אני אוסיף/ יחדד משהו-

אני לא נשואה אבל מנקודת מבט שלי על החיים באמת תמיד יש מורכבויות ואתגרים שהמטרה של כל אחד מהם הוא באמת לחזק אותנו ולהוסיף לנו עוד קומה של אמונה.

העניין הוא שלא רק בדרך לנישואים יש את זה אלא בכל דבר. ומה שחשוב זה ההסתכלות שלנו על המציאות והראיה החיובית שעוזרת בסוף להצליח ולהתקדם.

וגם- יש נושאים שהם יותר מרכזיים ומשמעותיים בחיים שלנו שמשפיעים על הרבה נושאים אחרים בחיים ולכן יכול להיות שהמורכבות שלהם יותר גדולה. אני חושבת שאחד מהם הוא החתונה.

בה"צלחה לכולם בהכל!!

ותודה לך על החיזוקים!

זה מעניין,

כל הזמן אתה חושב לעצמך

רק אני אסיים בית ספר ואהיה מבסוט.

רק אני אסיים צבא ואהיה מאושר.

ורק אני אתחתן והכל יהיה בדיוק כמו שרציתי.

ורגע, מה עם הילד !!

חחח

נמצא,

שאתה במציאות לא שלמה.

ואני חושב שאני, אני וכל אחד ואחד שנמצא בתהליך,צריך להיות מאושר כאן עכשיו.

אין בעיה לחלום ואין בעיה לקוות למצוא - זה מה שכולנו רוצים.

אבל אני לפחות צריך להיות מאושר ושלם גם בזה הרגע ממש.

שהשם יברך אותנו באמונה אמיתית.

בס"ד

שכמובן שעושים כל מה שיכולים בתפילה והשתדלות

אבל אם באמת עשינו כל מה שה' חפץ מאיתנו(תפילה/השתדלות) ואע"פ כן אנחנו עדיין בשלב הזה אז להאמין שזה לטובה ולקבל את הנסיונות בשמחה ובאמונה

שעות רצון לאהבה שאינה תלויה

שעות רצון לאהוב את מה שיש, ואת האין

שעות רצון לקורס עשירות של שמח בחלקו

שעות רצון לנקות משקעים ושליליות

שעות רצון לגלות סבלנות, נחת ושלוה שאינה תלויה

שעות רצון לנקות את המשקפיים ולראות אך טוב וחסד

שעות רצון למלא דברים, תרתי משמע

כי אחכ יש בן זוג שמשקף דברים פנימיים וכבר אין ברירות וא"א להמשיך בדפוסי הילדות והנערות

ואחכ יש טרדות ויכולים מהר מאוד לשכוח את השלוה

ואחכ יש ילדים ומהר מאוד הכל יכול להיות רועש פי כמה

ואחכ מהר מאוד כל מה שהרבה רוצים זה רק קצת שקט ולהיות.. לבד

.........

הניסיונות עצמם יותר קשים או לא?

אם מבודדים ומסתכלים רק על הקושי כשלעצמו, ברור שהקשיים נשארים באותה הרמה. אותם הקשיים שנפגשתי איתם לפני החתונה אפגש איתם גם לאחריה. האדם נשאר אותו אדם גם לאחר החתונה, עם אותם הקשיים והבעיות.

אולם כשמסתכלים מבחוץ במבט כולל אפשר לראות שיש משו שהשתנה.

האישה היא משו מעבר לחבר טוב שתומך. בן הזוג צריך להיות אחד ששותף מלא בכל התהליכים שעובר בן זוגו. וכאשר זה מתקיים אתה מרגיש יותר הקלה בהתמודדות מאחר וכעת זה כבר שניים מול אחד...

שניכם יחד מול הקושי של אחד מכם.

אני מדבר אך ורק מנקודת מבטי.

קשיים של נישואין הם עמוקים יותר, קשים יותר, ועושים הרבה יותר כאב בטן פנימי מאשר קשיים של רווקות.

אבל אני מניחה שזה מאוד תלוי באופי, באופי של בן הזוג, ובאופי הקשר.

בקשיים בזוגיות אני מסכים איתך לגמרי.

ככלות הכל קושי עם האדם הקרוב ביותר אליך ברור שהוא יהיה הרבה יותר קשה מאשר קושי מול כל אדם אחר.

אולם קשיים חיצוניים, לדעתי הם הופכים לקלים יותר. 

ברור שהכל תלוי בכל זוג וזוג והאופי המיוחד שלהם.

אני מדבר מנקודת מבטי. 

בדיוק מה שאני חושבת.. אבל לא אמרתי את זה לאף אחד.. כי רק כשהם יהיו נשואים הם אולי יבינו את זה

כאילו אנחנו ילדים קטנים ולא מבינים.

