עמוס לי במוח
כל היום הן חפרוו
עוד לא ארזתי
אינלי כוח לצאת מחר ב8 אבל אני צכה להביא גם לוח שעם וזה גדול ואופ
ישלי לוח שעם ענק ושאווה ויואוו
יום שלישי אני צכה לפתח תמונות
לקנות מחברת ריקה לציורים? לא באלי.
אנלא אוהבת לצייר במחברת ריקה.
אני צכה לקנות אוזניות חדשות. הישנות נדפקו. והם גם לא ממש נוחות.
הכי כיפ זה לדבר מוזר. באמת. שתדעו לכם
אני מקווה שהתיק יגיע מהרר
אופ
אני חופרת המון. זה לא יפה.
אני מביאה גם מחברת רגילה קטנה וריקה במיוחד לציורים שתהיה בחדר
וואי זה היה מה זה מצחיק
בשתי הלילות כל החדר הלך לישון לפני ורציתי לצייר במחברות כי הבאתי צבעי עיפרון ומלא מחברות חדשות שקרצו לי אבל חשבתי שחבל להרוס תמחברות עוד מלפני שהתחילה השנה
אז לא ציירתי..
והאוזניות..
כמו הירח. איפשר בכלל שלא וזה לא נתון לשליטתי ככ
אבל אנלא רוצה ישר על תחילת שנה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
