אני אוסיף/ יחדד משהו-

אני לא נשואה אבל מנקודת מבט שלי על החיים באמת תמיד יש מורכבויות ואתגרים שהמטרה של כל אחד מהם הוא באמת לחזק אותנו ולהוסיף לנו עוד קומה של אמונה.

העניין הוא שלא רק בדרך לנישואים יש את זה אלא בכל דבר. ומה שחשוב זה ההסתכלות שלנו על המציאות והראיה החיובית שעוזרת בסוף להצליח ולהתקדם.

וגם- יש נושאים שהם יותר מרכזיים ומשמעותיים בחיים שלנו שמשפיעים על הרבה נושאים אחרים בחיים ולכן יכול להיות שהמורכבות שלהם יותר גדולה. אני חושבת שאחד מהם הוא החתונה.

בה"צלחה לכולם בהכל!!

ותודה לך על החיזוקים!

זה מעניין,

כל הזמן אתה חושב לעצמך

רק אני אסיים בית ספר ואהיה מבסוט.

רק אני אסיים צבא ואהיה מאושר.

ורק אני אתחתן והכל יהיה בדיוק כמו שרציתי.

ורגע, מה עם הילד !!

חחח

נמצא,

שאתה במציאות לא שלמה.

ואני חושב שאני, אני וכל אחד ואחד שנמצא בתהליך,צריך להיות מאושר כאן עכשיו.

אין בעיה לחלום ואין בעיה לקוות למצוא - זה מה שכולנו רוצים.

אבל אני לפחות צריך להיות מאושר ושלם גם בזה הרגע ממש.

שהשם יברך אותנו באמונה אמיתית.

בס"ד

שכמובן שעושים כל מה שיכולים בתפילה והשתדלות

אבל אם באמת עשינו כל מה שה' חפץ מאיתנו(תפילה/השתדלות) ואע"פ כן אנחנו עדיין בשלב הזה אז להאמין שזה לטובה ולקבל את הנסיונות בשמחה ובאמונה

שעות רצון לאהבה שאינה תלויה

שעות רצון לאהוב את מה שיש, ואת האין

שעות רצון לקורס עשירות של שמח בחלקו

שעות רצון לנקות משקעים ושליליות

שעות רצון לגלות סבלנות, נחת ושלוה שאינה תלויה

שעות רצון לנקות את המשקפיים ולראות אך טוב וחסד

שעות רצון למלא דברים, תרתי משמע

כי אחכ יש בן זוג שמשקף דברים פנימיים וכבר אין ברירות וא"א להמשיך בדפוסי הילדות והנערות

ואחכ יש טרדות ויכולים מהר מאוד לשכוח את השלוה

ואחכ יש ילדים ומהר מאוד הכל יכול להיות רועש פי כמה

ואחכ מהר מאוד כל מה שהרבה רוצים זה רק קצת שקט ולהיות.. לבד

.........

הניסיונות עצמם יותר קשים או לא?

אם מבודדים ומסתכלים רק על הקושי כשלעצמו, ברור שהקשיים נשארים באותה הרמה. אותם הקשיים שנפגשתי איתם לפני החתונה אפגש איתם גם לאחריה. האדם נשאר אותו אדם גם לאחר החתונה, עם אותם הקשיים והבעיות.

אולם כשמסתכלים מבחוץ במבט כולל אפשר לראות שיש משו שהשתנה.

האישה היא משו מעבר לחבר טוב שתומך. בן הזוג צריך להיות אחד ששותף מלא בכל התהליכים שעובר בן זוגו. וכאשר זה מתקיים אתה מרגיש יותר הקלה בהתמודדות מאחר וכעת זה כבר שניים מול אחד...

שניכם יחד מול הקושי של אחד מכם.

אני מדבר אך ורק מנקודת מבטי.

קשיים של נישואין הם עמוקים יותר, קשים יותר, ועושים הרבה יותר כאב בטן פנימי מאשר קשיים של רווקות.

אבל אני מניחה שזה מאוד תלוי באופי, באופי של בן הזוג, ובאופי הקשר.

בקשיים בזוגיות אני מסכים איתך לגמרי.

ככלות הכל קושי עם האדם הקרוב ביותר אליך ברור שהוא יהיה הרבה יותר קשה מאשר קושי מול כל אדם אחר.

אולם קשיים חיצוניים, לדעתי הם הופכים לקלים יותר. 

ברור שהכל תלוי בכל זוג וזוג והאופי המיוחד שלהם.

אני מדבר מנקודת מבטי. 

בדיוק מה שאני חושבת.. אבל לא אמרתי את זה לאף אחד.. כי רק כשהם יהיו נשואים הם אולי יבינו את זה

כאילו אנחנו ילדים קטנים ולא מבינים.

