נרדמתי רק בארבע.
היום ירושלים בעז"ה.
ה-מדריכת טיולים.
זה מוזר.
אני לא נחשבת לגבוהה בכלל,
ואף על פי כן, לא מפסיקים לשאול אותי אם אני אחרי 18
או לא מאמינים לי שאני בת 17.
חח, פנים בוגרות 
וגם.
למה אנשים מחמיאים על דברים שלא נכון להחמיא עליהם?
ובכלל.
זה הכי טבעי בעולם שאבא ואמא לא יפסיקו להחמיא
אז דיי להרגיש לא בנוח מזה.
נראליי כאילו
רציתי להגיד עוד דברים לאומה
אבל לא יודעת
(החיוך שעלה לי עכשיו )
החיים מלאים בדברים.
אסור לנו לשקוע
וב"ה. יהיה טוב
הרי אין רע יורד מלמעלה וזה, אז אין כזה דבר רע
יש טוב שהוא נסתר
מאובק
התפקיד שלנו זה להאמין שהכל טוב, לנסות לראות את הטוב
לבקש מה' שישלח לנו טוב גלוי.
לא ביום אחד מאמינים.
אני יכולה לומר על עצמי,
אם לא הייתה לי אמונה, לא היה אותי מזמן.
לפחות, כשהוא נותן קשיים וסטירות ובעע
הוא משאיר לי את אמונה.
(פחח. אני נשברת גם, אבל לפחות לא כל הזמן)
חבל שאי אפשר לשלוח חיבוק והוא יגיע באמת באמת
אעע. אני בכותל היום.
מותר לי לבקש שם שיהיה לך טוב?
(אם לא נוח לך, תגידי. אני לא אזכיר אותך שם.)
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
הם לא רוצים שתדעו: שאת תאיר- בני נער רצחו.
