להלהלהלהלהלהלהלה.
חיחיחיחיחיחיחי.
אני מחורפנת.
ואני לא אוהבת אותה בכלל.
היא הרסה לי ת'יום
ואני אוהבת את אביטל, היא מותק של ידלה.
וגם את @חלילית אלט.
ולא התחברתי אליה.
אני לא מתחברת למחנכות.
ובכלל לא התגעגעתי אליהם
ובאלי ת'שיעור שלו כבר, מתחשק לי.
ונשארו אנשים טובים.
והם כאלה חמודוות, וקטנות.
לא הייתי ליד הטלפון.
ובכל מקרה לא רלוונטי, יש לי מבחן במתמטיקה בראשון...
המחנכת שהייתה לי' שנה שעברה.
לא ממש התחברתי, אבל זה לא אומר כלום כי אני לא ממש מתחברת למחכנות.. בעיקר לא ביום הראשון.
מי שבט' היא מי שהחליפה שנה שעברה את המורה של י"ב אבל רק עד אחרי החגים שאז תחזור המחכנת הרגילה של ט' שיצאה לחופשת לידה.
האמת שלא ממש דיברתי עם אחותך.. אבל ניראת חמודה..
עוד אחת עם הבגדים המזעזעים בתבל
והיא גם יודעת לשחנ"ש, אל תדאגי
מסכימה לחלוטין. הם כל כך@#$%
ועוד מתמטיקה!!
שרי ג הייתה של י' והיא נשארה של י'. מי שממלא מקום זה מי שמילא מקום את יהודית שנה שעברה.
איזה אחות.. לגזור ולשמור..
לאט לאט. מי יודע, אולי ביום מן הימים..
ואצל מי לשחנש לא חסר..
ראה ערך ת,א, א,.
נגיד לה מחר..
מתישהו כשאני יהיה ליד הפון
לשרי השניה ביתיים לא ממש התחברתי..
פדחנית..
ניראה מה ייקרה, מקווה שיהיה טוב מהבחינה הזאת, היום ממש לא אהבתי.
בכללי מחנכת ניראה לי עבודה סיוט.
ובלי נדר נמסור דש, את בכלל לא תבואי לבקר??
בואי |אופטימי|
לא יודעת מה איתה. לא דחוף לי קשר קרוב אליה משומה..
יאאאאא איזה כיף!!
רגע לכל השיעורימביולוגיה ?
בהחלט מספק אותי...
כןכןכןכןכן, אז לפחות לחלק
מה העיר כבר דיברה איתך עלזה|מופתע|
לא חושבת שבזמן הקרוב
חלילית אלטכמו שאת מכירה אותי, את באמת חשבת שאני ילך?
זה מגחך באיזשהו צורה..
עכשיו אולי אני כן יילך אבל רק אחרי מסע שיכנעו ים מאסיבי
ברור רק אם את תבואי איתי.
חוץ מזה אמרתי לה שאולי, שאת אולי תצליחי לשכנע אותי...
בטוח לא לפני החגים.
חלילית אלטחלילית אלט הבנאדם.חלילית אלט)תכלס, מה היא תעשה פה?
ועוד בניסיופ
י לו שיעורים מעניינים למדי.
כלומר לרוב
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
