הייתה לי תקופה כזו לא ממזמן... דיברת יעל זה עם חבר'ה, רבנים, וקראתי על זה קצת.. זה באמת שלב חשוב...

ישבתי עם עצמי הרבה זמן והפעלתי את המוח עד שמצאתי תשובה שמספקת אותי...

לא חסר ספרים \ מרצים... שעוסקים בנושאים הללו.

ויש גם את הקטע הזה שאתה לומד משהו חדש (בנושאי אמונה) ואומר: "יואו, איך הייתי יכול לחיות עד עכשיו בלי לדעת את זה..."

זה עושה חשק/מכריח ללמוד עוד.

אממ.. אולי נכון לשאול מה אני עושה..

אא...משתדלת להאמין יותר בכל זאת.. ו..אממ..אם ישלכם רעיונות נוספים (חוץ מללמוד ספרי אמונה וכו') זה יכול להיות רעיון...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....