איזה כיף זה.
פול זמן רציתי ולא היה זמן.
סוף סוף.
כיף לי.
זאת הייתה אחת ההחלטות הנכונות בחיי לקנות לי מערכת לחדר .
זה מרגיע בטירוף.
שירים
שירים
שירים
איך שאני אוהבת.
אני אוהבת לשים שירים מהפלאפון ברשימת השמעה.
זה מזכיר לי כמה אני לא החלטית וסגורה על עצמי.
מתחיל ביובל דיין
אחכ אודי דודי
אחכ ביני
אחכ עידן
אחכ נתן
אחכ איזה גיור של ברסלב
אחכ עמית ויונתן
ויואו.
אני אוהבת את זה.
שזה הכל ביחד.
כיף לי עם אמא בבית.
אני אוהבת אותה.
ועכשיו יש את השיר של רות. אמן היא הייתה שומעת אותו.
אבל לעזאזל הוא עושה לה לא טוב ואני מאד אוהבת אותו
ואוף היא לא תבוא גם בלילה לאולפנה ואני רוצה לראות אותה!
שכחתי לדאוג למשהו.
חייבת עכשיו לדאוג לזה.
שונאת שהכל נופל עלי אבל בקטנה
והנעל הזה לא עונה לי
לעזאזל תחליט אני חייבת לדעת על מוצש ומה הבעיה להביא מכתב?!
אוף אני רוצה שהוא יכתוב!
אני עוד אחפור לו על זה
למרות שכבר מתחיל להיות מאוחר
ואני ורות צכות לחשוב על משהו שעושים ביחד ליומולדת ואיזה כיף שנולדנו קרוב
ומזל שאני גדולה ממנה בשבוע אחרת רות הזאת הייתה מתנשאת עליי כל חיי
ואני לא מבינה מה קורה לי
כי זה לא מתאים לי אבל סתם אני מתכחשת
או שלא
ואני לא יודעת ושונאת לא לדעת
הנה עכשיו אודי דודי אחרי עד שתחזור.
לעזאזל איפה הקשר?!
אני ילדה מוזרה.
ואתם יודעים שהילה אמרה שאני אמא של אילה?
זה בכלל דקר אותי נורא.
ןזה לא עוזב אותי.
וזה הגיוני אבל כי היא רק בת שלוש ואני הייתי עם אילה כל יום כל היום אז היא חשבה.
אבל אוף באלי שאסתר תסתובב עם אילה ולא אני.
תחשבו שאם עכשיו מגיע המשיח אז אילה הדס ושוהם לא באמת יזכרו שאמא שלהן נפטרה.
ואז הכל יהיה טוב.
אבל אמן שהוא יבוא.
ואם לא זה נורא כואב שילדה בת שנתיים אומרת לי שאמא בשמיים והיא תחזור רק כשיהיה בית מקדש.
אוף
אני שונאת את המציאות הכואבת הזאת.