אני מכירה את ההרגשה וגם אני שונאת אותה.

פשוט כשזה קורה לי אני חושבת שזה ניסיון ושיצר הרע גורם לרצות למות, ואני אומרת שאני לא אתן לו לנצח. אני יותר חזקה, ה' מנסה אותי.

אני לוקחת נשימה ומחייכת וזה עוזר 

                                                            יום טוב

לדעתי הכל סובב סביב אמונה, כי כשאדם מאמין שה' פה איתנו ורוצה בטובתו ועוזר בכל מצב וגם מה שכביכול נראה לנו רע זה תכלית הטוב (לצורך הרבה דברים, גם לצורך התיקון שלנו בעולם כמו שהקדימני בוזגלו#)

גברת הכול לטובתך את בת של מלך.

בשבילי ספרי אמונה (בפרט של הרב ארוש) זה כמו סמים, אני נהייה מסטול מרוב שמחה 'שיכור ולא מיין' 

מת על הקב"ה אוהב אותו.

רק תזכרי שהכול ניסיונות והכל לטובתך...

או שאת סתם מכניסה את עצמך למצבים כאלה??? הרי אם תתבונני כמה את מאושרת את תגלי שאת הבן-אדם המאושר ביותר בעולם, יש לך משפחה חיים אוכל מי צריך יותר מזה ואם יש לך עוד אז זה כבר בונוסים בקיצור מיליארדרית.. 

כדאי שתקראי את 10 עיוותי החשיבה שפיתחו ד"ר דיויד ברנס וד"ר אהרון בק (זה יסוד עצום בתורת הפסיכולוגיה ונפש האדם)

אבל מניסיון כל הפסיכולוגיות למיניהם הכל כבר כתוב בספרי אמונה למיניהם והם הדברים שהכי עוזרים (תלוי גם איזה ספרי אמונה)

העיקר לקחת את החיים לא לעשות סיפור מכל דבר לזרום ולהתפנן

ומדכא בהמון משלך ועדיין אני שמח וצוהל. כי אני אומר- הכל מהקב"V! הכל לטובה!

"אמר ר' שמעון בן לקיש: יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר, צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו (תהילים לז, לב) ואלמלא הקדוש ברוך הוא, שעוזר לו (לאדם), אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבם בידו ולא ירשיענו בהישפטו (תהילים, שם).

ואין רשע כמו מלאך המות שתמיד מחפש היכן אפשר להפיל אותך לשאול.

והוא גם יצר הרע שיש לו את כח ההתמדה שכל עוד שהאדם חי הוא לא מרפה.

אך אל לנו להתייאש זהו כל התחליט לכבוש את היצר ולהשתמש בו לדברים טובים.

לכבוש זה לא להרוג את היצר, יש לשים לב להבדל!

לכבוש זה לשלוט בו ולנתב את הכוחות לצד הטוב, ואת זה עושים ע"י התורה הקדושה שהתורה מורה לנו את הדרך.

שנאמר בגמרא בקידושין דף ל: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'ואליך תשוקתו', ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: 'ואתה תמשל בו'"

אין שום יאוש בעולם כלל! ועדיין יש תקוה כי אין סוף לרחמים של הקב"ה וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.

יש מספיק רבנים ורבניות, מספיק ספרים והרצאות שניתן להתחזק מהם ולקבל מהם עצה.

אנחנו עכשיו בימי אלול בהם הקב"ה יותר קרוב מכל שאר השנה וזה הזמן להתקרב אליו ולזעוק לבקשת עזרה

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....