הוא גם ככה יודע שהוא צודק.

אבל אם אנחנו חוטאים-אז בשבילנו -כדאי שנהיה מודעים לזה ונעשה תשובה, והוידוי הוא חלק מהתשובה. ואם אנחנו לא עושים תשובה אין כ"כ טעם בוידוי- כטובל ושרץ בידו, אז אין פלא שהוא מרגיש מדוכא שהוא תמיד טמא. בטח שהוא תמיד טמא אם אפילו לפני שהוא טובל הוא לא משליך את השרץ.

וזה שתיקנו לנו וידויים זה מתוך ההנחה שאנחנו עושים תשובה ורק מחפשים את המילים. בעיה שקיימת עם הרבה תפילות.

(ואם אנחנו לא צריכים לעשות תשובה-אז באמת ה' רוצה אותנו בלי וידוי. ואגב, בכל מקרה-ה' רוצה שנהיה שמחים. בספר נחמיה (ח') מסופר שהעם הבכו והתאבלו בראש השנה על חטאיהם (ובהחלט היה להם על מה), ונחמיה ציוה עליהם לשמוח-"לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם".-כלומר תהיו שמחים כי קדוש היום לאדונינו, ומכאן אתה לומד איך ה' רוצה אותנו-אוכלים ושותים ושמחים. אלא שמה שעיוותנו אנחנו צריכים לתקן, וזה תהליך קצת כואב לפעמים.)

אני לא בטוח שהשיר נכתב כטרוניה לקב"ה

לא פחות מסתבר שהשיר נכתב כביקורת על תפיסת הווידוי של האדם

וחוץ מזה, אני לא מתיימר לקבוע מה הצרכים או הרצונות של אלהים. 

ואפילו יש על זה יופי של קטע של הרב קוק בשמונה קבצים א קכט אני חושב.

טוב אולי הוא לא בדיוק מדבר על זה אבל זה משמש השראה מעולה 

יש מלא על בית המקדש וכו' חוץ מוידוי עצמו שמתרכז בחטאתי וכו' אין הרבה

אתה מסתכל על הקב"ה כמו איזה ילד מסכן שאבא שלו אוסר עליו דברים והוא עושה אותם ואז הילד כל הזמן עסוק בלרצות את אביו

א. לא כל הסידור הוא אשמנו בגדנו וכו'

ב. הקשר בינינו לבין הקב"ה הרבה יותר עמוק מהשכל הקטן שלנו

ג. "משחק התפקידים הידוע" אם זה בא לך ממקום כזה אז כבר אני לא יודע מה להגיד על התפילה שלך

ד. אנחנו אשמים? לעולם? שברת - שילמת

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....