אני אומרת לכם, זה לא שווה את המאמץ.
פיצה זה איכס.
הקאתי אחרי שני ביסים
והשמן והקבס שעולה אחר כך בפה... והכאב בטן שבועיים אחר כך...
! בעצם
חלילית אלט
חלילית אלט
מתישהו בחיי אני אנסה את זה.חלילית אלטהדוגמא הטובה ביותר להבדל בין חיי שעה לחיי עולם.
זה טעים, לא מכחישה, אבל הסבל אחר כך... בלעככסס
מה שאכלתי עכשיו זה כי הכריחו אותי לאכול כי לא אכלתי הרבה זמן.
אבל לפעמים פיצה יכול להיות טעים באותו רגע
לא עזר להם כי הקאתי, אבל הם בהחלט ניסו
זה סתם וירוס כזה שאי אפשר לאכול כלום. מקווה שיעבור. בינתיים אני מרזה וכיף לי 
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)