אנחנו בוגרים, ומבינים שיהיה קשה אח"כ. אבל, כמו שהרבה אמרו פה, אנחנו לא מצפים לשבת בחיבוק ידיים. אנחנו יודעים שיהיה מאתגר, ובכל זאת, אנחנו מצפים לזה. (כמו שמצפים לילד למרות שזה קשה לגדל ילדים... אז מה, לא נצפה לזה?)

החיים שלנו רצופים אתגרים כדי שנתמודד איתם ונתקדם. אנחנו לא נישאר כל החים באותו מקום רק כי השלב הבא קשה יותר.

ובחייאת,, תפסיקו עם ההתנשאות של הנשואים. אנחנו לא פחות בוגרים מכם, וזה שאתם כבר נשואים לא אומר שאתם יכולים להתנשא מעלינו.

מלא פעמים יוצא לי לחשוב על זה שכל החיים יש נסיונות לא פשוטים בכל התחומים

ובאמת כשאני מסתכלת על זוגות נשואים אני רואה את הקשיים שיש להם  

אבל עדיין הקשיים שלהם ב''ה הם חלק מהחיים הנורמלים והבריאים!

אני לא מדברת על מקרים קיצוניים אלא על דברים פשוטים שכל זוג מתמודד איתם

עדיין נראה לי שלהיות לבד ובמצב שעוד לא התחלת בכלל עם החיים ה''אמיתיים''

זה יותר קשה.

גם בגלל הבדידות וגם בגלל שאת הקשיים שהחיים מזמנים פחות או יותר גם אנחנו נעבור

כמובן שאני מאחלת לנו שהחיים יהיו תותים

לפעמים גם בזוגיות מרגישים את כל מה שאמרת..
מרגישים בדידות, מרגישים שלא חיים את החיים האמיתיים

אני אישית חושבת שכל קושי הוא מלמעלה והוא בעצם חלק מהחיים הנורמליים שלנו.

צריך להתמודד

ואני חושבת שמי שרגיל להרגיש לבד מצפה יותר מי מבן הזוג ובסוף מרגיש עוד יותר לבד

(אומרת את זה מנסיון עצוב...)

אין דבר יותר מעצבן מלהגיד לאנשים שגם אחרי החתונה החיים הם נסיונות. מה רוצים להגיד בזה? שלא שווה והתחתן? למתבגרים כדאי להגיד שזה טוב ושווה למרות הכל, ולא להפך!

אלף כל החיים הם נסיון תמיד. בשביל זה באנו לעולם. 

שנית כל, יכולה להגיד בשם עצמי שככל שהזמן עובר יש מספיק פחדים וחששות מנשואין לא צריך להבטיח שזה לא נורא שאנחנו לבד כי ממילא שום דבר יהיה מושלם אחר כך. איזה מן עידוד זה? 

חוץ מזה, הצורך בבית הוא מאוד מאוד בסיסי בבן אדם. ומה שלא חוה חוסר שכזה שלא יביע דעה.

כנראה שבאמת טוב לך כל הזמן ואין לך נסיונות על אמת, אם את ככה אומרת! 

טוב לא יודעת למה כתבתי את כל זה. מילא לא תביני. אנשים שוכחים אךי היה קשה להם לפני כן, 

עוד יותר מרגישים כמה שהחברות הנשואות לעולם יבינו אותנו. 

מתפללת שאבין את האחרים בכל מצב.

וגם אחרי שאתחתן ה יעזור שלא אשכח את מי שעוד לא. 

מתפללת להשם שהבית  שלי יהיה פתוח לכל אלה עדיין אין להם בית מכל מיני סיבות.

ושיזכה אותי באמת להרגיש כל אחד מהילדים שלו, 

ושבאמת אחרים ירגישו איתי בנוח, שאני אתם והלב שלי פתוח בשבילם.

למה אתם כאלה מתנשאים?

קשה לי....

חשבתי שכתבת "אם תהיי נשואה- תביני", ועל זה התעצבנתי. אבל בקריאה שניה, זה לא מה שאמרת...

סליחה.

חיושה יקרה, נשואים (לא הכי אמפתיים בעולם, יש לציין) יקרים, 

יש שוני גדול בניסיונות ברווקות וכאלו שבנישואין.

לא מתלוננת חלילה ובכלל כל מה שאכתוב כאן ממש לא בא להיות כפויית טובה כלפי שמיא, אני מודה לה' על כל דקה החיים שלי הם מתנה אחת גדולה.

