אל הקבר.
כל פעם זה חוזר.
אני הולכת אל הקבר.
מקווה שאולי סוף סוף אתעורר.
שער בית הקברות פתוח לרווחה.
כמו מזמין אותי להיכנס.
אני כבר אורחת קבועה
הוא מכיר אותי היטב.
שוב צועדת בין השורות
כמעט בעיניים עצומות
אני לא צריכה להסתכל
אף פעם לא היה לי קשה למצוא אותך
תמיד ידעת איפה אני ואני ידעתי איפה אתה.
אני מגיעה אל הקבר
אל המצבה
זה הזמן להתפרק
לבכות את המילים
את הפחדים
הסיוטים
כל מה שיש לי מאז שאין לי אותך
שוב אני מרימה ראש
ובעיניים דומעות מביטה אל השמיים
מקווה מתפללת
שאולי סוף סוף אתעורר.
גיל ההתבגרות.
יש טענה שבגיל ההתבגרות נכנסים לדיכאון.
אני ל בדיכאון אבל זה מה שיצא לי כשלקחתי את העט ליד...
אולי משו יותר שמח?? ברצינות אני אומר- אנשים מוכשרים- לכו על קטעים יפים, שמחים מרגשים מפתיעים ומגניבים, ותעלו אותם!
תמיד כיף לקבל פידבק!
יותר כיף לכתוב עצוב.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, למרות שאני בת אדם אופטימית יש לי אולי שני שירים אופטימים והם הכי גרועים שלי...
נכון שירים על דמעות רגשות וכדו' יותר יפים משום שהם מבטים דברים יותר פנימיים ויותר עמוקים הם הרבה יותר רגשות משברים וכדו'
נקרא לזה אולי 'רגש' זה לדעתי הרבה יותר מתאים.
אבל...
שיר על קבר זה 'רגש' ואפילו לא עצב זה 'דיכאוווווון' דכאון כרוני.
אבל שורה תחתונה מאוד אהבתי את החלק השני של השיר ממש יפה פה זה מבטה יותר רגשות, געגועים, בקיצור הקטע השני הרבה יותר יפה מהקטע הראשון.
אבל בעצם....
ההכול יפה!!!!
לדוגמה: שיר שמזכיר לך את יום המוות, זה מדכא! או שיר שמזכיר לך שבמשמים מענישים אדם על כל העברות שלו. זה מדכה! נכון?
אבל שיר שמבטה מלחמות בין טוב לרע (שאותם אני הכי אוהב) או כיסופין לקב"ה \ ירושלים אפילו שזה שיר של בכי אבל לא של דיכאון.
אבל מסכנה:
השיר שלך מצוין..
א. אני שונאת שאומרים לי 'מסכנה' אז גם אם זה ממש בלי שום כוונות כל שהן אני עדיין מעדיפה שלא יגידו את זה.
ב. יום המוות לא מדכא אותי, זה לא מרגיש לי עצוב למות...
לא עם חיריק אלא עם פתח
זני דברים שונים לגמרי....
מסכנה- מלשון מסכן אומלל וכו'...
מסקנה- מה שבת'כלס....
סליחה גם עם נפגעת או משהו!
רק עכשיו אני קולט את הטעות המרה.
סליחה! סליחה! סליחה! 
וואו! ממש יפה! זה מלא הבעה ורגש!
כשבנאדם מת הולכים לבית קברות....
זה משהי שהולכת לקבר של מישהו שמת, לא מתאבדת או משו כזה...
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
