אצלנו בגנים יש בגדי החלפה וכולם מביאים בתחילת שנה מגבונים.זה לא שילד לא גמול,רק פספס,זה נורמלי וקורה.למה להזעיק הורה בשביל זה??

לדעתי הגן חייב להערך לסיטואציות כאלה..

אכן לא נעים

קורה שילד בגיל 3 מרוכז במשחק או בסיפור ומפספס

אם ה"אירוע" לא מתרחש מידי יום לדעתי על הצוות לטפל בו

המועצה חוגגת על חשבונך ושיש לך 8מ ילדים שמפספסים יומיומית במעון והמועצה לא נותת בברז מים חמים כי זה לא בטיחותי לטענתה ולא נותנים מתקן לנקות את הילד ואת צריכה לעשות את זה בעמידה או על שטיח כפול 8 ילדים ואת לבד זה לא בסדר עם כל הכבוד לחוזר מנכל מאוד קל לכתוב אבל הביצוע??? תנו סיוע... מה החוק המטופש שסיוע מקבלי מ10 ילדים לא גמולים... או מ32 ילדים בגן ושיש לי 31 ילשים ש8 מתוכם לא גמולים וסייעת אחת איך אתמודד??? מאוד קל לזרוק הכל על הצוות

חייבים לזכור שהבסיס בעבודה עם ילדים זה לכבד אותם ולהשתדל מאוד מאוד שלא יתביישו ולא יגרם להם צער

על ילד שמפספס פעם אחת ונענש

או על ילד לא גמול שהסייעת נענשת?

אחד הבנים שלי היה גמול וגדול (טרום חובה) ופיספס לגמרי, כי היה באמצע משחק.  ונאלץ לחכות עד שאמא שלו תואיל בטובה להגיע לגן שבמרחק של 10 דק' הליכה בערך.. (ואני חושבת שהייתי אז בהריון, אז העליה לגן לקחה לי יותר זמן..) והגעתי וגיליתי להפתעתי שהבחור מתחבא מסכן ליד השרותים, וחבורת ילדים מסתכלת עליו כעל הצגה מעניינת וממש לא הבנתי איך הצוות נותן לדבר כזה לקרות..

נכון, זה קשה לנקות אותו. אבל להשאיר אותו ככה מול הילדים שיודעים להתנהג כחיות רעות, ולתת להם לצחוק עליו, במקום לעזור לו.. (בדיוק כמו שאני אמרתי לילדים שלא צריך להסתכל עליו וקורה שבורח..)

זה היה מאד לא נעים.. ונאלצתי לקחת אותו פשוט הביתה כדי לטפל בו נורמלי...

לעומת זאת, היה פעם שאחד הילדים פיספס והסייעת התקשרה אלי, שאלה אם מסתדר לי לבוא, כי אותה זה מאד מגעיל, כשהבינה שזה לא כ"כ אפשרי להגיע במיידי, טיפלה בו במסירות ובשמחה. כשהגעתי, כשיכולתי זה היה לגמרי מיותר..

אני אמנם לא סיעת מן  המניין אבל החלפתי אצלנו בישוב הרבה בעיקר בחורף.

וכן יש המון פיספוסים אצל ילדים בעיקר הקטנים .

מטפלים בהם יפה ומנקים ומחלפים . והגננת אומרת לשאר הילדים שזה לא יפה לצחוק /להעליב .....

זה יכול לקרוא לכל אחד .... ולא צוחקים  ולועגים (כנראה תלוי בגן ).

וכן זה לא תענוג גדול להחליף כל היום. שנה שעברה , שעבדתי יצא לי להחליף ל2-3 ילדים ביום .

והיה לי אזה יום אחד שכמעט ולא עזרתי לגננת כי הוי לי 5 החלפות , עוד לא סימתי אם אחד באה אחר .... עד שסימתי אם השניים באו עוד 2 ....

וכן לכן הביאו סיעת שניה לגני 3 3-4 , שתעזור גם בחלק הזה.

גן של גיל שלוש תחילת השנה הייתי בת שלוש וכמה חודשיים

הייתי גמולה יופי 

וההורים שלי שלחו אותי בבוקר לחוץ אחד עם הטיטול של הלילה לגן 

ושכחו להחליף לי....

כש"הגננת" (היא לא ראויה לשם זה ) שמעה או הבינה או לא יודעת מה ... מה בדיוק יש עלי

פשוט הרימה עלי צעקות שאיך זה יכול להיות והייתי צריכה להגיד לאבא ולאמא ושלל צעקות..

וככה כל חברותיי לגן גילו את הפדיחה- שאני עם טיטול בלילה ואפילו באותו רגע  

זוכרת את עצמי יושבת ליד חברותי על הכיסא מצומקת מרוב בושה שכולם יודעת שיש עלי טיטול עכשיו 

ופשוט ממרת בבכי - והיא ממשיכה לצעוק ולא הסייעת ולא הגננת ניגשו להרגיע אותי

והיא לבינתיים התקשרה להורים שיבואו לקחת אותי ולהחליף ולא חיכתה אלא שלחה את הסייעת שתקדם אותי לכיוון הבית - עד שאבא שלי פגש אותה באמצע הרחוב....

הייתי קטנה אבל מקרה זה זכור לי לצערי לפרטי פרטים טראומתי במיוחד....

אני ממש חושבת שצריך לחשוב על משהוא כלפי הילד שמבחינת הדימוי העצמאי שלו עשיית צרכים בצורה בוגרת בגיל זה מהווה חלק רב מכבודו והדימוי הבריא שלו !

לא יודעת מה נכון לעשות - אבל כן יודעת שיש לזה משקל רב!

והרגישות כאן היא בעדיפות עליונה!

אני יכולה לבכות מכאלה דברים...

הגננת אמרה לא לקום בריכוז.

והיתי צריכה דחוף ופחדתי ממנה

אז לא קמתי וברח לי.והתבישתי..

הקטע שדווקא האמא שלי נתנה לי תחושה טובה

והיא בדר"כ תמיד בצד של הסמכות

והיא אמרה לי תלכי מהר לשירותים 

אח"כ תגידי לגננת שהיה לך דחוף

או שאני אסביר לה.

הבן שלי היה כבר גמול בבית אחרי הקיץ (פספוסים היו נדירים), לכן לא עלה בדעתי לשלוח אותו למשפחתון עם טיטול. ודווקא בתחילת השנה היו לו הרבה פספוסים במשפחתון, כי הוא פשוט היה מתבייש להגיד לגננת שהוא צריך לשירותים. הוא היה פחות מבן 3 אז, אבל בפועל גם בגנים יש ילדים שעוד לא מלאו להם 3 שנים, והם צריכים עזרה בשירותים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....