קשה לי לנשום
אני כל כך מפחדת
מישהו יכול להשאיל לי ביטחון עצמי?
הפחד מהפחד הוא הכי גרוע. אוף
הלחץ הזה ממש מזיק לי.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל להסתכל אז אני מדחיקה את כל המשימות שלי.
זהו, הלכתי לאיבוד.
הזמן טס ואני לא מוכנה בגרוש לשבוע הזה
לפחות לא נפשית.
אהההה
ולברוח
אני מפחדת לעשות גרוע את כל האחריות שעוד שנייה נוחתת עליי
אני מפחדת להיות גרועה
ואני בעיקר מפחדת שהפחד מזה יגשים את עצמו גם אם הוא היה מיותר בהתחלה 
בס"ד
חבר שלי אמר פעם שיש לי מספיק ביטחון עצמי כדי לחלק לכל מי שצריך ועדיין יישאר לי עודף ותכלס הוא די צדק.
אבל אני לא יודע איך להעביר את זה הלאה 
צריך פשוט לקבל את זה שאם אני יכול ורוצה אין שום סיבה שאני לא אצליח.
ואם אני לא יכול לא יקרה שום אסון אם אני לא אצליח.
אז למה שאצליח בכלל
וצריך לנשום עמוק אבל זה בדיוק מה שאני לא מצליחה
אמן שעד אז הביטחון יחזור
בס"ד
הרצון חזק יותר מכל דחף פנימי
אסור לי להישבר דווקא עכשיו
בבקשה לא
יופי. עכשיו אני אוכלת את עצמי. בע
לא הייתי צריכה את זה דווקא עכשיו.
(תודה יקרות. ונראה לי זה רעיון טוב לשים את הדיסק הזה, תודה)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