אנחנו בוגרים, ומבינים שיהיה קשה אח"כ. אבל, כמו שהרבה אמרו פה, אנחנו לא מצפים לשבת בחיבוק ידיים. אנחנו יודעים שיהיה מאתגר, ובכל זאת, אנחנו מצפים לזה. (כמו שמצפים לילד למרות שזה קשה לגדל ילדים... אז מה, לא נצפה לזה?)

החיים שלנו רצופים אתגרים כדי שנתמודד איתם ונתקדם. אנחנו לא נישאר כל החים באותו מקום רק כי השלב הבא קשה יותר.

ובחייאת,, תפסיקו עם ההתנשאות של הנשואים. אנחנו לא פחות בוגרים מכם, וזה שאתם כבר נשואים לא אומר שאתם יכולים להתנשא מעלינו.

מלא פעמים יוצא לי לחשוב על זה שכל החיים יש נסיונות לא פשוטים בכל התחומים

ובאמת כשאני מסתכלת על זוגות נשואים אני רואה את הקשיים שיש להם  

אבל עדיין הקשיים שלהם ב''ה הם חלק מהחיים הנורמלים והבריאים!

אני לא מדברת על מקרים קיצוניים אלא על דברים פשוטים שכל זוג מתמודד איתם

עדיין נראה לי שלהיות לבד ובמצב שעוד לא התחלת בכלל עם החיים ה''אמיתיים''

זה יותר קשה.

גם בגלל הבדידות וגם בגלל שאת הקשיים שהחיים מזמנים פחות או יותר גם אנחנו נעבור

כמובן שאני מאחלת לנו שהחיים יהיו תותים

לפעמים גם בזוגיות מרגישים את כל מה שאמרת..
מרגישים בדידות, מרגישים שלא חיים את החיים האמיתיים

אני אישית חושבת שכל קושי הוא מלמעלה והוא בעצם חלק מהחיים הנורמליים שלנו.

צריך להתמודד

ואני חושבת שמי שרגיל להרגיש לבד מצפה יותר מי מבן הזוג ובסוף מרגיש עוד יותר לבד

(אומרת את זה מנסיון עצוב...)

אין דבר יותר מעצבן מלהגיד לאנשים שגם אחרי החתונה החיים הם נסיונות. מה רוצים להגיד בזה? שלא שווה והתחתן? למתבגרים כדאי להגיד שזה טוב ושווה למרות הכל, ולא להפך!

אלף כל החיים הם נסיון תמיד. בשביל זה באנו לעולם. 

שנית כל, יכולה להגיד בשם עצמי שככל שהזמן עובר יש מספיק פחדים וחששות מנשואין לא צריך להבטיח שזה לא נורא שאנחנו לבד כי ממילא שום דבר יהיה מושלם אחר כך. איזה מן עידוד זה? 

חוץ מזה, הצורך בבית הוא מאוד מאוד בסיסי בבן אדם. ומה שלא חוה חוסר שכזה שלא יביע דעה.

כנראה שבאמת טוב לך כל הזמן ואין לך נסיונות על אמת, אם את ככה אומרת! 

טוב לא יודעת למה כתבתי את כל זה. מילא לא תביני. אנשים שוכחים אךי היה קשה להם לפני כן, 

עוד יותר מרגישים כמה שהחברות הנשואות לעולם יבינו אותנו. 

מתפללת שאבין את האחרים בכל מצב.

וגם אחרי שאתחתן ה יעזור שלא אשכח את מי שעוד לא. 

מתפללת להשם שהבית  שלי יהיה פתוח לכל אלה עדיין אין להם בית מכל מיני סיבות.

ושיזכה אותי באמת להרגיש כל אחד מהילדים שלו, 

ושבאמת אחרים ירגישו איתי בנוח, שאני אתם והלב שלי פתוח בשבילם.

למה אתם כאלה מתנשאים?

קשה לי....

חשבתי שכתבת "אם תהיי נשואה- תביני", ועל זה התעצבנתי. אבל בקריאה שניה, זה לא מה שאמרת...

סליחה.

חיושה יקרה, נשואים (לא הכי אמפתיים בעולם, יש לציין) יקרים, 

יש שוני גדול בניסיונות ברווקות וכאלו שבנישואין.

לא מתלוננת חלילה ובכלל כל מה שאכתוב כאן ממש לא בא להיות כפויית טובה כלפי שמיא, אני מודה לה' על כל דקה החיים שלי הם מתנה אחת גדולה.

