אני כל הזמן מרמה אותכם,
אני עושה את עצמי נחמדה, חמודה, זורמת, וכאלה..
אבל אם אני אגיד לכם את האמת, אז תדעו שבאמת אני:
רגישה,
לא יודעת להיות חברה,
לא יודעת לדבר,
לא יודעת להתנסח,
סתומה,
וזהו.
![]()
אני כל הזמן מרמה אותכם,
אני עושה את עצמי נחמדה, חמודה, זורמת, וכאלה..
אבל אם אני אגיד לכם את האמת, אז תדעו שבאמת אני:
רגישה,
לא יודעת להיות חברה,
לא יודעת לדבר,
לא יודעת להתנסח,
סתומה,
וזהו.
![]()
פרפר לבן.בזמנך הפנוי אני פנויה היום כנראה
ולקחתי את המספר שלך,
אבל לא היה להם טלפון,
כי הדירה חדשה..
אז ניכנסצי לערוץ עם הטבלט,
אבל מסתבר,
שאין ערוץ שמותאם לנייד..
וזה ביאוס..
אבל לא מצאתי..
![]()
אז הסתכלתי על התגובות,
והיה לי מה לומר,
אבל לא יכולתי..
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)