בס"ד
לא לפחד להתאהב
שישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד
לקום כל בוקר ולצאת אל החיים ולנסות הכל לפני שיגמר
לחפש מאיפה באנו ולחזור תמיד בסוף להתחלה
למצוא בכל עוד יופי ולרקוד עד שנופלים מעייפות או אהבה
מכל הרגעים בזמן למצוא אחד לאחוז
להרגיש שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו
לחבק אותה בלילה
כשהיא נרדמת אז כל העולם נרגע
לנשום אותה עמוק
לדעת שתמיד אני אהיה שם בשבילה
בס"ד
דברי עכשיו ילדה אני שומעת
כל העולם מקשיב למלמולך
דברי מלאך שלי אני יודעת
שלא תמיד
יקשיבו לקולך
דברו שפתיים יחפות
דברו עיניים
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
חבקי את כל פחדי בשתי ידיך
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך
עולם חדש וטוב
אני אתן לך
כבר במבט כחול
את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ
צהוב צהוב
מתוך האפלה
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך
סיכת פרפר
קשורה בשערך
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך
אני אהיה גדולה
גם בשבילך
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך
עולם חדש וטוב אני אתן לך
כבר
במבט כחול את מגלה
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ
צהוב צהוב
מתוך האפלה
בס"ד
כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים
כזה עמוק עמוק
את מרגישה ש
לתמונה
נוספו המון צבעים
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה?
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בי זאת
זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד
כשזה עמוק הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה?
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בי זאת זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובפנים שוב שלג יורד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובפנים שוב שלג יורד
מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה?
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בי זאת
זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובפנים שוב שלג יורד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובפנים שוב שלג יורד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובשפנים שוב שלג יורד
וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב כואב
ובפנים שוב שלג יורד
בס"ד
שוב זאת תקופה של גאות בחיי
מים רבים שוטפים את חושי
אני נמשכת
והופכת
לחיית חושך למפלצת רטובה
לשדון לילה לפיה הטובה
מתוקה ודורסת את האור מכבה
וזורמת הלאה
עד העונג הבא
עד העונג הבא
עד העונג הבא
שוב זאת תקופה של גאות בחיי
מים רבים שוטפים את חושי
אני נמשכת
והופכת
לחיית חושך
למפלצת רטובה
לשדון לילה לפיה הטובה
מתוקה ודורסת את האור מכבה
וזורמת הלאה
עד העונג הבא
עד העונג הבא
עד העונג הבא
ובשעת סערה בתקוף אותי מזגי הרע
את חלוני אז אפתח עליו ארכב בדהרה אל השמים
וכשאגיע אצחק על פס אור צהוב ודק
אני נצחתי במשחק אני נמצאת עכשיו עמוק בתוך המים
עד העונג הבא
עד העונג הבא
עד העונג הבא
בס"ד
אנחנו פוחדים מהצל של עצמינו נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים
אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
מתחמקים בסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים
אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר
הראש באדמה
אנחנו מרמים בעיקר את עצמינו
לא עיוורים אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו מלבד
הפחדים
אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר
הראש באדמה
בס"ד
תן מיילל בערפל
ערפד מקלל
תריסר מכשפות סגולות מרשרשות בחלונות ביתי
בואנה נשים בתולות ותזהו איתי חלום אמיתי
תן מיילל בערפל
ערפד מקלל
תריסר מכשפות סגולות
מרשרשות בחלונות ביתי
באונה נשים בתולות ותהזו איתי חלום אמיתי
וכאן אסור לזייף אתה גונח מתעייף
אחור קדימה נופל
פתאום מתחיל למלמל כישוף כושל
תן מיילל בערפל
ערפד מקלל
תריסר מכשפות סגולות מלכלכות לי את המטבח
בואנה נשים בתולות גם אם יכאב לי אני לא אצרח
וכאן אסור לזייף
אתה גונח מתעייף
אחורה קדימה נופל
פתאום מתחיל מלמל כישוף כושל
כישוף כושל
כישוף כושל
תן מיילל בערפל
ערפד מקלל
תריסר מכשפות סגולות
מתעופפות בחזרה לארון
בואנה נשים בתולות
לחגיגת יומכן האחרון
בס"ד
עוד מעט
אחרי שכולכם תתאבדו
אני אשב לי באמבטיה עם שמפניה
וסיגריה עם פומית ואקונן על מותכם
וכמובן שאחרי כמה שעות
של ישיבה במים מלאים בדלים
זה כבר לא כל כך יצחיק
ואצטער על מותכם
ואני אתגעגע
ואני אשתגע
ואני אתגעגע
ואני אשתגע
ובכל זאת אשמח באימה כשזה יקרה
עוד מעט אחרי שכולכם תתאבדו
אני ארכב על אופניים עם עניבה וכובע רשת עם נוצה
ואקונן על מותכם
וכמובן שאחרי כמה שעות
של דיווש בעלייה והתכווצות שרירים
זה כבר לא כל כך יצחיק ואצטער על מותכם
ואני אתגעגע
ואני אשתגע
ואני אתגעגע
ואני אשתגע
ובכל זאת אשמח באימה כשזה יקרה
בס"ד
ריקוד האלים ישבנים בתולים
אשכולות ענבים ושיער תלתלים
מקצבים וצלילים
כוכבים שנופלים
ו-ונוס שותה עוד כוס יין הילולים
יפה שיכורה יחידה בעולם
יש לה נפש מורעלת בתוך גוף מושלם
צוחקת בקול פעמון שנסדק
משנים של סיגריות לילות של מחנק
בן תמותה לא יבין ריקוד בלי מנוחה
האלים חוגגים
אבל ונוס בוכה
בס"ד
ואני רציתי
לראות אותך היום
ואני רציתי
לנסוע באדום
יש לי תמיד חולשה למין דברים כאלו מסוכנים
זה כבר כמה שנים
אך מה יגידו השכנים?
ואני ראיתי אותך רוקדת בחלום
ואני בכיתי
כשהתעוררתי לאור יום
יש לי תמיד חולשה
למין דברים כאלה מסוכנים
את מכירה אותי
זה פחד אמיתי
וזה ככה כבר שנים
שנים
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים?
שנים
תשוקה בוערת מבפנים
אך מה יגידו השכנים?
בס"ד
נשרוף ת'זמן
נשרוף נשרוף את כל מה שבינינו
תני לרגע שיחלוף
העבר עוד לפנינו
כמו שבאתי הלכתי
זה הכל חלומות
ואולי לא הייתי שם
לאהוב
כנראה ששכחתי
אולי הלכתי רחוק
לא יכול לאהוב אותך
מקרוב
הצימאון לאהבה
ורעב שמתמשך
ויש שושן ויש בו חור ושריטה קטנה בלב
כמו שבאתי הלכתי
זה הכל חלומות
ואולי לא היית שם
לאהוב
כנראה שנשכחתי
את הולכת רחוק
כנראה שזה ככה
בחלומות
בס"ד
עוד מחכה לאחד
חלום ישן עוד מלווה לא נבגד
מחכה לאחד
כשיופיע אז אראה אותו מיד
עוד מחכה לאחד
אשר ישכיח וינעל
את העולם וכאביו
לאחד שחותם שפתיו יטביע בי לעד
אם יש אהבה
אם יש אהבה
אם יש אהבה בעולם אז היכן היא הלילה
אם יש אהבה
אם יש אהבה
אחכה לה עד יכלו ימי
ולילם
עוד מחכה לאחד
חלום ישן עוד מלווה לא נבגד
מחכה לאחד כשיופיע אז אראה אותו מיד
בס"ד
היא עומדת ובוהה
בגשם האטלנטי
מקיש בחלון שלנו
בלי הפסקה
כל הדרך מפורטוגל עכשיו ברחוב שלנו
מצמידה את האף לשמשה
ולא מפסיק לבכות
ת'לא אוהב אותי יותר
היא אומרת
יותר
היא אומרת ומפנה אלי ת'גב
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
אל תהיה אדיש אלי
תפסיק להיות כל כך חכם
זקוקה לך עכשיו
אוהבת אותך
הגשם ממשיך לו לא אכפת כבר מכלום
הוא לא מפה והוא מכה כמו משוגע אה אה אה
והוא מכה כמו משוגע אה אה אה אה
אני אוהבת אותך יותר
את יודעת
יותר
את יודעת תתקרבי אלי
רק בשביל לקבל חיבוק
רק בשביל לקבל חיבוק
קירשנר רצחה את אלברטו ניסמן
הרבה יותר מעניין
איפה כולם???
הלכו
כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית?
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?
כל הכבוד לה!
למרות שלא קראתי את זה.
הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!
היום יש תהיות.
למה אני קוראת הודעות מפעם
למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה
למה אני מרגישה שהכל עליי
למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)
למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות
איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה
למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו
למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו
למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי
למה החיים כאלה עליות וירידות
ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים
לא תמיד, אבל לפעמים כן
למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה
איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי
אני זוכרת שהיו הרבה יותר
ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם
מעניין
אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא
למה הפסיקו לייצר נוקיה208
למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208
למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן
ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר
אפילו בנות מפה שפעם היו לי
מה שלומך?
ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.
ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא
למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא
למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה
אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה
אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא
אני רוצה להיות עצמאית
אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב
מספיק לי די והותר מה שעובר עליי
והעומס הזה שמגיע
מכל מיני סיפורים שקורים מסביב
עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור
עד שהבנתי שהוא ברור
אסור לי להיות שם יותר מידי
ואני מוגבלת
אני יכולה להיות נחמדה
להתעניין בשלום
להביא משהו נחמד אם מסתדר לי
אני לא יכולה לתת את הבית שלי
או את האוכל שלי
או את הלב שלי
וזה גם לא יעזור
עכשיו צריך להתפלל
ואיפה אני ואיפה להתפלל
ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם
אבל יש לי תפקיד
כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי
הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים
הוי טאטע רחמים עלינו
אנחנו רוצים להתפלל
חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן
מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור
בקיצור גאולה עכשיו
זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו
ובלי הנחת של אביגייל
אנחנו רוצים בית דוד
מהר עכשיו אין זמן לחכות
חיכינו מספיק אביגייל
טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו
ותן לנו שמחה!
משהקוראים לזה מובחנות
אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית
אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית
צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.
מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.
אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.
אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.
לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.
כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?
אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.
ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה
אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה
להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר
כי לחשוב עליה בלי יכולת לעזור זה קשה
ולעזור זה לא אפשרי
אז מה נותר?
להתפלל
והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין
ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם
ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.
ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.
אולי, אני לא יודעת.
בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי 
חחח
איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.
זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.
(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")
לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.
בסדר
אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.
אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.
הדבר הכי חשוב.
אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.
צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.
כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)
ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.
ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.
כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?
אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.
אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......
אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.
פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה.
בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?
בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.
אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.
ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.
אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.
ובכלללללל
אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?
אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.
((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.
ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.
והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!
ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))
לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.
צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.
שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.
(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).
אגב,
אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.
איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?
לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות
דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר
למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה
שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים
שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)
אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.
אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?
מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)
הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.
ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.
זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.
אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.
אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.
לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.
והוא אמר לי תודה רבה.
יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.
כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה
ואשריכם לגמרי כמו שנאמר
אבל
לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי
ואם האדם הזה הוא אישה אז כן
צריך לומר תודה גם אם זו אישה
עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה
(למעט שבועות? אולי)
אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו
וואו
אשריך לגמרי
והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ
אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא
להבדיל בין החיים, כן.
(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)
הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?
אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.
כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו
אז דיברנו
ושאלתי
והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב
ואמרתי שיענה מה שהוא חושב
והוא הסביר
והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך
וניסיתי להבין ככל יכולתי
בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת
ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה
ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר
אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית
ואולי זה גם האופי
ושוב הקשתי
ושוב ניסה לתרץ
אז בסדר נו הבנתי
אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה
זה חרא
