זה הדבר הכי מחרפן שיש. נותן מראה מבולגן, חוסר פרטיות, ועוד...

(ולפני שאת שולחת רווחה, אין לנו קטנים בבית )

ימצאו מישהו אחר להתלבש עליו...

לצערינו

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אבל את האש הן הוציאו עליי דווקא.. את יצאת נקייה

זו המחשבה שלכן...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

רוגע זאת תכונה של בנות

|מתכוננת נפשית לסקילה|

כמו קרשים.

זה לא נכון.

אולי על פני השטח הן נראות אולי יותר ממ... היסטריות, אבל ברמה העמוקה יש בהן יציבות ונינוחות שחסרות לבנים.

(שונאת הכללות בעיקרון, אבל הפעם זה נכון בהרבה מקרים)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

שאני אולי יהיה מתוסכל, אני לא מבין מה הבעיה בזה,

זה גם לא כ"כ בחירה אם להיות מתוסכל..

מה עושים בעקבות התיסכול..

אם משהו מעצבן אותך את לא יכולה להשתכנע שזה לא מעצבן.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אהמ - נסיונות פעילים

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בהחלט מעציב ומתסכל..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כל דבר אני קוראת, נזכרת במקרה דומה שקרה לי ומתבאסת

ואז תהני להיזכר..

וסתם ככה, אלו דברים קטנים ומתסכלים שזו הבמה לצחוק עליהם בקול גדול..

(חוץ מילדים בוכים וחופות.. זה לא חוקי כאן.)

אבל איזון חייב להיות.

ולכן:

שרשור נגד - מהם הם הדברים הקטנים שמשמחים אתכם? - צעירים מעל עשרים 

ולכן: הגבתי בשמחה רבה!

(למען הסר ספק, ממש לא נעלבתי )

בא לקחת כפית מהמקום של השטיפת כלים

מרים אותה - ונרטבת לי היד.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כשאומרים למשל: אני יגיד ולא אגיד, וכל אלה.. 

הם המעצבנים.

אופי מדקדק.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בדרך לפח...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בס"ד

לנסות לבנות מגדל יציב מכל הכלים במייבש..

להוריד מלא קניות מהרכב ולגלות שסגרו בטעות את הדלת של הבית...

- ארון שנשאר פתוח. מתעצלת לסגור וכמובן שהראש יתקע בו מתישהו.

- להתלכלך מדברים כמו שוקו/ שוקולד שילד מרח עליך כשלפני רגע החלפת בגדים.

- לראות שהטלפון לא טעון כי השקע של המטען אמנם בחשמל אבל שכחת לחבר אותו לטלפון.

- לצאת לריצה עם אוזניות לא מתאימות שאו שלא שומעים איתן כי לא מתאימות למכשיר או שנופלות מהאוזן.

- לא לזכור אם אמרתי ברכה (טוב, זה לא דבר קטן אבל זה גם לא שכיח).

- אנשים שאוכלים עם רעש/ מדברים בפה מלא אוכל/ נושמים ממש בקול או גוררים רגליים.

אני יודעת שזה קצת נורא מצידי והם לא עושים את זה בכוונה אבל לפעמים זה פשוט מוציא אותי מדעתי. 

- להתעצל לרוץ לאוטובוס ולחכות הרבה זמן לאוטובוס הבא,

או לחילופין, לחכות לאוטובוס שאמור להגיע עוד דקה ובפועל לוקח לו חצי שעה.

- לצאת מספיק זמן מהבית בראש ובכל זאת להיות בלחץ כי אגיע "על הדקה" אם לא אחרי, שלא באשמתי.

- לאכול/ לשתות משהו שנראה מבטיח ומתגלה כאכזבה.

בס"ד

-אנשים שמתופפים ברגל שלהם בלי להפסיק..

-אוטובוס שמגיע מפוצץ לתחנה ואין שום מקום לשבת..

- עוד יותר- אוטובוס שבכלל לא עוצר בתחנה..

- כשהולכים לאט

-כשהדברים לא מסתדרים לי..

-נעלים הפוכות

- פקקים בכביש...

כי ממתי נעל יכולה להתהפך?

אבל לי מציק שהכנסתי בגד לארון בלי להפוך אותו לצד הנכון ואז זה יתנקם בי כשאמהר לצאת מהבית...

בס"ד

כשמורידים את הנעליים ולפעמים הם הפוכות על הרצפה (כשהסוליה למעלה...)

שאומרים לי מה לעשות כשאני יודעת כבר!!

חיילים שהם קטנים, הם לא חיילים.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל