ככ שמחתי לראות אותו ואחכ גם את אשתו והילדים, גם הם שמחו... רואים.

הנתינה מולידה אהבה, ממש. אני נתתי עזרה בגשמיות והם נתנו לי בדרכים האחרות, במילים, במקום בלב, בטבעיות הגמורה שהם עשו אותי חלק מהם , בהבנה ...
איזה נשמות הם!
ה' תודה אינסופית עליהם... הם לא מבינים עד כמה הם עוזרים לי. הוא קלט שקשה לי להגיד לא , כמה פעמים הוא חזר ואמר לי - שהם יאהבו אותי , יקבלו ויעריכו גם אם אני לא יעשה כלום , וגם אם אני לא יהיה ככ בסדר כמו שאני משתדלת להיות , באיזה מצב שלא יהיה הם יקבלו אותי והבית שלהם הוא הבית שלי- באמת אחכ שחררתי כשלא היה לי כח .
היה לי ממש עצוב שהוא אמר שגם אצלו הדבר הראשון שעולה לו בראש לפני שהוא עושה משהו אפילו הכי קטן זה שהוא לא יצליח, כמו שאצלי זה ככה. זה כואב, כמה שהילדות משפיעה גם הרבה שנים אחרי‎ ‎‏-כשלא מאמינים בילד, כשזה מה שמשדרים לו כל הזמן שהוא קטן ודפוק ולא יוצלח ופראייר וטיפש - גם ההורים וגם האחים וגם המורים ...כמו שהיה אצלינו בבית ,כל אחד ניסה לבנות את עצמו על הגב של השני...

היא אמרה שהוא יסדר לי חתן-בעיתו ובזמנו- אם הוא יעשה את זה אני ישמח נורא, הוא באמת מכיר אותי טוב , את הפחדים, החסרונות, המעלות... לא את הכל כמו שאני מכירה את עצמי, אבל את הצד שלא הרבה מכירים.
מלא פעמים כשאני מדברת איתו מגיעות הדמעות ואז אני מתאמצת להחזיר אותם לבפנים לפני שהוא ישים לב...
היא מותק, נשמה אמיתית , מצחיקה ופתוחה נורא .

והפיצפון החדש שלהם יאווו אני מאוהבת בו |מתרגש| הוא מושלם בלי עין הרע. חודש כמעט הייתי אצלם , וכל יום הייתי איתו מלא ,נקשרתי אליו ברמות.

חפרתי מספיק. אפחד לא הגיע לכאן אני בטוחה. אבל זה לא מפריע לי, בפעמים אחרות אולי כן, הפעם לא.

למישהו יש קישור לדרייב לסרט למלא את החלל?

חורף בריא לכולם

הא?