך את הרצון לשמים.

ענו פה מלא תשובות ואני לא יודע אם יש לי מה להוסיף. אולי נרחיב שזה פשוט המצב השלם של האדם. מצב הרווקות הוא מצב שבו כוחות נפש עצומים נמצאים בתוך קופסא קטנה והם פשוט מתים לצאת.

אהבה, ריגושים, אחריות, כנות, מודעות עצמית, רומנטיקה, נתינה, זה מצב של שלמות נפשית. 

כיוון שאני לא אישה אז קשה לי לדמיין איך זה אצל נשים. אבל גברים רווקים הם כמו גוש קרח, המון יובש וציניות וחוסר התחברות ואגואיזם. כל זה משתנה ברגע שהאדם נחשף לאפשרות של אהבה לאישה, אהבת אמת כמובן. גם הביטחון העצמי עולה פלאים.

(אני לא מכוון פה שאדם יאהב בגלל שזה משתלם, אלא שזה מניע פנימי עמוק שמאפשר אהבה של נתינה למען לשני)

זה גם הקיום של עם ישראל. של כל הופעת השכינה בעולם. זו הדרך שלנו לתקן את המציאות.

אבל זה דורש הרבה עבודה והרבה רצון לעבוד. אני חושב שכשמתחברים למטרות העליונות הרצונות מתעוררים.

המון בהצלחה!

שתזכי לרצות להקים נאמן בישראל!

לחזור לבית ריק כזה, לחשוב לבד, לעשות הכל לבד, לאכול ארוחת בוקר לבד

ואח"כ צהריים לבד, ללכת לעבודה בלי להגיד שלום לאף אחד, לחזור לבית ריק ולאכול ארוחת ערב לבד.

זה סתם יצר הרע...

זוגיות זו אמנם עבודה, אבל מי אמר שהיא לא עבודה טובה וכייפית?

גם בבית עם אחים שלך או עם שותפות את צריכה מדי פעם לעבוד על עצמך, אז בזוגיות זה פשוט יותר משמעותי.

כי הרבה יותר אכפת לך מבן הזוג שלך מאשר מחברה שלך לדירה...למשל...

זוגיות זה אושר, זה כיף, זה ביחד, זה לקום ביחד, להתארגן ביחד, לחזור לבית שיש בו מישהו שמחכה לך או את לו, זה להעביר זמן ביחד, לחלוק חוויות ביחד, וללכת לישון יחד. לדבר על הכל, לחשוב על הכל - לא לבד!

כמובן שאפשר מדי פעם לקחת זמן לעצמנו, אבל בסוף חוזרים ליחד הזה.

התורה הרבה יותר חכמה מאיתנו "לא טוב היות האדם לבדו..."

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!