שיואו. אסור לי לקרוא דברים של אנשים מתים.
כמה צמרמורות עברו בי ברגעים האלה.
בעע. זוכרים בכלל שהיה גל טרור מזעזע?
שיואו. אסור לי לקרוא דברים של אנשים מתים.
כמה צמרמורות עברו בי ברגעים האלה.
בעע. זוכרים בכלל שהיה גל טרור מזעזע?
בס"ד
היתה שבת נוסטלגיה
..
כשאינתיפאדה..
נוסטלגית בקשר לפיגועים וכאלה?
בס"ד
מה שאומר שהכל עלה ביחד. כולל הפיגועים והירי על הכביש ותחושת המצור והשטויות שלי כילד קטן שהלך להגיד למאבטח תודה כי בתור כהן חשוב לי שלא יהיה פיגוע כי אסור לי להיטמא (חתיכת אאוטינג, קשה לי להאמין שיש עוד מישהו בעולם שהיה אומר דבר כזה).
אבל עיקר הדיבורים היו על עניינים אחרים.
חחח איזה חמוד 
תמימות של ילד זה משהו כזה טהור ומדהים!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)