אבל, ובתור רווקה שכל חברותיה נשואות, לקרוא את המילים שלך בהודעת הפתיחה.. איך נאמר- כאב.

אמרו חז"ל, "כל השרוי בלא אשה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא שלום, ובלא תורה, ובלא חומה. ולא נקרא "אדם" כלל, שנאמר: "זכר ונקבה בראם, ויקרא את שמם אדם""

אין מה להוסיף על המשפט הזה. הוא מכסה כל כך הרבה ממה שאני מרגישה.

את הרצון הגדול הזה לצאת לעולם ולבנות את החיים שלי- אבל את אי היכולת לעשות זאת לבד. בלי תמיכה, בן זוג, משפחה. 

את הרצון הגדול כל כך לדבוק בה' ית' אבל את אי היכולת, את ההרגשה שאני חצי נשמה. את ההרגשה שחלק עצום מסודות התורה בכלל לא נחשף בפני, מבחינה רוחנית, וגם מעשית. 

את הדמעות שמלוות את חיי הרווקות. ומנגד את הרצון הכל כך גדול לדמוע דמעות של התרגשות. מבינה את דברייך שלא רק של התרגשות, יש לי הורים. יש לי חברות נפש נשואות. אבל גם של התרגשות. גם.

את החשק הגדול להוציא לפועל את המהות שלי. של הרחם שלי. את הטבע של היותי אישה שבקושי זכיתי להיחשף אל סודותיו עדיין. את הכאב שלי בכל הגוף מן הרצון להיות כבר אמא.

והכואב מכל, "שרוי בלא חומה.. "

להיות חשופה ,בלי מטפחת וטבעת, למבטים ברחוב. 

חשופה, באתרי הכרויות לכל מיני משפטים, מותרת לכל העולם.

חשופה ליצר, אי אפשר שלא להזכיר, ששרוי אף הוא בלא חומה גם אם רק בגדר מחשבה.

חשופה. לכל משפטי או מבטיי ה"בקרוב אצלך" ה"איך אף אחד עוד לא חטף אותה". חשופה.

חשופה לחיים האלה, לעולם הזה. בלי הגנה של בית. רגשית- מקום בלב של אדם האוהב אותי ורק אותי. וגם פיזית- קורת גג, מקום משלי, בעולם הגדול. 

חשופה לייאוש. לבדידות. לאכזבות. 

אנחנו מתקיימים על אהבה. זה אנרגיית החיים של בני האדם. ככה ה' ברא אותנו.

רוב רובן הגדול של חברותיי נשואות (אני בת 23, ב"ה לרובן יש כבר ילד)

כן. יש לי חברה שאני יודעת שהיא רבה עם בעלה . והרבה. 

וכן, מכירה בחורה מקסימה שהילד שלה נולד עם ריאה אחת לא מפותחת.

וזוג שחוו מוות בעריסה.

ויש לי בת דודה שהיתה לה לידה קשה ביותר שהתפתחה לניתוח מורכב.

ואחרת שעברה הפלה. 

וחברה שממש לא מסתדרת עם חמותה. 

וחברה שלא מצליחה ללדת כבר כמה שנים. 

וזוג שהתגלתה מחלת נפש אצל הכלה אחרי החתונה.

אני יכולה להמשיך.

מכירה את העולם על כל מורכבויותיו, ומתפללת שה' לא יביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. 

תראי איזו רשימה.

ועדיין, כל אלו יסכימו איתי ש-

אין

מה

להשוות.

"השרוי בלא אישה.. לא נקרא אדם כלל".

נ.ב- ואני מבינה שכוונתך המודעת היתה להיטיב- נקודה למחשבה בשבילך. אם את מרגישה שקשה לך ,בחייך, עד כדי כך שבחרת להגיע לכאן, למדבר הרווקים ולהטיח בפנינו, הכואבים, את כאבייך- אולי כדאי שתלכי לייעוץ. באמת באמת . ברכה והצלחה אחות! 

פעם ראשונה שאני כותבת כאן. השירשור נפל על תקופה לא קלה וטוב לפרוק קצת...

שמראה על הרבה מהעולם הפנימי הנרחב.

כל הכבוד לך

שתזכי לבעל צדיק בעז"הי במהרה.

כולם יודעים ש(ברוב המקרים )לאחר החתונה אמור להיות יותר טוב מלפני החתונה..

(ולא, הנשואים לא היו שמחים כ"כ בשמחת אלו שמתחתנים.)

וזה גם ברור וידוע שהחיים כל הזמן מזמנים קשיים ונסיונות.

אז אני לא מבין מה התועלת שיש בחידודים שלך, לכאלה שנמצאים עדיין בשלב של הכמיהה והחיפושים?

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