וועה אני פוחדת נורא!

בסוף היא לא באה והיא לא באה והיא לא באה נמ.

אני מתגעגעת אליה ככ. ואליה ואליה ואליה.

היא מסננת אותי וזה בכלל לא יפה כי אני התגעגעתי אליה אבל פופ.

ישלי בלאגן במוח כבר שבוע.

אולי נתחיל להוציא ספרים מהמדפים, נעשה סדר מחודש?

הפסקתי לכתוב די מאז שהתחיל החופש. וועה זה רע?

אני חייבת לכתוב. זה בוער בי חופש שלם.

אינלי מצברוח מאתמול בצהריים.

פפ נעשה סקירת מצב?

אתם חושבים שזה יקרה מלפני האולפנה? |מקווה|

וועה |לבבות בעיניים|

הלוואי הלוואי הלוואי

לב טוב, חכמה, חוזק וחולשה, שנאה, אהבה, תקווה, אושר, ריגוש, שמחה, עצב, צחוק

אל תנסו להבין כי אין היגיון.

אתם חושבים שזה חזר בגלל הלחץ? גם אז היה לחץ. בינתיים זה לא בולט. אסור שזה יבלוט. וועה

נממ וועה פפ יואוו

היו שלום

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול