יש לי שאלה:הולם במיוחד
שאלה שאלתית בעניין לצאת עם כיסוי ראש מהחדר ייחוד:
עשיתי בירורים על העניין לראות מי מתירים ולמה וכו'.

התבאסתי לגלות שכמעט כמעט כולם מסבירים שמצד הדין הפשוט- ברור שהאישה חייבת בכיסוי ראש אחרי החופה, שהם כבר נשואים.

אלא שלא נהגו כך, ויש כל מיני תירוצים (ולא סיבות) :
שזה יצער את האישה,
שכיסוי ראש זו לא ערווה חמורה כ''כ,
שהם לא באמת נשואים עד שהבעל מביא אותה לביתו,
שההינומה מספיקה.
נראה לי שזהו.

בעצם יש:
א- סיבות למה זה לא נורא ולא חמור,
אבל אם מדובר בהלכה (ומדובר בהלכה; כיסוי ראש זה דאורייתא)- זה אולי סיבות לדון לכף זכות מי שעשתה כך, אבל בטח לא סיבות לבטל הלכה לכתחילה.

ב- סיבות למה הם לא נשואים,
אלא שאם הם לא נשואים אז איך זה שהם נותנים ידיים אחרי החופה? אם מחליטים שהחופה מספיקה ומותר להם לגעת כי הם נשואים, אז מה הסברא להפריד בין נגיעה לכיסוי ראש?

ג- עוד שתי סיבות שקצת יותר הניחו את דעתי שמצאתי:
הרב יעקב אריאל מסביר שהחתונה היא תהליך, והם לא נשואים בנקודת זמן ספציפית פתאום, אלא כל ערב החתונה הוא חלק מהנישואין. ורק בסופו האישה חייבת בכיסוי ראש, אבל כבר אחרי הקידושין הם נחשבים נשואים. (אבל עדיין מוזר לומר שיש זמן שלעניין נגיעה הם נשואים, ולעניין כיסוי ראש היא רווקה..)
הרב שרלו מסביר שכיסוי ראש הוא בכלל לא מדיני צניעות. זו מצווה שנלמדת מפרשת סוטה, והמצווה היא שאישה נשואה תשים כיסוי ראש מהיום שאחרי החתונה. בכלל אין מצווה לשים ביות החתונה, זה שגוי ומוטעה ומוציא לעז על אלו שלא עשו כן.
(אבל זה קצת מוזר, חשבתי שברור שכיסוי ראש זה עניין של צניעות. כך נראה לי מסבירים הרבה אחרונים.)

ותהיתי האם יש עוד הסברים איך זה שמעולם לא נהגו כך, ואיך אפשר לעשות הפרדה בין כיסוי ראש לנגיעה, שלכאורה הם תלויים אחד בשני.

סליחה על כל הפירוט בהתחלה, לא בא לי לשמוע שוב ושוב מה שכבר שמעתי..

תודה לצולחים
יש את מה שאמר הרב אברהם שפירא-מרדכי
בס"ד

שבכל הדורות זה נשחק, והסבתא לא שמה והסבתא של הסבתא לא שמה, אז למה עכשיו כן לשים?

בכל מקרה, עתבה בהחלט צודק ומטעם הדין צריך לצאת מחדר יחוד עם כיסוי ראש (כך אישתי עשתה), אך לצערנו במהלך הדורות הדבר הזה נשחק ובשנים האחרונות ב"ה הוא מתחיל לשוב.
בשורה התחתונהימ''ל

 

את צודקת שבפשטות ע"פ ההלכה "היבשה" חייבים כיסוי ראש אחרי החדר ייחוד ואפילו לפניו. התשובה לשאלה שלך היא שהנחת היסוד לא נכונה - כן היה נהוג בכל הדורות לכסות את הראש (ודאי שבארצות המזרח אבל לא רק).

 

שתי סיבות להתיר:

 

א. המקור לכל דיני צניעות לנשים הוא:

1. שילוב של הלאו מהתורה "לא תתורו אחרי עיניכם" / "לא תקרבו" ושל הלאו "לפני עיור לא תתן מכשול" (יש מקום לדון אם זה מכריח אשה לגדרי לבוש מסויימים כי ללאו של "לפני עיור" יש גדרים משלו ולא כל מעשה שיכול להחטיא נכלל בו, כמו להפקיר אוכל לא כשר למשל).

2. מנהג הנקרא בלשון חז"ל 'דת יהודית' "ואיזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית... או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם" (רמב"ם הלכות אישות פרק כד).

המשמעות היא שהקביעה מה מותר ומה אסור יכולה להשתנות לפי הנורמה הפסיכולוגית (בהקשר של 1.) והנורמה החברתית (בהקשר של 2.) ולכן אם אין חשש סביר שהשיער של הכלה יגרום להרהור אצל מישהו כי היום שיער באשה זה דבר רגיל וממילא אין כאן איסור "לפני עיור" וגם המנהג הוא שכלה היא גלויית ראש בערב החתונה וממילא היא לא כלולה באיסור מנהג "דת יהודית" -  יוצא שאין כאן כלל איסור.

 

ב. צער הכלה הוא דבר שבא בחשבון גם כנגד הלכה - "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה", כך שאם האיסור הוא מדרבנן והכלה תתבייש מלצאת עם כיסוי ראש זה גם יכול לבוא בחשבון ההלכתי.

 

 

כמה נקודות נוספות:

 

א. יש חילוק בין דיו כיסוי ראש לדין נגיעה, אבל לכיוון ההפוך - הנישואין מתחלקים לשניים: קידושין שהם איסור האשה על כל העולם (ה'קנייה' שמתבצעת בנתינת הטבעת) והנישואין שהם היתר האשה לבעלה הנקראים גם "כונסה לביתו" (שיש מחלוקת אם הם גמורים אחרי החופה - לאשכנזים, חדר הייחוד או שצריך לבית ממש). כיסוי ראש חייבים כבר מהקידושין כי כבר אז האשה נאסרת על כל העולם אבל נגיעה מותרת רק כשהנישואין גמורים.

 

ב. לא ראיתי את דברי הרב שרלו אבל ע"פ מה שכתבת הם ודאי לא נכונים, אמנם ההקשר בו רמוז בתורה כיסוי ראש הוא בפרשת סוטה, אבל ברור שזה עניין צניעותי (כמו פרשת סוטה עצמה) וגם הגמרא אומרת את זה שם במפורש.

 

ג. לגבי דעת הרב שפירא ראי כאן - מזכיר לי סיפור 

וכאן - הממ (משום מה לא מצליח לתייג את @מרדכי).

 

יפה לראות שמה שמעסיק אותך בבניית הבית הוא שזה יתבצע ע"פ רצון ה' וההלכה, בע"ה שיהיה בניין עדי עד בקדושה.

 

 

תודה על התשובה!הולם במיוחד
לגבי ההיתרים:
א- זה נכון על שאר דיני צניעות שהם גדרים שקבעו חכמים. כיסוי ראש זה ציווי אחר, איך יכול להיות שהוא יתבטל כי לא נהגו?
ב- אם הנורמה היתה בהתאם להלכה (בהנחה שכך צריך ע''פ ההלכה) זה לא היה גורם צער, כי כך היו עושות כולן תמיד. כלומר- התירוץ הזה הוא תירוץ למצב של בדיעבד, ואם צריך לומר מה המציאות המתוקנת- זה לא הסבר. (חוץ מזה שלעצמי לא הייתי רוצה לבטל הלכה כי אני יודעת שהיא בטלה בגלל הצער שייגרם לי...)

ולגבי הנק':
א- לפי מה שאתה אומר, בעבר כשהיתה שנה בין האירוסין לנישואין- בכל השנה הזאת האישה היתה צריכה לכסות את ראשה. מוזר, לא פגשתי בזה בשום מקום. יש לך מקור?..
ב- דברי הרב שרלו:
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=2491
ג- באמת שאלתי את אבא שלי מה דעתו על העניין, והוא ענה שכיוון שאמא שלי לא שמה עדיף מאוד שלא אשים אלא אם ממש ממש חשוב לי.
ולא ממש ממש חשוב לי. (די חשוב לי שלא, אם להיות כנים)
אבל אני רוצה שתהיה סיבה הגיונית למה שאני עושה...
בשמחהימ''ל

לגבי ההיתרים:

 

א. לא רציתי להאריך בזה קודם כי יש בזה דיון ארוך לגבי ההבדלים בין "דת משה" ל"דת יהודית" ועל סיבת ההבדל בין לשון הגמרא ללשון הרמב"ם ששינה אותה במכוון. אבל מכיון ששאלת אז בקצרה:

כיסוי ראש הוא מצד אחד 'מדאורייתא' כמו שהגמרא אומרת ונלמד מפרשת סוטה, ומצד שני נאמר במשנה "ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר... ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק". אז הגמרא מבארת שני חילוקים בין האיסור מדאורייתא לאיסור שהוא משום "דת יהודית" - שרק בשוק אסור מהתורה ושמהתורה מועיל כיסוי חלקי, ואילו "דת יהודית" מוסיפה גם מקומות ציבוריים שאינם שוק וכן כיסוי נוסף.

אולם אירועים אינו שוק ולכן הוא כלול ב"דת יהודית" ולא באיסור תורה, ממילא הוא תלוי במנהג (לשיטה שהמנהג משתנה ע"פ הנוהג).

ב.את צודקת שהנורמה היא הגורמת לחוסר הנוחות וזה אכן מתסכל, אבל מצד שני יש הרבה כלות שכן נוהגות להיות עם כיסוי ראש (אשתי למשל וגם מרדכי כתב שאשתו ורבות מנשות חברי). אבל בכל אופן - לאור א' מובן שזה לא תירוץ למצב של "דיעבד" אלא ההלכה הלכתחילאית ע"פ המצב הנתון.

הסוגריים שלך מתייחסות לסיבה השנייה שהבאתי ותשובתי היא שאמנם את צודקת שאפשר אולי להחמיר וכן להצטער ע"מ לא לבטל את ההלכה אבל קחי בחשבון שזה לא שעוברים על ההלכה אלא ההלכה עצמה לוקחת בחשבון את הצער שלך ומתירה את האיסור בדומה לחולה שאין בו סכנה בצום או בשבת או חסרון כיס בחול המועד ועוד (ולכן הכלל הזה קיים דווקא באיסורי דרבנן שבהם חז"ל מראש לא גזרו במקום שיש צער, "לא תעשה שבתורה" הכוונה ללא תעשה של "לא תסור" דהיינו איסורי דרבנן).

 

 

לגבי הנקודות:

 

א. גם השאלה הזאת מבוססת על הנחה שגויה - פשט הגמרא הרמב"ם והשו"ע הוא שגם רווקות חייבות בכיסוי ראש וכך היו נוהגים בימי קדם. מעבר לעניין שתקופת האירוסין לא נהוגה כבר מאות רבות של שנים אז אין נוהג לגביה.

ב. "יסוד דין כיסוי ראש אינו נעוץ בדיני צניעות כי אם לבושה של אישה נשואה" - מה זה אומר בכלל, שכיסוי הראש הוא אמצעי זיהוי (תמוהה)? ואם כן אז מה - בין כך ובין כך הגדר ההלכתי זהה?

חוצמזה שהוא סותר את עצמו - "כיסוי ראש לנשים אינו מנהג ואינו דבר מה שולי בהלכה... כיוון שמהבחינה ההלכתית אישה נשואה מכסה את ראשה כיוון שזהו לבושן של נשים נשואות על פי התורה" "כיוון שנהגו ישראל לאורך הדורות כי כיסוי ראש זה נלבש רק לאחר החתונה, לבישתו עם היציאה מחדר הייחוד הוא מיותר ומוטעה".

ג. למה מה שאמא שלך עשתה אמור לשנות את מה שאת אמורה לעשות?

 

ג. יש ענין לעשות לפי מנהג האם.ט'
בעיקר בהלכות צניעות, טבילה וטהרה.
כמובן רק אם זה העלאה בקודש ולא ירידה.
תשובה ששמעתיעוקר הרים

מהרב ברוך פז, ראש כולל דיינות בבית אל.

 

דין כיסוי ראש נלמד מסוטה "ופרע את ראש האישה" (כתובות עב א).

דין סוטה הוא רק כ"שקדמה שכיבת בעל לבועל" (סוטה כד ב).

לפי זה יוצא שאי אפשר ללמוד חיוב כיסוי ראש מסוטה על זמן החתונה, ולכן רק לאחר שהגיעו לביתם מחויבת בכיסוי ראש.

 

 

ימ''ל

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יפה מאד! נהניתינפש חיה.
ואולי עדיף עוקר הרים סיני חירטוטא דלעילא


דווקא יש שאמרו את זה.הולם במיוחד
שכחתי להוסיף את זה בהתחלה, אבל זו סיבה (או תירוץ..) שחזרה בכמה מקורות: שהחיוב בכיסוי ראש הוא רק לאחר שנבעלה.
כל העניין של החדר ייחוד הוא זה בדיוקימ''ל

שיש חזקה שנבעלה (זה ה"כונסה לביתו") ולכן הנישואין גמורים לחלוטין, זה בדיוק העניין.

שמעתי ממנו בשיעור בכולל דיינותעוקר הרים

אין לי מקור.

 

וזה לא כל כך מוזר. כשלומדים דין ממסוים מסוטה, אז לומדים גם את הגדרים למה נחשבת אישה נשואה מהלכות סוטה.

 

אולי כדאי קצת להרחיב במהות של החופה:

לחופה יש שתי השלכות עיקריות -

1. עניינים ממוניים (ירושה, כתובה וכו').

2. היתר ביאה.

חופה חייבת להיות ראויה לביאה. ולכן נפסק, לדוגמה, שחופה שנעשתה עם אישה שחולה חולי מוות אינה חופה (אבה"ע סא א).

רוב מוחלט של הדיונים של החופה נוגעים לעניינים הממוניים, כי לעניין ביאה ודאי ממ"נ אין שום בעיה.

 

לדעות הראשונים שדורשים בית/ ייחוד יש שלוש שיטות.

1. קירוב דעת, כמו החופה שהיו עושים בתקופת המשנה והגמרא - מקום שיש בו פרטיות לחתן ולכלה. לאו דווקא שיש בו ממש דין יחוד.

2. מביאה לביתו לשם נישואין (אפילו אם לא התיחדו/ לא התיחדו זמן מספיק).

3. מביאה לביתו ומתיחד עימה.

אם פוסקים כדעה השניה או השלישית, יש מקום לאמר שחדר יחוד לא מספיק.

 

גם לדעה הראשונה, יש מקום לאמר שגמר החופה הוא בביאה (וכפי שכבר כתבנו שכל עניינה של חופה שהיא ראויה לביאה).

בכל מקרה התירוץ הזה מתחבר עם ההסבר היותר מהותי שחתונה היא תהליך.

 

(ולגבי השם, מה לעשות שלקרוא לעצמך סיני, זה גם דו משמעי וגם מוזר...)

נראה לי שהתשובה פשוטהארץ השוקולד
כתוב בגמרא שהסימן שהכלה היא בתולה הוא: "יומאה וראשה פרוע", כלומר פשט דברי הגמרא הם שבשעת החתונה הכלה מסתובבת ללא כיסוי ראש.
אמנם, אמרו לי שנחלקו הפוסקים האם מכסות את ראשן בחתונה או לא, אבל נראה לי שיש מכאן ראיה והסבר פשוט ביותר למקור ההיתר.

נ.ב בקשר לדברים שנאמרו לעיל על ידייך ועל ידי ימ"ל:
1. כיסוי ראש הוא מחלוקת אם זה דין דאורייתא או דרבנן והאם הוא משתנה ברגע שלא נהגו. פירטתי בעבר יותר ביחס למתירים, רק אציין שמהר"מ אלשאקר, הרב יוסף משאש והרב משה מלכה התירו ל נשים נשואות להסתובב ללא כיסוי ראש, אז האיסור לא כה פשוט.
2. ביחס לדברי ימ"ל על הרב שרלו, הרב שרלו הסביר שהדין נובע ממה שקיבלו. ממילא אם קיבלו רק מהיום למחרת, אז אין חיוב בליל החתונה.
נראה לי שאתה טועהימ''ל

המשנה שאומרת "זכור הייתי בפלונית ששיצאה בהינומא וראשה פרוע" מדברת על הזמן שלפני הנישואין ו/או הקידושין ולא אחריהם שאז היא נשואה גמורה (ראה ברמב"ם על הלכה זו).

וגם - זכור לי שהרב קאפח מסביר שבגלל זה המשנה מביאה את הדוגמה הזאת דווקא כי מדובר בקטן ורק קטנים היו רואים את המנהג הזה שהיה נעשה בסביבת נשים בלבד (הרי גם לרווקות אסור להיות פרועות ראש, לפחות לדעת הרמב"ם והשו"ע), אבל לזה אין ראיה.

 

1. מפורש בגמרא שכיסוי ראש מדאורייתא "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש", ומפרוש במשנה שהוא דרבנן משום דת יהודית ולכן הגמרא מחלקת שיש בו דאורייתא ויש בו דרבנן. אשמח לראות מקור אם יש מישהו שאומר אחרת.

2. נכון אבל הוא גם כותב לפני זה שהדין הוא דאורייתא - סתירה.

תחפש בפורום תגובות שלי שם שלחתי מקורותארץ השוקולד
בהם הפניתי לתשובות של הרב משאש האומר שזה מנהג ואפילו לא דרבנן.

יש על כך מאמר בתחומין (לד/לה) המוכיח שזה דרבנן.
זה לא זה. מה שהוא אמר זה בכתובות טו עבהולם במיוחד
(שיש עדים שהיא יצאה לחתונה בשיער פרוע ולכן התחתנה בתולה.)
זה זה. יש שתי משניות כאלו בכתובות - ב-טו ע"ב וב-כח ע"אימ''ל

שתיהן אומרות אותו הדבר.

כיסוי ראש לאשה נשואה זה חיוב של "דת יהודית" ו"תורת משה"כהנא צדק!

דת יהודית- חיוב לכסות את כל השיער.

דת משה (מי שעוברת על זה יוצאת בלא כתובה)- לשים כיסוי, אין חובה לכסות בכל מדת משה. אבל מדת יהודית כן.

 וזה דאורייתא בלי שום מחלוקת.

ראוי ללמוד לפני שמגיבים...ארץ השוקולד
ציטטתי לעיל שלושה רבנים חשובים שהתירו לגמרי:
הרב יוסף משאש (רבה של מרוקו ולאחר מכן של חיפה והמחוז), הרב משה מלכה (רב העיר פתח תקווה) ומהר"מ אלשאקר.
סבבה, עוד רגע אצטט לך את אחד הראשוניםכהנא צדק!


ואני מעריך שהפסיקות היו יוצאות דופן. ולא הבאת את הציטוטכהנא צדק!

רק אמרת שהם התירו.

אז אתה טועה, אני אפנה למקורות עוד כמה דקותארץ השוקולד
גם אם הם בודדים יחסית, זה מראה שיש מחלוקת
יש פוסקים שחייבו מדאורייתא, אבל זה מחלוקתארץ השוקולד
מה יש פוסקים שחייבו מדאורייתא? כולם פוסקים שזה מדאורייתא~!כהנא צדק!

או שאני תועה, ותביא פוסקים כאלה.... אל תשכח שמדאורייתא צריך כיסוי (אפששר גם נגיד רשת אבל אסור ראש פרוע).

מוזמן להעיף מבט בפסיקות כאןארץ השוקולד
ומקורות להתיר גילוי הראש בנשואות: - בית המדרש

כנראה שאתה טועה ולא כולם חשבו שזה דאורייתא...
יש מאמרים בתחומין בנושא:ארץ השוקולד
בתחומין חלק כז עמוד 248 סקר הרב מתתיהו ברויד פוסקים המתירים גילוי ראש לנשואות, אוסרים מדרבנן והמתירים ולכן למסקנה הכריע בין מותר לאסור מדרבנן.
בתחומין חלק כח עמוד 92 הגיב לו הרב יהודה הרצל הנקין וסבר להכריע כספק דאורייתא, אבל גם הוא קיבל שזה לא בדיוק דאורייתא לכל הפוסקים. (בין הסוברים שזה מדרבנן- הסמ"ק, הרא"ש והטור)
ראש פרוע - יכול להיות גם צמה.tagel
ציטוטים.כהנא צדק!

כתובות ע"ב עמוד א:  ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה? מאכילתו שלא מעושר, ומשמשתו נידה, ולא קוצה לו חלה, ונודרת ואינה מקיימת  ואיזו היא דת יהודית? יוצאת וראשה פרוע. גמרא: ואיזו היא דת יהודית? יוצאת וראשה פרוע: ראשה פרוע דאורייתא היא!.

 

סיכום(לא כתבתי את כל הסוגיא וגם לא את רש:י. אבל סיכום הסוגיא): דת משה: איסור דאורייתא ללכת בלי כיסוי ראש בכלל. אבל רשת עם חורים מותרץ

דת יהודית: איסור מדרבנן ללכת גם בכיסוי מחורר. צריך כיסוי אטום, וכל זה בשוק, אבל בבית אין צריך מעיקר הדין כיסוי ראש כלל.

שו"ע אבה"G סימן קט"U סעיף ד: איזו דתיהודית? הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל.... יוצאת לשוק וראשה פרוע... תצא בלא כתובה! 

דת משה זה דאורייתא?ארץ השוקולד
ממש לא פשוט...ארץ השוקולד
נחלקו בכך הפוסקים, יש שסברו כך ויש שחלקו...
ומקורות להתיר גילוי הראש בנשואות:ארץ השוקולד
1. שו"ת מים חיים חלק ב, סימן קי אות ב- הרב יוסף משאש.
2. שו"ת והשיב משה סימנים לד ולה- הרב משה מלכה.
3. הרב משאש מצטט את מהר"מ אלאשקר, בשו"ת שלו בסימן לה.
היום מנהג הנשים ששומרות הלכה לשים כיסוי . לכן הטענהי.

שזו כבר לא "דת יהודית" לא נכונה. אולי בזמן קום המדינה היה מקום לטיעון כזה, אבל קיום ברוך ה' הנשים לובשות כיסוי, ולכן גם המתירים הבודדים שמצאת לא יכולים להתיר.

אשמח לתגובה.

תשובהארץ השוקולד
ראשית, זה לא מתקופת קום המדינה, הרב משה מלכה התיר בשנות התשעים (תשנא/תשנד, לא זוכר איזה).

תקרא את התשובות, תראה את דבריהם.

שנית, לא ברור שזה תלוי רק במנהג של השומרות תורה ומצוות, יתכן שזה תלוי במה שמכבד נשים ככלל.

ולבסוף, הרב יוסף משאש התיר בשו"ת שלו, כי הוא סבר שמעולם לא אסרו אלא כי:
1. הנשים קיבלו על עצמן.
2. פריעת ראש פעם ביזתה את כבודן, לדעתו דווקא כיום זה יותר יפה פריעת ראש וממילא יתכן שעדיף בפריעת ראש לנשים נשואות.
"דת יהודית" בפשטות זה מה שנהגו נשים להוסיף על דין תורהי.

כדי להיות צנועות יותר. לכן מסברה ברור שאין להתחשב בנשים שלא מקפידות על דת כלל. אם אתה לא מבין את זה, זו נראית לי בעיה.

הטעם הראשון של הרב משאש נראה "דת יהודית" רגיל. נשים שקיבלו על עצמן יותר צניעות. אני טועה?.  הטעם השני זו טעמא דקרא שלא בטוח בכלל. ברור שאיסוף שער קשור לצניעות שזה מכבד את האישה. התורה רוצה שהאשה תהיה מכובדת בצניעותה, ולא מכובדת בפריצותה.  לא קראתי לצערי את הרב משאש, אבל בינתיים ממש לא משכנע.  

תקרא את הרב משאש, הוא מעדיף את הטעם השניארץ השוקולד
נראה לי שאפילו ציטטתי אותה בעבר, אבל אתה מוזמן לחםש אותה באינטרנט, אחת התשובות שלו נמצאות שם.

ופרדוקס קל בדבריך, אם התורה רוצה שהיא תהיה מכובדת וההלכה בהתאם. אז אם הכבוד אינו מחייב דבר מסוים, כיצד ניתן לומר שההלכה תחייב את זה וממילא אעפה העברה על ההלכה?

מקווה שהובנתי בשתי הטענות, כי השעה קצת מאוחרת...
אבאר את הטענה השניה קצת יותרארץ השוקולד
לומדים כיסוי ראש מסוטה בצורה הבאה:
"ופרע הכהן את ראש האשה, מכאן שגנאי הוא לבנות ישראל בפריעת הראש" עד כאן דברי הגמרא.
שואל הרב משאש, האם כתוב כאן אסור?
ועונה, אכן לא כתוב.
אלא יש פה גנאי, ממילא אם אין גנאי כיום אז לא אמורה להיות בעיה.
ציטטת לא נכוןימ''ל
הציטוט הוא "אזהרה לבנות ישראל", לא 'גנאי', ואזהרה היא איסור דאורייתא כידוע, בנוסף הגמרא שם אומרת על דרשה זו במפורש "דאורייתא היא".

וז"ל הגמרא: "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה, ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש".
ומשום מה רבים מהפוסקים לא הבינו שזה דאורייתא.ארץ השוקולד
ואפרט את חלקם:

הסמ"ק, הרא"ש והטור- דרבנן.

מהר"מ אלשאקר, הרב משאש והרב מלכה- מותר.

ולגופו של ציטוט- בהבנה שמדובר שגנאי או ניוול, כתבו רש"י והמלבי"ם על הפסוק בבמדבר (פרק ה פסוק יח)
יהיה נחמד אם תביא מקורותימ''ל

למשל ברא"ש על הסוגיה ראיתי הפוך - שהוא מביא בפשטות את לשון הגמרא שזה דאורייתא.

בסמ"ק לא מצאתי בכלל התייחסות לזה וחיפשתי, מה שכן - הא אומר (כלשון הגמרא) שאם ראשה מכוסה במקצת זה איסור דרבנן - משמע שאם בכלל לא זה דאורייתא.

כנ" לגבי הטור - הוא לא כותב במפורש אם דאורייתא או דרבנן אבל משמע מדבריו שדאורייתא מאותה הסיבה.

 

 

לגבי הרב משאש (כאן) - הוא מתבסס על לימוד מתוך דברי רש"י כמו שכתבת למטה והבהנתו שם מוטעית פעמיים כמו שהסברתי שם וגם היא לא מתיישבת כלל עם דברי הגמרא אלא רק בלשון רש"י (ואין להניח שרש"י חלק על הגמרא כמובן).

לא הייתי אומר מוטעית על "רב חשוב"...ארץ השוקולד
ומקורות בלי נדר אעלה היום או מחר...

נ.ב מה עם מהר"מ אלשאקר והרב משה מלכה, פתחת?
מקורות שיציאה בראש פרוע זה דת יהודית ודרבנן:ארץ השוקולד
טור אבן העזר סימן קטו:
"ואיזו היא דת יהודית יוצאת וראשה פרוע" (לשון הטור)

שולחן ערוך סימן קטו סעיף ד:
"איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת" (לשון השולחן ערוך)

כמו כן, בתחומין הוא מצטט את הרא"ש (תוספות רא"ש גיטין דף צ עמוד א), הסמ"ק (מצווה קפד) ובעל העיטור (אות מ, הלכות מרד, שער ראשון)
זאת משנה, הבאתי אותה כבר בתגובה הראשונהימ''ל
הגמרא עצמה כבר שואלת איך ייתכן שהמשנה אומרת שזו דת יהודים אם זה איסור דאורייתא ומסבירה מה דאורייתא ומה דרבנן, ראה בתגובתי הראשונה.

הציטוט שהבאת הוא חלקי, הטור והשולחן ערוך שהבאת מדברים שם רק על החלק שהוא דרבנן (יציאה בכיסוי ראש חלקי ולמקום ציבורי שאינו שוק שבו האיסור הוא דאורייתא)
אתה רוצה את הסימן והסעיף במלואו?ארץ השוקולד

צנזרתי, כי היו קטעים בוטים שם...

 

אבל אני אצטט, אין מבחינתם משהו דאורייתא...

 

טור (אבן העזר סימן קטו)

 

"אלו יוצאות בלא כתובה העוברת על דת משה ויהודית:

ואיזו היא דת משה:

1. מאכילתו שאינו מעושר או אחד מכל האיסורים כגון דם או חלב שהכשילתו ואכלו על פיה ונודע לו אח"כ כגון שאמרה פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טיהר לי הדם הזה ונמצאת שקרנית ודווקא שהוכחשה בעדים כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה שלא היה אותו פלוני בעיר וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתוקן ושהוא אכלו על פיה אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה והיא אומרת שתקן לה נאמנת ודווקא שהכשילתו ואכל על פיה אבל אם רצתה להאכילו דבר איסור ונודע לו ופירש או שהיא בעצמה אכלה דבר איסור לא אבדה כתובתה הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדותה ואמרה לו טהורה אני ובא עליה יוצאת בלא כתובה.

2. הנודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה דבעון נדרים בנים מתים קטנים.

ואיזו היא דת יהודית:

1. יוצאת וראשה פרוע אפילו אין פרוע לגמרי אלא קלתה בראשה כיון שאינה מכוסה בצעיף תצא כתב הרמב"ם אע"פ שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים תצא בלא כתובה ודוקא שיוצאת כן ברשות הרבים או במבוי המפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו לא תצא.

2. וכן הטווה בשוק שמראה זרועותיה לבני אדם וכן הטווה ורד כנגד פניה ופרש"י שטווה בכפה על ירכה והחוט מתוח כנגד פניה של מטה והרמב"ם כתב כשטווה בשוק וטווה ורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחייה כדרך שעושין הפרוצות.

3. וכן המדבר והמשחקת עם הבחורים.

4. וכן המקללת אביו בפניו או בפני בנו. 

5. וכן התובעת מבעלה התשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה או שמריבה עמו עד שנשמע קולה כשתובע על עסקי תשמיש בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה ומ"מ לא אבדה כתובתה אא"כ יש עדים שהתרה בה תחילה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"כ אין כופין אותו להוציאה ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה כתב הרמב"ם אע"פ שלא הוציאה אין לה כתובה שכתובה תקנת חכמים היא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות אבל הפרוצות אין להן תקנה זו אלא תהא קלה בעיניו:"

 

איפה נמצא פריעת הראש?

 

שולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו סעיפים א-ד) :

אלו יוצאות שלא בכתבה:

העוברת על דת משה ויהודית.

ואיזו היא דת משה:

1. שהאכילה את בעלה שאינו מעשר, או אחד מכל האסורים,

2. או ששמשתו נדה, ונודע לו אחר כך, כגון שאמרה: פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טהר לי הדם הזה, ונמצאת שקרנית. ודוקא שהכחשה בעדים, כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה לא היה אותו פלוני בעיר, וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתקן ושהוא אכלו על פיה; אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו, או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה, והיא אומרת שתקן לה, נאמנת. ודוקא שהכשילתו ואכל על פיה, אבל אם רצתה להאכילו דבר אסור, לא אבדה כתבתה:

סעיף ב[עריכה]

החזקה נדה בשכנותיה, שראוה לובשת בגדי נדתה, ואמרה לו: טהורה אני, ובא עליה, יוצאת בלא כתבה:

סעיף ג[עריכה]

הנודרת ואינה מקימת, תצא בלא כתבה.

הגה: וכן אם עברה על השבועה או על החרם (הגהות מימוניות פרק כ"ד). אבל אם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועה וחרם, לא אבדה כתבתה אף אם היא עוברת (בתשובת מימוני ובתשובת הרשב"א סימן תתס"ו). אשה שהמירה דתה וחזרה בה, אינה אלא כעוברת על דת, ולא הפסידה כתבתה אלא אחר התראה (תשובת הרא"ש כלל ל"ב):

סעיף ד[עריכה]

איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל:

ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית:

1. יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת;

2. או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או לחיה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, ורגילה בכך (רשב"א סימן תקע"א);

3. או שהיתה משחקת עם הבחורים;

4. או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש;

5. או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה, ויש אומרים דהוא הדין אם קללה אפלו אבי בעלה בפני עצמו (וכן משמע מפרש"י בגמרא הביאו הבית יוסף), ועין לקמן סימן קנ"ד, הוא הדין המקללת בעלה בפניו (הרמב"ן סימן ק"ב);

בכל אחד מאלו תצא בלא כתבה, אם יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו. ואם אין עדים, תשבע שהוא כדבריה. ואם רצה לקים אותה אחר כך, אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה.

הגה: ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה, ויכול לגרשה בעל כרחה, ואין בזה משום חרם רבנו גרשם (תשובת מור"ם בהגהות מרדכי דיבמות וכן הוא ברשב"א סימן תקנ"ז). ואשה שגזמה לבעלה שרצונה להשכיר עליו כותים להרגו אם יעשה לה דבר, מקרי עוברת על דת (הגהות מימוני פרק כ"ד). אשה הרגילה להתיחד עם כותים, נקראת עוברת על דת (תרומת הדשן סימן רמ"ב):"
 
איפה נמצא פריעת הראש בדת משה או דת יהודית??
הטור והשו"ע לא מציינים אם זה דאורייתא או דרבנןימ''ל

לא שם ולא בהלכה במקומה שאם כבר אז אותה היית צריך להביא "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחד פנויה ואחד אשת איש" (אה"ע סימן כא הלכה ב).

 

לא תבין אם לא תפתח את המקורות, אנחנו טוחנים מים וחבל.

פתחתי, הם מכלילים את זה כ"דת יהודית"ארץ השוקולד

איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל:

ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית:

1. יוצאת לשוק או למבוי מפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת;

מקורות = המקורות של הטור והשולחן ערוך = גמראימ''ל


מדוע השולחן ערוך שינה מלשון הגמרא?ארץ השוקולד


הוא לאימ''ל

הוא הביא את החלק שהגמרא עצמה אומרת שהוא דרבנן כי הוא הרלוונטי להלכה הספציפית של איזו אישה יוצאה משום דת יהודית ולא את החלק של הדאורייתא כי הוא שייך לסוגייה אחרת.

וכל הפוסק מתוך משנתו הרי זה בור...ארץ השוקולד

לא מביאים משנה ואומרים שזו הלכה...

אתה רציני? ציינתי שהטור והשו"ע שהבאת הם ציטוט של המשנהימ''ל

ציינתי שהמקור שלהם הוא במשנה ושבתגובה הראשונה הערתי שהגמרא מסבירה שהאיסור דאורייתא למרות דברי המשנה הזאת.

 

מי שלא פותח מקורות הוא הבור, חבל שאנחנו מתווכחים על דברים פשוטים שאם היית פותח את הגמרא לא היית צריך לשאול אותם שוב ושוב.

וציטוט של רש"י של הספרי:ארץ השוקולד
"ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן" (רש"י במדבר פרק ה פסוק יח).

כתוב כאן איסור או גנאי?
זו הבנה מוטעיתימ''ל
זה שרש"י כותב שזה גנאי לא אומר שזה גם לא אסור, זה לימוד לא נכון לוגית (ובייחוד שהגמרא אומרת הפוך, נראה לך שרש"י חולק על הגמרא??). הסיבה שהוא כותב שזה גנאי היא שזאת מטרת הפריעה - לבייש את הסוטה.
אני ציטטתי רב חשוב שהבין ככהארץ השוקולד
לא חושב שהדרך היא לתת להבנתי לומר על רב חשוב באופן מובהק שהוא טועה...
לא נכון, מה שאתה אמרת זה לא איך שהוא הבין ולא מאותו המקורימ''ל

הוא למד מלשון רש"י בדרך אחרת ממך (ראה בדבריו בקישור שהבאתי) ומרש"י על מסכת כתובות ולא מרש"י על התורה.

 

ולגבי הרב משאש - הוא הבין שלא כמו כל הראשונים וכנגד לשון הגמרא ע"פ לימוד ברש"י (שגם הוא לא נכון לענ"ד ואם תרצה אסביר למה).

הרב משאש טוען שהוא הולך עם הראבי"הארץ השוקולד
אז כנראה שלא כל...
מה שכתוב דאורייתא היא זה על חובת הפריעהלשם שבו ואחלמה
ממש לא: "אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש" וכל הסוגיה שםימ''ל

מדברת על גילוי ראש לנשואה בלי קשר בכלל לסוטה ועל זה הגמרא אומרת "דאורייתא היא".

יש מצב, בציטוט שהבאת ככה זה נשמעלשם שבו ואחלמה


איפה נשואה?ארץ השוקולד
הסוגיה עוסקת בשאלה מי יוצאת בלא כתובה = נשואהימ''ל

לגבי הדרשה שלומדת מסוטה יש באמת שלמדו שגם רווקה חייבת בכיסוי ראש, אבל הסוגיה בכללותה היא על נשואה.

בגמרא כשמדובר על שער באשה ערווהארץ השוקולד
לא מחלקת בין נשואה לפנויה...

החלוקה נמצאת שם בתוספות רא"ש (ברכות דף כד עמוד א), האומר שרווקות נהגו לצאת בראש פרוע ולכן מותר. סיבה זו נמצאת אצל פוסקים אחרים להתיר לנשואות לצאת בראש פרוע, במקום שנהגו כך
אתה מערבב עניינים, זו סוגיה אחרת לגמריימ''ל
במסכת ברכות לגבי קריאת שמע, בלי קשר לרשות הרבים אלא אפילו בבית. זה דין אחר לגמרי, אנחנו מדברים על הסוגיה בכתובות שם הגמרא אומרת במפורש שהאיסור מדאורייתא ומביאה לזה מקור מהתורה, מה צריך יותר מזה?
איכשהו השולחן ערוך לא פסק שזה דאורייתא...ארץ השוקולד

מדוע?

איכשהו השולחן ערוך לא פסק שזה דרבנן...ימ''ל

מדוע?

 

תשובה: הוא פוסק הלכה בלי לכתוב אם היא דאורייתא או דרבנן, בשביל זה צריך לפתוח מקורות.

יוצאה וראשה פרוע-העני ממעש

לחופה. ולא אחריה

 

המכסות לפני החופה, תימן למשל-

עי' אוקימתות להנ"ל, נ"ל הרב קאפח על אתר

אולי, אבל יתכן שגם לאחר מכןארץ השוקולד
בגמרא לא מופיעה אוקימתא כזו של "לפני החופה" ויתכן שזה הבסיס למנהג המתיר.

ציינתי כבר, שאינני בקי בסוגיה (כנראה שאני היחיד פה שיודע מספיק כדי לומר שהוא אינו בקי ודי לחכימא...) הצעתי הסבר פשוט לטעם המנהג.
אין שום בעיה לכתוב על רב מסויים שהוא טועה בהבנת הסוגיאי.

אתה כל הזמן ניתלה ברב משאש ובהבנתו בסוגיא.  התורה מלמדת אותך מה מכבד  את האשה ומה לא. חז"ל כותבים שגלוי ראש זה גנאי, זה לימוד, שעניינו להבין איך נכון להראות. לא כתוב שזה תלוי חברתית, כי אחרת בשביל מה צריך לימוד מפסוק?

 

אין בעיה, אבל אם הייתי אומר דבר כזה על הרב אלישיב לדוגמאארץ השוקולד

היו מעירים לי.

 

תוספות רא"ש על הסוגיה של "שער באשה ערווה" אומרים שזה תלוי חברתית, אז זה לא רק הרב משאש...

פשט יוצאה- מבית אביההעני ממעש


יכול להיות שאתה צודקארץ השוקולד


אני בדקתי את זה לפני החתונהה-מיוחד
ובגלל שאני תימני אגיד מה אני הבנתי לפי התימנים
לפי הרמב"ם חדר היחוד הוא הרגע שבו הם נשואים ומאז חייבים בכיסוי ראש ולכן אחרי שיוצאים האישה חייבת לשים כיסוי ראש.
מה שאני עשיתי בחדר יחוד לא סגרתי את הדלת לגמרי, השארתי פתח קטן מאוד שמצד אחד תהיה פרטיות ומצד שני לא יהיה ממש יחוד
לפי התימנים נשים שמות כיסוי כבר בגיל 3 ;)binbin
כי בגיל הזה הן מתחתנותחירטוטא דלעילא

<צ>

לאה-מיוחד

רק התימניות. גם הספרדיות והאשכנזיות

כששאלנו את הרב רצאבי על זהmp3
הוא אמר שמי שיוצאת מחדר יחוד בלי כיסוי ראש "יהיה מי שיוציא אותה מהגהינום" ומכיוון שיש ענין לעשות יחוד מיד אחרי החופה אז שמתי כיסוי ראש.
אומרים שמי שלא שמה "יש לה על מי לסמוך" ויש גם כל מיני טריקים כמו לא לנעול או לתת מפתחות למישהו.
אגב אם כבר מדברים על צניעות וקדושה בחתונה אז אצלנו מינינו 2 חבר'ה של בעלי שמנעו מהנשים להיכנס לגברים בזמן החופה וכך מנענו את התערובת שנהיית תמיד.
גם אנחנו סמכנו על זהשירה515
פשוט לא נעלנו את החדר כדי שלא יהיה ייחוד.
ובאמת חמותי פתחה בטעות כשהיינו שם...
חמות לא עושה דברים כאלה בטעותה-מיוחד
ואז גם שומרים נגיעה עד סוף החתונה?הולם במיוחד
לא יודעה-מיוחד
אני ראיתי את ההלכה הזאת רק כמה ימים לפני החתונה אז לא ממש יצא לי לבדוק
מתוך מה שלמדתי!שואף למעלה
נתחיל מההתחלה..
לפי הספרדים, אין צורך בכלל בחדר ייחוד בזמן השהייה באולם. חדר הייחוד האמיתי זה כשמגיעים הביתה והבעל נועל את עצמו עם אשתו. במילים אחרות אין לחדר הייחוד משמעות כזאת גדולה, אלא הוא נותן זמן לחתן ולכלה להיות קצת ביחד בתוך כל האירוע הזה. ייחוד זה כאשר איש ואישה מתייחדים במקום שאין איש שיכול לגלות אותם, ובחדרי הייחוד באולמות זה לא המצב, כי החתן והכלה מוקפים באנשים ולא יכולים באמת להתייחד. לכן גם ממנים משהו שיבוא "להפריע" כדי להדגיש שזה לא חדר ייחוד אמיתי. יוצא מכאן, שאם זה לא ממש חדר ייחוד אזי אסור להם לגעת אחד בשני, אלא רק בזמן גמר הקידושין, כאשר נועל אותה בביתו. ובנוסף, לא תתחייב בכיסוי ראש, עד גמר הקידושין. וצריך להעיר שאם חדר הייחוד מעט מבודד, ולא בא איש להפריע, אזי חדר הייחוד תופס והאישה צריכה לצאת עם כיסוי ראש ומותר להם לגעת.
עכשיו זה לשיקולך - האם לכסות ולגעת או לא לכסות ולהתאפק עם המגע עד ההגעה הביתה. בכל מקרה הקטע שנותנים ידיים לפני החדר ייחוד אינו נכון כלל והוא אפילו איסור במידה מסויימת.

לגבי האשכנזים, אינני בקיא כל כך בפסיקה שלהם, ואם אני לא טועה יש להם פסקים על כך שלמרות השהייה בחדר הייחוד מותר לכלה לצאת ללא כיסוי ראש. לגבי המגע אצל האשכנזים, אין לי מושג ממתי זה תקף אצלם.

שאלה מצויינת - בהצלחה!
איזה שאלה !!ציף
אין לי מה להוסיף על הנ"ל רק ישר כח על השאלה ועל הבירור,כ"כ כלות לא נכנסות למקום הזה וסומכות על זה "שכולן בלי כסוי"



מכירה הרבה כלות שיצאו עם כסוי ראש ומצדיעה להן.
ההתנהלות של "כולן עושות" היא מבורכתארץ השוקולד
זה פשוט לסמוך על עם ובנות ישראל שנוהגות כשורה, דבר שמקובל פעמים רבות בספרי הפסיקה
אני לא ככ אוהבת את האמירה הזאתהולם במיוחד
בד''כ אלה שלא מקיימים לפי ההלכה זה אלה שלא יודעים טוב ולא למדו.
ואז משתרש מנהג שגוי, ובגלל שכך נהגו ישראל- מוצאים איך להתיר אותו. יוצא שלפעמים מי שפוסק לנו הלכה זה אלו שמתוך חוסר לימוד וידע נהגו באופן שגוי.
אז כל אימהותינו פחות צדיקות?? ומה לגבי מנהג ולה"ר?נפש חיה.
רק שאלה קטנה לכולן עושות כךפלוניאלמוני
מה לגביי נערות ורווקות שצריכות לשים כיסוי ראש האם גם זה אינו מוצא חן בעיניך שבנות ישראל נהגו כך? והאם את חושבת שזה מנהג טעות ושצריך לתקן זאת? וכך נוהגים כולם היום ולא שמעתי רבנים שאומרים לנערות ורווקות לכסות את הראש .
מעיקר הדין אין חובה לרווקה לכסות את הראשה-מיוחד

זה  ממידת צניעות, נכון. אבל אין חובה

וכן, בזמן שהיא מברכת ומתפללת אז כן

אדרבה עם זהפלוניאלמוני
קשור לעיניין הצניעות הכיסוי ראש צריך לחול גם על רווקות "קול באישה ערווה" אין חילוק בין רווקה נשואה אישה=אישה אלא אם אומרים עיניין הכיסוי הינו סמליות שהאישה נשואה בלבד!
ואם אני זוכר נכון (אני סוג של חרדל"ש )השו"ע והרמב"ם סוברים שאין חילוק בין רווקה לנשואה בעיניין זה,ביום יום שלא מתפללת אלא רק בביתה יכולה ללכת ללא כיסוי ראש אז קל וחומר שמתפללת ועדיין היום בתי ספר לבנות ובבתי כנסת רווקות לא מכסים את הראש בתפילה ובלימוד כיש פוסקים שאומרים שמותר ורוב הבנות נוהגות כך ולכן אני שוב שואל האם לדעתך זה טעות ?
מה זה חרדל"ש?אנונימי (2)


חרדי לשעבר על משקל דתל"ש😢😢😢פלוניאלמוני
כנראה קול באישה זה מדובר על כל אישהה-מיוחד
ועל הכיסוי ראש כבר כתבתי.
בילקוט יוסף הוא כותב שכדאי להקפיד על זה
התשובה על רווקות היא פשוטהארץ השוקולד
הגמרא מחייבת בכיסוי ראש לרווקות ונשואות כאחת, אבל כתבו בתוספות רא"ש שם שהבתולות נהגו לצאת בלי ולכן מותר.
ממילא, לפי דעתם כיסוי ראש זה תלוי מנהג.
אני עדיין מנסה להביןפלוניאלמוני
בשולחן ערוך (אורח חיים ע"ה,ב) "שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו (-קריאת שמע) אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר". לעומת זאת השו"ע באבן העזר (כ"א,ב)פסק שגם לפנויה אסור ללכת פרועת ראש.

יוצא במקרה הראשון שיער של רווקה הוא לא ערווה ומותר לקרוא קריאת שמע כנגדו .

שאלה 1:איך מיישבים את הסתירה בשו"ע עצמו ?

שאלה 2: מה ההבדל בין שיער של רווקה לנשואה מה גורם לו להיות ערווה לאחר החתונה? וכי שיער של רווקה לא מושך כמו נשואה ? והאם אפשר לומר זאת על אורך השמלה או השרוולים כי במה השיער שונה מהם הרי כולם ערווה ?
(לפי מה שאני רואה במציאות לא כבר מגיל צעיר מאד מקפדים אורך השמלה והשרוולים)
והאם השיער לא עומד באותה רמה כמו שאר הדברים אז זה באמת לא ביג דיל שנשואה תצא בלי כיסוי לא ככה?
אתה צודק בשאלה שלךtagel
עניתי על זה בתגובה למטה
תשובות:ארץ השוקולד
1. ביחס לסתירה-
ההלכה הראשונה המחלקת בין שער נשואה שדרכה לכסות לבין שער רווקה שאין דרכה לכסות, נמצאת בסימן עה באורח חיים, כלומר זה דין בקריאת שמע.
מה שנאמר באותו סימן הם דברים הנאסרים לראות או לשמוע תוך כדי קריאת שמע, מפני שהם מסיחי ם את הדעת.

לעומת זאת, בסימן כא באבן העזר מדובר על הרחקות מעריות, שם השולחן ערוך כתב את גדרי הלבוש לשיטתו.

יוצא אם כן, שהאיסור במראה מסוים בשעת קריאת שמע קשור להסחת הדעת וממילא אם רגילים אין בעיה לראות באותו זמן. אבל יש חובה מצד האשה לכסות את ראשה לשיטת השולחן ערוך.

2- ביחס לשאלה על מציאות משתנה:
דעת השולחן ערוך כאן בפי שמפורש באבן העזר, היא שזה לא תלוי במנהג. אך נחלקו בכך הפוסקים וישנם רבים הסוברים שדיני לבוש, בשער, אורך השרוול, החצאית ועוד תלויים במנהג המקום.
בעבר התייחסתי לשיטה זו בפורומים והבאתי את התוספות רא"ש, הבן איש חי, הרב משאש כאן, הרב רבינוביץ'.

לכן, נראה שנחלקו הפוסקים ביחס לממד המשתנה בהלכות צניעות.
עוד כמה שאלות לחידוד הנושאפלוניאלמוני
קודם כל תודה על התשובה המפורטת
אך לעניות דעתי שאלה עדיין עומדת בעינה כי אם יש חובה לרווקה לכסות את ראשה מהטעם שזה מעורר את היצר/ערווה אז אי אפשר להגיד במקום אחר שאישה שלא רגילה לכסות את ראשה אינה מעוררת את היצר/ערווה(בעיקרון לפי הטענה שזה חובה המציאות זאת לא תקינה) ואף אפשר לקרוא כנגדה קריאת שמע (אלא אם כן זה נובע מהטעם שכך נהגו בנות ישראל וזה הוא דין "מנהג ישראל דין " ולא שייך כאן טעם העוררות היצר וכו לכן אולי גם אפשר לומר שהטעם שנשאות שמות כיסוי הוא לא בגלל ערווה אלא מתוך לימוד "ופרע" הבדלה מסויימת בין נשואות לפנויות כמו שנאמר בחלק מהתגובות )


1.מה הגדר של אישה שדרכה לכסות -רק שיוצאת לרשות הרבים או גם שהיא בבית?

2.האם רווקה שמכסה כאשר מתפללת ומברכת גם נחשבת כאישה שדרכה לכסות ?

3.מה לגביי כיסוי הזרועות(מה המרפק ועד שורש כף היד) זה גם עובד על אותו עיקרון?(נגיד אישה שמכסה עד שורש כף היד ברגע שהיא מקפלת את השרוולים זה נחשב לערווה?)

4.נשואה שהולכת בלי כיסוי האם מותר להגיד בפני קריאת שמע ודברי תורה וכו?

5."ופרע" - (שם יד ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. #
האם זה אומר שנשים הלכו עם כיסוי דווקא אלא יכול להיות שבאמת היו עם צמה בסגנון מיוחד וכו ולכן יש פוסקים המתירים לנשואות ללכת בלי כיסוי.
ועוד באותו המקרה(סוטה) האישה עדיין נשואה נכון .
אז למה מורידים לה את הכיסוי בפני גברים זרים למי שאומר ופרע זה כיסוי (כפי שאני מבין מהמשפט -אם ראה אדם סוטה בקלקולה וכו') הרי שערה הוא ערווה האם זה לא מכשול ?
תשובות נוספות:ארץ השוקולד
הבן איש חי מביא מחלוקת ביחס למניקה, שרגילה לגלות את עצמה בשעת ההנקה האם באותו זמן זה נחשב כערווה שאסור לקרות כנגדו ומתיר בשעת הדחק.
לעומת זאת, במקום בו רגילות נשואות להסתובב בפריעת הראש וכל הנשים דרכן בכך באותו המקום זה ברור שלא נחשב שם "ערווה" לתושב המקום אבל אורח צריך להקפיד בכך אם אשתו מקפידה.

לכן, נראה שיש שלושה פרמטרים:
א. דבר שכולן נוהגות בכל מקום לגלות, כגון שער רווקות- לא נחשב ערווה.
ב. דבר שנהגו במקומות מסוימים לגלות, כגון שער נשואות בחלק מהמקומות- לא נחשב ערווה לתושבי אותו מקום.
ג. דבר שמגלות או מכסות בהתאם למצב הרגעי- מחלוקת, ניתן לסמוך בשעת הדחק.

לפי זה יוצא התשובות כדלהלן:
1. מחלוקת, ניתן להתיר בשעת הדחק (שעת הדחק זה לא כזה רחוק, בדיני כשרות יום שישי לרוב מופיע בפוסקים כשעת הדחק).
2. שלא בשעת התפילה שלה יהיה מותר לכולי עלמא, אבל כשהיא מתפללת מחלוקת.
3. מנהג הזרועות יהיה כדין השער ובהתאם לכללים לעיל, הרי למדנו בין השאר מדין חזה של אשה.
4. בהתאם למקום, אם מקובל שם ככה זה יהיה מותר ואם לא אז לא.
5. א. מחלוקת אם מדובר על צמה או על כיסוי וזה משפיע על המחלוקות שהובאו לעיל בשרשור.
ב. אינני יודע למה כאן זה הותר, אבל לגמרא שם זה לא הפריע.

יש לציין, כי הבן איש חי מביא שלגבי אשה המתפללת, מה שנחשב ערווה שאסור לה להתפלל כנגד זה רק ערווה ממש ולא שום דבר אחר.

(בן איש חי בשנה א, פרשת בא, אותיות ח עד יב)

לגבי חיוב כיסוי ולבוש באופן כללי, אישה אמורה לכסות את עצמה כדי לכבד את עצמה ולא בשביל גברים!

סימן עה וכל דיני קריאת שמע ותפילה הם דברים שנאסרו לראות או להתפלל כנגד מחמת היסח הדעת של הגבר, כי זה ימשוך את תשומת ליבו. אבל לא ניתן ללמוד משם דיני לבוש כדי להחמיר, להקל יתכן שניתן מדין "אל תהי כהנת כפונדקית" (לא יתכן שדבר קדוש כקריאת שמע יהיה קל מזמן אחר).
לכן, דברים שרגילים בהם מותרים בשעת קריאת שמע ותפילה, משום שהם כבר לא מסיחי דעת.
מה אני יגיד לך לי זה נראה ממש ממש ממש מוזרפלוניאלמוני
שתי תשובות בדבר:ארץ השוקולד
1. זה אמירה שאני סומך על המסורת מדורות עברו, כפי שאני סומך עליהם שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים.
2. ממה שאני למדתי, כל מנהג שנראה כמנהג טעות ואיסור לפי ההלכה זה בסוף מחלוקת פוסקים. שמעתי מהרב רימון שכשהוא היה צעיר הוא חשב שהוריו טעו בהלכה, כי הם לא הכירו היתר למנהגם במגוון נושאים עליהם למד בישיבה, עם הזמן הוא למד ביסוס למנהג שהיה בביתו והבין שטעה בתיקון שלו. לכן, הוא אמר שצריך להיזהר לפני שמשנים.
זה ממש לא בגדר לפי מנהג המקום!כהנא צדק!

מנהג המקום זה אומר שאם במקום הנ"ל מחמירים, ניקח לדוגמא שהנשים מכסות את היד עד לכף היד- אז רק בכזה מקום יש חיוב לכל אישה שמגיעה. אבל אם לדוגמא נשים מסתובבות בבגדי פרחצות ברחוב ברור שאסור להתיר את זה, ואותו כנ"ל לגבי חתונה.

לא כזה ברורארץ השוקולד
עיין בשו"ת שיח נחום חלק א אבן העזר סימן קו - קז.
אני מצטער, אני לא יכול לצאת מהבית לבדוקכהנא צדק!

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

התשובות ארוכות, אבל את הרב משאש ציטטתי בעברארץ השוקולד
מוזמן לחפש פה בפורומים "הרב משאש", "הרב יוסף משאש".
ישר כח על בירור האמת!נסיכה בגרביים

אין לי מה להוסיף לדיון ההילכתי, קטונתי פה מכולם.

 

לנו הרב פסק שמספיק הינומה, מציעה לך לשאול רב. הבנתי שכך גם פוסק הרב אליעזר מלמד.

 

ואם את מאוד לא רוצה בכל אופן לשים אבל כן מרגישה מחוייבת, את יכולה לשים פאה מתחילת החתונה - לעשות בה את התסרוקת- או לוותר על שלב החדר ייחוד (זו היתה התוכנית שלי במידה והרב יחייב אותי בכיסוי ראש אחרי החופה).

 

מזל טוב ובהצלחה!

אני עשיתי תסרוקת, ואחרי חדר היחוד שמתי פאהאתי ב
עם תסרוקת זהה... אך רוב חברותיי לא הקפידו על העניין.
אולי-אנונימי (2)

אפשר לשים פאה? זה נראה לי נחשב לכיסוי ראש ביום של החתונה.

וגם נראה שבשביל זה יש את ההינומה, לא?

יש עוד מצב בין נישואים לרווקות- אירוסיםחיה רוז

בימינו העם קורא אירוסים לשידוכים, להחלטה על מיסוד הקשר.

אבל האירוסים ההלכתיים מתרחשים בימינו באמת תחת החופה.

 

לא מתמצאת בכל הדיוקים, רק כיוון שכתבת שמוזר שהם נשואים לעניין אחד ורווקים לעניין אחר, כשאי לדעת שיתכן שהם בכלל נמצאים במצב שלישי. 

את מתכוונת לקידושיןעוקר הרים

אבל בימינו הקידושין והנישואין סמוכים.

הקידושין הן נתינת הטבעת.

לגבי החופה יש דיון מתי היא בדיוק קורית - אבל די מוסכם שלאחר חדר ייחוד הם נחשבים נשואים.

 

אכן, הקידושים נקראים בחז"ל גם אירוסים. איך שלא תקרא לזהחיה רוז

זה עדיין מצב ביניים שלא מוזכר בהודעה שלו. שם התהייה נובעת לכאורה מזה שקיימים רק 2 מצבים.

 

עד כמה שידוע לי- בנוגע לאירוסים-קידושים ברור שזה נעשה היום בזמן החופה בנתינת הטבעת.

אבל בנוגע לנישואים יש חילוקי דעות - מה שלכאורה נותן פתח להקל.

יש משהו יפה שקראתי בשם הרב יאיר דרייפוסשיר מדבר
אמנם זה לא במאה אחוז קשור וקצת "רוחני" ולא ממש לעניין הלכה, אבל בהקשר של חתונה באופן כללי - כוחות הנפש של הסובבים בחתונה מופנים לשימוח החתן והכלה, ולכן על אף ש"הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה" השמחה עצמה מתעלית מעבר לרובד הזה ועוסקת בחיבור הגבוה של הנפשות ("המתקת היצר" שהרב מזכיר שם ומופיעה בדברי ר' נחמן בהרבה מקומות).
לכן גם הריקודים לפני הכלה (בהולכה לחופה ולאחר מכן אצל רבים בזמן הריקודים) מותרים על אף שמבחינת הלכה יבשה ייתכן שאינם צנועים, למשל..
אמנם לא עונה ישירות לשאלה אבל הרגשתי צורך לומר את זה.
(מוזמנים להרחיב ולעיין ב"חתונה של אבודים" של הרב דרייפוס ממש אם בא לכם.)
ולא שמישהו שואל לדעתי, אבל זה בהחלט דבר שאני מרגיש שנכון...הציבור פשוט מתמקד בשמחת המפגש. באופן אישי אף פעם לא היה "חסר" לי שמישהי הלכה בלי כיסוי ראש אחרי החופה.
בשביל זה יש השכרת פאותהיועץ
מצד הדין אישה לא חייבת ישר אחרי החופהכהנא צדק!
עבר עריכה על ידי כהנא צדק! בתאריך ד' באלול תשע"ו 18:01
רק לאחר חדר הייחוד וזה לפי אשכנזים.
ספרדים פוסקים שלא צריך מכיוון שהם לא עושים חדר ייחוד ישר אחרי החופה אלא רק לאחר החתונה-, בבית.
חוץ מזה לדעת המשנה ברורה- גם מאורסת חייבת בכיסוי ראש. זה באמת מוזר שאף אחד לאנוהג ככה.
זה בהחלט נכוןזה אני

ברמת עיקרון לספרדים יש לסמוך על מה שכתב הרב עובדיה שרק לאחר חדר הייחוד האישה מתחייבת בכיסוי ראש.

ואז בהחלט נובעת השאלה מדוע מותר לתת ידיים. אבל אפשר למצוא לזה הסברים.

לגבי אשכנזים זו בהחלט בעיה גדולה להיות בלי כיסוי ראש ויש הרבה חרדיות ששמות פאה בחופה ובכך פוטרות את הבעיה...

לגבי האירוסין ומה שהמשנ"ב כותב. אירוסין זה לא מה שנוהג כיום אלא זה הקניין ולכן באמת הפתרון של החרדיות טוב כי לפי זה גם אחרי חדר הייחוד זה לא מספיק אלא מיד אחרי הקניין בחופה.

גם לך זה הפריע? עשיתי על זה גם בירור מעמיקכמעין הנובע
לכן אצלינו אין כלל חדר יחוד
עצה מעשיתאימל'ה
אצלי ההורים שלי התנגדו שאשים כיסוי ראש אחרי החופה
אז כשלקחתי את השמלת כלה שאלתי אם יש לה גם כיסוי אטום היא נתנה לי הינומה אטומה ושמתי אותה מתחת לטול לפני החופה. כך שרוב השיער היה מכוסה אך לא הקדימה
יש מאמר בתחומין על השאלה הזוארץ השוקולד
בתחומין לו עמוד 113 של הרב יהושע ון דייק (רב מושב רמת מגשימים) שם בא כדי לנמק את מנהג בנות ישראל הטהורות הנוהגות לצאת ללא כיסוי ראש בשעת החתונה.
אז זהו, שזה לא קשור לנישואיםtagel
עבר עריכה על ידי tagel בתאריך ד' באלול תשע"ו 23:49
אני אישית יצאתי מחדר יחוד עם כיסוי ראש. ואז למדתי שבאמת לא צריך..
כיסוי ראש הוא לא מעניין של צניעות, משום שאם כך היה אז גם בחורות לא נשואות היו חייבות בכיסוי ראש (דעת הרמב"ם) כי אם זה לא צנוע, אז איך מתירים לבחורות רווקות להיות לא צנועות?
כיסוי ראש הוא גם לא מעניין של נישואים - כי גם גרושות חייבות בכיסוי ראש. הן יכולות לקבל היתר להיות בלי אם הן מרגישות שזה פוגע להן בסיכויים לשידוך אבל מעיקר הדין חייבות.
אז בעצם העניין של כיסוי ראש ממה שלמדתי הוא העניין של אישה שלא בתולה, שמעצם זה שהיא כבר התנסתה היא צריכה כביכול שמירה נוספת שתמנע ממנה להגיע לכדי עבירה. כמו ציצית או כיפה לגבר..
גם אותי זה שיגע לפני שלמדתי את זה.. איך יכול להיות שלא עושים את זה.. שבנות סומכות נגיד על ההינומה ולא מורידות אותה גם בריקודים, אבל אם אני לא אסמוך על כיסוי ראש כמו הינומה ביום למחרת, אז למה ביום של החתונה אני כן?
עוד יותר אפשר לשאול, למה דווקא אחרי חדר יחוד? הרי אשה נקנית בקידושין, בכתובה ובביאה. בכל אחד מהם. אנחנו מתוך עניין להחמיר מקיימים בחתונה את כל השלושה, אבל בעיקרון כבר אחרי הראשון - כתובה, האשה נשואה. אז בעקרון היא חייבת בכיסוי ראש ישר מההתחלה. יש חרדים שנוהגים ככה, לכתחילה הכלה מגיעה לאולם עם פאה מעוצבת בתסרוקת.

אגב ככה גם ההסבר על הפיאות לאלו שמתירים - כיסוי ראש לא בא מתוך צניעות ולהמעיט את יופיה של האשה, אחרת גם לנשים רווקות היה אסור להיות עם שיער גלוי. הם אומרים שאין בעיה עם השיער עצמו של הפיאה פשוט שכמו שבחורה צעירה לא מתאים שיער ארוך מאוד או מאוד בולט וכו - ככה גם הפיאה צריכה להיות מתונה.
העניין של כיסוי ראש בא להיות משהו שהאשה עצמה תרגיש ויזכיר לה - שוב, כמו ציצית. ותאמינו לי, את הפיאה הן מרגישות...
אם זה לא מצניעות- אז למה "שיער באשה ערווה"?ולמה אסור לקרואכהנא צדק!

נגד שיער של אשה ק"ש

בלי נדר אענה לכך ולפלוניאלמוני למעלה עוד מעטארץ השוקולד
אז בואו נבין מה זה ערווה..tagel
באמת הרוב המוחלט של הדברים שנאמר עליהם ערווה הם קשורים לכל הנשים באשר הן, נשואות ושאינן נשואות, וניתן לקשר את זה לעניין צניעות. דהינו, דברים מושכים באשה. כמו איברים מוצנעים, קול וכו. לכן אנחנוה מתייחסים לזה כאל מילים נרדפות. ערווה = צניעות.
אבל הנה לנו דבר שהוא ערווה - אבל לא אסור מצד צניעות. ושוב העובדה היא שהשיער מותר ברווקות. אם שיער היה לא צנוע הוא היה חייב כיסוי בכל מקרה. ובאמת ככה הרמב"ם מבין ופוסק. אבל רובנו לא הולכים לפי הפסיקה הזאת ומכאן - המושג ערווה הוא לא בהכרח במשמעות של חוסר צניעות אלא עומד הפני עצמו
יהיו עוד מספיק הזדמניות להחמירפיקו
למה לחדש חידושים
יש לך מורה הוראה ,תשאלי אותו או את ארוסך.
זה עניין אישי ואת לא צריכה לקבל אישור מהציבור.

בענייני אישות וצניעות עוד יהיו לך הזדמניות לחומרות
אס תיבחן מעגת הגבורה
ברכה והצלחה
ובשעה טובה ומוצלחת
אני רק יודע מעדות של סבתא שלי ממרוקורן מהצפון
שכל אשה נכנסה לחופה עם כיסוי ראש כדי שלאחר הברכות היא תהיה כבר עם כיסוי ראש ולא תכשיל.
עוד היא סיפרה לי, שכלה אחת שכחה והחזירו אותה לבית לשים לפני החופה.
ועל פי ראש הישיבה שלי (קרנ״ש) הרב הבר, שהוציא סדרת ספרי עיון על עניין הצניעות בכלל, הוכח שמנהג מקום סבתי היקרה הוא הדין המקורי והיה נהוג בהרבה מקומות בעולם היהודי.

הסדרה נקראת ״את צנועים חכמה״.
יפה!tagel
אל יהי "כי כך נהגו" דבר קל בעיניך - מנהג ישראל דין הואאיש ירושלים.

דבר שני, הייתי נזהר מלקרוא לדבריהם של גדולי ישראל "תירוצים".

לגופו של ענין, לא זכיתי להעמיק בסוגיה כדי שאוכל לדון בה.

צריך פה רב פורומים חיוך-כוח י'
כל כך הרבה שו"תים ודיונים הלכתיים יש פה ברוך ה'. צריך פה רב משיב לפורומים אבל זה יקצר הרבה מהדיונים
זה לא. כל רב סובר אחרת..ענבל
בס"ד

רק בשרשור הזה אפשר לראות מלא דעות.
אמנם מנושא אחר, אבל אפשר בהחלט לקשור לפהאלון h

ראשית, בהתאם לנושא, אני יודע שהרב אליהו זצ"ל פסק שצריך אחרי החדר ייחוד כיסוי ראש.
שמעתי ממיכאל אבולעפיה שלגבי הדין של נטילת ידיים לצורך מאכל שטיבולו במשקה, הרב משאש הביא תשובה בה הוא מראה עשרות מקורות מדוע מצד ההלכה הדבר הזה הוא חובה גמורה וגו'.
סוף התשובה הוא מביא- אבל ישראל לא נהגו כן, וכן צריך לנהוג.
כלומר, הדבר שבו הלכה מפורשת עם מקורות פשוט לא נקלטה בעם ישראל- זה דבר לא סתמי, אלא יש לתת כובד ראש לעניין הזה.
אני חושב שאותו דבר לעניין הזה. אפשר מקורות אין ספור מדוע חייב כיסוי ראש מיד, אבל העובדה הפשוטה- עם ישראל לא נוהג כך.

מצטרף, דסומכים על ההינומה עכ"פהעני ממעש


ד"אהעני ממעש

איתא בגמ' ולא נפסק

היתר להסתכל על הכלה

לגבי השאלה למה נגיעה כן וכיסוי לאקרמבו665
אני לא נכנס לשאלה אם כן או לא כיסוי ראש אחרי חדר יייחוד פשוט אני רוצה להגיד שזה לא קשור לנגיעה כי בעיקרון הוא יכול לנגוע כבר מאז שהיא טבלה בבוקר. זה שהם כן או לא נשואים לא קשור
ח"ו!! (ועי' תקנת אלגיר)העני ממעש


אי אפשר להתווכח עם הלכה..קרמבו665
המציאות היא שאסור לגעת באישה נידה וזאת הסיבה ההלכתית היחידה שצריך לשמור נגיעה. מהרגע שהאשה טבלה היא טהורה והבעל מבחינה עקרונית יכול לגעת בה
מניה וביההעני ממעש

פה רשמת "נשואים לא קשור"

וכאן "הבעל מבחינה עקרונית"

 

פליטת הקולמוס היא מהלב. האם יעלה למאן דהו שתיגע בזרים בחתונה?

וכבר היה לעולמים

 

 

אמי היתה צדקת והלכה בגלוי ראש. כך נוהגות גם בנותיהחכמת ישישים

מעניין כמה קל לגרום לזולת סבל. כיסוי ראש גורם לנשים שרגישות לחום סבל רב. באירופה הקרירה זה אולי לא הפריע. ומה שנוגע, לבנות עדות המזרח, צריך לזכור שהן חיו בתוך אוכלוסיה מוסלמית קיצונית ולא רק שהיתה כנראה השפעה מסויימת שזלגה מהחברה הכללית אל היהודית, אלא שזה היה פשוט מסוכן שבחורים מוסלמים שאף פעם לא זוכים לראות נשים [אישה רעולת פנים ומכוסה באוהל מהלך אינה יכולה להיראות. נכון?] יראו אישה יהודיה לבושה בצניעות אבל גלויית ראש ופנים. ביחוד בחברה כזאת שתמיד הפגינה אלימות כלפי יהודים. עד כמה שזכור לי, הרמב"ם כותב "ערביות...יוצאות ברעלה" והכוונה במילה "ערביות" היא ליהודיות בארצות ערב. כמובן בתימן המצב היה הכי קשה מבחינה זאת. בסיכום, יש לומר שאין לקחת דוגמא מאיך שזה היה נהוג בארצות ערב. מה שאנחנו רואים בשנים האחרונות זאת הקצנה, ואני מוחה על שטופלים האשמות על אלו שאינם מקצינים. מי שרוצה, שיקצין כאוות נפשו אבל שלא יטיף לאחרים שאינם נוהגים כמותו.

עכשיו, אומרים לי בני משפחתי שזאת משנה מפורשת בקשר ל"ערביות" והמקור איננו הרמב"ם. מכיוון שהמשנה קדמה לאיסלאם בכמה מאות שנים, לא יתכן שמדובר בהתנהגות של המוסלמים. אבל, יתכן שהערבים נהגו להגביל את נשיהם ולעטוף אותן ברעלות ואוהלים מהלכים כבר הרבה לפני שהאיסלאם בא לעולם.

אם כן, סליחה על הטעות. מכל מקום, הטיעון שלי עדיין עומד אם הערבים נהגו כך עוד הרבה לפני האיסלאם.

שבת שלום !

כל עניין כיסויי הראש יצא משליטהתקוות עולמים

גם אצל נשים, וגם אצל גברים. לפעמים כשאני הולך למקווה ללא הכובע הירוק שלי, אנשים מעירים לי ששכחתי את הכיפה או שהיא נפלה לי. זה מצחיק אותי תמיד, כי אני בכלל לא לובש כיפה.

 

קרה גם שהגבאי העיר לי שצריך ללבוש כיפה למקווה, כי 'כבוד המקום'. זו דוגמה יפה לתופעה רווחת אצל הדתיים, של התעסקות בדברים שטחיים ומפגרים, במקום בדברים הגדולים והאמיתיים. לא ידעו כלל כי אלוהים בוחן לב וכליות, ולא ציציות וכיפות.

 

מפאת כבוד הפורום אני לא הולך להכנס לתיאורי זוועה על הדברים המבחילים שמתחוללים במקווה, שהם לא רק כנגד דברי חז"ל, הם כנגד כל הגינות אנושית בסיסית. וכל זאת על ידי אנשים עם גרביים לבנות וחליפות שחורות.

מה גם, הם בכלל לא מודעים לכך שהמהרש"ל התיר כבר לפני הרבה הרבה שנים לאכול ולשתות ולברך וללמוד בתורה ולהתפלל ולקרוא קריאת שמע בגילוי ראש, וכל שכן ללכת ולעמוד וכו'.

 

דווקא שמתי לב שדווקא אלו שנראים כחילונים דואגים ללכת עם המגבת מסביבם לכל מקום, לא מורחים את השיערות שלהם על המקלחות ולא משילים אותם בבור, לא מתפלשים חמש שעות בבור, לא משאירים סבך שיערות בתוכו, לא מתיזים דיאודורנט זול בכמויות מסחריות במקום סגור, לא מדברים ולא צוחקים במקווה וכו' וכו'. עושים את שלהם ויוצאים מהר. עקר הטהרה היא הזריזות, כמו שאומר השלט.

 

בכלל לא צריכים כיסוי ראש, יש את השמיים מעל. זה בהחלט מספיק.

הקיצר, זה כבר דבר ידוע ש'שיער באישה ערווה' פירושו שיער שדרך האישה לכסות אותו. לכן, כיום, בעולם הפתוח והמתקדם, הרבה נשים הולכות ללא כיסוי ראש, וזה בסדר גמור. לכן, פה נופלת הטענה של 'השיער זה אחד מהקישוטים של האישה וזה מעורר בנו האנשים זנות ותאווה'. את דברי חז"ל תמיד צריך להבין כפי המקום וכפי הזמן.

 

אולי אם כולן היו דתיות, הייתה נוצרת סוג של מיסטיפקציה לגבי השיער של הנשים, ואז באמת הייתה בעיה . אבל היום זה לא כך, לכן זו לא בעיה. הלכה אמיתית אין פה, מלבד מסורת וההתניות הדתיות-חברתיות.


לגבי עניין החום וכיסוי הראש, זה נידון במספר שו"תים שנכתבו לפני כמה מאות שנים. ובהחלט אם כיסוי ראש גורם צער שקשה לסבול מפאת החום, אפשר להוריד את כיסוי הראש, בין גבר ובין אישה. יש אנשים שרגישים לחום וללכת עם כיסוי ראש בחודשי הקיץ בארצנו זה סבל איום ונורא.
 

 

 

 

אין לך אחריות הלכתית והתגובות שלך לא עקביותשואף לאור

בשרשור אחד אתה ממליץ על להיות "אתאיסט" (לא ברור אם מתוך צחוק וברצינות) ובשרשור הזה אתה כותב דברים דוחים תוך הסתכלות צרה קטנונית ומיותרת על ענייני הגיינה שאינם בהכרח מייצגים את המציאות ואינם קשורים באיזה שהיא צורה למקום שבו אתה כותב אותם.. ויותר מכל השתיקה יפה להם כל עוד מדובר במרחב ציבורי

 

וחשוב מכך הזכרת מקור הלכתי אחד שלא ברור האם הצגת אותו בצורה אמינה ואם הוא אומר כדברך,אבל בודאי שהתעלמת מכל שאר המקורות כולם,לא רק שלא כך פוסקים הלכה אלא שבודאי לא פוסקים הלכה לפי מה שאתה אומר,לפי ניסוח הדברים שכתבת ניתן להתבלבל ולחשוב כיאלו ואתה לוקח סמכות הלכתית על דברים ופוסק במקום מי שאכן נסמך לפסוק ולהורות מה זה "וזה בסדר גמור",באחריותך ? מי שהולך אחר "דבריך" זה בסדר גמור בשבילו ?,אני לא מבקש ממך ענווה,אלא הגינות.

 

אני מציע לך לטפל בשאת הנפש העקבית שלך כלפי שומרי מצוות בשביל עצמך,שנאה מונעת מללבן כל תחום לאמיתו של עניין ומונעת מן האדם להתקדם אינטלקטואלית,זו החלפת ההגיון ברגש העז,עבור כל עת שיופיע

אתה סתם מקשקש בקומקוםתקוות עולמים

התגובות שלי הן די עקביות. זה שיש לך בעיה להכיל את העובדה שאין שום סתירה בין להיות חילוני כופר למאמין גדול, זה כבר לא קשור אליי. ןלא רק שאין שום סתירה, עיקר שלמות האמונה היא כשאתה כופר גדול ומאמין ענק. אתה לא אשם כמובן, אני מניח שאתה קורבן נוסף של הפילוסופיה היהודית וקשה לך לקבל דברים שהם לא שחור או לבן, או שנתפסים בעיניך כ'לא לוגים'.

 

מה אגיד לך, זה טוב שאתה שואף לאור, כי אתה יותר עמוק בחושך ממני. אין פה כלל מה לפסוק, כיסוי ראש הן לגבר והן לאישה בכלל לא בגדר הלכה ולא יכול להחשב כהלכה, לכן כל מי שמנסה לצייר זאת כהלכה הוא בור במקרה הטוב ושקרן במקרה הפחות טוב.

 

לכן כמובן שזה בסדר גמור ללכת בלי כיסוי ראש בין גבר ובין אישה, כי זו לא הלכה ולא כלום, בדיוק כמו שזה בסדר ללכת לאכול גלידה עם עלמה צעירה. יש מפורסמים שקרנים שאין צורך לעשות פומבי כאן לדעותיהם הנפסדות, שמסלפים בבוטות את ההלכה וממציאים איסורים, אבל אנחנו לא כאלה ומתרחקים משכאלה.

לגבי המהרש"ל, כל מה שכתבתי נכון. מי שמעוניין מוזמן לעיין ב'תשובות המהרש"ל' סימן עב. מה גם, ראוי לומר שהאשכנזים מעולם לא היו מן המקלים בהלכה.

 

לגבי המקווה, הכל קשור והכל נכון. תכף גם תבין למה. במקרה אני מבקר במקווה באופן קבוע וגר ברובע חרדי. הייתי בחיי יותר ממקווה אחד. ואילו אתה, אני משום מה מסתפק בתדירות הביקורים שלך במקווה ובחיכוך ובמגע שלך עם אוכלוסיה חרדית.

 

עכשיו תשמע, בדיוק ביום שישי הלכתי לי לתומי במקווה, ומן השמיים הזמינו לי קליפה מהלכת כדי להראות לי שהלכה כמותי. עמדתי בתור הצפוף מחכה להכנס, ריחות צחנה באוויר, חנוק וסגור. ויצא מהמקווה איזה אידיוט אחד ושאל אותי 'איפה הכיפה שלך'? אמרתי לו שאין לי כיפה ושיעזוב אותי במנוחה, הכולירה. אבל הוא התחיל לנבוח עם הפה המטונף שלו שאיך זה אין לי כיפה, ולמה אני בכלל הולך למקווה, ושאל אותי אם יש לי טלפון כשר.

 

אחרי שאמרתי לו שיתפוס ממני מרחק וחשבתי שנפטרתי ממנו, עדר שלם מאחורה מתחיל לשאול אותי 'איפה הכיפה שלך???' חשבתי שאני בחלום רע, וחבורה של קליפות שחורות מקיפה אותי כי אני חסר כיפה. אחד שניסה לדבר בהגיון כמעט חטף שם מכות.

 

ומה הטענה שלהם? טענה של 'כבוד המקום' ו'חוצפה' ושטויות כאלה. אני לא מסוגל לתפוס כמה מטומטמים ומפגרים ואטומים אפשר להיות כדי לטעון טענות מפגרות כאלה, ומה בכלל הקשר בין טלפון כשר לכיפה ומקווה, ומה הקשר לכבוד המקום ולחוצפה. אני לא מסוגל להבין איך המוח שלהם פועל, ואיך קיימות תופעות חמורות כאלה של מחלות נפשיות שמסתובבות חופשי.

 

בשביל משהו שהוא בכלל לא הלכה ולא כלום, הם עוברים על העבירה החמורה של הלבנת פנים ברבים, של הבאשת ריח הנשמה. זה בדיוק מה שאני מדבר עליו, ואנשים כמוך לא מסוגלים בכלל לתפוס. זו לא מצווה לדחוף את האף, וכל מי שיש לו גרגיר של הבנה רוחנית ושל עבודת ה' לא מתעסק בשטויות מפגרות כאלה של לראות מי לובש כיפה ומי לא לובש, והוא לא מתעסק בעניינים של אחרים, מה הוא לובש ומה היא לובשת. בדברים כאלה מתעסקים רק נשמות קטנות וטמאות שנמצאות בקטנות של המוחין דקטנות.

 

במקרה אני במקווה יותר ממך וזה בהחלט שייך לומר את כל הדברים הרעים שקורים שם. עזוב את זה שבהרבה מקוואות בארץ יש תקיפות מיניות ופדופיליה, אנשים שם הם פשוט גסים ומטונפים בצורה שמעולם לא נתקלתי בה קודם לכן. הם גרמו לי לפתח כזה אגו, מזל שהמקווה מציל אותי מיד. כי מעולם לא הייתה לי הכרה עצמית והחשבתי את עצמי למשהו, אבל אחרי שראיתי אותם אני ממש מחשיב את עצמי בתור אצילי ועדין ובטח שיש לי חלק ביהדות, וברוך פודה מציל וברוך שהבדילני מן התועים.

 

 

הקיצר, כשיעברו על דברי חז"ל ויתקעו בך בכל פינה אנשים עירומים ורטובים, וכשתתקל בשערות בכל פינה, וכשישבו לך בבור שבע שעות ויפלטו אנחות רווחה משונות, וכשיעברו על דברי חז"ל ויצחקו וידברו בכל מקום, אז תוכל לומר משהו. עד אז שב בשקט, אתה לא ראית כלום.

 

האנשים האלה הם לא יהודים, הם ערב רב. מה לעשות, אני לא אוהב כוחניות וגסות ואלימות. לא פיזית ולא רוחנית. אנשים כאלה צריך להשתדל לשנוא, ואני שונא אותם. תכלית שנאה שנאתים, ומשנאיך אשנא. חמורים ישארו חמורים גם אם תתן להם כסף וזהב ותפזר עליהם אבק כוכבים. ערב רב ישארו ערב רב גם אם תלביש עליהם שטריימלים וגרביים לבנות. לא יעזור כלום, מי שהוא משורש גס ומגושם ישאר כזה, ומי שהוא משורש אצילי ועדין יגדל ככזה.

 

 

אז אין להם בעיה לעבור על דברי חז"ל ולפגוע באחרים ולא לכבד את אלוהים, אין להם בעיה לעבור על כך שאסור לדבר, אין להם בעיה לשפוך דמים ולהלבין פנים ברבים,  אך הם יצלבו ויעמידו על המוקד מי שבסך הכל בא בלי כיפה, שזו לא הלכה ולא כלום.

 

ממש הצטערתי שאני לא צדיק באותם רגעים. כי אם הייתי צדיק, היו עפים עליו כאלה קטרוגים מכל הכיוונים. מילא, אני עני ובודד, והוא יקבל את שלו, אף אחד לא ימלט מחוק הקארמה.

 

אני מתנחם בכך שהחלאה הזאת תמשיך להתגלגל עד שנים רבות תחת אצטלה של 'חסידות' ולעולם אף אחד מהשושלת הזאת לא ישיג שום דבר אמיתי ולא יתקרב אל אור החסידות שאנשים כמוני זוכים לו מידי שבוע.

 

ועד אלפים כמוהו יש, כולם לובשים חלוקים שחורים מפוספסים, וכולם מתהדרים באצטלה של 'חסידות'. אם הבעל שם טוב היה עומד לידי, הוא היה מעיף לחמור הזה אגרוף. גם כן חסידות.

 

לא נורא, אני לא היחיד. אני מכיר עד מוכה גורל אחד שקרה לו כל מיני מקרים.

 

הקיצר הוא היה באומן בראש השנה לפני כמה שנים, והוא בא לשבת שם עם יובל דיין וכל האצולה שלו.

 

הוא חיפש מקום לשבת שם, והוא בא להתיישב שם ופתאום קפצו עליו שני ילדים כאלו, הם היו עם שיער ארוך, כמו נוער הגבעות, עם כיפות גדולות, רק לא היה להם קטע מתנחלי , אלא ההפך , היה עליהם מין קטע פלצני.

היה להם מצד אחד מראה מוזנח, מצד שני יהירות יאפית, ומצד שלישי מין בריונות אנרכיסטית כזו של לעשות מה שבא להם.

 

אני מקווה שאני מוסר תיאור מוצלח של האפיזודה, כי הילדים האלו, התחילו לצרוח עליו, כל מיני צעקות בסגנון "זה המקום של יומי, זה המקום של כלומי" כל מיני צעקות כאלו והם גירשו אותו משם. לא עלה על דעתו לבוא ליובל שישב כבר עם כל האצולה שלו והחברים שלו וכל המיזרוחניקים הכבדים האלו שהוא מתעסק איתם.

 

אז מצד אחד אין חסידות היום בכלל, וחסידות ברסלב בכלל אין, אבל יש אנשים שמקושרים לצדיק האמת, וזה מה שהם נאלצים לעבור, בזיונות שכאלו מצד כל מיני זבלים, שתכנס הרוח באבי אביהם.

 

זה מה שרבי נחמן הביא מארץ ישראל לחסידיו, הוא הביא להם בזיונות. אז היום יש חוקים ומשטרה, ואי אפשר לרדוף בני אדם. אז הבזיונות מגיעים בצורה של כל מיני ברלנדים ופושעים, ובכל מיני מקרים כמו שקרו לי הרבה ולמוכה הגורל האחר באומן. אל תהיו כמוני, אל תהיו כמוהו, זה מה שאני מאחל לכם.

 

אבל בכל זאת, צריך לסיים בנימה אופטימית.

 

יש כל מיני עלונים חרדלים שיש בהם כל מיני כותבים חוזרים בתשובה, מפורסמים כאלה, סלבים. החרדלים משתמשים בהם כי אין להם משהו אחר, הם אומרים 'הנה, הם חזרו בתשובה, הם ראו את האור', כי אין להם שום דבר אחר, שום אלטרנטיבה. אבל זה העניין, כשאין שום קשר להאמת, אז האדם מחליף שקר בשקר. אין לו אלטרנטיבות.

 

יש סיפור ישן על מקובל אחד בפולין. הוא היה יושב בבית המדרש, שנים היה יושב ונובר בזוהר, בספרות ההיכלות, בכתבי האר"י , מקובל.

 

פעם הפולנים, בנו צלב ענק על גבעה רמה ליד העיירה היהודית. כזה צלב גדול שרואים אותו מכל מקום. והיהודים מודאגים וכועסים, מתאספים בבית המדרש ומטכסים עצה. פתאום המקובל מתרומם לו מהפינה ואומר להם "מה אתם מתרגשים?" אז אומרים לו שהגויים מתחצפים ומי יודע מה זה אומר וצריך לפנות למלך וכן הלאה. אז הוא אומר להם "תקשיבו, אתם מצטערים ואני שמח כי שלושים שנה אני מנסה לגלות מתי תבוא הגאולה ובדקתי וחישבתי והכל ובסוף עשו איתי חסד מהשמיים. שמו שמה צלב ענק על הגבעה, מכל מקום רואים אותו. ברגע שהוא ייפול, נדע שהגואל בדרך."

 

זה בדיוק העניין. ברגע שיפלו העלונים האלה, ברגע שיפלו כל הרבנים השקרנים, ברגע שיקרסו כל הקליפות האלה שבטעות נקראים גם 'אנשים' שמקטרגים ומוכיחים ומתעסקים בשטויות, ברגע שיעלמו האנשים האלימים והגסים והמטונפים והכוחניים, נדע שדבר גדול מתקרב.

 

 

 

 

רוב תגובתך אינה קשורה לעניין הנ"ל וחלק ממנהשואף לאור

מנסה לעשות פסיכואנליזה חסרת טעם לאדם שאתה לא מכיר.. להליכה עם כיסוי ראש לגבר ולאשה יש מקורות הלכתיים ברורים וכל אדם שלמד מעט יודע,וחשוב מכך מגוחך להתייחס לדבר שהוא בגדר חובה ידועה כאילו ולא היו דברים מעולם וכולם חיים תחת אשליה שהיא בגדר טרגדיה.

 

אני לא בא להתעסק או לצדק את איך שהתנהגו אליך,מכיוון שלא הייתי שם ואני לא יכול לתת חוות דעת,יתכן שלא התנהגו יפה,אבל אני גם לא יכול להתעלם מכך שאתה חושף כאן התנהגות ודיבור שאינם יפים בפני עצמם.

מעבר לסוגיה הכביכול עניינית, יעלה על הדעת להכנס לתוך היכל של אנשים ולירוק בפניהם ? הצורה שבה אתה מדבר כלפי דתיים ובמיוחד כאשר הפורום עצמו דתי זה חוסר דרך ארץ.

 

בנוסף אתה לא יכול לקחת לקט של התנהגויות,חלקן מקומיות ביותר, מצד אנשים עם סממנים דתיים חיצוניים ולהפוך את זה לתעודה המייצגת את הציבור הדתי.זה מה שאתה עושה כאן ובצורה מוקצנת מאד

בהלכה לפחות, אתה לא מביןתקוות עולמים

לא חובה ולא נעליים, אתה סתם מתעקש להמציא. אולי פעם לגדולי תורה ולאנשים מאד רוחניים היה עניין לשים כיסוי ראש, היום זה נהפך למסורת ותו לא -  וכל מה שנהפך למסורת לא צריך לקחת ברצינות.

 

הקיצר, אתה מתפתל בין 'כאלה שלמדו' ל'חובה' ל'מקורות'. בתכל'ס אין שום חובה ולא שום כלום, במקרה הטוב זו מסורת.

 

אין לי בעיה עם דתיים, יש לי בעיה עם אנשים שכופים ומתערבים בחייהם של אחרים. בין אם הם דתיים ובין אם הם סוציאליטסטים. במקרה אצל דתיים זה נפוץ להיות עם גישות לוחמניות וקשות. אני לא טענתח שזה מייצג את הציבור הדתי, זה רק מייצג חלקים גדולים ממנו. אנשים שואלים איך מגיעים למצב שבו יורקים על ילדה בת 3, אז מדברים כאלה זה מתחיל.

 

קיצר, בוא תצא מהבועה שלך ותעבור למאה שערים או לבני ברק ונראה מה תגיד אחרי זה.

 

בשורה התחתונה, דעתו של הקדוש ברוך הוא תמיד נוטה לרוב. אלא אם כן הרוב הם רשעים, ואז אין דעתו נוטה אחריהם.

אתה מגיב בשחצנותשואף לאור

וזאת כיאלו על מנת להוכיח טענה שמגוכחת מיסודה,הסיבה שאני לא מביא מקורות הלכתיים על החיוב ללכת עם כיסוי ראש לאיש וגם לאישה היא משום שזה מובן מאליו,ואין מקום לפתוח לדיון כל יסוד הלכתי,אינני צריך גם להביא מקורות המחייבים הנחת תפילין (אינני משווה במהותם ובחומרתם אלא בכך ששניהם בגדר חיוב,לכן לא צריך לעשות מזה קרקס).

 

ללמוד מדוע ומהיכן נובע החיוב ? בטח,זה דבר חיובי,אבל זה לא מה שאתה עושה.

 

דבר שני,אינך יכול להגיע למקומות עם צביון דתי,לכפות עליהם ע"י התנהגותך מאורע של צביון לא דתי,ואז לומר שהם מתערבים בחייך.. איך הם היו צריכים להגיב זו שאלה נפרדת,ואינני יודע איך הם הגיבו,אבל זה לא הם שפגעו בצביון המקום..

אם אתה מייחס יריקה על ילדה בת 3 תיאור המייצג חלק גדול מהציבור הדתי או/ו החרדי,אז הדברים שלך לא מציאותיים,אתה מקצין מקרים ששייכים למיעוט נידח וניתן למנות אצל כל ציבור.זו הוצאת לעז כפשוטו

 

אין לי מה להגיב מעבר לזה,אלו אותם טענות.. אתה מדלג ובועט ביסודות הלכתיים,וגם מזלזל בהם (מה שכתבת בפסקה הראשונה בתגובה הקודמת כדוגמא לכך),ועל כן הסתירה העיקבית בדברים שלך היא גורם לתמיהה

 

אני מניח שתכתוב על הדברים האלו דברים דומים למה שאמרת,אין לי אלא להפנות אותך לתגובות שכבר כתבתי,זה לא רציני,זה כתוב בצורה מתנשאת ומיותרת,וקשה לי להאמין שמישהו לוקח את זה ברצינות

גם אם אחד מאלף מבין אותי, זה מספיקתקוות עולמים

אני כותב כי אני רוצה, לא ממש מעניין אותי מי יקשיב ומה יגיבו. גם אם אחד מזדהה עם זה, בין בגלוי ובין בנסתר, מה טוב.

בכל מקרה, אני פשוט מניח את הדעה שלי פה, אני לא נלחם איתך או עם אף אחד אחר. יכול להיות שאני בועט ביסודות הלכתיים, אבל לפחות אני לא עובר על איסור חמור של בל תוסיף, אז אני לא גרוע כמו כל מיני רבנים שאין צורך להזכיר את שמם, הם יודעים מי הם.

תקוות עולמים? אתה הזוי ונשמע חילוני לגמרי! תקווה אין לךהריונית 25


בימינו גם לאדמו"רים מהמאה ה-18תקוות עולמים

היו קוראים חילונים. הם היו שומעים שירת נשים, הולכים לתיאטרון, ולא היו פוצים פה כנגד נשים או גברים שהלכו בגילוי ראש, באופן מפתיע.

 

למזלי, פעם היה אחד צדיק, איום ונורא, קראו לו רבי נתן. אבא שלו היה סוחר עשיר, והוא היה תלמיד חכם ידוע. הקיצר, הוא היה יושב אצל איזה אדמו"ר אחד ביחד עם חבורת חסידים שהעיסוק שלהם היה כמו העיסוק של שאר החסידים באותה תקופה. מה היה העיסוק אתם שואלים? רכילות על צדיקים, שתיית אלכוהול ואכילה של אוכל מסורתי.

 

הייתה איזו פעם אחת שנפל עליו ללכת לקנות אוכל לחבר'ה שהיו יושבים ביחד בזמן שהצדיק היה סגור בחדר ועולה לעולמות העליונים. אפשר לומר שפה בעצם נסללה דרכו להגיע לרבי נחמן מברסלב, כי באותה גיחה הוא החליט שנמאס לו. נמאס לו מהעיסוקים הזבליים האלה, נמאס לו מהרדידות הזאת, נמאס לו מהחברה החסידית שהוא מכיר. רבי נתן היה נשמה גבוהה ועצומה, והוא לא היה מסתפק באלכוהול, או בחומוס ובצ'יפס. יש אנשים שזה מספיק להם בחיים.

 

בקיצר, הוא עזב אותם, והגיע לרבי נחמן, ופה התחיל לצמוח הדבר הנפלא והגדול ביותר ביקום כולו. כך שגם לקליפות יש תפקיד. לחסידים של אז היה תפקיד, לאלו שמתיימרים להיות חסידים היום יש תפקיד, ובסוף כולם יקרסו. כך שלא הייתי אומר שאין לי תקווה. יש לי תקווה גדולה. ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני איש פלא, ונשמתי היא פלא גדול.

בכל המייל הארוך שלך ובמיוחד בשורת הסיום הגאוותניתהריונית 25

אין ולו איזכור אחד של הקב"ה.

תשאל את עצמך טוב טוב ובכנות איך זה יכול להיות. אולי אתה כל כך "ניצחתי ןאנצח" שמי צריך את ההוא בשמיים בכלל..? אני "פלא גדול" לדבריך. ומי עשה אותך פלא גדול...? אתה רחוק מאד עדיין מתיקון נשמתך.

כל משנתו של רבי נחמן היא כדי להביא את האדם לדבקות בשם וראיית הנהגתו בכל דבר בחיים.

 

עצתי  לך: התחל במסילת ישרים כדי לחסל את מידת הגאווה שלך, וסיים בשולחן ערוך כדי שהיצר הרע שלך לא ישכנע אותך שההלכה היא המלצה בלבד. "אין  לו לקב"ה בעולמו אלא ד אמות של הלכה".

אחרי זה קרא את "בגן האמונה" של הרב ארוש.

ואז אולי יהיה לך סיכוי לתקוות עולמים. 

 

תודה רבהתקוות עולמים

אבל בכלל רבי נחמן מעולם לא אמר לקיים את השולחן הערוך. הוא רק אמר ללמוד. הוא יכול היה לומר 'תקיימו', אבל הוא לא אמר את זה. כי לקיים זה נורא פשוט, אנשים חושבים שהם מקיימים את השולחן ערוך כבר הרבה מאד זמן. אבל למעשה הם לא עושים כלום.

 

קל יותר להיות אוטומטי ורובוטי במקום להרגיש, לחוות, ולסבול, במקום לתפוס את הפרספקטיבות.  מה שדתות מאורגנות עושות, הן אומרות לך מה לעשות ומה לא לעשות, מה נכון ומה לא נכון,  מתי להתפלל, הבטחות שונות של גאולה, וכן הלאה. זה מאד מושך אנשים.

 

אבל החסידות היא משהו אחר, הקבלה היא משהו אחר.

 

אני אתן לכל באי הפורום דוגמה לעניין. תראו, מה שלילבוביץ' אמר בזמנו, זה שדת היא ערך. כמו שיש ערכים הומניים, שוויון וחירות וכאלו, כך יש גם ערך בלהיות דתי.

 

הוא הסביר את זה פעם יפה, כשהוא אמר שהוא לא סובל את המשפט "יותר מששמרו ישראל על השבת , שמרה השבת על ישראל." הוא אמר שהמשפט שטותי, כי היו יהודים שהקריבו את חייהם כדי לא לחלל שבת, אז איך אפשר להגיד שהשבת שמרה עליהם יותר משהם שמרו אותה. בעניין הזה ליבוביץ' צודק, אני לא אומר שלא. באותו נושא, הוא גם הזכיר את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני השם", שממנו הוא למד שאין ערך באהבת האדם כשלעצמה, אלא החשיבות שלה נובעת מהיותה ציווי אלוהי.

 

אבל אם אנחנו נבחן את שורשיו של "הערך הדתי" או של "הדתיות כערך", שזה מה שמציע ליבוביץ', אנחנו נגלה שלא מדובר בערך שעומד בפני עצמו.

 

כשאנחנו אומרים "חיי האדם הם ערך", אנחנו מדברים על משהו מאוד מוגדר. כשאנחנו נצטרך להציל חיים, אנחנו נפעל לצורך העניין בלי לעשות חשבונות של כדאיות כי מדובר ב"ערך". אותו דבר בערכים ידועים כמו חופש הביטוי, או שויון בפני החוק, כל אלו מהויות עצמאיות. אבל מה לגבי הדת הליבובצ'יאנית? אין בה עצמאות, היא תלותית.

 

אני אתן לכם דוגמה. ההלכה היהודית אוסרת לאכול בשר של כריש, כי טוענים שהוא לא עומד בתנאי כשרות מסוימים. אז אותו אדם שמחזיק את הדת כ"ערך" יגיע למסעדה ויסרב לאכול כי אלו הערכים שלו. בסדר.

אבל מה יקרה אם מחר יכניסו את הכריש האומלל למעבדה ויגיעו למסקנה שדווקא הוא בסדר מבחינת הכשרות ויש לו את כל הסימנים המתאימים?

 

אז מה יקרה? אותו אדם ערכי ייכנס לאותה המסעדה ויסתער על מרק סנפירי כרישים וזה גם יהיה בסדר. זאת אומרת אותם ערכים, אינם מהותיים לכשעצמם אלא תלויים במידע שמישהו מעביר או לא מעביר. איזה מין מידע? כמו שאמרתי, זה כשר, זה אינו כשר, זה שעטנז, זה לא חמץ. כל אלו. אלו לא ערכים מוחלטים, אלא ערכים נמסרים וזה מה שמכונה "מסורת".

 

מה רע במסורת? המון דברים רעים במסורת. המסורת היא ההפך מקבלה. בקבלה אנחנו לומדים את הכוחות הרוחניים שפועלים בעולם ולפי הלימוד שלנו אנחנו מתנהגים. זאת אומרת, הקבלה היא לא סוג של "ערך". ההפך, הקבלה היא ענין של כדאיות .במסורת, אין כדאיות, מוסרים לך משהו ואתה מצית כי מסרו לך. אתה לא יכול לדעת עם זה מועיל או מזיק.

 

לכן היו מקובלים אמיתיים כמו רבי חיים מוולז'ין ובעל הראשית חכמה שכתבו שאדם צריך להרגיש מה פוגם בו מבחינה רוחנית ולהתרחק מכך. זה כמובן שנוא מאד על דתות מאורגנות ודתיים סתם.

 

לגבי גן האמונה, לקרוא ספרים שמלאים בשטויות זה מסוכן ועדיף להמנע.

לאחר רפרוף מהיר על תגובתך...הריונית 25

שיניתי את דעתי. אתה איש מופלא, אל תשנה דבר. המשך כך בדיוק עד יומך האחרון.

אל תיגע בשולחן ערוך והתרחק מספרי חסידות כמו מאש. אתה מצויין כמו שאתה. ואל תעז לפתוח מסילת ישרים לעולם!! 

הדת קטנה עליך חונקת וארכאית וחבל שתבזבז את זמנך. משנתך קסומה ומתוקה והיא תיקח אותך רחוק רחוק למחוזות מפעימים. אתה בדרך הנכונה... אל תיתן לקב"ה לעצור אותך ולהגביל את מחשבתך החופשית!! בהצלחה רבה בהמשך חייך

מה שמדהים, שאתה אומר דברים כל כך גבוהיםאלון h

שאפילו רבן של כל הנביאים, משה רבינו, בתורה הקדושה שקיבל מפי הגבורה- כותב לבדוק מה הם סימני הכשרות של כל חיה ביבשה ובמים!
אולי נשקול לבקש ממך לתת לנו תורה, התעלית מעל משה רבינו.
אתה מוזמן לקרוא את ספרי ההלכה של רבי חיים מוולוז'ין, וללמוד גמרא בפלפולי פלפולים כמו רבי חיים מוולוז'ין.
אני כבר תקופה מתווכח בקבוצת הרבנים טועים בפייסבוק, בה כופרים בתורה שבעל פה בכלל. אבל כפירה בחצי תורה שבכתב ובעל פה עוד לא נתקלתי. מוזמן לנצל את ימי אלול.

האמת שגם לי יצא כמה פעמים ללכת למקווה בלי כיפהשפיפול

אבל כנראה שבבני ברק החסידית , רק שטריימל נקרא כיסןי ראש להלכה ולכן מי שפטור ממנו פטור בהכל

התגובה שלך אינה מבוססת על מקורות הלכתייםשואף לאור

את לא יכולה לומר הקצנה ולהתעלם מן המקורות שמחייבים קיום דין הלכתי ומצווה כזו או אחרת.. בנוסף שגוי לקחת כמה ציטוטים חלקיים ולבסס עליהם הסתכלות הלכתית שלמה,וזה ככלל..

נקודה מהפרשהמאן דהו1
ועשית ככל ככשלאשר יורוך וכו׳ לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין או שמאל רשי מפרש אפילו יגידו לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין אע"פ תקשיב להם קל וחומר שאומרים לך על ימין שהוא ימין ושמאל שהוא שמאל.
תצאי מנקודת הנחה שהרבנים שעונים לך תשובה שלא לשי כל התורה מונחת לנגד עיניהם ומכירים את כל הצדדים למה לחייב כיסוי ראש אחרי החופה ואע"פ כן אומרים לך שלא צריך לשים אז תאמין להם ואם אתה רוצה לברר את הלכתית תשלח את השאלה הזאת לרב ולא כאן בפורום
אכן סילוף פרוע של הכתובשפיפול
שמתחיל ויפלא ממך דבר, ואם לא נפלא ממך ולא שאלת, שום תשובה שלהם לא תחייב אותך
אם לא יפלא דבר הרי שזה עניין שנלמד דרך העברת התורהאנונימי (3)

העקרון ברור למדי, הרי מובן שלא יבואו בשאלות בכל תחום אפשרי וכך ילמדו את התורה,הלימוד האלמנטרי נעשה במסורות הדורות,במקרה ויפלא ממך דבר,אז צריך לפנות ולשאול.

 

אולי על אותה דרך כדאי להכנס לפורומים של מתמטיקה ולטעון כנגד השימוש הכ"כ יסודי וחיוני בנעלמים,שמשוואות דפרנציאליות הן שקר גמור וכך הלאה.

שם לא בהכרח בעלי דרך ארץ,ושם בודאי שלא יהיו סובלניים כלפי אמירות מגוחכות מהסוג הזה, ולכן אני רק מניח שתקבל תגובות בהתאם לרמה שאתה מנסה לכפות כאן,שלא לדבר על הצורה שאתה פונה לאחרים.

אתה סתם מנסה לעוות טקסט ברור ומפורששפיפול
אם יפלא, יפלא.
אם לא ויפלא - לא שואלים ולא מצייתים. כך קובעת התורה.

אין מה להתפתל ולהתפלפל בטיעוני סרק, כאשר המקרא מדבר בעד עצמו.
הטעות היא שלךאלון h

אם ייפלא ממך דבר, אז תעלה לירושלים לבית הדין הגדול,בירושלים לשאול, ולציית לפסקם.
אם לא ייפלא, אז אין לך מה לעלות, ואין לך מה לציית, כי לא באת בכלל לשאול, כי למדת מפי רבך והכל היה לך ולו ברור. הרי כתוב ושננתם לבניך, אז הבן תמיד לומד מהדור שלפניו, מפה מתחיל אם יפלא ממך דבר.

הרי כבר הבנת שאתה טועהשפיפול

והבנת שאני לא קונה את ההתפתלויות ואת הפלפולים שלך.

 

סיימנו

התפתלויות?פשט הכתוב שעיניך מסרבות לראותאלון h


לא פשט הכתוב אלא מניפולציות פרועותשפיפול

קיצוץ פרשיות לגורמים והדבקות שעטנז גסות.

אין אפילו נסיון להביא ראיות באמירות שאתה כותבאנונימי (3)

אלו אותם טיעונים חיוורים שאינם מסתמכים אלא על הרטוריקה של הדברים שאתה כותב, עצמם.

ענו לך,הביאו הדגמות סבירות,אבל אתה חוזר על אותה שרשרת ביטויים בצורה יבשה וחסרת טעם

הביאו סילופים והתפתלויות דחוקות.שפיפול
לא יותר.
אין צורך בשום ראיה, כמו בפסוק איש כי יפליא לנדור.
ואם לא יפליא- אז לא ינדור ושום דבר לא קרה.
זה שהתורה לא מתאימה למטרות הפוליטיות של כמה אנשים, זה ידוע וגם זה בסדר גמור
מחר או בימים הקרובים אעבור איתך פסוק פסוקאלון h

בפרשת "כי יפלא ממך דבר", ותוכל לראות האם הטענה שהתורה אומרת שאין להקשיב לרבנים ולחכמים אם זה דבר שאתה לא מתלבט בו נכונה, או שלימוד התורה והלכה מחייבת את כולם, ואתה מחויב לשמוע לבית דין הגדול בירושלים במקרה ובלימוד או בדין אתה לא מצליח להגיע להכרעה

הנה קיבלת תשובה בשבילךתקוות עולמים

יעברו איתך פסוק פסוק על הפרשה ויראו לך שאתה מחויב להקשיב 'לרבנים' ול'חכמים' ול'צדיקים'.

 

ככה זה שאתה מתנהל מול דתיים סתם, די לך!

 

מה לך ולאנשים האלו? אין לך מה לעשות?

 

עד מעט ויציפו אותך בטיעונים צולעים, מופשטים, סכמטיים, וכביכול 'עובדתיים' עם ריח חריף וטעם מר של עלוני שבת וויכוחי מיינסטרים דתיים. אין טעם, אין טעם. אנחנו במרגש הביתי שלהם, זה לא יעזור.

 

זה יגיע למי שזה צריך להגיע, אלה שיש להם פוטנציאל, לאלה ששונים. הרוב כל כך מבולבלים וטיפשים ואלימים עד שאפילו אם היו מבינים, הם לא היו יודעים מה לעשות עם זה.

בהנחה שאתם לא אותו אדםאנונימי (3)

אדם עם הסתכלות נקייה מבין שהתורה חייבת להיות מועברת במסורת של לימוד,שאם לא כך דברים רבים אינם ברורים,כולל ביטויים משליים (למול את עורלת הלב וכו'),מילים שאינן ידועות בשפתו,והחוסר המכוון והמובהק בהוראות כיצד לקיים את המצוות.

משל לכל מקצוע שיעבור ללא מרצים או מורים שיתמכו בלימודו,הבעיה היא לא בכתות,אלא באובדן זהות הרכיבים החיוניים של אותו מקצוע.

 

התורה שבעל פה והסמכות של חז"ל שעברה במסורת הינן הדרך היחידה לקיים את התורה,והדרך היחידה להבטיח את שלמותה.

 

אני מוחה על האלימות המילולית הזו שלמרבה הצער נגמרת עם האשמה של "אלימות".

מוזר שכל אמירה כאן מלווה בהתפרצות מתלהמת של שלל שמות תואר קיצוניים,אך משוללת כל יסוד ראייתי או עובדתי כלשהו,לפעמים נראה כיאלו יש כאן נסיון להמנע מדיבור ענייני על הנקודה ועיסוק יתר בתקיפה מילולית עצמה.

 

כל אמירה אינה מספקת,ואפילו הנסיון להתייחס בענייניות לדברים (כמו בתגובה שהגבת לה) נענית בתגובה נזעמת על עצם האפשרות שיקדישו תשומת לב לדברים, באמטלא בסגנון של "רמאות",זה נורא

 

אתה מתלונן שלא התנהגו אליך יפה כמו במקרה שתיארת באחת התגובות עם המקוה,מעבר לכך שאני מציע לא לעשות הכללות גם אם במקרה הכי אובייקטיבי שישנו שהיו שהתנהגו לא יפה, תיראה אך שאתה מדבר כאן לכלל הציבור,כיצד אתה יכול לחבול ולהתלונן ?.

 

אין לי כבר מה להוסיף שהרי אין כאן אפילו רצון לשיח אמיתי,מכאן והלאה אני רק אדווח על שפה בלתי הולמת אם תהיה,ניסו להשיב לך אך לא התגלתה אוזן קשבת

אתה צודק, לא צריך להקשיבאלון h

אתה הרי כזה עילוי, שיכול לקחת טקסט נבואי, מושג שכבר 2000 שנה אנחנו לא מכירים, ולבד להבין ממנו, בלי שום מסורת של לימוד שלו, איך לעבוד את ה' כמו שה' רוצה, ולא כמו דמיונות שלנו.
תגיד לי, אם זה ככה- למה שמואל היה צריך לעבור בכל הארץ וללמד את העם את דרכי ה'? בשביל מה כל אחד יכול לקחת קלף של תורה וללמוד לבד. לה אליהו היה צריך להסמיך את אלישע? שאלישע יתנבא לבד, מה הוא צריך את הנביא שממנו למד? התנ"ך בעצמו סותר את ההנחה שלך. אבל כשמציבים ראיות לפניך, מיד אתה טוען שזו אלימות. אם לעבור על פסוקים ולהביא ראיות מהם, ולגלות שהתורה בעצמה סותרת את טענתך, אם זה אתה קורא אלימות- מעניין מה זה שלום, כשהקוראן תומך במה שאתה חושב?

אבל למה להניח את ההנחה המוזרה שבכותרת?אדם כל שהוא


יפה אמרתשפיפולאחרונה

like

מר שפיפולמאן דהו1
אם אתה סובר שלא צריך להקשיב לדברי חכמים אז אתה לא חולק עלי אתה חולק על התורה. יפלא ממך דבר זה בזמן שצריך לפסוק הלכה(כל הלכה שהיא) ויש ספק אז עולים לרמה היותר גבוהה וכוללת שתכריע ותלמידי חכמים צריכים להקשיב להם אז קל וחומר אנשים פשוטים!

אם אתה בא לנהל דיון בצורה שמנהלים דיון אז בבקשה אתה מוזמן
ואם אתה בא סתם לשחרר תסכולים דתיים ולקבוע עובדות בלי קשר לכתוב אז שחרר אותנו
אתה מסלף את דברי וגם מסלף את מה שכתוב בתורהשפיפול

בתורה לא מתואר שלטון דתי.

אין כזה דבר בתורה.

איפה זה נמצא? זה נמצא בפנטזיות דתיות פשיסטיות של אנשים מסויימים.

 

מה כן מתואר בתורה?

בתורה מתוארים מספר תהליכים פורמאליים ליצירת מדיניות.

יש נביא או חלום חלום, שהוא יכול להיות סמכות בתנאים מסויימים.

 

יש כהנים ולווים ושופט וגם להם ישנן סמכויות מסויימות ומוגבלות.

 

לדוגמא :

אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים.

 

אם ישנו מצורע, נגוע , אזי מביאים אותו אל הכהן.

אי אפשר להביא אותו סתם.

הוא צריך להיות נגוע, אבל אם הוא נגוע , מביאים אותו לכהן, גם נגד רצונו.

הסמכות של הכהן לבדוק אותו, גם היא סמכות מוגבלת .

הוא יכול לטמא ויכול לטהר, לפי השיטות המתוארות במקרא, אבל כל זה שייך לנגעים, הוא לא יכול לטמא, היכן שלא קיים נגע.

 

כך גם בפסוק הפשוט שלפנינו

 

כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. טוּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.

 

כאשר לאדם יש שאלה, הוא עולה אל המקום אשר יבחר השם.

הוא מביא את השאלה בפני השופט או הכהנים ומקבל תשובה.

 

הוא לא חייב לשאול אותם כלום.

אבל אם הוא שואל הוא חייב לציית.

 

הבחירה שלו היא האם לשאול.

הסמכות שלהם היא לספק תשובות לשאלות שנשאלות. אין להם סמכות לתת הוראות, כאשר לא נשאלת שאלה.

 

זו דרך התורה בכל מקום, בחירה, סמכות ומגבלות.

 

הדרך של שלטון הרבנים, אינה דרך התורה, אלא כאמור, סוג של פנטזיה פשיסטית.

 

זה הטיעון, הוא בהיר ופשוט והובאו לו ראיות.

חסוך ממני את המשך פילפולי ההבל.

לפני כמה חודשים עלתה בי מחשבה מעניינתאלעזר300

שאולי המנהג הרווח הוא הודאה במקצת לשיטה ש"מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה".

כלומר, שבאמת ובתמים יש כאן עניין שאינו צנוע (כי לומר אחרת מוזר לי), אבל בחגיגת החתונה עצמה השיטה הזאת מתירה חוסר צניעות (מסוים) של הכלה, כדי ליצור אצל הבעל סוג של תחושה שאשתו יפה ומושכת מבטים (וקנאה) אליה, כדי ליצור חיבה שתמשיך איתם לכל תקופת הנישואין.

אף שבגמרא היא נדחית מההלכה.

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך

ספרים מאוקריינה שבגולה.

גם הגמרא נכתבה בגולהקעלעברימבאראחרונה