אבל, ובתור רווקה שכל חברותיה נשואות, לקרוא את המילים שלך בהודעת הפתיחה.. איך נאמר- כאב.

אמרו חז"ל, "כל השרוי בלא אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שלום, ובלא תורה, ובלא חומה. ולא נקרא "אדם" כלל, שנאמר: "זכר ונקבה בראם, ויקרא את שמם אדם""

אין מה להוסיף על המשפט הזה. הוא מכסה כל כך הרבה ממה שאני מרגישה.

את הרצון הגדול הזה לצאת לעולם ולבנות את החיים שלי- אבל את אי היכולת לעשות זאת לבד. בלי תמיכה, בן זוג, משפחה. 

את הרצון הגדול כל כך לדבוק בה' ית' אבל את אי היכולת, את ההרגשה שאני חצי נשמה. את ההרגשה שחלק עצום מסודות התורה בכלל לא נחשף בפני, מבחינה רוחנית, וגם מעשית. 

את הדמעות שמלוות את חיי הרווקות. ומנגד את הרצון הכל כך גדול לדמוע דמעות של התרגשות. מבינה את דברייך שלא רק של התרגשות, יש לי הורים. יש לי חברות נפש נשואות. אבל גם של התרגשות. גם.

את החשק הגדול להוציא לפועל את המהות שלי. של הרחם שלי. את הטבע של היותי אישה שבקושי זכיתי להיחשף אל סודותיו עדיין. את הכאב שלי בכל הגוף מן הרצון להיות כבר אמא.

והכואב מכל, "שרוי בלא חומה.. "

להיות חשופה ,בלי מטפחת וטבעת, למבטים ברחוב. 

חשופה, באתרי הכרויות לכל מיני משפטים, מותרת לכל העולם.

חשופה ליצר, אי אפשר שלא להזכיר, ששרוי אף הוא בלא חומה גם אם רק בגדר מחשבה.

חשופה. לכל משפטי או מבטיי ה"בקרוב אצלך" ה"איך אף אחד עוד לא חטף אותה". חשופה.

חשופה לחיים האלה, לעולם הזה. בלי הגנה של בית. רגשית- מקום בלב של אדם האוהב אותי ורק אותי. וגם פיזית- קורת גג, מקום משלי, בעולם הגדול. 

חשופה לייאוש. לבדידות. לאכזבות. 

אנחנו מתקיימים על אהבה. זה אנרגיית החיים של בני האדם. ככה ה' ברא אותנו.

רוב רובן הגדול של חברותיי נשואות (אני בת 23, ב"ה לרובן יש כבר ילד)

כן. יש לי חברה שאני יודעת שהיא רבה עם בעלה . והרבה. 

וכן, מכירה בחורה מקסימה שהילד שלה נולד עם ריאה אחת לא מפותחת.

וזוג שחוו מוות בעריסה.

ויש לי בת דודה שהיתה לה לידה קשה ביותר שהתפתחה לניתוח מורכב.

ואחרת שעברה הפלה. 

וחברה שממש לא מסתדרת עם חמותה. 

וחברה שלא מצליחה ללדת כבר כמה שנים. 

וזוג שהתגלתה מחלת נפש אצל הכלה אחרי החתונה.

אני יכולה להמשיך.

מכירה את העולם על כל מורכבויותיו, ומתפללת שה' לא יביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. 

תראי איזו רשימה.

ועדיין, כל אלו יסכימו איתי ש-

אין

מה

להשוות.

"השרוי בלא אישה.. לא נקרא אדם כלל".

נ.ב- ואני מבינה שכוונתך המודעת היתה להיטיב- נקודה למחשבה בשבילך. אם את מרגישה שקשה לך ,בחייך, עד כדי כך שבחרת להגיע לכאן, למדבר הרווקים ולהטיח בפנינו, הכואבים, את כאבייך- אולי כדאי שתלכי לייעוץ. באמת באמת . ברכה והצלחה אחות! 

פעם ראשונה שאני כותבת כאן. השירשור נפל על תקופה לא קלה וטוב לפרוק קצת...

שמראה על הרבה מהעולם הפנימי הנרחב.

כל הכבוד לך

שתזכי לבעל צדיק בעז"הי במהרה.

כולם יודעים ש(ברוב המקרים )לאחר החתונה אמור להיות יותר טוב מלפני החתונה..

(ולא, הנשואים לא היו שמחים כ"כ בשמחת אלו שמתחתנים.)

וזה גם ברור וידוע שהחיים כל הזמן מזמנים קשיים ונסיונות.

אז אני לא מבין מה התועלת שיש בחידודים שלך, לכאלה שנמצאים עדיין בשלב של הכמיהה והחיפושים?

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