ובסוף גן חובה כבר ידעתי לקרוא בלי ניקוד וגם אותיות בכתב יד ולא דפוס.

אני לא זוכרת שזה גרם לי למשהו מכל הדברים שאמרת, ולא זכור לי שלמדתי חומר מתקדם יותר משאר הכיתה. בהחלט קצת השווצתי בהתחלה, אבל מהר מאוד זה עבר לי. אבל מה שכן חשוב זה לא לדחוף אותו קדימה. אני זוכרת שהתקדמתי רק כי רציתי, זה היה סוג של משחק בשבילי, וככה זה רק הועיל לי. למשל קראתי המון זמן רק עם ניקוד, ואף אחד לא ניסה לדחוף לי חומר קריאה בלי ניקוד, אבל עם הזמן התעורר לי הרצון לקרוא בלי ניקוד, ואז פתאום כשציחצחתי שיניים הקראתי לאמא שלי את כל מה שהיה כתוב על משחת השיניים.

אני זוכרת שבכיתה א' אפילו לימדתי עוד בנות לקרוא (עד כמה שילדונת בא' יכולה ללמד) וממש נהנינו.

בקיצור זה מאוד מומלץ לדעתי. ילדים אוהבים אתגרים.

כדי לידע את המורה שהילד יודע ..... שהיה יותר קל להעשיר אותו .

היתה לי את הדילמה הזו עם הבכורה שלי.

החלטתי שלא כדאי שתדע לפני כולם. היום אני חושבת שזה טפשי לחלוטין.

אם הילד נהנה מהלמידה, אוהב את המאמץ השכלי ורוצה ללמוד לקרוא - אין שום סיבה להפריע לו להתפתח, רק בגלל שאולי תהיה לו מורה שתסבול מזה... שתעבוד. למה להכניס ילד ל"מיטת סדום"?

חלק מילדיי הגיעו קוראים שוטף ביותר לכיתה א.

חשוב לשוחח עם המחנכת ולתאם ציפיות

ממליצה ביותר על ספר שנקרא "ספר המסורת" מלמד ילדים לקרוא עם ניקוד כבר מההתחלה (למען האמת הילדים שלי שכן התעניינו בקריאה כבר בגיל צעיר - למדו ממנו כמעט לבד עם סיוע מאיתנו, כשביקשו)

אבל אם אתם מתכוננים לשלוח לבית ספר רגיל זה מיותר ללמד את הילד לקרוא.

יש לי שכנה שלימדה את הבן שלה לקרוא וגם חשבון אז ילד שלה השתעמם גם בכתה א' וגם בכיתה ב' ובכיתה ג' הפך לילד מתקשה כי הוא לא למד להקשיב בשיעור ולא למד להשקיע ולא רכש מיומנויות למידה

עקרונית, אם הילד אכן בשל לכך ורוצה - לא לעכב.

וצריך לדאוג שהמורה בכיתה א יתן/תיתן לו משימות חלופיות כשלומדים מה שהוא כבר יודע.

ולא זכור לי שעמום בכיתה א'.

קצת עזרתי לילדים שלידי, והמורה אכן נתנה לי חוברות עבודה שיקדמו אותי.

אם הוא מגלה עניין אני הייתי ממשיכה עם זה ומלמדת בקצב איטי וקליל ולפי ההבנה שלו

אגב ממה שאני רואה אצל חברותיי ילדים רבים מגיעים לכתה א כשהם כבר קוראים 

תעשה מה שטוב לילד שלך. 
 

קודם כל, מן הסתם יש לו כבר מספיק חברים שיודעים לקרוא. 
דבר שני, הלוואי שחוסר אתגר ושעמום בכיתה יהיו הבעיות של תלמידים בבתי הספר.
כשהייתי בבית הספר גם השתעממתי בחלק לא מבוטל מהשיעורים - אז אחרי שמורה אחד אמר לאמא שלי שאני מפריע ומדבר ואמרתי לה שמשעמם לי, היא נתנה לי ספר ופשוט אמרה לי לשבת ולקרוא. 
זהו. ככה זה נפתר. זה לא אמור להפריע למורה או לאף אחד אחר. 

אני בעד לעזור לילד לממש את הפוטנציאל שלו. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....