אי אפשר להגרר לגאוה?

לחשוב ולכון בכל מילה כאילו הכותב מדבר אליך אישית.

תקרא בניגון, לאט, ואם הרבה רגש.

ותזכור לא כל גאוה היא פסולה אדם באמת צריך להכיר בארכו, ולא להרגיש דפוק שלא מסוגל לכלום.

רק עם שינוי, ככל שנהיה דבקים יותר בקב"ה, ככה נהיה יותר טובים. תתפלל המון המון!

ודבר עם עצמך "ועם ה'". 

תעשה שחנ"ש לבד, עם ה'.

ובכלל, החשיבה שלך טובה מאוד, רק שצריך לנתב אותה לכיוון מעשי, ועם הרבה מאוד מידות. בהצלחה לכולנו.

ופנינה יקרה מאוד.

ואז כל פעם לפני שאתה מיתגאה במשהו תעשה חושבים ותגיד זה לא אני זה הקב"ה ותירא שזה יעזורר...אשריך שאתה מודה לזהה

לא נראה לי שההתנהגות שלי מתנשאת על אנשים אחרים, זה הכל אני לעצמי. אבל אולי זה משדר/ישדר החוצה.

לא מזלזל באחרים אבל לפעמים מרגיש שאני יותר ממנו.

הקטע עם זה שלכל אחד יש מטרה, זה נכון אבל לא כ"כ מספק אותי. כי אפשר להתגאות בזה שאני עושה את התפקיד שלי ומישהו אחר לא עושה את התפקיד שלו. בדוגמא של הפטיש, פטיש שכל היום דופק מסמרים יכול להתגאות על פטיש שכל היום שוכב בארון. יש מלא אנשים שמבזבזים את החיים שלהם, אז כנראה הם לא עושים את התפקיד שלהם ועליהם אפשר להתגאות.

אתה יכול לדעת איך אתה עושה תתפקיד שלך בעולם אבל אין לך מושג איך אנשים אחרים עושים..

ומה מידת המאמץ שלהם..

ועל מה הם עובדים בדיוק עכשיו..

וכמה באמת הם התקדמו בחיים.

ולכן ההשוואה לאחרים לא נכונה בכלל!!

היא ממש ממש אשליה.

אני אתן לך משל-

נניח שהעבודה שלנו בעולם הזה היא סולם, ככל שאתה מתקדם, עובד על עצמך, על המידות שלך, על המצוות שלך

אתה עולה עוד ועוד שלבים בסולם

עכשיו נניח שהקב"ה שם אותך בשלב 50 וברור שהמטרה שלך לעלות כמה שיותר שלבים אז אתה מתחיל לעלות.. ועולה לשלב 51 , 52 --- 55 וכו

אבל אז אתה מתחיל להסתכל ימינה ושמאלה ובוחן כל מיני אנשים מסביבך

ואומר - וואלה אני בשלב 55 והוא רק ב30 והשני בכלל רק ב25 והשלישי בשלב 27

כנראה שאני ממש בנאדם טוב

ואני גם לא צריך להתאמץ יותר מידי לעבוד כי במילא אני טוב

אבל- מה שאתה לא יודע זה שהזה שבשלב 25 התחיל בכלל בשלב 10 ככה שהוא התקדם בחייו 25 שלבים ואתה רק 5.

וברור שהקב"ה נותן לאדם שכר לפי עבודותו והמאמץ שלו בעבודה ולא לפי התוצאות

אז ככה שאין לך בכלל מושג על האנשים מסביבך...

ואתה צריך להסתכל רק על עצמך ועל התהליך שאתה עובר וכמה אתה התקדמת בעבודת ה'

עוד דבר

הניסיונות והעבודת ה' משתנים מזמן לזמן

לדוגמא יש תקופה שבה ה- נסיון שלי זה לשון הרע

ויש תקופה שבכלל לא קשה לי לא לדבר לשון הרע אבל אני ממש ממש מנסה לעבוד על כיבוד הורים

ככה אצל כל אדם בזמנים שונים וככה גם בין אדם לאדם

אז נגיד שאני מתלבשת צנוע ואני מסתכלת על חברה וחושבת לעצמי עד כמה אני יותר טובה ממנה ... אבל לי זה בכלל לא חוכמה להתלבש צנוע , אין לי שום בעיה עם זה , בניגוד לחברה שלי שכל הזמן נאבקת עם עצמה ומתאמצת ללבוש חצאית קצת יותר ארוכה 

ויכול להיות מאוד שאותה חברה מתפללת בדבקות גדולה ואני לא מצליחה בכלל להתכוון בשום תפילה ובקושי מתפללת..

בקיצור, כל אדם צריך להסתכל על עצמו. לראות מה העבודה שלו כרגע, איזה מצווה קשה לו לקיים והוא צריך

לעבוד עליה איך הוא יכול להתקדם מהמצב שהוא נמצא בו-

כגודל המאמץ ככה גודל השכר

לפום צערה אגרא

 קל מאוד לרשום את זה וקשה ליישם ולהכניס את זה לחשיבה שלנו

גאווה זה ה"הכי", אתה לא "הכי"... לך תדע, אתה  לא יכול לדעת אילו יצרים יש לאנשים אחרים להגיע לרמה שהיא חצי ממך- הם עברו בתכל'ס  יותר ממך במלחמת שלמות הלב....
 

אתה לא הכי מעצמך, אפי'- בן כמה אתה? מה שהגעת עד עכשיו יכול להיות שזה בא לך מצד סגולת אבותיך, יש עין אי"ה על "התולה בזכות אבותיו וכו'"- שאדם שעבר נסיונות וקשיים והגיע לרמתו, למרות שזה נראה "זכותו" זה בעצם גם נחשב זכות אבותיו, שהם טבעו בו את היכולת להלחם. לא הייתה המסירות נפש של עמ"י בלי מסירות הנפש של יצחק... עכשיו הגיע  הזמן לעבוד יותר...

ועוד משהו- גאווה נראית גם בדברים "קטנים" כמו חוסר יכולת לותר על שאלה בקלות, כי ענו לך בצורה שאתה כבר הבנת. או כמו להסכים לדעה שמישהו מציג בפניך, שכל דבריו אמת אלא שהוא לא הוסיף עוד דברים- יש דחף גאוותי להראות עוד דברים שאתהיודע  ועוד ועוד אלו "תרגילי ענווה" שאפשר לעבוד איתם ביומיום......

יישר כח על הענוה לבקש תיקון לגאוה (למרות שלעיתים משפט כזה מביא לגאוה, או אפי' עצם הבקשה מביאה לגאוה- עוד נסיון...)

בהצלחה! (יש גם "ענווה" של מסילת ישרים, מומלץ...)

בס"ד

אם יש לך מוכנות אמיתית לעבודה זאת כבר נקודת התחלה נפלאה.. 

וצריך להבין את הרעיון של המידות כי גאווה וענווה אלו מידות.

ומידה - כשמה כן היא - ב'מידה', זה לא שענווה היא טובה בלי גבול וכל טיפה של גאווה זה בהכרח דבר פסול.. מי שחושב ככה חלילה אף פעם לא יוכל לתקן את מידותיו.. לכן לעניות דעתי כשאני רציתי לעבוד על המידה הזאת (יש לי עוד הרבה לאן להתקדם אבל אני כן רואה שיפור בחסדי ה') הלכתי לשאול רב וגם בספרים קודם לדעת מה טוב במידות האלו, למה ה' יתברך רצה שתשמש אותנו הגאווה (הרי הוא לא סתם הביא לנו את זה בשביל שתהיה לנו התמודדות קשה, אלא כדי שהגאווה תעזור לנו בחיים, ומכאן זה תפקיד שלנו בעזהי"ת לתקן אותה שתהיה ב'מידה' הנכונה לנו) ולי אישית אחרי שידעתי מה כן טוב בגאווה זה עזר לי להבין מה לתקן ואיך- להבין בעצם מה מקומה הנכון.. בהצלחה מאוד מאוד!

בס"ד 

חשבתי בהתחלה להשאיר לך לבחון לבד את היתרונות/תפקדיה של הגאווה, אל במחשבה שניה- גם ככה יישארו לך הרב הדברים לעשות בעצמך ;) אז כמה מהתפקידים של הגאווה:

*בן אדם שלא מכיר בכוחות והיכולות שהי"ת נתן לו- הוא לא יידע גם להשתמש בהם ולנצל אותם..

*אתה מכיר את התחושה הזאת שבאה מהנפש/לב "אני כל יכול, יש לי יותר כח מאחרים" אם כן אז אתה יכול לשים לב שאותה תחושת גאווה באותו רגע מביאה לך לגוף בעצם כוחות ממש לפעול ואתה יכול לנצל את תחושת הרוממות הזאת לעשייה מבורכת..

- מומלץ מאוד לחשוב עוד באופן אישי מה אתה מוצא שטוב בגאווה תוך בדרך לתיקונה..(יחד עם הלימוד על הנזק שהיא עושה כאשר היא לא במידה המתוקנת שלה..)

ושוב בהצלחה גדולה בעזהי"ת!

חוץ ממסילת ישרים ואורחות צדיקים.

בס"ד

* עלי שור של הגר"ש וולבה (חלק א' עמ' קס"ח)

* משנת רבי אהרן (עמ' קנ"א)

מקורות אלו מובאים בספר:

*כבוד העצמי החדש, והכבוד האמיתי שחובר ע"י הרב יואל שוורץ

מוכר לי שראיתי גם ספר של ר' נחמן שמדבר על הצד החיובי של המידות אבל אני לא מוצאת אותו עכשיו ואני לא זוכרת איך קוראים לו..סליחה..ובהצלחה!

אשריך שזכית להרגשה כזו, זה ממש מקיים את דברי רבותינו "חייב אדם לומר כל יום מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב". שמעתי מהרב נבנצל שליט"א שמקשה על זה- למה צריך להגיע רחוק עד "אברהם יצחק ויעקב"? וכי לדרגת יוסף הצדיק אפשר להגיע, או למשה? ונלך עוד יותר קדימה- וכי לדרגת דוד המלך או שאול אפשר להגיע? ועוד קדימה- וכי אפשר להגיע לדרגת התנאים או האמוראים אביי ורבא וכו' וכו' עד שהרב נבנצל אומר - לדרגת הראשונים רש"י והרמב"ן אפשר להגיע? או להאר"י הקדוש או לגר"א או לרמח"ל? לכן מתרץ הרב נבנצל שהכל זה במחשבה, אם המחשבה שלך תהיה "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי --אברהם יצחק ויעקב" אז אולי ותגיע להיות כמו החפץ חיים. אבל אם תגיד "מתי יגיעו מעשיי למעשי --דורות נמוכים יותר" - גם לזה לא תגיע. אני רוצה רק יסייג את דבריי, אך אם המחשבות שלך גורמות לך להתגאות על אחרים, והסברות שלך בעיניך יותר טובות משל הראשונים- אז אתה באמת בבעיה קשה וצריך לטפל בזה דחוף. [אכ"מ, אבל היתה לי חברותא מאוד מאוד חכמה, אבל מרוב חכמה הוא חשב -באמת- שהסברות שלו יותר טובות משל ראשונים, והיה חולק על רש"י וריטב"א מדנפשיה ומדבר אליהם כמו אל חברים שלו. כמובן שגם בחבר'ה שלו הוא היה גס רוח, התייעצתי עם תלמיד חכם אחד ושאלתי אותו אם להמשיך איתו בחברותא, כי מצד אחד- אין חכם כמוהו בישיבה, אבל מצד שני- אני חושב שהוא ממש מקולקל. וענה לי אותו רב בלי למצמץ- להעיף אותו, כי התורה שלו היא סם המוות. והוא התחיל לנתח את כל הדפוס התנהגות שלו גם מבלי שהוא מכיר אותו--> הייתי בהלם. והוא גם אמר לי: "שים לב, כשתגיד לו שאתה רוצה להפסיק ללמוד איתו, הוא יגיד לך שהוא חשב על זה לפני כן", וככה בדיוק היה.] 

אני מאוד רוצה לדעת בן כמה אתה אחי..(ואם אתה לא מתבייש, גם איפה אתה לומד). 

שאלתי משהוא דומה את הרב אבינר...תתיעץ איתו(אם אתה רוצה את המספר דבר איתי בפרטי..)

כל מה שתארת אני גם חש, אולי לא שאני כבר גדול הדור, אבל שאני רמה מעל כולם לפעמים ויותר חכם ומוכשר מרוב הסובבים. אצלי זה מתבטא בזה שהרבה פעמים אני מתחשב יותר מדי במה אנשים יגידו ובלנסות להרשים וכו.

אני ממליץ שבכל מיני צמתים קטנים שאתה יכול לבחור אם להאדיר את עצמך או לשתוק - תבחר לשתוק. 

לדוגמא: אם עשית משהו שבעיניך הוא מגניב ומעורר השתאות - ויכול להיות שזה באמת ממש כך - שמור את זה לעצמך. אל תספר לאחרים. זה מאוד קשה. לפחות לי. בהצלחה שיהיה.

במקרה היום קראתי קצת על תולדות רבינו הרוגצ'ובר ונזכרתי על הדיון בפורום הזה..חח.. אני רק יגיד פרט קטן ממה שהיה כתוב שם עליו,  זה מתועד ע"י איזה רב שחי בקירבתו. הרוגצ'ובר היה מסיים את הש"ס ג' פעמים בכל שנה עם רש"י תוספות, עם כל הרמב"ם והרא"ש, ספרי ותוספתא- כל זה ג' פעמים בשנה. אז לכל "גדולי הדור" שעדיין גולשים באינטרנט וקוראים פורומים באתר בשבע במקום לגמור עוד איזה מסכת--תרגיעו.

(אותי ממש מעורר סיפורים כאלה, אני קורא סיפורים על הגר"א וכד'... וכן סיפורים על גדולי ימינו כר' שלמה זלמן וכו'...)

חו"מ- בין הזמנים, זה ביטול תורה לא להיות בפורום.....

המלה "גאווה" - כמו מלים אחרות בעברית - היא בשמוש לא נכון...

המלה הנכונה פה היא "יהירות"  או "שחצנות"

כל יהודי חייב להיות גאה (בעל גאווה) בעצמו ודתו! 

הענווה היא ההכרה שיש טובים ממך - ובמיוחד בוראך!

אומרים: "מכל מלמדי השכלתי" - כלומר אפשר ללמוד מכל אדם - כיון שאני לא הטוב מכולם - וזו ענווה!

אז תהיה יהודי גאה ועניו!

יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי

בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה וְשִׂפְתֵי חֲכָמִים תִּשְׁמוּרֵם

• נראה ששלמה המלך לא חשב שכדאי להתגאות...

עמכם המחילה!

שכחתי את המקורות - וזכרתי מעט ממה שלמדתי על ההבדל בין "גאוה" ו-"יהירות"

אך עדיין אני גאה ביהודותי ! 

אני בתור דתי יותר דתי מקיים מבין ועושה מצוות מאשר הסביבה שנצאת בדרגה דתית נמוכה לעומתי. קורה לי...הדבר שהכי עוזר זה 1.ההבנה שכולנו כלי אחד גדול שכל אחד ה' נתן לו כוחות וכו' וכולנו יחד מופיעים את אור ה' בעולם ולכן אין מקום להשוות חלק שעושה עבודה אחת לאחרת(דוגמא: בקומקום אין מה למכסה להתגאות על הידית שהיא לא יודעת לכסות)(מסילת ישירים)

2.שה' שופט עפ"י האדם המקום והזמן. זה שנולדתי לבית יותר דתי ולמדתי יותר תורה ויש לי הבנות שאין לאחרים זה יותר מחייב אותי... המחשבה שאם לחברי היה את ההבנות שלי הוא בטוח היה מקיים טוב יותר ממני.(אורחות צדיקים\איגרת הרמבן) מקווה שעזרתי בהצלחה!!! שה' יזכנו לשוב בתשובה שלימה בדבר כל עם ישראל כיחידים וככלל! אמן!

*"אני בתור דתי יותר וכו' " היה בתוך סוגרים לדוגמא למחשבת גאווה פסולה, שגם לי עולה לפעמים..

תהיה עם החבר'ה שלך

תראה בכל אחד מה אתה יכול ללמוד ממנו

'איזהו חכם הלומד מכל אדם...'

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות