אני בטוחה.

מה התאוריה על טיפוסים של קיץ תזכירי לי

בס"ד

 

|טיפוס חורף לנצח|

בס"ד

 

בעיקרון תחיה היא ממש טיפוסית לקיץ למרות שהיא בכלל בקטע של חורף

יש ימים כאלה

חוץ מכמה בני אנוש חביבים.

אולי הוא יפה.

אולי בשנה הבאה תשבי על המרפסת ומרוב שעמום תספרי ציפורים בודדות.

ותיזכרי שגם את פעם היית בודדה ושלא כמו הציפורים אף אחד לא ספר אותך.

ועכשיו את גם עם זמן פנוי לספור ציפורים וגם את על מרפסת.

ושנה הבאה זה ממש בקרוב!

של אנשים נחמדים מאחורי מקלדות חשוכות שיושבים ובוכים בעצמם על החיים שלהם.

או שהם מלכי אנגליה

@חייזרה איבדת אותי אחרי אנשים נחמדים

חחחח אבל מי אמר שדיברתי עלייך!!!

 

כל פעם שיש פה שרשור דיכאון כל החברות מתגייסות לעזרה ושולחות חיבוקים ונשיקות ואיהובים וזה כזה חמוד... לפעמים. לפעמים כולם בדיכאון ביחד ואז באמת קצת קשה לעודד.

 

 

התכוונתי שאני לא מאחורי מקלדת חשוכה ואני לא בוכה על החיים שלי

סליחה. אין לי מושג מי בן ומי בת!

למה זה לא אנגלית.

 

גם אני לא מאחורי מקלדת חשוכה ובוכה על החיים שלי.

מה הקטע.

זה הורס את העיניים לכתוב בחושך.

ולבכות גומר את הכינרת.

 

אבל דיברתי בכללי על הרוב, ואתה יוצא מן הכלל וכל הכבוד שאתה סתם בנאדם נחמד בלי חיים קשים.

ואני לא חושב שהרוב פה דיכאונים פשוט יש נטיה לאנשים לזכור(ולהראות) דברים קשים ולא לזכור את הדברים הטובים, ומה שיוצא זה שכותבים את מה שזוכרים(אם יש שרשור של דברים טובים פתאום כולם קופצים ונזכרים[ומחפשים] את הדברים הטובים)


את יכולה לבדוק אם כתוב מסר/שיחה עם המחבר או עם המחברת

אבל בכללי, נראלי שדיכאון זה קצת עניין של אופי...

או של הרגל?

 

נגיד יש אנשים שמחים בחיים קשים ויש אנשים ששטויות מכעיסות אותם.

יש אנשים שקשה להם להיפרד ויש אנשים שרק מתים שיעופו מהם.

 

עניין של אופי. אולי.

לכן ביהדות יש תמיד רצון להתקדם

לא להשאיר כלום מאחורי.