אני רוצה לבעוט חזק במשהו
נמאס לי שהן בצוות אבל הן לא עושות כלום. ובתכלס אני סתם כועסת עליה ולא עליהן. כי זה בכלל לא אשמתי שאמא שלה מתעוררת מהווצאפ בחדר אחר.
ואוף בכלל.
אני צכה להוריד לחצים וזהו.
וועה שתגיע כבר.
אני מרחמת עליו. הוא באמת נשמע מסכן.
רק שלא יתחיל לבכות |מפחד|
אופ אופ.
אני רוצה כבר שזה ייגמר.
אוי וי! |נזכר| שכחתי לוודא עם אמא!
וועה אני מטומטמת |לוחש|
אני צכה כבר ללכת מכאן.
אני רוצה לבעוט בה. כי היא מדריכה בלי רצון. וזה מחרפן כי היא פשוט לא עושה כלום.
כמו הירח.בואי להודעות כי לא נוח לי כאן?
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
