לְעִנְיַן ראשׁ-הַשָּׁנָה
שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ-הַשָּׁנָה דַּיְקָא,
אָמַר [ר' נחמן]
שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים
מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה
לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן, אַף-עַל-פִּי-כֵן
בְּראשׁ-הַשָּׁנָה
יְכוֹלִין אֲפִלּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן,
אַף-עַל-פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה
אֲפִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ ז"ל לֹא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם,
אֲבָל בְּראשׁ-הַשָּׁנָה
גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים,
כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ-הַשָּׁנָה
עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים
מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת.
(חיי מוהר"ן, גודל יקרת ראש השנה שלו, ד')





