אל הקבר.
כל פעם זה חוזר.
אני הולכת אל הקבר.
מקווה שאולי סוף סוף אתעורר.
שער בית הקברות פתוח לרווחה.
כמו מזמין אותי להיכנס.
אני כבר אורחת קבועה
הוא מכיר אותי היטב.
שוב צועדת בין השורות
כמעט בעיניים עצומות
אני לא צריכה להסתכל
אף פעם לא היה לי קשה למצוא אותך
תמיד ידעת איפה אני ואני ידעתי איפה אתה.
אני מגיעה אל הקבר
אל המצבה
זה הזמן להתפרק
לבכות את המילים
את הפחדים
הסיוטים
כל מה שיש לי מאז שאין לי אותך
שוב אני מרימה ראש
ובעיניים דומעות מביטה אל השמיים
מקווה מתפללת
שאולי סוף סוף אתעורר.
גיל ההתבגרות.
יש טענה שבגיל ההתבגרות נכנסים לדיכאון.
אני ל בדיכאון אבל זה מה שיצא לי כשלקחתי את העט ליד...
אולי משו יותר שמח?? ברצינות אני אומר- אנשים מוכשרים- לכו על קטעים יפים, שמחים מרגשים מפתיעים ומגניבים, ותעלו אותם!
תמיד כיף לקבל פידבק!
יותר כיף לכתוב עצוב.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, למרות שאני בת אדם אופטימית יש לי אולי שני שירים אופטימים והם הכי גרועים שלי...
נכון שירים על דמעות רגשות וכדו' יותר יפים משום שהם מבטים דברים יותר פנימיים ויותר עמוקים הם הרבה יותר רגשות משברים וכדו'
נקרא לזה אולי 'רגש' זה לדעתי הרבה יותר מתאים.
אבל...
שיר על קבר זה 'רגש' ואפילו לא עצב זה 'דיכאוווווון' דכאון כרוני.
אבל שורה תחתונה מאוד אהבתי את החלק השני של השיר ממש יפה פה זה מבטה יותר רגשות, געגועים, בקיצור הקטע השני הרבה יותר יפה מהקטע הראשון.
אבל בעצם....
ההכול יפה!!!!
לדוגמה: שיר שמזכיר לך את יום המוות, זה מדכא! או שיר שמזכיר לך שבמשמים מענישים אדם על כל העברות שלו. זה מדכה! נכון?
אבל שיר שמבטה מלחמות בין טוב לרע (שאותם אני הכי אוהב) או כיסופין לקב"ה \ ירושלים אפילו שזה שיר של בכי אבל לא של דיכאון.
אבל מסכנה:
השיר שלך מצוין..
א. אני שונאת שאומרים לי 'מסכנה' אז גם אם זה ממש בלי שום כוונות כל שהן אני עדיין מעדיפה שלא יגידו את זה.
ב. יום המוות לא מדכא אותי, זה לא מרגיש לי עצוב למות...
לא עם חיריק אלא עם פתח
זני דברים שונים לגמרי....
מסכנה- מלשון מסכן אומלל וכו'...
מסקנה- מה שבת'כלס....
סליחה גם עם נפגעת או משהו!
רק עכשיו אני קולט את הטעות המרה.
סליחה! סליחה! סליחה! 
וואו! ממש יפה! זה מלא הבעה ורגש!
כשבנאדם מת הולכים לבית קברות....
זה משהי שהולכת לקבר של מישהו שמת, לא מתאבדת או משו כזה...
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה 
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
